הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By אורי בריליאנטReligion & Spirituality Judaism

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

May 20 חולין דף כא – גמרא דף יומי
https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_021.mp3
Download
להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא חולין כא
(כ: באמצע – כא. 8 שורות מלמטה)
מפרקת שבורה – נבילה או טריפה + פגיעות נוספות
א. בעוף
A. זעירי – מפרקת+רוב בשר – נחשבת כבר מתה, ונבילה.
נפק"מ – אם ישחט כדין – מטמאה כנבילה (טריפה שנשחטה כדין לא מטמאה).
B. רב חסדא – חיזוק –
מלק בסכין – מטמאה כנבילה.
הו"א – מליקה בסכין נחשבת שחיטה, וממילא אם החתך הראשון רק מטריף, תיחשב טריפה ולא תטמא.
דחיה – נגד ההו"א: מליקה בסכין אינה שחיטה ולכן מנבלת בלי קשר לחתך הראשון.
למה אינה כשחיטה? 1. דריסה. 2. חלדה. (אפשרות לחלוק: 1. מוליך ומביא כשר במליקה. 2. חלדה זה רק כשלא רואים אפילו את הסכין).
C. רבא – קושיא –
יוצא שכל מליקה צריכה להיות נבילה! (שהרי תמיד קודם חותך המפרקת). (אם היא רק טריפה זה לא בעיה).
תגובות:
1. אביי – הקושיא לא נכונה – הרי קושיא כזו ניתן לשאול לא רק על זעירי, אלא לפי כולם על מליקת עולת העוף – שבסימן הראשון כבר מתה, ובכ"ז חותך סימן נוסף. אלא שכנראה ניתן לעשות זאת גם כשנחשבת מתה.
דחייה – שם חותך לא כחלק מהמליקה אלא משום מצוות הבדלה.
2. תשובה: (כא. למעלה) הקושיא נכונה– ואכן צריך למלוק בלי לחתוך רוב בשר, ואח"כ חותך רוב/סימן אחד או רוב/שני סימנים (נראה בהמשך במה תלוי).
ב. באדם
A. ר"י-שמואל – מטמא באוהל מיד.
קושיא – למה עלי מת גם בלא רוב בשר? היה זקן וכבד.
B. עוד פגיעה שנחשבת כמת – ביתרו לאורכו מצד גבו.
ג. עוד פגיעות בבהמה
1. גיסטרא
2. ניטל הירך וחלל שלה (רבא – שגם כשיושבת נראית חסרה).
3. הותזו ראשיהן (ב8 שרצים)
[הותזו = ר"ל – ממש, רב אשי – רוב סימנים (-למסקנה. כהבדלת עולת העוף לפי ר"א בר"ש)].
השיעור חולין דף כא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
13 min
May 19חולין דף כ – גמרא דף יומי
https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_020.mp3
Download
להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא חולין כ
(יט: במשנה – כ: באמצע)
מיקום השחיטה/מליקה – צוואר ועורף.
א. עורף/צוואר –
A. משנה – שחיטה – צוואר וצדדים, מליקה – עורף.
B. גמרא –
a. "עורף" שבמשנה = אחורי הצוואר (ולא אחורי הראש).
מקור: 1. בתורה כתוב "ממול עורפו" (ראה b). 2. במשנה כתוב "כל העורף" – רש"י – בא לרבות מקום רחב (עורף הראש הוא קטן).
b. המקור מהתורה: 1. עורף=אחורי הראש – "כי פנו אלי עורף ולא פנים". 2. "ממול עורפו"=אחורי הצוואר (משם רואה העורף) – "והוא יושב ממולי".
ב. סימנים בשחיטה ומליקה
A. הקדמה – הסימנים הם העיקר, ולכן: בשחיטה – יכול לקחת הסימנים לאחורי העורף ולשחוט, במליקה – חייב בסוף לחתוך גם הסימנים (אלא ששוחט מהעורף ואז מגיע לסימנים).
B. בני ר' חייא – במליקה מחזיר הסימנים לאחורי העורף,
שתי הבנות:
1. יכול להחזיר (אך לכתחילה לא יחזיר. רש"י – אם מחזיר – לא צריך לחתוך המפרקת),
2. חייב להחזיר.
דיוקים מהמשנה:
a. ראיה ל-1: במשנה כתוב "שוחט מן העורף – פסולה, מולק מן העורף כשרה", ואם מדובר במחזיר סימנים – גם בשחיטה כשרה. אלא מדובר שלא החזיר.
b. דחייה לדין של בני ר' חייא: ר' ינאי – המשנה מסכמת:
"כשר בשחיטה פסול במליקה, כשר במליקה – פסול בשחיטה". מה זה מרבה? (הרי את המיקום כבר למדנו)[1] – לכאורה שאין אפשרות שיעשו דבר דומה בשניהם (כלומר שלא יכול למלוק הסימנים).
דחיית הדחייה – המשפט מרבה הבדל אחר בין שחיטה למליקה: 1. ציפורן מחוברת – שכשרה למליקה ופסולה לשחיטה (וכן שן פסולה). דחיה – כבר למדנו (טו:). 2. מוליך ומביא – שכשר בשחיטה ופסול במליקה (זאת מחלוקת).
(בכל מקרה לפי כולם רק חצי אחד של המשפט מרבה משהו).
אגב – (כ. שליש)
ג. מוליך ומביא במליקה
רב כהנא – קוצץ ויורד,וזוהי מצוותה.
האם גם במוליך ומביא? ר' אבין – לא, ר' ירמיה – כן (כל שכן!).
ד. ר' ירמיה-שמואל – כל הכשר לשחיטה בצוואר, כשר למליקה בעורף,
ולהפך – כל הפסול לשחיטה פסול למליקה.
רש"י – לא מדובר בתהליך השחיטה (שם כבר ראינו הבדלים), אלא במיקום השחיטה.
מה מלמד? שגם במליקה פוסל ב:
עיקור סימנים (אחד מ5 הפסולים של שחיטה (ט.)).[2]
דחייה – אין עיקור סימנים בעוף (אמנם אם יש (ראה סעיף ה) אז אכן גם יש במליקה).
רב פפא – הגרמה,
כלומר – לפי רב הונא-רב אסי (אתמול) ששליש בחוץ שני שליש בפנים פסולה, גם במליקה – שליש בראש שני שליש בעורף – פסול.
אגב –
ה. רמי בר יחזקאל – "אין עיקור סימנים בעוף" (כ. 3-)
A. היחס בין "אין עיקור סימנים בעוף" לבין האם שחיטת עוף מהתורה.
[יש מחלוקת אם יש הלכות שחיטה בעוף מהתורה (כז.).
(רש"י שם – גם למי שסובר שאין, חייב לעשות משהו בסימנים (לא יכול להורגו בחנק או מכה)].
רב אחא בריה דרבא – זה דווקא אם שחיטת עוף מדרבנן, אך אם מהתורה – התורה לא חילקה בין בהמה לעוף.
רב אשי – להפך – מהתורה אין עיקור, כי כך ההלמ"ס, אך מדרבנן – לא יחלקו בין בהמה לעוף.
B. במליקה או בשחיטה?
ההבנה הפשוטה –הכוונה שגם בשחיטה אין פסול.
רבינא – רק במליקה, אך בשחיטה יש פסול עיקור.
(וזה חולק על ר' ירמיה-שמואל שאמר שמה שפוסל לשחיטה פוסל למליקה (שם העמדנו שמדבר על הגרמה, אך אם יש פסול עיקור בעוף בשחיטה, אז גם יש במליקה).

