לעילוי נשמת נפתלי בענדעט בן כתריאל ז"ל, תלמיד חכם, אוהב תורה, רודף אמת, ואיש משפחה מסור
ולעילוי נשמת אהרון וחביבה עוזרי וצוריאל וצביה כהן ז"ל,
ולהבדיל, לרפואת מאיר ומיכל עוזרי ומשפחתם
רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר
https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_048.mp3
Download
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
סיכום הדף יומי, שבועות דף מח
(מח 7+ עד מט. סיום פרק כל הנשבעין)
חלק א – כשמוכר והקונה מתכווחים אם שילם לו או אם מסר את הפירות – הנתבע נשבע ונפטר
נתן קודם את הסחורה, ויש וויכוח אם הקונה שילם –רבנן – הקונה יישבע שנתן וייפטר
ר"י – הקונה פטור בלא שבועה (כי סביר שהמוכר לא נתן בהקפה, אלא הקונה שילם)
גמרא – אבל מודה ר"י בברייתא – זה דווקא כשהפירות כבר אצל הקונה, אבל אם שמו ברה"ר ועוד לא מוחזק – גם לר"י הקונה צריך שבועה.
גמרא – למה צריך עוד מקרה?
כי בפירות מסתבר כת"ק שהמוכר נתן מיד בלי לחכות לכסף, לפני שהפירות ירקבו,
ואילו בשולחני כי יותר מסתבר כר"י שהמוכר לא נתן לפני ששילם,
לכן צריך להשמיע שנחלקו בשני המקרים.
חלק ב – שבועת היתומים
שיתומי המלווה גובים מיתומי הלווה בשבועה.
ואמרו רב ושמואל – תלוי מי מת קודם:
אם מלווה מת קודם – אכן נשבעים ונוטלים,
כי ירשו מהאבא שטר שלא מצריך שבועה, ורק עכשיו התחייבו כי הלווה מת עכשיו.
אבל הלווה מת קודם – היתומים לא יכולים להישבע ולא יקבלו
כי ירשו מהאבא שטר שמצריך שבועה ודאית (שאינו פרוע), ואילו הם יכולים להישבע רק שבועה מסופקת (שהאבא לא אמר להם שהוא פרוע)
ניתן לחלוק – זה נחשב שיכולים (כך יאמר ר' אלעזר)
לפי ר' יוסי כשלא יכולים להישבע חולקים (כך יאמר רב נחמן)
ולפי ר' אבא כשלא יכולים להישבע – הלווה ישלם גם בלי שבועה.
אבל אם מת לפני שהתחייב בבי"ד – גם לרב ושמואל הילדים יישבעו ויטלו.
אך ר"נ – אין הבדל, כי מה שמחייב תא האבא (המלווה) שבועה זה עצם זה שהלווה מת, גם אם עוד לא עמד בין.
[ר"נ עצמו בכלל חולק, כי פוסק כר' יוסי – שאפילו שלא יכולים להישבע – יחלוקו].
מקרים בהם מת הלווה לפני המלווה (מת הבעל לפני האישה) – ובכ"ז נשבעים ונוטלים (שלוש הקושיות הראשונות מאישה, שכיוון שיש כתובה ברור שהבעל מת קודם) –
משנה בכתובות קד. – יתומי האישה גובים כתובה מיתומי הבעל (עד 25 שנה)משנה כתובות צ – ראובן נשא את רחל ונולדו ילדים ומתה (לא חייב כתובה),
ואח"כ נשא את לאה ונולדו ילדים והוא מת, ואז היא מתה,
ילדי לאה קודם יקבלו את הכתובה, ואח"כ יחלקו את שאר הירושה.
תשובה לשתי הקושיות: מדובר שהאישה (=המלווה) נשבעה לפני שמתה, כך שהילדים שלה לא צריכים כלל שבועה.
תשובה: מדובר שקודם גירש אותה, והתחייב בכתובה, ואז מתה לפניו (מת המלווה לפני הלווה) – שהיתומים נשבעים ונוטלים.
האב המלווה להישבע ליתומי הלווה,
ואילו יתומי הלווה יכולים או להישבע או לסמוך על רשב"ג (שאם יש עדים שהאב אמר לפני מותו שהשטר לא פרוע)
תשובה: הברייתא כבית שמאי – ששטר העומד ליגבות כגבוי, ולכן אפילו שלא יכולים להישבע גובים.