[1] לכאורה בפשט מתייחס למיקום/סימנים, שהרי המשפט מתחיל ב"נמצא…", ולא כדחיות להלן.
[2] רש"י ט. פירש עיקור – שהסכין פגומה וקורעת, אך כאן הכוונה היא שהסימן עצמו נעקר ממקומו.
השיעור חולין דף כ – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
18 min
May 18 חולין דף יט – גמרא דף יומי
https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_019.mp3
Download
להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא חולין יט
(יח. במשנה השנייה – יט: במשנה)
חשוב לחלק בין שני דברים – 1. מיקום השחיטה. 2. רוב סימן והגרמה. בסוגיא עצמה הנושאים מעורבים זב"ז.
חלק א – מיקום השחיטה
(משנה, יח: 3+, יח: 11-)
נדבר על חמישה מיקומים שונים (מימין לשמאל) – עד איפה אפשר לשחוט?
ריאה
טבעות סחוס
הטבעת הגדולה
בין הטבעת לכובע
בכובע עצמו
תחילת הכובע (לפני החיטי)
עד השיפוע / נוגע בחיטי
מהשיפוע
(ודאי כשר)[1]
משנתנו – ת"ק ורי"ס בר"י
רק נחלקו לגבי הגרמה ורוב
ר' חנינא בן אנטיגנוס (יח: 3+)
רב פפי-רבא: פגע בחיטי טריפה.
ר"ל
פגע ולא נגע – טריפה
פגע ונגע – טריפה
רב פפי 2
רב פפי 1ס
מר בר רב אשי – פגע בחיטי – כשירה, שייר בחיטי – טריפה.
רב פפא-רבא:[2] שייר בחיטי כשירה.
הלכתא – שיפוי כובע ולמטה,
וכן ר"נ (יט. 2+) ומביא אוסף אמוראים, ומדגיש שזה לא כרבנן ורי"ס הר"י (אלא כר' חנינא ב"א).
וכן ריב"ל (יט. 10+, ומדגיש שר"ח מקל יותר מרי"ס ולא רק יותר מרבנן). והלכה כמותו.
חלק ב – הגרמה ורוב בשחיטה
(תחילת הסוגיא – מהמשנה עד יח: רבע תחתון, יט. שליש עליון עד יט: במשנה)
א. המשנה ודעת רב ושמואל
שחט רוב במקום (טבעת גדולה) ומיעוט שלא במקום –
ת"ק – טריפה (אין רוב) (רש"י – אין רוב כלל, ראשונים – אם יחתוך רוב ויפרוש יש רוב).
רי"ס בר"י – כשירה.
ב. מה קובע – סיום הרוב, כל הרוב, סה"כ רוב?
2/3 בפנים, 1/3 בחוץ
1/3 בחוץ, 2/3 בפנים
1/3 בחוץ, 1/3 בפנים, 1/3 בחוץ
1/3 בפנים, 1/3 בחוץ, 1/3 בפנים
סברות
ראיות ותגובות
ראיות ותגובות
רב הונא-רב אסי –
המחלוקת:
רבנן – הכל, רי"ס – רוב
טריפה לכולם,
(ברור שטריפה)
כל הרוב הראשון קובע (יציאת החיות), והיה בחוץ
דחיית ראית רב חסדא – אולי זה כרי"ס?
רב חסדא
לפי כולם כשרה (יש רוב)
מחלוקת:
רבנן – טריפה,
רבנן – כל הרוב הראשון קובע,
תגובה לרי"ס – שם החצי הראשון במקום, כאן מחוץ למקום.
ראיה – שהרי במשנה (כז.) – "רובו של אחד כמוהו".
(לרש"י – הראיה מעצם הרוב, לראשונים אחרים – לפי כולם יש רוב כשפורש, וכאן הראיה מ"כמוהו" שנחשב חתוך, וממילא חיתוך המיעוט חוץ למקום לא ישפיע).
רי"ס – כשירה
רי"ס – נקודת סיום הרוב קובעת (והיתה בפנים).
כמו בחצי קנה פגום – לא חייב לשחוט כל הרוב, מה שקובע זה סיום הרוב
שלב ב – בדעת רי"ס בר"י בהנחה שמכשיר בשליש ראשון בחוץ (יט. 7-)
רב הונא – רב
כשירה
טריפה
(אמר בשם עצמו, ורצה לחזור בו בעקבות רב יהודה-רב, אך רב חסדא אמר לו לא לחזור בו)
מה שקובע זה סיום הרוב
רב יהודה-רב
(וכן אמר ר"י לרב כהנא בהמשך)
(לפי הסברא – טריפה)
כשירה
סה"כ יש רוב
על בפנים-בחוץ-בפנים:
א. רב נחמן רצה להוכיח מר"א בר מניומי שהכשיר שוחט במסרק (זיגזג), אך דחתה הגמרא ששם הכל בפנים (והחידוש שאין בעיה שאינה "מפורעת" (גלויה)).
(יט: 12+)
ג. נספחים
A. שוחט בצירוף נקב/גוי (במקום הכשר לשחיטה) (יט: 12+)
a. שליש גוי/קוץ-שליש יהודי – כשר, כי היהודי סיים את רוב השחיטה.
b. שליש יהודי – שליש גוי/קוץ – (שליש יהודי) –
גוי – פסול, כי הגוי השלים את הרוב.
קוץ – רב יהודה פסל – כמו בגוי,
אך רי"ח ורבא הכשירו – כיוון שהחתך של הקוץ היה שם לפני השחיטה, זה לא משנה איפה החתך – עדיין נחשב שיהודי השלים.
B. שאר טבעות (תחילת הגמרא יח.)
פוסקים כרי"ס בר"י אך מגבילים: בשאר הטבעות לא (ואילו ר"נ במחוזא הקל גם בשאר).
[רש"י – אינן מקום שחיטה (="הגרמה"), ראשונים – לא תמיד מספיק רוב הטבעת אלא רוב הקנה].
מקשים – מברייתא שלרי"ס בר"י גם בשאר הטבעות, ועונים – רב ושמואל פוסקים כמותו בהגרמה ורק חלקו עליו בשאר הטבעות.
[סיפור על זה – ר' זירא עלה מבבל והקל בניגוד לרב ושמואל.
a. שאלו עליו שתי שאלות:
1. איך פסקת נגדם? תשובה – הם לא אמרו זאת אלא זה רב יוסף בשמם, והוא לא אמין. (הגיב רב יוסף: זה בשם רב יהודה שמאוד מדייק בשם בעל השמועה).
2. הרי סוף סוף כך נהגו בבבל, ויש להחמיר כמנהג המקום משם יצא? תשובות: 1. אביי – מבבל לא"י – נוהג כא"י. 2. רב אשי – כשאין דעתו לחזור נוהג כמקומו העכשווי.
b. ושאלה על המקשים עליו – הרי במחוזא (ר"נ) גם הקלו? תשובה – במקומם של רב ושמואל החמירו (נהרא נהרא ופשטיה)].

[1] (אמנם לרש"י רב ושמואל – דווקא בין הטבעות, כי לא מקיפות כל הקנה).
[2] רב פפי ורב פפא נחלקו מה סבר רבא.
(יח. במשנה השנייה – יט: במשנה)
חשוב לחלק בין שני דברים – 1. מיקום השחיטה. 2. רוב סימן והגרמה. בסוגיא עצמה הנושאים מעורבים זב"ז.
חלק א – מיקום השחיטה
(משנה, יח: 3+, יח: 11-)
נדבר על חמישה מיקומים שונים (מימין לשמאל) – עד איפה אפשר לשחוט?

ריאה
טבעות סחוס
הטבעת הגדולה
בין הטבעת לכובע
בכובע עצמו
תחילת הכובע (לפני החיטי)
עד השיפוע / נוגע בחיטי
מהשיפוע
(ודאי כשר)[1]
משנתנו – ת"ק ורי"ס בר"י
רק נחלקו לגבי הגרמה ורוב
ר' חנינא בן אנטיגנוס (יח: 3+)
רב פפי-רבא: פגע בחיטי טריפה.
ר"ל
פגע ולא נגע – טריפה
פגע ונגע – טריפה
רב פפי 2
רב פפי 1ס
מר בר רב אשי – פגע בחיטי – כשירה, שייר בחיטי – טריפה.
רב פפא-רבא:[2] שייר בחיטי כשירה.
הלכתא – שיפוי כובע ולמטה,
וכן ר"נ (יט. 2+) ומביא אוסף אמוראים, ומדגיש שזה לא כרבנן ורי"ס הר"י (אלא כר' חנינא ב"א).
וכן ריב"ל (יט. 10+, ומדגיש שר"ח מקל יותר מרי"ס ולא רק יותר מרבנן). והלכה כמותו.