רב חסדא ורבה בר אבוה רצו לבטל את רב ושמואל,
אך ר"נ לא רצה לפסוק נגדם, לכן פוסק כמותם רק במקרה המדויק עליו דיברו.
אלא המלווה היה אמור להישבע כי פגם את שטרו (הודה שחלקו פרוע),
אם מת – היתומים כן יישבעו ויטלו, אפילו שלפי ההגיון של ר"נ לא יכולים.
מה לגבי המקרים הבאים – האם הם נחשבים כאותו מקרה של רב ושמואל:
רב פפא חשב שזה לא אותו מקרה, ונפסוק נגד רב ושמואל,
אך רב הונא בריה דרב יהושע – זה כן אותו מקרה (כי הערב יתבע את היתומים)
רמי בר חמא חשב שזה לא אותו מקרה, ונפסוק נגד רב ושמואל
אך רבא – זה אותו דבר, והלכה כרב ושמואל.
חלק ג – הנשבעין ללא טענה
שותפין, אפוטרופסין, אישה שמנהל את נכסי בעלה או אח שמנהל את נכסי האחים.
הסבר (כאמור) – הכוונה בטענת שמא, שהבעל והאפוטרופסים וכו' אולי לוקחים יותר ממה שאמורים.
וכמה טענו אותו (בטענת השמא) –
תחילה ר"נ אמר – טענו 2 כסף, והודה בפרוטה – כשמואל (לט:)
אך אח"כ מתקנים – שטענו
2 כסף + פרוטה, והודה בפרוטה – כרב שם, כי משמע שהלכה כרב.
חלק ד – האם מגלגלים שבועה משבועה דרבנן
(כמו שבועת היסת, שבועות המשנה, השבועות ללא הטענה וכו')
לווה לפני השמיטה וכפר בכל – כרגע פטור לגמרי משבועה (לפני שבועת היסת)
ואחרי השמיטה נעשה שותף אחרי השמיטה – והתחייב שבועה דרבנן,
לא מגלגלים עליו את השבועה של ההלוואה שלפני.
למה לא? (ולמה המשנה דיברה על שבועה דרבנן ועל שמיטה) –
כאן לא מגלגלים, כי השמיטה שמטה את החוב שלפני,
אבל נדייק שבשאר שנים – מגלגלים,
ויוצא: מגלגלים אפילו בדרבנן!
דחייה – אולי גם בשאר שנים לא מגלגלים,
והברייתא באה לחדש משהו אחר –
שכאן לא מגלגלים כי לא מגלגלים משבועה דרבנן,
אבל אם זה היה
מקרה הפוך –
שלפני השמיטה נעשה שותף (והתחייב שבועה דרבנן),
ואחרי השמיטה לקח חוב – כן מגלגלים,
כי שמיטה לא משמטת חיוב שנובע מעבודה ולא מהלוואה.
דחיית הדחייה – זה כבר מפורש בסיפא,
אלא למה יש את הרישא? כדי ללמד כנ"ל – שבשאר שנים מגלגלים גם מדרבנן.
כי כמו שראינו (מה.) שעקרונית יכול ליטול ללא שבועה, ורק נשבע כדי להפיס דעתו של בעה"ב.
מכל השבועות (גם דרבנן) – בי"ד מציעים לתובע לגלגל,
חוץ משבועת שכיר – שלא מציעים אבל אם תבע מעצמו מגלגלין.
רב חסדא (מוריד את דרישת הגלגול)
מכל השבועות (גם דרבנן) – אם תבע לגלגל מגלגלין (אבל לא מציעים)
חוץ משכיר – שאפילו אם התובע דרש, לא מגלגלין.
חלק ה – השביעית משמטת חיוב שבועה
מקור – "וזה דבר השמיטה" – אפילו דיבור (שבועה) משמטת.
ושואלים הראשונים – הרי זה ברור – אם השביעית שימטה את החוב, אז כבר אין על מה להישבע (גם אם אכן לווה – הוא פטור מלשלם!)
ועונים – המקצת שכפר בו אינו נשמט, כי כיוון שכפר – המלווה לא יכול ליגוש אלא צריך ללכת לבי"ד, וזה לא נכנס ל"לא יגוש", ומחדשת התורה שבכ"ז אחרי השמיטה לא יכול להשביעו על חלק זה.
השיעור שבועות דף מח, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