[1] (אמנם לרש"י רב ושמואל – דווקא בין הטבעות, כי לא מקיפות כל הקנה).
[2] רב פפי ורב פפא נחלקו מה סבר רבא.
השיעור חולין דף יט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
27 min
May 17 חולין דף יח – גמרא דף יומי
https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_018.mp3
Download
להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא חולין יח
(יז. 2 שורות מלמטה – יח. משנה שנייה)
פגימות בסכין ובדיקת הסכין
חלק א – סכין פגומה
א. סוג וכמות הפגימות (לפי רשב"א 2)-
פגימה אחת –
אוגרת (שני עוקצים) – פסולה,
מסכסכת (עוקץ אחד) – כשירה.
למה? הרי העוקץ האחד קורע (כשפוגעים בכיוון העוקץ).
תשובה – העוקץ בצד קצה הסכין והוליך (כלומר לא הלך נגד העוקץ).
[ושוב: 1. רבא – אוגרת פסולה, מסכסכת – כשרה בדיעבד. 2. רב אשי במסכסכת– הוליך והביא – פסולה, רק כיוון אחד – כשרה].
כמה פגימות –
גם במסכסכת – פסולה (שמא החזיר קצת אחורה).
(יז: כמעט אמצע)
ב. חיוב בדיקת הסכין
עצם הבדיקה – סברא (שהרי אם יש פגימה – מטריף).
מניין שצריך גם חכם – רי"ח – מפני כבודו, רב חסדא – "ושחטתם בזה ואכלתם" – רק אסמכתא.
(יז: שליש תחתון)
ג. איך בודקים
A. במה בודקים?
1. שיטות בראייה:
מערבא – שמש (וצל), נהרדעא – מים.
2. שיטות בהרגשה שלא בבשר/ציפורן:
רב ששת – לשון, רב אחא ב"י – שערה,
3. שיטות בבשר/ציפורן – שהרי זה דומה לקנה וושט
אצבע – סורא,
אצבע + ציפורן – רב פפא, אמרו בשם רב אשי , וכן מסופר שרב אחא בריה דרבא בדק 3 ורב אשי אמר "יישר" ושכן אמר רב כהנא.
B. מכמה כיוונים?
שלושה – רב פפא, אמרו בשם רב אשי בשם רבא (ושלל או ששלל שזה מרב אשי), וכן מסופר שרב אחא בריה דרבא בדק 3 ורב אשי אמר "יישר" ושכן אמר רב כהנא.
רק בחוד – רב יימר, שהרי החיתוך "מרווח רווח" (ח.)].
ד. שיעור הפגימה
חגירת ציפורן – רב חסדא (לגבי הפגימות הבאות – עצם בפסח, מום בבכור ובנקבת קודשים, סכין, ומזבח (באבנים, אך בסיד פוגם רק בטפח או כזית)).
[מה היחס בין שיעור ציפורן לבין הבדיקות ב-A? י"א – מחלוקת, י"א – בA זה חומרא].
ה. שוחט שלא בדק אצל חכם (יח. 4+)
רב הונא ורבא
רבינא
אם נמצאת סכינו יפה
רק מנדים
גם מפטרים אותו פוסלים שחיטתו למפרע
אם לא יפה
גם מפטרים אותו פוסלים שחיטתו למפרע
גם מטנפים הבשר בצואה (שלא ימכור לגויים)
סיפור.
חלק ב – שיניים, ציפורן ומגל קציר (יח. אמצע)
א. שיניים וציפורן –
שיניים
ציפורן
במשנה – פסולה
שתיים (החריץ ביניהם כמו פגימה)
מחוברת
כרבי – שאין שוחטים במחובר (דף טז). וכן בשיניים (תוס').
רבה בר הונא – כשירה
אחת (כמו סכין קצרה)
תלושה
(ציפורן אחת לא קורעתהסימנים).
ב. מגל קציר
(כל העוקצים בצד של הידית, ולכן אם הוליך – העוקץ לא קורע).
A. במשנה הקודמת – פוסלת (חונקת),
במשנה זו – אם עושה רק הולכה – ב"ה – מכשירים, ב"ש = פוסלים (גזירה). ואם החליק השיניים מותר לכתחילה.
B. הקולא של ב"ה –
רי"ח – אסורה באכילה (שמא הזיז אחורה) אך אינה מטמאת (לא מרבים בטומאה).
רב אשי – גם מותרת באכילה (גם אם הזיז אחורה, הפגימות נמוכות ולכן אולי לא קרעו, ולא גזרו (ספ"ס)).
השיעור חולין דף יח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
19 min
May 16חולין דף יז – גמרא דף יומי
https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_017.mp3
Download
להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא חולין יז
(טז: באמצע – יז: באמצע)
קרומית של קנה, בשר תאווה ונחירה לפני הכניסה לארץ, מגל קציר
חלק א – קרומית של קנה
א. קושיא: בברייתא (אתמול חלק א) – מותר, רב חסדא – אסור (מוציא סיבים ויפצעו הוושט).
תשובה: רב פפא – תלוי באיזה קנה – בקנה אגם מותר.
ב. המשך רב חסדא – בקנה גם לא:
מלים,
מחתכים בשר (מלבד דג (שקוף) ועוף (רך)),
מחצצים שיניים,
מקנחים (כנייר טואלט – ממילא אסור (האור שולטת בו), אלא פי מכה).
חלק ב – הכל שוחטין ולעולם שוחטין ובכל שוחטין
א. פירוש המשנה
A. בכל שוחטין –
רבא (סוף יז.) – לרבות צור, זכוכית וקנה (כברייתא טו: (אתמול חלק א)).
B. הכל שוחטין –
1. ואפילו עוף (דין בנשחט).
2. רבא (בסוף יז) – כותי/ישראל מומר (דין בשוחט – כמו סעיף א).
C. לעולם שוחטין –
רבה – קולא – (ע"פ רי"ש) שגם אחרי החורבן מותר לאכול בשר תאווה. (דין בנשחט)
דחיית רב יוסף: 1. הדגש במשנה צריך להיות על אכילה ולא על שחיטה. 2. אין הו"א לאסור, שהרי סיבת האיסור לפני היא שהיו קרובים למשכן, והותרו כשהתרחקו, אז כש"כ כשאין מקדש כלל
רב יוסף – חומרא – (ע"פ ר"ע) שגם אחרי החורבן חייבים שחיטה ואסורים בנחירה (דין בנשחט)
רבא – לילה ויום ראש הגג וספינה (דין בשוחט – כמו סעיף א).
ב. הרחבה במחלוקת רי"ש ור"ע – בשר תאווה ונחירה
A. המחלוקת
כ כִּי-יַרְחִיב ה' אֱלֹקיךָ אֶת-גְּבֻלְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ, וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר, כִּי-תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, בְּכָל-אַוַּת נַפְשְׁךָ, תֹּאכַל בָּשָׂר. כא כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ. כב אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת-הַצְּבִי וְאֶת-הָאַיָּל, כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ.
רי"ש
ר"ע
לפני הכניסה
כל בשר – שלמים
שחטו/נחרו
אחרי הכניסה
הותרו בבשר תאווה
נאסרו בנחירה
כלפי הדעה השנייה
נחירה תמיד נאסרה
תמיד הותרו בבשר תאווה
פסוקים וברייתות (הממוספר הוא היותר מובן)
ראיות לרי"ש
1. ושחט את בן הבקר
בקדשים מודה שהיה צריך דווקא שחיטה.
2. "הצאן ובקר ישחט להם"
שחיטה=נחירה
3. תנן – נוחר פטור מכיסוי הדם.
בזמן המדבר – היה חייב כיסוי, לאחר הכניסה – פטור.
ראיה לר"ע
רק בשר תאווה שמקריבים כמותו במקדש נאסר.
1. אך כאשר יאכל את הצבי והאיל כן תאכלנו – לכאורה לרי"ש היה אסור לאכול צבי ואיל.
B. בעי ר' ירמיה (לשיטת ר"ע) – מה דין בשר נחירה מהמדבר כשנכנסו לארץ? תיקו.
[האם שואל גם על שבע של כיבוש וחלוקה – 1. ברור שמותר (הותרו אפילו בחזיר!). 2. יש שאלה (הותרו באיסורים של הגויים, לא של עצמם)].
השיעור חולין דף יז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
18 min
May 16חולין דף טז – גמרא דף יומי
https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_016.mp3
Download
להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא חולין טז
שחיטה בכלי תלוש/מחובר
(טו: במשנה – טז: באמצע)
א. המשנה – השוחט במגל יד, בצור ובקנה – שחיטתו כשרה.
למה רק בדיעבד?
A. במגל יד – שמא ישחט בצד המשונן.
B. בצור ובקנה – מדובר במחובר.
שבזה – (א) רב כהנא: רבי – פסול, ר' חייא – מכשיר.
המקור בפסוקים
רבי – ויקח את המאכלת – תלוש.
ר' חייא (לרב) – המקור לא טוב, כי אולי אברהם דאג למאכלת משום זריזותו למצווה.
ב. מי סובר שזה בדיעבד:
a. ר' חייא – בדיעבד (="מכשיר")
[מקשים מברייתא (ב) – שמתירה לכתחילה? כמי היא?
אלא – באמת ר' חייא מכשיר לכתחילה (ורק נחלקו בדברי רב כהנא בדיעבד – להודיעך כוחו דרבי)].
b. רבי סובר בדיעבד,
[ויש לחלק – מחובר מעיקרו – פסול, תלוש שחיברו – דיעבד (משנתנו).
המקור לחלוקה – ברייתא (ג) שמחלקת בין סכין שחיברה לקרקע/מוכני – שכשירה בדיעבד, לבין עץ או אבן בולטים – שפסולה].
(ומה ר' חייא סובר במחובר מעיקרו? בתוס' – מתיר לכתחילה)
ג. תלוש ולבסוף חיברו – בתחומים נוספים ובשחיטה
רבא –
בע"ז – נחשב תלוש (לכן משתחווה לביתו – אסרו, למרות שמשתחווה להר – לא אסרו).
בזרעים – מחלוקת תנאים –
[כדי להכשיר מאכל לקבל טומאה צריך רצון בנפילת המים – או – על האוכל, או – על דבר אחר תלוש ומשם הגיע לאוכל. אם אותו דבר תלוש ולבסוף חובר – תלוי האם נחשב כמחובר או לא.]
אם רצה בנפילת מים על כותל שמחובר לקרקע –
יש בזה סתירה במשנה (מכשירין ד), כששם קערה על הכותל –
ברישא – רוצה שהמים יכנסו לקערה (להדיחה) – מכשיר, משמע שלכותל עצמו – לא.
בסיפא – משתמש בקערה כדי שלא יגיעו לכותל – לא מכשיר, משמע שאם רוצה לכותל – כן מכשיר.
אלא –
ר' אלעזר (ורבא) – זאת מחלוקת תנאים.
רב פפא – בכותל בניין – כן, בכותל מערה – לא.
בשחיטה
ת"ש – הברייתא לגבי מוכני (ג) (א,B, b, סוף טו:) –
a. מהסיפא – אם אבן יוצאת מעצמה – שוחט.
כרגע מבינים שזה תלוש שחיברו – וכשר.
דחייה – זה מחובר מעיקרו (כותל מערה), כמו קנה שיוצא מהקרקע.
b. מהאמצע – נעץ סכין בכותל ושחט – כשר.
דחייה – שלא מבטלו בכותל (מתכוון לקחתו).
c. מהרישא – במחובר לקרקע – כשירה.
דחייה – אולי רק מתייחס למקרה כמו סכין שלא מבטלו.
ד. בסכין מחוברת – סכין למטה ובהמה למעלה
סתירה –
לעיל בברייתא (ב) (טו: – א,B,a) –מותר,
רב ענן-שמואל – אסור.
תשובות , הברייתא –
1. רב זביד – התכוונה רק למקרה של תלוש.
2. רב פפא – בעוף מותר בכ"מ.
ה. שחיטה במוכני (סכין על גלגל) –
קשה – מקודם (ג) – כשירה, ואילו בברייתא אחרת (ד) – פסולה.
תשובה – הפסול הוא כשאינו בא מכוח האדם (משנה לא.), ולכן:
אם מסתובב מכוח האדם – כשירה, מכוח המים – פסולה.
בשניהם מכוח המים. אלא ש: כוח ראשון (שהאדם פתח פתח) – כשירה, כוח שני – פסולה.
(וכן מצינו ברוצח שפתח מים על חברו והטביעו – שחייב רק במים שבאו מכוח ראשון).
השיעור חולין דף טז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
17 min
May 14 חולין דף טו – גמרא דף יומי
השיעור היום מוקדש לעילוי נשמת אמא של אחת הלומדות
חנה בת אברהם דוד ז"ל.
חנה נפטרה לפני 26 שנים ביום ירושלים. חנה למדה ועודדה נשים אחרות ללמוד ברמה גבוהה
להקדשת שיעור ליחצו כאן
https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_015.mp3
Download
ג
להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא חולין טו
(טו. שורה 4 – טו: במשנה)
מעשה שבת ומוקצה
א. סיכום השיטות במעשה שבת, ולמה לא מעמידים המשנה כמותם?
ר"מ
ר"י
רי"ח הסנדלר
שוגג
לאחרים
מותר
אסור בשבת
אסור בשבת
לו
אסור לעולם (קנס)
מזיד
לאחרים
אסור בשבת
(הנאה ממעשה שבת)
אסור בשבת
אסור לעולם
לו
אסור לעולם (קנס)
למה לא העמידו כמותו
כי המשנה גם בשוגג (כיו"כ)
כי משמע שגם לו מותר אחרי שבת ("כשרה").
איך העמידו כמותו
הרי כתוב "מתחייב בנפשו" – משמע מזיד.
תשובה – אם היה מזיד היה מתחייב בנפשו.
לסיכום –
העמדנו המשנה כר"י ובשוגג (ולכן אסור רק בשבת לכולם),
ואין כאן מוקצה כי מיועד לאכילה ואין מוקצה מחמת איסור כשלא דחה בידיים.
ב. תני תנא קמי דרב – כר"מ – המבשל בשבת במזיד יאכל בשוגג לא יאכל.
ורב השתיק אותו.
למה רב השתיק?
A. כי סובר כר"י.
דחייה – 1. זאת לא סיבה להשתיק. 2. הרי בעצמו פסק כר"מ (ורק לציבור הורה כר"י).
(ואין לומר ששם זה היה בציבור, כי ממילא לא יקשיבו לאותו תנא).
(קשה – הרי אתמול ראינו שהסביר את המשנה כר"י)
B. ר"נ בי"צ – התנא דיבר על שוחט,
ורב השתיקו כי ר"מ הקל רק במבשל, אך בשוחט זה מוקצה.
(אפילו שלא דחאו בידיים, בניגוד לסוגיה בתחילת העמוד).
דיון על ר"נ ברי"צ –
1. קשה – הרי משנתנו בשוחט, והעמדנו אותה כר"י ולא כר"מ –
כלומר שאין בעיית מוקצה אלא רק מעשה שבת.
תשובה – מדובר שהיה שם חולה מע"ש (לכן אין מוקצה) שנתרפא בשבת (לכן יש מעשה שבת).
(טו: 3 +)
2. מקור לחלוקה בין שוחט למבשל לעניין מוקצה
רב אחא/רב יצחק בר אדא בשם רב –
שוחט – מוקצה, מבשל – לא מוקצה (ומותר לבריא).
[ורב פפא – זה גם יכול להתהפך – קצץ דלועים ובישל – מוקצה, היה חולה מבעוד יום – אינו מוקצה]
[האם למעשה מותר להאכיל לבריא? (כשאינו מוקצה)
בשוחט – כן,
במבשל – רב – כן (כנ"ל), רב דימי מנהרדעא – לא (שמא יבשל יותר ממה שהחולה צריך, חשש שאין בשחיטה- שהרי בהמה אחת מספיקה להרבה)].
השיעור חולין דף טו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
18 min
May 14 חולין דף יד – גמרא דף יומי
https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_014.mp3
Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא חולין יד
(יג: במשנה – טו. באמצע)
חלק א – שחיטה בלילה – כשרה
משנתנו – בדיעבד (כשאיו אבוקה, כמו סומא),
ברייתא – לכתחילה (כשיש אבוקה (כמו יום)).
חלק ב – שחיטה בשבת (ודיני מוקצה)
אע"פ שמתחייב בנפשו – שחיטתו כשרה,
רב – אסורה באכילה בשבת, וכר' יהודה.
איזה ר' יהודה?

א. מצד מוקצה
[באופן כללי יש מחלוקת בשבת שר"י אוסר מוקצה ור"ש מקל. כאן אנו עוברים ומחפשים בדיוק לאיזה סוג מוקצה זה שייך].
A. ר' אבא – ר"י שדורש הכנה
ולכן אוסר האכלת נבילה לכלבים, שלא הוכנה מאתמול (ורבנן (ר"ש) מתירים)
[דחייה ומו"מ –
אביי – בנבילה – הוכנה כבר לאדם ורוצים להעביר לכלבים – אסור, אצלנו – גם בחייה הוכנה לאדם – מותר (וראיה שבחייה לאכילה – שהרי ר"י מתיר שחיטה ביו"ט).
[כרגע מתעלמים ממוצקה מחמת איסור, אלא רק עוסקים בבעיית ההכנה, והאיסור הוא חיצוני].
ר' אבא – בחייה עומדת או לגדל או לשחיטה – ביו"ט מתברר למפרע שהתכוון לשוחטה – מותר, אך בשבת שוודאי לא התכוון – עומדת לגדל ואסור.
דחייה – לר"י אין ברירה, ממילא ודאי עומדת לאכילה תמיד – גם בשבת.
[יד. 5- עד יד: רבע עליון – מניין שאין לר"י ברירה – נראה בסוף].
B. רב יוסף – ר"י לגבי שברי כלים
כדי שיותרו צריך שעדיין ישמשו ל: ת"ק – מלאכה, ר"י – מעין מלאתכן הראשונה, שהרי לזה הוכנו.
מכאן לגבי בהמות – שצריך הכנה מאוד מוגדרת – לאכילה עכשיו, ולכן אפילו שעומדת לאכילה לאחר זמן, זה לא מספיק.
דחייה – ר"י שם אוסר לא כי צריך הכנה מוגדרת, אלא משום נולד,
ואילו בהמה שנשחטה – אינה נולד.
(שהרי עמדה לאכילה ועדיין עומדת לאכילה, וזה כ"אוכלא דאיפרת" – אוכל שהשתנה צורתו – כמו שמתיר (משנה שבת קמג:) (מבחינת דיני נולד) משקים שזבו מהפירות (אמנם יש גזירה אחרת שמא יסחוט שת"ק תמיד אוסר ור"י רק בעומדים לסחיטה).
(יד: רבע תחתון)
ב. שמא ישחט בשבת
כמו שבמשקים שזבו, אומר שמואל שר"י מודה בענבים וזיתים שכיוון שכולם סוחטים – גוזרים שמא יסחט גם אם לא התכוון, גם בבהמה יש לגזור שמא ישחט.
דחייה – רב חולק על שמואל וסובר שר"י לא גזר בזיתים וענבים (והרי אנו באים לפרש את דברי רב).
(יד: 6-)
ג. רב ששת בר"א – משום מוקצה – שהרי הסיח דעתו מלאוכלם.
במקור – מוקצה מחמת מיאוס בנר חרס משומש.
ומניין שאוסר לא רק במוקצה מחמת מיאוס, ולא מחמת איסור?
דתניא – שאוסר גם נר מתכת שהודלק בכניסת שבת.
דחייה – אולי אוסר רק כשדחאו בידיים (מתכת) או מאוס (מסיח דעתו לגמרי), אך לא מחמת איסור עצמאי (בהמה).
ד. משום מעשה שבת
שר"י אוסר לשוחט – במזיד לעולם, בשוגג לשבת, ולאחרים לשבת.
מחר נפרט בזה יותר.
[מקור לזה שאין לר"י דין ברירה
1. שלר"י לא יכול לשתות ולהפריש למפרע. דחייה – שם זה מחשש שהיין יישפך.
2. שלר"י לא יכול לעשות עירוב תחומין לשני כיוונים שונים (לפי הכיוון ממנו יגיע החכם).]
דף יד
(יג: במשנה – טו. באמצע)
חלק א – שחיטה בלילה – כשרה
משנתנו – בדיעבד (כשאיו אבוקה, כמו סומא),
ברייתא – לכתחילה (כשיש אבוקה (כמו יום)).
חלק ב – שחיטה בשבת (ודיני מוקצה)
אע"פ שמתחייב בנפשו – שחיטתו כשרה,
רב – אסורה באכילה בשבת, וכר' יהודה.
איזה ר' יהודה?

א. מצד מוקצה
[באופן כללי יש מחלוקת בשבת שר"י אוסר מוקצה ור"ש מקל. כאן אנו עוברים ומחפשים בדיוק לאיזה סוג מוקצה זה שייך].
A. ר' אבא – ר"י שדורש הכנה
ולכן אוסר האכלת נבילה לכלבים, שלא הוכנה מאתמול (ורבנן (ר"ש) מתירים)
[דחייה ומו"מ –
אביי – בנבילה – הוכנה כבר לאדם ורוצים להעביר לכלבים – אסור, אצלנו – גם בחייה הוכנה לאדם – מותר (וראיה שבחייה לאכילה – שהרי ר"י מתיר שחיטה ביו"ט).
[כרגע מתעלמים ממוצקה מחמת איסור, אלא רק עוסקים בבעיית ההכנה, והאיסור הוא חיצוני].
ר' אבא – בחייה עומדת או לגדל או לשחיטה – ביו"ט מתברר למפרע שהתכוון לשוחטה – מותר, אך בשבת שוודאי לא התכוון – עומדת לגדל ואסור.
דחייה – לר"י אין ברירה, ממילא ודאי עומדת לאכילה תמיד – גם בשבת.
[יד. 5- עד יד: רבע עליון – מניין שאין לר"י ברירה – נראה בסוף].
B. רב יוסף – ר"י לגבי שברי כלים
כדי שיותרו צריך שעדיין ישמשו ל: ת"ק – מלאכה, ר"י – מעין מלאתכן הראשונה, שהרי לזה הוכנו.
מכאן לגבי בהמות – שצריך הכנה מאוד מוגדרת – לאכילה עכשיו, ולכן אפילו שעומדת לאכילה לאחר זמן, זה לא מספיק.
דחייה – ר"י שם אוסר לא כי צריך הכנה מוגדרת, אלא משום נולד,
ואילו בהמה שנשחטה – אינה נולד.
(שהרי עמדה לאכילה ועדיין עומדת לאכילה, וזה כ"אוכלא דאיפרת" – אוכל שהשתנה צורתו – כמו שמתיר (משנה שבת קמג:) (מבחינת דיני נולד) משקים שזבו מהפירות (אמנם יש גזירה אחרת שמא יסחוט שת"ק תמיד אוסר ור"י רק בעומדים לסחיטה).
(יד: רבע תחתון)
ב. שמא ישחט בשבת
כמו שבמשקים שזבו, אומר שמואל שר"י מודה בענבים וזיתים שכיוון שכולם סוחטים – גוזרים שמא יסחט גם אם לא התכוון, גם בבהמה יש לגזור שמא ישחט.
דחייה – רב חולק על שמואל וסובר שר"י לא גזר בזיתים וענבים (והרי אנו באים לפרש את דברי רב).
(יד: 6-)
ג. רב ששת בר"א – משום מוקצה – שהרי הסיח דעתו מלאוכלם.
במקור – מוקצה מחמת מיאוס בנר חרס משומש.
ומניין שאוסר לא רק במוקצה מחמת מיאוס, ולא מחמת איסור?
דתניא – שאוסר גם נר מתכת שהודלק בכניסת שבת.
דחייה – אולי אוסר רק כשדחאו בידיים (מתכת) או מאוס (מסיח דעתו לגמרי), אך לא מחמת איסור עצמאי (בהמה).
ד. משום מעשה שבת
שר"י אוסר לשוחט – במזיד לעולם, בשוגג לשבת, ולאחרים לשבת.
מחר נפרט בזה יותר.
[ה. מקור לזה שאין לר"י דין ברירה
1. שלר"י לא יכול לשתות ולהפריש למפרע. דחייה – שם זה מחשש שהיין יישפך.
2. שלר"י לא יכול לעשות עירוב תחומין לשני כיוונים שונים (לפי הכיוון ממנו יגיע החכם).]
השיעור חולין דף יד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
20 min
May 12 חולין דף יג – גמרא דף יומי
https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_013.mp3
Download
להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא חולין יג
(יב: 8 שורות מלמטה – יג: במשנה)
חלק א – מחשבה ומעשה בקטן
א. הקדמה
A. הנושאים שנדבר עליהם
1. יצירת כלי לקבלת טומאה. 2. כוונה לשם הקרבן. 3. כוונה לקבלת טומאה ("וכי יותן").
B. 3 רמות של מחשבה ומעשה:
1. מעשה שמלווה במחשבה – יש.
2. מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו – למשל שהעביר עולה מהדרום לצפון (מראה שמכוון לשם עולה).
3. מחשבה לבד – אין.
C. המשנה בכלים –
חקק אגוז כדי למוד עפר (רמה 1) – חל (יש לו מעשה).
מצא אגוז חצוי וחשב עליו לכלי (רמה 1) – לא חל (אין לו מחשבה).
ב. השאלה של רי"ח – שתי גרסאות:
A. שאל על רמה 2.
דחיית השאלה – הרי רי"ח כבר אמר שתופס –
אם חש"ו העלו פירות לגג מפני הכנימה ואח"כ שמחו בטל – לא תופס, אבל רי"ח – אם אח"כ גם הפכו בפירות שיטרבו – זה רמה 2 ותופס.
ביאור השאלה – האם זה תופס רק מדרבנן (בפירות, שזה לחומרא) או גם מדאורייתא (בקרבן – שזה לקולא).
בשלב זה אין תשובה.
B. שאל על רמה 1 (מעשה) – האם זה מדאורייתא?
וענה:
1. מעשה שמלווה במחשבה – יש מדאורייתא.
2. מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו – יש מדרבנן (עונה על גירסא A).
3. מחשבה לבד – אין – גם לא מדרבנן.
ג. מניין למתעסק בקדשים שפסול
(זה לא "לא לשמה" שאז כשר ולא עולה, אלא כלל לא מתכוון לחתוך) – 2 לימודים (למצווה ולעכב) –
1. ושחט את בן הבקר – לשם בן הבקר.
2. לרצונכם תזבחוהו.
חלק ב – שחיטת עכו"ם
א. שחיטת עכו"ם נבילה.
ר"ן – דין בשחיטה – "וזבחת… ואכלת".
רמב"ם – שמא שוחט לע"ז (ואז אינה נבילה ממש ומטמאה במשא רק מדרבנן).
ב. האם שחיטת גוי/מין אסורה בהנאה כתקרובת ע"ז?
A. גוי –
ר"א – אסורה ((לח:) אפילו בישראל ששחט בשביל גוי מניחים שהגוי כיוון לע"ז ואסורה).
משנתנו – לא אסורה.
מה מדייקים מהמשנה –
1. שבגוי נבילה, אך אינה אסורה בהנאה.
2. ר' אמי מוסיף אכן בגוי אינה אסורה בהנאה, אבל במין (גם יהודי) – אסורה גם בהנאה (וכן מפורש בברייתא, והברייתא מוסיפה שהוא כגוי עע"ז גם לעניין פיתו, יינו, ספריו, פירותיו ומחלוקת לגבי בניו ממזרים).
B. למשנתנו לפי ר' אמי – למה לא חוששים שהוא מין?
ר"נ – רבה ב"א – "אין מינין באומות עובדי כוכבים"
כלומר – רוב הגויים לא עובדים ע"ז באדיקות אלא "מנהג אבותיהם בידיהם".
[C. ההבדל בין מין ישראל למין גוי –
"אין מינין באומות עובדי כוכבים" – כאן שגם במי שידוע שהוא מין – יש הבדל בין ישראל לגוי:
אין הבדל ב –
1. שחיטת שניהם פסולה (כש"כ ממין ישראל),
2. את שניהם מורידים (כש"כ ממין ישראל),
יש הבדל בזה שממין גוי מקבלים קרבן (ה.),
מקור – "דבר אל בנ"י… אדם כי יקריב מכם…".
[וא"א לדייק – בבנ"י דווקא "מכם", אך בגויים כלל לא, כי לומדים מ"איש איש" שגם גויים].
ג. שחיטת גוי נבילה, ומטמאה במשא
פשיטא!
רבא – בא ללמד על תקרובת ע"ז – 1. שמטמאה באוהל. 2. שלא מטמאה באוהל.
[ר"י ב"ב – תקרובת מטמאה באוהל – "ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים"].
השיעור חולין דף יג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
19 min
May 11 חולין דף יב – גמרא דף יומי
https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_012.mp3
Download
להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא חולין יב
(יב. שורה 4 – יב: 8 שורות מלמטה)
חלק א – רוב מצויים אצל שחיטה מומחין הן
הקדמה
(בדף ט. למדנו שהשוחט צריך לדעת הלכות שחיטה. שם שאלנו פשיטא, וענינו שגם אם שוחט כמו שצריך, אולי זה במקרה, לכן צריך לוודא שיודע. עכשיו נראה דין דומה).
א. ר"נ-רב – ראה אחד ששחט, צריך לראותו מתחילה ועד סוף.
במה מדובר?
אם יודע שיודע – כשר,
אם יודע שלא יודע – פשיטא שפסול,
ואם לא יודע אם יודע – הרי רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם (וכשר).
אלא – יודע שלא יודע, אך שחט סימן אחד בסדר, עדיין צריך לראות ששחט טוב גם את הסימן השני.
[המקור ל"רוב מצויים" – דתניא – שלח שליח לשחוט ומצאו שחוט, או שמצא תרנגולת שחוטה בשוק – כשירה. עכשיו נראה עוד שתי סוגיות בהקשר לסוגיא זו]:
ב. רב נחמן – שלח שליח לשחוט ומצאו שחוט – כשר,
שלח שליח לתרום ומצאו תרום – לא תרום.
למה לא תרום: 1. השליח לא עשה שליחותו אלא אדם אחר. + 2. כשאדם אחר תורם – אינה תרומה (צריך מדעת בעה"ב).
למה בשחיטה זה כשר? (מספיק לדחות אחת מההנחות)
1. רב דימי – לכאורה כי "חזקה ששליח עושה שליחותו" (דחיית הנחה 1), אך אז קשה למה יש הבדל בזה בין שחיטה לתרומה.
2. רב נחמן – בשניהם השליח לא עושה שליחותו, אלא שבשחיטה כשר – כי רוב מצויים מומחים, בתרומה פסול – כי צריך לתרום מדעת בעה"ב.
ג. רוב מצויים אצל שחיטה מומחים – מחלוקת תנאים.
A. לעיל ראינו ברייתא – שמצא תרנגולת שחוטה בשוק – כשירה.
B. אבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטים:
ר"י – אוסר
ר' חנינא – מתיר
רבי – באשפה אסור, בבית מותר.
הבנה ראשונה –
מחלוקת אם מומחים.
לא מומחים (ופסול גם בבית)
רוב מצויים מומחים
רבי דעה בפנ"ע –
מומחים, אך באשפה סביר שזה נבילה.
ק"ק למה ר' חנינא מתיר באשפה.
הבנה שנייה – לפי כולם מומחים.
באשפה בשוק – אסור, בבית – מותר, מחלוקת באשפה בבית –
נבילה
לא נבילה
(לא זורקים בבית כי מסריח).
קשה – (יב. 5-) הרי מדבר על מצב בו יש מחלוקת, וזה רק באשפה בבית, אז מה הכוונה שמתיר "בבית"?
אלא – רבי רק מסביר את ר' חנינא – שמסכים לאסור כר"י באשפה בשוק.
חלק ב – שחיטת חרש שוטה וקטן כשרה בהשגחה
א. רבא – רק בדיעבד (מדויק מ"שמא יקלקלו").
ב. לפי משנתנו לא צריך כוונה בשחיטה, וזה מחלוקת בזרק סכין לקיר ושחט – ר' נתן – כשר, חכמים פוסלים

השיעור חולין דף יב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
13 min

About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

From the publisher's feed

הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.

Share הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

Sign up to save your podcasts

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא