הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By אורי בריליאנטReligion & SpiritualityJudaism
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • מנחות עח – שיעור הדף היומי

    לעילוי נשמת ישראל יונתן בן מרדכי וינטע ז"ל

    ולעילוי נשמת הנערה היקרה והאהובה שחר בת מוריה ורועי ז"ל,
    מצאה חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם, שאזכרתה חלה בר"ח ניסן.
    להקדשת שיעור ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_78.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

    סיכום הדף היומי, מנחות דף עח

    (עח. במשנה – עח: במשנה למטה)

    תזכורת מאתמול –

    יחד עם קרבן תודה מביאים ארבעה סוגי לחמים, 10 מכל סוג (ויקרא ז, יב-יג)

    אִם עַל־תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב  עַל־זֶבַח הַתּוֹדָה –

    1. חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן – מערבב שמן וסולת ואופה
    2. וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן – מערבב מים וסולת, אופה, ואח"כ מושח בשמן
    3. וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן – מערבב מים וסולת, אופה, ואח"כ מטגן בשמן
    4. עַל־חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קׇרְבָּנוֹ עַל־זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו – מים וסולת ואופה

      5. שלושים המצות הן ביחד עשרה עשרונים (כל אחד שליש עשרון), ועשר החמץ ביחד עשרה עשרונים (כל אחד עשרון).

       

      חלק א – החלות שבאות עם קרבנות המילואים והנזיר

      א. עם המילואים – שלושת הסוגים הראשונים (-המצות) של התודה

      קרבנות המילואים הם פר לחטאת, איל לעולה ואיל המילואים, שאיתו באו שלושה סוגי לחמים – וכמו בתודה – עשרה מכל סוג שהקריבו מתוכם אחד מכל סוג.

      1. A. המקור שהביא את 3 הראשונים –

        2. בציווי על המילואים (פרשת תצווה, שמות כט, ב) –

        "וְלֶחֶם מַצּוֹת (3 – אבל לא ברור מה זה), וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן (1), וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן (2), סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם"

        הסוג ה1 וה2 ברורים – חלות מצות ורקיקי מצות,

        אבל מה המקור שהסוג ה3 הוא מורכבת?

        1. a. רב חמא בר גוריא – מההקבלה בין שמות לויקרא לגבי הביצוע בפועל (פרשת צו, ויקרא ח, כו) –
          2. "וּמִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר  לִפְנֵי ה' לָקַח חַלַּת מַצָּה אַחַת (1), וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת (3), וְרָקִיק אֶחָד (2)…" – "וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן" – זה בעצם סולת מורבכת של התודה.
          פרשת תצווה
          פרשת צו
          וְלֶחֶם מַצּוֹת (3)
          חַלַּת מַצָּה אַחַת (1),
          וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן (1)
          וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת (3)
          וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן (2)
          וְרָקִיק אֶחָד (2)

           

          מתקיף רב אויא – אולי חלת לחם שמן זה "אנתא דמשחא" – עיסה שמטוגנת ישירות בשמן (רש"י ראשון).

          1. b. ר' טבלא – ממנחת חינוך (מנחה שכל כהן מביא בפעם הראשונה שעובד) שבאה מורבכת –
            2. שאם בפעם הראשונה שעובד מביא מורבכת, אז סביר שגם בקרבנות המילואים הביאו גם מורבכת.

            מניין שמנחת חינוך באה מורבכת –

            "זֶה קׇרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב.
            עַל־מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה…" (ויקרא ו, יג-יד)

            הפסוק מדבר בעצם על שתי מנחות:

            1. מנחת חביתין ("קׇרְבַּן אַהֲרֹן… בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ") – מנחה שהכה"ג (המשוח – "הִמָּשַׁח אֹתוֹ") מביא כל יום, חצי בבוקר וחצי בערב.

              2. מנחת החביתין ודאי באה מֻרְבֶּכֶת, כי זה כתוב מיד אחרי "מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר…",

              1. מנחת חינוך ("וּבָנָיו") – מנחה שמביא כהן שמתחיל לעבוד בפעם הראשונה בחייו.

                2. מניין שגם מנחת החינוך באה מֻרְבֶּכֶת? אולי המורכבת מתייחסת רק לכה"ג?

                מזה שהתורה עירבבה ביניהם – "זֶה קׇרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח…" (במקום לדבר על הבנים רק אחרי "בְּיוֹם הִמָּשַׁח") – כדי ללמד ששניהם שווים.

                 

                (עח. שליש תחתון)

                1. B. אם כבר דיברנו על מנחת חינוך וחביתין – מצבים שמביא ביום אחד כמה:

                  2. רב חסדא – גם כשמתנה לכה"ג מביא מנחת חינוך, ולכן – כה"ג ביום שמתמנה מביא 2 –

                  אחד כמנחת חביתין

                  ואחד כמנחת חינוך על זה שהתחיל לעבוד ככה"ג

                  ומוסיף מר בר רב אשי – אם זאת גם הפעם הראשונה שבכלל עובד ככהן מביא 3-

                  אחד כמנחת חביתין

                  אחד כמנחת חינוך על שהתחיל לעבוד ככהן הדיוט (זה לא "כלול" במנחה של הכה"ג)

                  ואחד כמנחת חינוך על זה שהתחיל לעבוד ככה"ג.

                  (עח.

                  ב. נזיר מביא את שני הסוגים הראשונים –

                  במדבר ו, טו – "וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת – חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן (1) וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן (2)…".

                  והמשנה מפרטת את שיעור החלות –

                  בתודה 3 הסוגים הם ביחד עשרה עשרונות, שזה שווה ל15 קבין ירושלמית.
                  ממילא כיוון שהנזיר מביא 2/3 מזה – זה 6 ושני שליש עשרונות, שזה 10 קבין ירושלמית.

                  ת"ר – מה המקור שזה אותו שיעור כמו בתודה –

                  לגבי תודה כתוב – "אִם עַל־תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ… ואז יש פירוט של ארבעת הסוגים… עַל־זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו" – הסוף מיותר, ובא ללמד מתודה לשלמי נזיר שבאים באותו שיעור כמו בתודה.

                  ומקשה הברייתא – אם זה כמו תודה – אז שנזיר יביא את כל 3 סוגי המצות של תודה?[1]

                  תשובות –

                  1. בברייתא עצמה – כתוב בנזיר "וְסַל מַצּוֹת",
                    2. ומסביר רב פפא – מביא רק את הסוגים שכתוב בהם (בתודה) בפרוש שהן מצות, ואילו בשלישי לא מוזכר מצות.
                  2. דבי רי"ש – יש כאן (בנזיר) כלל ופרט –
                    3. הכלל – "וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת"
                    הפרטים – "חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן (1) וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן (2)"

                    ובכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט,

                    ולכן ברור שא"א לרבות מעבר לפרטים שמפורשים בנזיר.

                     

                    (עח: 1+ במשנה)

                    חלק ב – משנה: הלחמים מתקדשים ע"י שחיטת התודה

                    כלומר עד השחיטה הם קדושת דמים, והשחיטה (ע"י הסכין שהיא כלי שרת) עושה אותם קדושת הגוף.

                    ולכן רק אם היו בתוך החומה, וכבר היו מספיק אפיים (קרמו פניה) בשעת השחיטה – מתקדשים.

                     

                    א. לגבי בתוך החומה –

                    איזה חומה –

                    ר"ל (מחמיר) – בתוך העזרה

                    "עַל־זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו" – "על" = סמוך,

                    רי"ח (מקל) – מספיק בתוך ירושלים (חומת בית פאגי) (ובהמשך יש ברייתא כמותו)

                    "על" זה לאו דווקא סמוך,

                    (אבל כן צריך בתוך ירושלים כי קק"ל לא מתקדשים מחות לירושלים)

                    שואלים – והרי נחלקו בזה כבר – לגבי פסח – "לֹא־תִזְבַּח עַל־חָמֵץ דַּם־זִבְחִי" (שמות כג, יח), שאסור שלשוחט או זורק הדם או למישהו מהחבורה יהיה חמץ –

                    ר"ל (מקל) – בתוך העזרה, כי "על" זה בסמוך

                    רי"ח – בכל מקום

                    תשובה – יש צריכותא,

                    כי בקידוש הלחמים יותר סביר כר"ל שצריך בסמוך (כמו שכלי שרת מקדש רק את מה שנכנס לתוכו), ואילו בחמץ יותר סביר שלא צריך סמוך כי זה איסורין,
                    לכן צריך להשמיע שנחלקו בשניהם.

                     

                    (עח: מעל האמצע)

                    ב. שצריך שיקרמו פניה (לא צריך יותר, אבל גם לא פחות)

                    1. A. מקור לזה ועוד –
                      2. "…עַל־חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קׇרְבָּנוֹ עַל־זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו" –

                      חַלֹּת – שיקרמו פניה, שרק אז נחשבים חלה.

                      יַקְרִיב קׇרְבָּנוֹ עַל־זֶבַח – הדין של המשנה שהשחיטה (הזבח) מקדשת את החלות

                      זֶבַח תּוֹדַת – שצריך לשחוט לשם תודה, ואם לא הלחמים לא מתקדשים.

                      1. B. תנו רבנן – שוב אותו דין –

                        2. מצה בפסח יכולה להיות "נא" (לא אפויה כל צרכה), אבל לפחות שלא יהיו חוטים של בצק כשפורסה.

                        ורבא – וכן לעניין לחמי התודה (כלומר הוא מחדש ש"שלא יהיו חוטים" = קרמו פניה).

                        מה החידוש של רבא? הרי בשניהם כתוב "לחם"?

                        תשובה – החידוש שבתודה היינו חושבים שצריך יותר, כי כתוב "וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכׇּל־קׇרְבָּן" (ז, יד), ואילו כשזה רק קרמו פניה אם מרים חלק זה מתפרק ואולי לא נחשב "אחד", קמ"ל שזה מספיק.

                        (עח: מתחת לאמצע)

                        ג. הקדיש 80 חלות במקום 40 –

                        חזקיה – קדשו 40 מתוך 80 (ומספק ינהגו בכולם קדושה)

                        רי"ח – כלום לא קדוש.

                        הסברים למחלוקות:

                        1. ר' זירא –
                          2. אם ברור שהתכוון לקרבן גדול (להקדיש את כולם) – כלום לא קדוש, כי א"א להקדיש יותר מ40
                          אם ברור שהתכוון רק ל40 והשאר לאחריות – 40 קדושים המחלוקת בסתם – למה התכוון:

                          חזקיה – בסתם מתכוון לאחריות

                          רי"ח – בסתם מתכוון לקרבן גדול, וכלום לא קדוש.

                           

                          1. אביי ורב פפא – גם בסתם התכוון לקרבן גדול, ובכל זאת נחלקו,

                            2. כי לפי חזקיה – הכלי שרת יכול לקדש גם שלא מדעתו (אפילו שהתכוון ל80, הכלי יקדש 40),

                            ואילו לרי"ח לא.

                            באיזה כלים נחלקו:

                            אביי – בכל כלי שרת

                            רב פפא – נחלקו דווקא בסכין, ויש שתי גרסאות:

                            1. A. בשאר כלי שרת ודאי שכן מקדש שלא מדעתו,
                              2. ורק נחלקו בסכין האם הוא חלש יותר מהשאר (כי אין לו תוך)
                            2. B. להפך – בשאר כלי שרת לא מקדש שלא מדעתו,
                              3. ורק נחלקו בסכין האם הוא חזק יותר (שהרי מקדש אפילו שאין לו תוך).

                               

                               

                              [1] זה שלא מביא חמץ זה מפורש בנזיר "וְסַל מַצּוֹת", אבל אולי מביא גם את הסוג ה3, אפילו שהוא לא כתוב בנזיר.

                              השיעור מנחות עח – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                              27 min
                            3. מנחות עד – שיעור הדף היומי

                              לעילוי נשמת יעקב-צבי בן מיכאל-חיים וציפורה ולעילוי נשמת מרים בת ר׳ שלום הכהן ובכורה זכרונם לברכה.

                              ולעילוי נשמת האמא המסורה לילדיה ולבעלה פנינה בת מונס ז"ל
                              שבעז"ה יהיו בשורות טובות למשפחתה ולא יחסר להם דבר
                              להקדשת שיעור ליחצו כאן

                              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_74.mp3

                              Download

                               

                              לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                              להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                              להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                              להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                              סיכום הדף היומי, מנחות דף עד

                              (עג: רבע תחתון – עד: במשנה השנייה)

                              חלק א – מה עושים עם השיריים של מנחת חוטא של כהן

                              במשנה –

                              כשכהן מביא מנחת נדבה, לא קומצים אותה אלא היא עולה כליל –

                              "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" (ו, טז).

                              מה לגבי מנחת חוטא של כהן (בקרבן עולה ויורד) – כולם מודים שלא אוכלים את השיריים, אבל ראינו במשנה:

                              רבנן – גם היא עולה כליל, מהפסוק הנ"ל.

                              ר"ש – קומצים, ואז מקריבים גם את המנחה וגם את השיריים.

                              (את הקומץ מקריבים על המערכה,

                              את השיריים על בית הדשן שעל המזבח (התפוח – ערימת הגחלים והדשן מהעץ של אתמול).

                              והיום נראה על זה שתי ברייתות.

                               

                              א. ברייתא א (ת"ר) – המקור של ר"ש –

                              כתוב במנחת חוטא – "וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל־חַטָּאתוֹ… וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" (ה, יג)

                              הפשט – שהכהן מקבל את השיריים כמו במנחות נדבה.

                              אבל את זה כבר יודעים מ"וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה…וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (ו, ז-ט)

                              ולכן דורשים ש"וְהָיְתָה לַכֹּהֵן" הכוונה שמדובר במנחת חוטא של כהן,

                              והיא "כַּמִּנְחָה", כמו איזה מנחה? –

                              רבנן – שמנחת חוטא של כהן היא כמו מנחת נדבה של כהן – שיכול לעשות את העבודות של הקרבן שלו.

                              שאלות על רבנן –

                              1. A. בברייתא עצמה –
                                2. לכאורה אפשר לדרוש (בדומה לר"ש) – שמנחת חוטא של כהן היא כמו מנחת חוטא של ישראל – שיש קומץ ושיריים?

                                תשובה – אם כבר אתה דורש לגבי הקומץ והשיריים תדרוש הפוך:

                                שמנחת חוטא של כהן היא כמו מנחת נדבה של כהן – שהכל כליל.

                                אלא באמת לא לזה בא הפסוק,

                                כי אם בשביל זה – התורה יכלה לא לומר כלום, ונדע מהלימוד הכללי שמנחות כהנים עולים כליל,
                                אלא הפסוק בשביל לומר שהכהן עובד את העבודות של עצמו.

                                (עד. 9+)

                                1. B. בגמרא –
                                  2. הרי לזה שהכהן עושה את המנחה שלו יש מקורות אחרים:
                                2. "וּבָא בְּכׇל־אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר ה'. וְשֵׁרֵת…" (דברים יח, ו-ז)

                                  3. תשובה – אולי זה למנחות נדבה, אבל לא לחטאת (אולי לא שייך שאדם יכפר על עצמו).

                                  1. "וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל־הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה…" (במדבר טו, כח) – מיותר ומלמד שגם על חטאו של הכהן עצמו.

                                    2. תשובה – זה דווקא בחטאים בשוגג,

                                    לכן צריך לימוד גם לחטאות שמביא על מזיד (כמו עולה ויורד על זדון שבועת העדות) (יש 4 חטאים שמביאים חטאת גם במזיד).

                                    (עג: 3-)

                                    ר"ש – שמנחת חוטא של כהן היא כמו מנחת חוטא של ישראל – שצריכה קמיצה.

                                    אבל רק קמיצה, ולא אכילה, כי כתוב "וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" – שזה כמו מנחה רק במה שנוגע לפעולות הכהן (קמיצה), ולא לגבי מה שהמזבח מקבל (את השיריים).

                                     

                                    (עד. מעל האמצע)

                                    ב. ברייתא ב (תניא אידך) – דעת ר"א בר"ש – הקומץ קרב, והשיריים מתפזרים על בית הדשן.

                                    1. A. ר' חייא בר אבא – איזה בית דשן?

                                      2. אם על התפוח שעל המזבח – הרי כך גם סובר אביו ר"ש?

                                      אלא על בית הדשן שלמטה (תוס' – ליד המזבח ששם שרפו קרבנות שנפסלו) – וכי מקריבים למטה?!

                                      מסביר ר' אבא – אכן לא אמורים "להקריב" את השיריים, אלא רק לאבד אותם.

                                      1. B. מקור – תני אבוה דר' אבין – מהפסוק המרכזי שלנו – "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" (ו, טז), ומסבירים אביי ורבא שצריך לפצל –

                                        2. "כָּלִיל תִּהְיֶה" – במנחת נדבה

                                        "לֹא תֵאָכֵל" – למנחת חוטא, שלא נאכלת אבל גם אינה כליל.

                                        הערות:

                                        1. A. "כָּלִיל תִּהְיֶה" לא מספיק בפנ"ע, כי זה לא ברור שהכוונה להקרבה,
                                          2. אלא לומדים היקש מהפסוק הקודם (טו) לגבי מנחת חביתין שם כתוב "כָּלִיל תׇּקְטָר" לשאר המנחות (הפסוק שלנו – טז).
                                        2. B. למה לפצל את הפסוק –
                                          3. במפרשים – כי המילים "לֹא תֵאָכֵל" מיותרות, אלא שבאות ללמד שיש כאן שתי מנחות נפרדות.

                                          (עד. 10-)

                                          ואילו רבנן (תוס' – וגם ר"ש) שהכל כליל –

                                          כתוב "לֹא תֵאָכֵל" ללמד שאם אוכלו זה לא רק ביטול עשה אלא לאו, ולומדים משאר המנחות (פסוק טז) למנחת חביתין (פסוק טו) שגם שם יש לאו.

                                          (עד. שליש תחתון)

                                           

                                          1. C. יש הבדל קטן בין אביי ורבא לגבי הכותרת:

                                            2. אביי – "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" – הכותרת מתייחסת למנחת חוטא.

                                            רבא – "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" – הכותרת מתייחסת למנחת נדבה.

                                            1. D. שואלת הגמרא – למה לא דורשים הפוך?

                                              2. יותר סביר לדמות מנחת נדבה למנחת חביתין (שהיא כליל), כי:

                                              1. שניהם תדירים (חביתין כל יום, נדבה מתי שרוצה, ואילו חוטא זה רק אם חוטא).
                                              2. שניהם לא על חטא.
                                              3. לשניהם ריח (=לשניהם שמן ולבונה).

                                              ואמנם יש גם דמיון בין מנחת חוטא וחביתין, אבל פחות:

                                              1. שניהם עשרון סולת (ואילו נדבה יכול יותר)
                                              2. שניהם חובה.

                                              (עד. 1-, אגב הלאו של לֹא תֵאָכֵל)

                                              ג. בעי רבינא – כהן שאכל מן האימורים של קרבן (כליות ויותרת הכבד) – מה דינו?

                                              לאו אחד ודאי יש – "וְכׇל־זָר לֹא־יֹאכַל קֹדֶשׁ" (כב, י) – איסור מעילה.

                                              האם יש גם לאו של "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל"? האם זה לאו רק למנחות אלא שמכאן נלמד גם לכל הקרבנות?

                                              תא שמע – ר"א אכן לומד מכאן לאו כנ"ל.

                                               

                                              (עד: במשנה הראשונה)

                                              חלק ב – מנחות שבהן אין קמיצה, אלא או הכל לה' או הכל לכהנים

                                              המשנה –

                                              הכל כליל ("ובזה יפה כח מזבח מכח הכהנים") (את שני הראשונים ראינו כבר בחלק א)

                                              מנחת כוהנים

                                              מנחת חביתין שמקריב הכה"ג כל יום

                                              מנחת נסכים שבאה עם קרבנות

                                              הכל לכהנים ("ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח") –

                                              שתי הלחם (מקריבים את הכבשים אבל לא מהלחם)

                                              לחם הפנים (מקריבים את בזיכי הלבונה)

                                               

                                              גמרא –

                                              א. לגבי הדברים שעולים כליל –

                                              1. A. והרי יש עוד שהם כליל –
                                              2. עולה?

                                                3. שם העור הולך לכהנים

                                                1. עולת העוף?

                                                  2. שם מוציאים את המוראה והנוצה ומשליכים למקום הדשן ליד המזבח

                                                  1. נסכים? (יין)

                                                    2. היין לא מוקרב על המזבח אלא נשפך לספלים ומשם לשיתין ולאדמה.

                                                    1. B. "ובזה יפה כח מזבח מכח הכהנים" – המשפט בא למעט שני דברים –

                                                      2. שהמתנדב יין – לא עולה כליל אלא נשפך כאמור לספלים

                                                      וזה נגד שמואל שאומר שבמקרה כזה מזלף את היין על האש עצמה.

                                                      שהמנדב שמן – לא עולה כליל אלא קומצים ומקריבים רק את הקומץ, והשאר נאכל לכהנים.

                                                      וזה בעד שמואל שככה אמר.

                                                      (עד: באמצע)

                                                      ב. לגבי הדברים שהולכים רק לכהנים – שתי הלחם ולחם הפנים

                                                      1. A. והרי יש עוד –
                                                      2. חטאת העוף?

                                                        3. הדם הולך למזבח

                                                        1. לוג שמן של מצורע

                                                          2. קודם מזים מהשמן כנגד קה"ק ושמים על האוזן והבהונות והראש של המיטהר, והכהנים מקבלים רק את השיריים.

                                                          1. B. "ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח" – בא לרבות שאכן שתי הלחם תמיד הולכים לכהנים,
                                                            2. ולאפוקי מר"ע (מו:) שאם באו ללא הכבשים – הן נשרפות כי אין מה שיתיר אותן.

                                                            השיעור מנחות עד – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                            28 min
                                                          2. מנחות עא – שיעור הדף היומי

                                                            לזכרו של אביו של אחד הלומדים, אמנון יהודה בן יוסף ז"ל, שיום פטירתו בו׳ ניסן

                                                            ולעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים, ר' משה שלמה זלמן בן יוסף זאב ומנוחה שטטמן ז"ל,
                                                            אוהב הבריות ואהובם, שיום פטירתו בה' ניסן, עסק בצרכי ציבור כסגן ראש העיר חיפה שנים רבות, דלתו היתה פתוחה בפני כל נצרך, יחד עם שקידה על לימוד התורה.

                                                            להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_71.mp3

                                                            Download

                                                             

                                                            לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                            להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                            להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                            להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                            סיכום הדף היומי, מנחות דף עא

                                                            (עא. במשנה – עב. 6+)

                                                            מקרים בהם מותר מהתורה לקצור –

                                                            משנה –

                                                            1. תבואה שלא קוצרים ממנה בשביל העומר –

                                                              2. בית השלחים בעמקים (תבואה גרועה, ואם לא יקצרו תתקלקל),

                                                              אבל לא לגדוש – כי אפשר לחכות עם זה לאחרי העומר.

                                                              1. כשקוצר לשחת לבהמה – לא נחשב "קצירה".

                                                                2. ר"י – דווקא לפני שליש

                                                                ר"מ – גם אחרי שליש

                                                                1. כשרק צריך להיפטר מהחיטים לצורך מצווה (אפילו מצווה דרבנן) –
                                                                  2. (ואז לא יעשה אלומות אלא יניח על הקרקע)

                                                                  להוציא חיטים ליד עצים (כלאיים)

                                                                  לעשות מקום לאבלים/לומדי תורה.

                                                                  גמרא –

                                                                  ההיתר הראשון – בית השלחין (מקום שממילא לא קוצרים משם את העומר)

                                                                  א. תניא – המקור – ר' בנימין

                                                                  כִּי־תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת־קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת־עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל־הַכֹּהֵן (כג, י)

                                                                  וּקְצַרְתֶּם אֶת־קְצִירָהּ – משמע שיש קצירה גם לפני העומר – במקום שבו ממילא לא מביאים משם

                                                                  רֵאשִׁית קְצִירְכֶם – אין קצירה לפני העומר, במקום שממנו אפשר להביא את העומר.

                                                                  ב. למה לא מתירים גם מין שלא מביאים ממנו? (חיטים וכל השאר מלבד שעורים)

                                                                  תשובה – כי למדנו אתמול גז"ש של רי"ח מחלה ("ראשית – ראשית").

                                                                  (עא. שליש תחתון)

                                                                  ג. המשך המשנה – אנשי יריחו קצרו ברצון חכמים, וגדשו שלא ברצון חכמים, ולא מיחו בידם.

                                                                  קשה – זה לא כשום דעה בברייתא:

                                                                  ר"מ – ששה דברים עשו אנשי יריחו –

                                                                  שלושה ברצון חכמים – מרכיבין דקלים בערב פסח, כורכים את שמע, קוצרים לפני העומר

                                                                  ושלושה שלא ברצון חכמים – גודשים לפני העומר, נהנו מענפים של חרוב הקדש, אפשרו לעניים לקחת נשר מאילנות בשבת ויו"ט.

                                                                  המשנה לא כר"מ – כי ר"מ כלל אל מזכיר את עניין המחאה.

                                                                  ר"י – הכל היה שלא ברצון חכמים אלא ש:

                                                                  על שלושה לא מיחו – מרכיבין, כורכים, קוצרין, גודשין

                                                                  ועל שלושה מיחו – ענפי חרוב, נשר האילנות, ומוסיף: פאה בירקות

                                                                  המשנה גם לא כר"י – כי למשנה הקצירה מותרת!

                                                                  תשובה – בכל מקרה הברייתא בבעייה, כי מדובר על שישה ור"י פתאום הכניס דבר שביעי,

                                                                  אלא צריך למחוק מר"י את הקצירה – שזה אכן מותר.

                                                                   

                                                                  ההיתר השני – קוצר לשחת לבהמה

                                                                  ר"י – רק לפני שליש, אחרי שליש זה קצירה ואסור

                                                                  ר"ש – גם אחרי שליש זה לא קצירה ומותר.

                                                                   

                                                                  תנן התם (פאה ב, א) – איזה דברים מפסיקים בין חלקות בשדה כדי שיצטרך לתת מכל חלקה פאה נפרדת – נחל, שלולית, דרך ושביל, שדה בור (לא זרוע ולא חרוש), שדה ניר (חרוש).

                                                                  לגבי קצירה –

                                                                  קצירה רגילה לא מפסיקה (כי פשוט התחיל לקצור את כל השדה וימשיך עם השאר בהמשך)

                                                                  קצירה לשחת –

                                                                  חכמים – נחשבת קצירה ולא מפסיקה

                                                                  ר"מ – לא נחשבת קצירה, ומפסיקה.

                                                                  כמי ר"מ –

                                                                  1. רי"ח – כר"ש במשנתנו,
                                                                    2. בהנחה שר"מ אומר שגם אחרי שליש זה לא קצירה.

                                                                    איתיביה רב אחא בר"ה – ר"מ אמר שזה לא קצירה רק לפני שליש, ואילו ר"ש גם אחרי שליש, אז ר"ש זה לא מה שאנחנו מחפשים.

                                                                    ראיה – שהרי בברייתא ר"מ מודה שאם אכלה חגב – זה נחשב קצירה ולא מפסיק.

                                                                    וזה קשה – אם כשבן אדם קצר לשחת – זה לא קצירה ומפסיק, אז איך כשחגב אכל זה כן קצירה ולא מפסיק?!

                                                                    אלא צריך לומר – מה שאמר שבן אדם שקצר לשחת זה לא קצירה – זה דווקא לפני שליש, והחגב (קצירה) – אחרי שליש.

                                                                    (עא: שליש תחתון)

                                                                    1. אלא כר"י במשנתנו,
                                                                      2. שרק אם קצר לשחת לפני שליש – זה לא קצירה.

                                                                      דחייה – ר"מ לא ככל המשנה שלנו,

                                                                      כי במשנה גם ר"ש וגם ר"י אמרו שזה לא קצירה – דווקא בקוצר לחיה (כמו שת"ק מקדים ואומר, ור"מ ור"י לא חולקים עליו אלא מסבירים את דעתו),
                                                                      ואילו ר"מ – גם בקוצר לאדם (לפני שליש) – זה לא קצירה.

                                                                      1. רב דימי – כר"ע,
                                                                        2. משנה אחרת בפאה (ג, ב) – המנמר שדהו (עשה לסירוגין – פס חרוש, ופס שבו התבואה לחה ולא הבשילה)

                                                                        חכמים – לא מפסיק, פאה אחת על הכל

                                                                        ר"ע – זה מפסיק, ונותן פאה מכל פס בנפרד,

                                                                        ואמר ר"י-שמואל – כיוון שמה שהשאיר הוא לח,

                                                                        מסתבר שגם מה שקצר הוא לח – כלומר דווקא אם זה לפני שליש זה לא קצירה ומפסיק (אפילו אם זה לאדם, לקליות).
                                                                        אבל אם זה בשל (קוצר לאוצר, לשמור) – לא מפסיק.

                                                                        ולפי זה ר"מ בדיוק כר"ע.

                                                                        והרי רי"ח אמר – ר"ע אמר שמפסיק גם אם קצר לאוצר (הבשילה כל צרכה, הרבה אחרי שליש), כי לדעתו לא הכל הבשיל באותו שלב ומה שהשאיר זה כי מחכה שיבשיל יותר, וזה נחשב הפסקה, ואז זה לא כר"מ

                                                                        תשובה – עדיין נוכל לומר שר"מ קצת כר"ע,

                                                                        כי סובר כמותו שלפעמים קצירה לאדם מפסיקה,
                                                                        אך חולק עליו בזה שלדעתו (ר"מ) היא מפסיקה רק כשלא נחשבת קצירה (לפני שליש)
                                                                        ואילו לר"ע היא מפסיקה גם כשעוצר כי מחכה שהשאר יבשיל לגמרי (אפילו אחרי שליש).

                                                                        (והרי אלו סברות ממש שונות?

                                                                        ראה משנת ר' אהרן שמובא בשוטנשטיין).

                                                                        (עב. 2+)

                                                                        ההיתר השלישי – לצורך מצווה (כלאיים, אבלים, ביטול בית המדרש)

                                                                        מקור – "…וַהֲבֵאתֶם אֶת־עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל־הַכֹּהֵן" (כג, י) – הקציר שלכם, ולא קציר מצווה.

                                                                        ובכ"ז לא עושים כריכות אלא רק צבתים,

                                                                        כי כמה שאפשר לא טורחים בתבואה הזאת, כדי שיהיה שינוי (1. שלא יאכלו בטעות. 2. שאחרים שרואים לא יחשבו שמותר גם קצירה רגילה).

                                                                        השיעור מנחות עא – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                        8 min
                                                                      2. מנחות ע – שיעור הדף היומי

                                                                        לעילוי נשמת ר' חיים רפאל בן ר' בן ציון שלום ז"ל

                                                                        להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_70.mp3

                                                                        Download

                                                                         

                                                                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                        להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                        להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                        להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                        סיכום הדף היומי, מנחות דף ע

                                                                        (סט: שליש תחתון – עא. במשנה)

                                                                        חלק א – אם שתל אוכל, האם המעמד שלו מתאפס?

                                                                        תזכורת  – אתמול (סט. 8+) רבא בר רב חנן שאל –

                                                                        אם קצר חיטים כמה ימים לפני פסח, ואז שתל אותם חזרה לאדמה ולא הספיקו להשריש ועבר עליהם העומר,
                                                                        האם זה נחשב כאילו שהם עוד בחוץ – והעומר מתירם,
                                                                        או שהם הפכו חזרה לגידול קרקע שעוד לא השריש – והעומר לא מתיר.
                                                                        ונשאר בתיקו.

                                                                        בשאלות שנראה היום נראה כאילו בחרו בצד שהשתילה לא מתבטלת לקרקע ושומרת על זהותה,

                                                                        ורק השאלה היא לגבי מה שהמשיך וגדל אח"כ.

                                                                         

                                                                        א. שתל אוכל מותר, וגדל, האם ההיתר נשאר –

                                                                        1. A. בעי ר"ש בן פזי – שיבולת שנקצרה והעומר התיר אותה (היה שליש), ואז שתלה שוב

                                                                          2. האם מה שגדל אח"כ הולך לפי העיקר (המקורי) – וגם מותר,

                                                                          או שהולכים לפי התוספת – וזה הופך לאיסור חדש – והכל אסור?

                                                                          ניסיון לענות מרי"ח שלפי העיקר – במקרה ששתל אוכל אסור:

                                                                          הרכיב ענף של ילדה (ערלה) בזקנה.
                                                                          פירות חדשים – יהיו מותרים,
                                                                          אבל הפירות שכבר היו – אסורים.
                                                                          מה לגבי מה שהפירות גדלו אח"כ – גם התוספת אסורה, כי הולכים לפי העיקר.

                                                                          דחייה –

                                                                          אולי רי"ח התלבט, ולכן הלך לפי העיקר לחומרא,
                                                                          השאלה היא האם גם לקולא?

                                                                          (סט: 1-)

                                                                          1. B. בעי רבא – שאלה דומה – עישר תבואה, ואז שתל אותה שוב, וגדלה –

                                                                            2. והוא שואל בעצם שתי שאלות –

                                                                            1. כמו מקודם –
                                                                              2. האם התוספת הולכת לפי העיקר ומותרת,
                                                                              או שהתוספת בפנ"ע – ואסורה,
                                                                            2. והוא מוסיף ושואל –
                                                                              3. אם התוספת אסורה – האם היא גם אוסרת את העיקר?
                                                                              (ואז כשמפריש – צריך להפריש על הכל ולא רק על התופסת)

                                                                              הערות:

                                                                              1. a. בשאלה הקודמת (ר"ש בן פזי) זה ברור שאם התוספת אסורה הכל אסור משום חדש, כי א"א להפריד בין העיקר לתוספת,

                                                                                2. אבל כאן שאפשר להפריד (אפשר להשתמש בתבואה חיצונית כדי לעשר על התוספת בלי לעשר על העיקר) – ולכן צריך לשאול האם אכן גם העיקר נאסר.

                                                                                1. b. ניסיונות תשובה – ברור שהולכים לפי התוספת והכל נאסר –
                                                                                2. אביי – שהרי בכל פעם שזורע זרע מעושר, בכל זאת כשגודל צריך לעשר את הכל?

                                                                                  3. דחייה – שם זה כי הזרע המקורי מתכלה,

                                                                                  אבל כאן שהעיקר עדיין קיים – אולי נשאר מותר.

                                                                                  1. מרי"ח – אם זרע בצל וגדל, צריך לעשר הכל (אפילו ששם הבצל המקורי לא מתכלה)

                                                                                    2. דחייה – הוא אמנם לא מתכלה אבל זאת דרך זריעתו, ולכן שם אכן מעשר הכל, אבל בשתל שיבולת אולי לא.

                                                                                    1. c. ר' חנינא בר מניומי שאל שאלה דומה (לפי הסבר אביי) –

                                                                                      2. שתל בעציץ שאינו נקוב (=כרגע לא חייב במעשר מהתורה ומותר),

                                                                                      ואז ניקב את העציץ,
                                                                                      האם הולכים לפי העיקר והכל מותר,
                                                                                      או שהתוספת אסורה, והאם אוסרת את העיקר.

                                                                                      אך אמר אביי – זה לא אותו דבר:

                                                                                      בעציץ אכן הולכים לפי התוספת והכל אסור – כי זה הכל זריעה אחת ארוכה,
                                                                                      אבל במקרה של רבא ור"ש בן פזי – שזה שני שלבים נפרדים – אז אולי הולכים לפי העיקר.

                                                                                      (ע. שליש)

                                                                                      ב. בעי ר' אבהו – מקרה ששתל איסור –

                                                                                      שיבולת שקצרה ומירחה והתחייבה במעשרות, ולא הפריש (=טבל), ושתלה שוב –
                                                                                      (זה קצת דומה לשאלה מאתמול שהזכרנו בהקדמה לשיעור)

                                                                                      זה שהיא עדיין אסורה זה ברור (לא הופרשה),

                                                                                      אבל מה אם הפריש עליה כשהיא בקרקע?

                                                                                      האם כששתל המעמד שלה התאפס (חזרה להיות מחוברת, ולא חייבת עדיין במעשרות) – וכבר א"א להפריש בקרקע,

                                                                                      או שעדיין נחשבת טבולה למעשרות – וניתן להפריש.

                                                                                      אמרו רבנן – לא יכול להפריש,

                                                                                      שהרי יש ברייתא שיאן דבר כזה תרומה במחובר לקרקע.

                                                                                      דחייה – הברייתא התכוונה שזר לא מתחייב אם אוכל כשזה מחובר, כי זה שלא כדרכה,

                                                                                      אבל להחיל שם תרומה – אולי אפשר.

                                                                                      [והרי אילפא אמר שאם אוכל ביצים מתוך עוף טהור – זה מטמא, אפילו שלא לא דרך אכילה?

                                                                                      תשובה – שם יש כאלה שאוכלים כך, אבל במחובר לקרקע לא].

                                                                                      (ע. שליש תחתון)

                                                                                      אגב שהזכרנו עציץ שאינו נקוב –

                                                                                      ג. שמואל – הזורע כלאיים בעציץ שאינו נקוב – אסור (מדרבנן).

                                                                                      אביי – מה החידוש:

                                                                                      1. אם שאסור מדרבנן –

                                                                                        2. דחייה – הרי יש כבר משנה (דמאי ה, י) לגבי תרומה שזה חייב רק מדרבנן (ולכן התורם מנקוב על שאינו נקוב, תרומה ויחזור ויתרום).

                                                                                        1. אלא – שלוקה מכת מרדות,
                                                                                          2. כי מכת מרדות באיסורי דרבנן זה רק אם יש לו עיקר מהתורה,
                                                                                          ולכן צריך להשמיע שגם כאן יש עיקר מן התורה.

                                                                                           

                                                                                          (ע. במשנה למטה)

                                                                                          חלק ב – משנה – עוד דינים על איסור חדש וחלה

                                                                                          א. המינים שחייבים בחלה ואיסור חדש – חיטין, שעורין, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון.

                                                                                          1. A. זיהוי המינים:

                                                                                            2. כּוּסְּמִין – מִין חִיטִּים (גּוּלְבָּא)

                                                                                            שִׁיבּוֹלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן – מִין שְׂעוֹרִין (שִׁיפוֹן – דִּישְׁרָא, שִׁיבּוֹלֶת שׁוּעָל – שֻׁבְלֵי תַּעֲלָא).

                                                                                             

                                                                                            (ע: 2+)

                                                                                            1. B. מקור:

                                                                                              2. במצה – "לֹא־תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל־עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי" (דברים טז, ג) – רק מה ששייך בו איסור חמץ (שיכול להחמיץ פיזית) שייך במצוות מצה,

                                                                                              (ואילו אורז ודוחן לא מחמיצים אלא מסריחים).

                                                                                              וממצה לומדים לחלה וחדש בגז"ש – לחם לחם –

                                                                                              במצה כתוב בפסוק הנ"ל "לֶחֶם עֹנִי"

                                                                                              בחלה כתוב – "וְהָיָה בַּאֲכׇלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ…" (במדבר טו, יט)

                                                                                              (ע: שליש תחתון)

                                                                                              ומחלה לומדים לקצירת החדש[1] – גז"ש מחלה ("ראשית – ראשית") –

                                                                                              בקצירה – "וּקְצַרְתֶּם אֶת־קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת־עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל־הַכֹּהֵן" (ויקרא כג, י)

                                                                                              בחלה – "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה…" (במדבר טו, כ)

                                                                                              באכילת חדש – "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד־עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה…" (ויקרא כג, יד).

                                                                                              (ע: נחזור למעלה ל11+)

                                                                                              1. C. הצטרפות –

                                                                                                2. במשנה – המינים השונים מצטרפים זה לזה לכזית.

                                                                                                בברייתא (אגב) – גם תבואה (גרעינים), קמח ובצק מצטרפים.

                                                                                                מצטרפים למה:

                                                                                                (החידושים זה מקרן אורה)

                                                                                                1. רב כהנא – לאיסור חדש

                                                                                                  2. החידוש: אפילו שיש מלקות נפרד על כל אחד מהם למי שאוכל את שלושתם,

                                                                                                  הם גם מצטרפים לכזית אחד.

                                                                                                  1. רב יוסף – לחמץ בפסח

                                                                                                    2. החידוש: אפילו שיש להם טעמים שונים.

                                                                                                    1. רב פפא – לאיסור אכילת מע"ש מחוץ לירושלים.

                                                                                                      2. כאן אל ברור מה החידוש.

                                                                                                      1. רבא – לטומאת אוכלים (כביצה – לטמא אחרים, ולרוב הראשונים גם כדי לקבל טומאה).

                                                                                                        2. החידוש: לכאורה בזה אין חידוש,

                                                                                                        אלא החידוש הוא שכמו שהבצק הוא בלי פסולת, גם הגרעינים והקמח של שעורה מצטרפים ללא הקליפות והסובין שלהם (של חיטים מצטרפים כי ראויים לאכילה)

                                                                                                        (ע: באמצע)

                                                                                                        קשה – תנא דבי רי"ש – לומד מפסוק שגם שעורה בקליפתה מקבלת טומאה (-הקליפה מצטרפת)

                                                                                                        תשובה – שם הקליפה לחה וראויה לאכילה.

                                                                                                        (ע: שליש תחתון)

                                                                                                        ב. עד מתי האיסור

                                                                                                        המשנה (לפי גרסת השטמ"ק) – "ואסורים בחדש מלפני העומר, ומלקצור מלפני הפסח"

                                                                                                        איסור הקצירה –

                                                                                                        ברור לגמרא שזה קצירת העומר בפועל בלילה.

                                                                                                        איסור חדש –

                                                                                                        ר' יוסי בר זבדא (מחמיר) – עד הבאת העומר

                                                                                                        כרב ושמואל בדף סח.

                                                                                                        ר' יונה (מקל) – עד בוקר טז ניסן (=סוף זמן קצירת העומר)

                                                                                                        כרי"ח ור"ל בדף סח.

                                                                                                        קשה – הקצירה ודאי עד הקצירה,

                                                                                                        ואם גם האכילה עד סוף זמן קצירה,
                                                                                                        המשנה יכלה לכתוב אותם ביחד?

                                                                                                        אלא ברור שהמשנה סוברת עד הבאת העומר,

                                                                                                        (וזה לא קשה על רי"ח ור"ל, כי ראינו בדף סח: שיש להם גם תנאים כמותם).

                                                                                                        ואילו מחלוקת האמוראים בנושא אחר – סעיף ג:[2]

                                                                                                        המשנה סיימה ואמרה שאם השריש לפני העומר העומר מתיר –

                                                                                                        ר' יונה (מחמיר) – צריך שישריש לפני קצירת העומר

                                                                                                        רי"ס בר זבדא (מקל) – מספיק שישריש לפני הבאת העומר.

                                                                                                        (ע: 1-)

                                                                                                        ג. במשנה – אם השריש לפני העומר, העומר מתירו

                                                                                                        מקור (שמספיקה השרשרה ולא צריך יותר) –

                                                                                                        1. A. שלושה מקורות דומים –
                                                                                                          2. מביאים פסוק שהעומר עצמו בא משלב מתקדם,
                                                                                                          ומדייקים שלגבי ההיתר של התבואה – זה גם בשלב מוקדם יותר (השרשה),
                                                                                                          אבל דוחים – אולי הכוונה לשלב מוקדם יותר אבל לא עד כדי כך מוקדם.
                                                                                                          (כל ראיה מביאה שלבים יורת ויותר מוקדמים) –
                                                                                                        2. ר' יאשיה – "וְאִם־תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל" (ב, יד)

                                                                                                          3. העומר בא "אביב" – בשל לגמרי,

                                                                                                          אבל הוא מתיר גם תבואה מוקדמת יותר – השרשה.

                                                                                                          דחייה – אולי הכוונה לשליש גידול?

                                                                                                          1. שמואל – "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפׇּר־לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה…" (דברים טז, ט)

                                                                                                            2. העומר בא כשראוי לחרמש (שליש),

                                                                                                            אבל הוא מתיר גם מוקדם יותר – השרשה.

                                                                                                            דחייה – אולי הכוונה לשחת (פחות משליש, אבל יותר מהשרשה)

                                                                                                            1. ר' יצחק – מאותו פסוק "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" –

                                                                                                              2. העומר בא "קמה" – שיש לו עלים,

                                                                                                              אבל הוא מתיר גם מוקדם יותר – השרשה.

                                                                                                              דחייה – אולי הכוונה ל"אגם" – פחות מקמה אבל יותר מהשרשה (שאפשר לכופף את הגבעול).

                                                                                                              1. B. רבא – וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה…" (שמות כג, טז)
                                                                                                                2. (הפסוק אמנם לגבי שתי הלחם, אבל את שתי הלחם מביאים מתבואה שכבר הותרה קודם ע"י העומר)

                                                                                                                אֲשֶׁר תִּזְרַע – כבר מהזריעה, בַּשָּׂדֶה – שהזרע השריש בשדה.

                                                                                                                [1] בחד שיש שני איסורים – אכילת חדש וקצירת חדש. איסור הקצירה שייך רק במה שראוי לעומר, ולכן בבית השלחין או אם קוצר ביד לא אסור מהתורה ולא כשקוצר ביד לא אסור מהתורה, וראינו מחלוקת במשנה סז: האם אסורים מדרבנן).

                                                                                                                [2] בנוסח של הגמרא הדעות הפוכות אבל רוב המפרשים הופכים כפי שכתבתנו כדי שיתאים להבנה הקודמת במחלוקתם.

                                                                                                                השיעור מנחות ע – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                31 min
                                                                                                              2. מנחות סז – שיעור הדף היומי

                                                                                                                לעילוי נשמת ר' חיים רפאל בן ר' בן ציון שלום ז"ל

                                                                                                                להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_67.mp3

                                                                                                                Download

                                                                                                                 

                                                                                                                לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                                להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                                                                להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                                                סיכום הדף היומי, מנחות דף סז

                                                                                                                (סז. 1+ עד סז: במשנה)

                                                                                                                (סו: 11-)

                                                                                                                חלק א (רבא מאתמול) – לגבי תרו"מ – מירוח הקדש וגוי

                                                                                                                מירוח הקדש – פוטר

                                                                                                                דברים יח, יד – "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ…"

                                                                                                                מירוח גוי – מחלוקת:

                                                                                                                רי"ס ור"ש – פטור

                                                                                                                ר"מ ור"י – חייב

                                                                                                                הסבר (מהגמרא בהמשך) – כי יש עוד שני מיעוטים:

                                                                                                                דברים יב, יז – "לֹא־תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ"
                                                                                                                דברים יד, כב – "מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ"
                                                                                                                ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות גוי.

                                                                                                                (ולמה למעט הקדש ולרבות גוי, ולא להפך?

                                                                                                                כי יותר מסתבר למעט הקדש שעוד יותר רחוק מאיתנו שהרי צריך פדיון (רש"י)).

                                                                                                                (סז. 1+)

                                                                                                                חלק ב – לגבי חלה – גלגול הקדש וגוי –
                                                                                                                1. A. נקדים – לגבי חלה יש רק מיעוטים (במדבר טו, כ-כא) –
                                                                                                                  2. "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם",
                                                                                                                  ולכן כאן לא עושים מיעוט אחר מיעוט לרבות, אלא אפשר למעט – שהקדש + גוי פוטרים (לגירסת תוס').
                                                                                                                2. B. ואכן המשניות בחלה פוטרות –

                                                                                                                  3. המשנה בפרק ג, ג – פוטרת בגלגול הקדש

                                                                                                                  והמשנה בפרק ג, ו – פוטרת בגלגול גוי,

                                                                                                                  (סז. 9+)

                                                                                                                  1. C. אבל לגבי גלגול גוי – רבא בכ"ז מתלבט –

                                                                                                                    2. לרי"ס ור"ש – שמירוח גוי פוטר ממעשרות – גם כאן אין סיבה שלא לפטור

                                                                                                                    אבל לפי ר"מ ור"י – שבמירוח גוי מחייבים (כאמור, כי מיעוט אחר מיעוט לרבות)

                                                                                                                    אולי גם בגלגול גוי מחייבים – כי נלמד גז"ש ממעשרות לחלה?
                                                                                                                    (לגבי מעשרות – "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ…" (דברים יח, יד)
                                                                                                                    לגבי חלה – "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם" (במדבר טו, כ)

                                                                                                                    ובסוף אכן כך מכריע: מי שמחייב במעשרות, מחייב בחלה.

                                                                                                                    (סז. שליש תחתון)

                                                                                                                    קושיות רב פפא ורבינא – מברייתות שעולה בהן שתרומת גוי חייבת (כר"מ ור"י), וחלה פטורה!

                                                                                                                    תשובה – באמת שתי הברייתות כרי"ס ור"ש שפטור בשניהם.

                                                                                                                    אלא שבתרומה גזרו שתבואתו חייבת – משום בעלי כיסים.

                                                                                                                    לסיכום יוצא לרבא –

                                                                                                                    ר"מ ור"י – חייב בתרומה, וממילא גם בחלה.

                                                                                                                    רי"ס ור"ש – מדאורייתא פטור בתרומה וחלה,

                                                                                                                    אבל רבנן גזרו על תרומה (ולא על חלה).

                                                                                                                    (סז. 1-)

                                                                                                                    חלק ג – הגזירה לפי רי"ס ור"ש –

                                                                                                                    כאמור: מדאורייתא פטור בתרומה וחלה,

                                                                                                                    אבל רבנן גזרו על תרומה (ולא על חלה).

                                                                                                                    למה גזרו בתרומה ולא בחלה?

                                                                                                                    בתרומה גזרו – משום בעלי כיסים

                                                                                                                    (שאנשים שיש להם הרבה תבואה יתחמקו מתרו"מ על ידי שימכרו את התבואה לגוי שיעשה מירוח, ואז יקנו בחזרה).

                                                                                                                    והרי גם כאן יכול להיפטר בדרך מותרת?

                                                                                                                    כי כדי לחייב בתרו"מ צריך מירוח + ראיית פני הבית דרך השער הראשי,
                                                                                                                    אז אם הכניס לבית במוץ (לפני המירוח), ורק בבית עשה מירוח,
                                                                                                                    או אם הכניס דרך שער אחורי (גגות וקרפיפות) – ייפטר!

                                                                                                                    (והרמאות הזאת מותרת כי לא היה את כל התנאים כדי להתחייב,

                                                                                                                    בניגוד למכירה לגוי שהיה הכל ורק עשה טריק כדי להיפטר)

                                                                                                                    תשובה – הוא מתבייש לרמות כך, כי כולם רואים,

                                                                                                                    ולכן יעדיף לרמות ע"י מכירה לגוי (שזאת רמאות אסורה), ולכן גזרו על המכירה.

                                                                                                                    בחלה לא גזרו – כי מי שרוצה להיפטר יש לו דרך מותרת,

                                                                                                                    וזה לעשות עיסות של פחות מכשיעור (5/4+ קמח, שהם 43 וחמישית ביצים),

                                                                                                                    (והרמאות הזאת מותרת כי לא היה את כל התנאים כדי להתחייב,

                                                                                                                    בניגוד למכירה לגוי שהיה הכל ורק עושה טריק כדי להיפטר)

                                                                                                                    וכאן לא מתבייש לעשות כך, כי זה בבית בצנעא.

                                                                                                                    השיעור מנחות סז – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                    13 min
                                                                                                                  2. מנחות סו – שיעור הדף היומי

                                                                                                                    לעילוי נשמת ר' חיים רפאל בן ר' בן ציון שלום ז"ל

                                                                                                                    להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                                                    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_66.mp3

                                                                                                                    Download

                                                                                                                     

                                                                                                                    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                                    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                                                                    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                                                    סיכום הדף היומי, מנחות דף סו

                                                                                                                    (סו. שליש (מיום הביאכם) – סו: 1-)

                                                                                                                    הפסוקים –

                                                                                                                    ויקרא ב, יד – וְאִם־תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.

                                                                                                                    ויקרא כג, טו – וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.

                                                                                                                    דברים טז, ט – שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפׇּר־לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.

                                                                                                                     

                                                                                                                    חלק א – (אמצע הברייתא) – מקורות לזמני שאר הפעולות של העומר

                                                                                                                    א. בינתיים הברייתא הוכיחה שקוצרים את העומר בט"ז ניסן.

                                                                                                                    אבל עדיין צריך לברר –

                                                                                                                    1. אולי קוצר בט"ז, אבל סופר אח"כ?

                                                                                                                      2. ת"ל – שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפׇּר־לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה (דברים טז) – סופר מהיום שקוצר.

                                                                                                                      1. אולי קוצר וסופר בט"ז, אבל מקריב אח"כ?

                                                                                                                        2. ת"ל – וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה (ויקרא כג) – סופר מהיום שמביא (מקריב).

                                                                                                                        1. יום מול לילה –

                                                                                                                          2. מצד אחד – שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה (ויקרא כג) – קוצר ומתחיל לספור בלילה

                                                                                                                          מצד שני – מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם (שם) – ההקרבה היא ביום.

                                                                                                                           

                                                                                                                          (דילוג על מה שראינו אתמול מאמצע עמוד א עד הרבע התחתון (הדחיות לראיות שזה למחרת יו"ט))

                                                                                                                          ב. גופא – אביי – מצווה למנות ימים ושבועות

                                                                                                                          (יש מחלוקת בראשונים איך בדיוק עושים את זה, מנהגנו למנות בכל יום גם ימים וגם שבועות).

                                                                                                                          למעשה –

                                                                                                                          אמימר – מנה רק ימים, כי בימינו ספירת העומר רק מדרבנן זכר למקדש.

                                                                                                                          רב אשי – כן מנה ימים ושבועות, ויש מחלוקת בראשונים אם זה כי סובר שזה דאורייתא, או רבנן אבל תקנו כעין דאורייתא.

                                                                                                                           

                                                                                                                          (סו. במשנה למטה)

                                                                                                                          חלק ב – משנה – המשך תיאור עשיית העומר

                                                                                                                          אחרי הקצירה (במשנה הקודמת) –

                                                                                                                          1. שמו את השעורים בקופות והביאו למקדש.
                                                                                                                          2. הקלייה – "אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ" (ויקרא ב, ד) –

                                                                                                                            3. ר"מ – קולים ישירות על האש,

                                                                                                                            ולכן קלו כשהגרעינים עוד בשיבולים, ורק אח"כ חבטו עם מקלות להפרדה מהשיבולים.

                                                                                                                            רבנן – קולים באבוב מחורר על האש,

                                                                                                                            ולכן אפשר בלי השיבולים, ולכן קודם חבטו להפריד מהשיבולים (וכיוון שעדיין לח, חבטו בעפים רכים, שלא יתמעכו), ואח"כ קלו.

                                                                                                                            1. ייבשו בעזרה, ואז לריחיים לטחינה גסה, ניפו ב13 נפות.
                                                                                                                            2. מה שלא השתמשו נפדה לכל אדם,
                                                                                                                              3. חייב בחלה (כי בשעת הגלגול כבר היתה חולין),
                                                                                                                              ולגבי מעשרות –

                                                                                                                              לרבנן – פטור (כי בשעת גמר המלאכה (המירוח) היתה של הקדש)

                                                                                                                              לר"ע – חייב

                                                                                                                               

                                                                                                                              א. בברייתא (לגבי מח' ר"מ ורבנן, ועוד)

                                                                                                                              (על הפסוק – ויקרא ב, יד – וְאִם־תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ).

                                                                                                                              1. A. מחלוקת ר"מ ורבנן –
                                                                                                                                2. "אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל"

                                                                                                                                ר"מ – קולים ישירות על האש,

                                                                                                                                מקור – בָּאֵשׁ – ישירות באש

                                                                                                                                רבנן – קולים באבוב מחורר על האש,

                                                                                                                                מקור – קָלוּי –

                                                                                                                                1. a. המשמעות של "קלי" היא לא ישירות באש
                                                                                                                                2. b. "קלי" מלשון קליל, מבריק, כלומר בכלי נחושת מבריק.

                                                                                                                                  3.  

                                                                                                                                  1. B. המקור שקולים לפני הטחינה –

                                                                                                                                    2. בפסוק לכאורה יש שתי אפשרויות – "אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל" (ויקרא ב, ד) –

                                                                                                                                    "אָבִיב קָלוּי" – משמע לפני הטחינה

                                                                                                                                    ומכריעים כך, כי "בָּאֵשׁ" – הפסיק בין קלוי לבין גרש.

                                                                                                                                    "קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ (גרוס, טחון)" – משמע אחרי הטחינה

                                                                                                                                    1. C. כַּרְמֶל –
                                                                                                                                    2. בברייתא – נוטריקון של רך ומל (נמלל ביד מרוב רכותו).

                                                                                                                                      3. (ואגב, הברייתא מביאה עוד ארבע דרשות של נוטריקונים)

                                                                                                                                      1. בברייתא של דבי רי"ש – כר מלא (שהשעורים בשלים ונפוחים כמו כרית מלאה נוצות)

                                                                                                                                        2.  

                                                                                                                                        (סו: שליש)

                                                                                                                                        ב. לגבי האם שאר הקמח חייב במעשרות

                                                                                                                                        לרבנן – פטור,

                                                                                                                                        כי בשעת גמר המלאכה (מירוח) היתה של הקדש ("ראשית דגנך" (דברים יח, ד) – למעט דיגון של הקדש).

                                                                                                                                        לר"ע – חייב,

                                                                                                                                        1. A. רב כהנא – השאר קדוש אבל זה לא פוטר ממעשרות (לא דורש את המיעוט "מדגנך").

                                                                                                                                          2. קושיות:

                                                                                                                                          1. מתיב רב ששת – בברייתא חכמים טענו לר"ע –
                                                                                                                                            2. הרי גם אתה מודה שבלי קשר לעומר, אם אדם פודה מיד הגזבר תבואה של הקדש – פטור.
                                                                                                                                          2. איתיביה רב כהנא בר תחליפא – בברייתא יש הסבר אחר (שנפרט עוד רגע ברי"ח)

                                                                                                                                            3. (סו: שליש תחתון)

                                                                                                                                            1. B. רי"ח – כמו הברייתא הנ"ל – השאר כלל לא קדוש, ולכן חייב במעשרות,

                                                                                                                                              2. כי "לא ניתנו מעות (ההקדש) אלא לצורך בהן" (מעות ההקדש קנו רק את העשרון הסופי אחרי כל הניפויים (יש "ברירה").

                                                                                                                                              הערות:

                                                                                                                                              1. a. תוס' – אז למה השאר צריך פדיון?
                                                                                                                                                2. זה רק לדעת רבנן.
                                                                                                                                                2. זה לר"ע, אבל מדרבנן].
                                                                                                                                              2. b. גם רבא הסביר כך (שמירוח הקדש פוטר),

                                                                                                                                                3. ומוסיף שאמנם מירוח הקדש פוטר לפי כולם

                                                                                                                                                אבל מירוח פירות של גוי וכותי – זה מחלוקת תנאים –
                                                                                                                                                (לכל הדעות בברייתא עצם הקניין של גוי לא מפקיע, אלא המחלוקת האם המירוח כשזה שלו פוטר) –

                                                                                                                                                ר"מ ור"י – לא פוטר,

                                                                                                                                                ומפרישים מפירות של גוי על של ישראל ולהפך.

                                                                                                                                                רי"ס ור"ש – פטור (וחייב מדרבנן),

                                                                                                                                                ולא מפרישים משלהם על של ישראל ולהפך.

                                                                                                                                                (ורבא ממשיך ועוסק בגלגול הקדש וגוי – האם פוטר מחלה, אבל את זה נראה מחר).

                                                                                                                                                 

                                                                                                                                                 

                                                                                                                                                 

                                                                                                                                                השיעור מנחות סו – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                0 min
                                                                                                                                              3. מנחות סד – שיעור הדף היומי

                                                                                                                                                לעילוי נשמת זאב בן משה הלוי ז"ל שיום פטירתו כו אדר

                                                                                                                                                ולהבדיל, לרפואת הלל בן רבקה, שיזכה ללמוד דף יומי עוד שנים רבות!

                                                                                                                                                להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                                                                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_64.mp3

                                                                                                                                                Download

                                                                                                                                                 

                                                                                                                                                לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                                                להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                                                                להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                                                                                                להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                                                                                סיכום הדף היומי, מנחות דף סד

                                                                                                                                                (סג: תחילת פרק ר' ישמעאל – סה. במשנה)

                                                                                                                                                חלק א – האם מנסים לצמצם חילול שבת כשמותר לחלל?

                                                                                                                                                (רוב המפרשים – מדאורייתא אין צורך לצמצמם ("הותרה", השאלה אם מדרבנן מצמצמים)

                                                                                                                                                המשנה –

                                                                                                                                                1. A. הכמות שממנה מנפים את העומר –
                                                                                                                                                  2. העומר צריך להיות עשרון סולת (קמח). את העשרון הזה מנפים מהרבה יותר סולת, כשהסולת המובחרת היא דווקא הסולת העבה ולא הקמח הדק. את העומר היו מנפים ב13 נפות אחת אחרי השנייה, ורק מה שנשאר בסוף הוא הכי עבה ובו משתמשים.
                                                                                                                                                  רק בנפה האחרונה זה הפוך – ולקחו את מה שעבר את הנפה.

                                                                                                                                                  רי"ש –

                                                                                                                                                  בחול – מ5 סאים,
                                                                                                                                                  בשבת – מ3 סאים כדי לחסוך בחילול בקצירה וכו' (אפילו שזה אומר שבנפה האחרונה צריך לנפות יותר זמן כדי שיצא עשרון, וזה פחות מהודר כי כך משתמשים גם בסולת שיוצאת לא מיד בהתחלה).

                                                                                                                                                  רבא – זה כי מצמצמים חילול שבת (בקצירה, טחינה וכו'),

                                                                                                                                                  אפילו שזה יגרום שיצטרכו לנפות יותר זמן בניפוי האחרון.

                                                                                                                                                  רבנן – גם בחול מנפים מ3 – זה מספיק מהודר.

                                                                                                                                                  1. B. כמה אנשים קוצרים את העומר – נראה בגמרא. 

                                                                                                                                                    2. א. רי"ש הוא כמו תנא נוסף שגם אומר מצמצמים –

                                                                                                                                                    1. רבה – כרי"ש בן רי"ח בן ברוקה –
                                                                                                                                                      2. יד ניסן שחל בשבת –
                                                                                                                                                      רי"ש בן ריחב"ב – מפשיט רק עד החזה (להוצאת האימורים), ואת השאר (לצורך אכילת הבשר) יפשיט במוצ"ש.
                                                                                                                                                      חכמים – מפשיט הכל כמו ביום חול

                                                                                                                                                      דחייה –

                                                                                                                                                      מצד אחד – אולי אצלנו מצמצמים (3) ואילו שם מפשיט הכל – שלא לבזות הקודשים

                                                                                                                                                      מצד שני – אולי שם מצמצמים ולא מפשיט הכל, כי המשך ההפשטה לא מועיל לקרבן עצמו אלא רק בשביל הבשר הנאכל,

                                                                                                                                                      ואצלנו לא מצמצמים (ועושה 5) – זה מהדר את הקרבן עצמו.

                                                                                                                                                      1. ר' חנינא סגן הכהנים מהסיפא של משנתנו – בכמה אנשים קצרו את העומר?
                                                                                                                                                        2. בחול – ב3 אנשים עם 3 מגלים ל3 קופות, כדי לפרסם את הדבר שקוצרים את העומר למחרת יו"ט ולא למחרת שבת בראשית.

                                                                                                                                                        בשבת –

                                                                                                                                                        ר' חנינא סגן הכהנים – מצמצמים חילול – וקוצרים באחד,

                                                                                                                                                        ואילו רבנן – גם בשבת ב3 – לא מצמצמים בחילול.

                                                                                                                                                         

                                                                                                                                                        דחייה –

                                                                                                                                                        מצד אחד – אולי אצלנו מצמצמים ובמספר הקוצרים לא – כי שם יש פרסומי מילתא ב3.

                                                                                                                                                        מצד שני – אולי שם מצמצמים (כי זה רק לטובת צורך חיצוני – פרסומי מילתא), ואילו אצלנו לא מצמצמים כי זה לטובת המצווה עצמה שתהיה יותר בהידור.

                                                                                                                                                        (סד. מעל האמצע)

                                                                                                                                                        1. רב אשי – ר' יוסי –
                                                                                                                                                          2. משנה (ר"ה כא:) – האם עדים מחללים שבת כשירח נראה בעליל (וסביר שבי"ד עצמם או עדים אחרים שגרים בירושלים יוכלו להעיד בלי לחלל) –

                                                                                                                                                          רבנן – מחללים (לא מצמצמים חילול שבת)

                                                                                                                                                          רי"ס – לא מחללים (מצמצמים חילול שבת)

                                                                                                                                                          דחייה –

                                                                                                                                                          מצד אחד – אולי אצלנו מצמצמים ושם לא – כדי שלא להכשילם לעתיד לבוא (שלא יבואו גם כשלא נראה בעליל)

                                                                                                                                                          מצד שני – אולי שם מצמצמים ואצלנו לא –

                                                                                                                                                          כי אצלנו:
                                                                                                                                                          1. כבר ניתנה שבת להידחות (ממילא מחללים, אז אפשר להוסיף חילול)
                                                                                                                                                          2. זה צורך גבוה (קרבן).

                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                          (סד. מתחת לאמצע, איתמר)

                                                                                                                                                          ב. מקרים בהם חילל יותר מדי –

                                                                                                                                                          (בסעיף הראשון שאלנו מראש מה לעשות – האם לצמצם בחילול או לא.
                                                                                                                                                          בסעיף השני זה מקרים שאמור לחלל שבת ברמה X, והוא חילל יותר – האם חייב).

                                                                                                                                                          1. A. היה צריך לשחוט בשבת למשל חטאת ר"ח אחת, ושחט שתיים –
                                                                                                                                                            2. רבה או רבי אמי – פטור על הראשונה, חייב על השנייה

                                                                                                                                                            מה החידוש – שאפילו אם:

                                                                                                                                                            1. a. אם אחרי שחיטת השנייה, נשפך דם הראשונה, והשתמשו בשנייה. כי בשעת השחיטה של השנייה עוד לא נשפך הדם.
                                                                                                                                                            2. b. אם לפני שחיטת השנייה נמצאה הראשונה כחושה, כי בדיעבד היא כשרה.

                                                                                                                                                              3. קשה – והרי רבה אמר שאם שחט את הראשונה הכחושה, שוחט לכתחילה את השנייה השמנה כי זה יותר מהודר!

                                                                                                                                                              תשובות – משנים את האמירה הראשונה:

                                                                                                                                                              1. תמחוק משם את החידוש של כחושה.
                                                                                                                                                              2. תמחוק משם את רבה, אלא זה רק ר' אמי.

                                                                                                                                                                3. (סד. שליש תחתון)

                                                                                                                                                                1. B. שואל רבינא – עכשיו שראינו שלפי רבה שאם הראשונה כחושה שוחט עוד אחת,
                                                                                                                                                                  2. מה אם שחטו את השנייה שלא כדין, ורק אח"כ גילו שהראשונה כחושה (למשל כחושה בבני מעיים, שלא ניתן לראות את זה עד שפתחו אותה)?

                                                                                                                                                                  האם הולכים לפי מעשיו – ובפועל הרי באמת הראשונה כחושה ומותר היה לשחוט את השנייה,

                                                                                                                                                                  או לפי מחשבתו – והוא מבחינתו עשה איסור

                                                                                                                                                                  עונה רב אשי –  זה כמו במקרה הבא:

                                                                                                                                                                  נפל תינוק לים בשבת,
                                                                                                                                                                  ואדם שם רשת והעלה דגים + התינוק –

                                                                                                                                                                  רבא – חייב, כי התכוון לדגים, והולכים לפי מחשבתו.

                                                                                                                                                                  רבה – פטור,

                                                                                                                                                                  גירסא שנייה – כי הולכים לפי מעשיו, וגם במקרה של השחיטה פטור.

                                                                                                                                                                  גירסא ראשונה – גם לרבה הולכים לפי מחשבתו, אלא ששם פטור כי מן הסתם שמע על התינוק וכיוון גם לזה,

                                                                                                                                                                  אבל אצלנו רק התכוון לאיסור וחייב.

                                                                                                                                                                  (סד. 6-)

                                                                                                                                                                  1. C. רבה – חולה שאמודוהו שצריך גרוגרת אחת,
                                                                                                                                                                    2. ורצו 10 אנשים והביאו 10 גרוגרות, אפילו בזה אחר זה – כולם פטורים, כי לא ידעו.

                                                                                                                                                                    [והרי מקודם רבה הלך לפי מעשיו (כדי לפטור את הדייג)?

                                                                                                                                                                    תשובה – בה הולך תמיד לקולא – בין לפי הכוונה ובין לפי המעשה].

                                                                                                                                                                    (סד. 3-)

                                                                                                                                                                    1. D. בעי רבא – חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות,
                                                                                                                                                                      2. האם עדיף שתי גרוגרות שכל אחת על עוקץ נפרד (-2 קטיפות) – יותר מעשים, פחות בתוצאה
                                                                                                                                                                      או שלוש גרוגרות שכולם על עוקץ אחד – פחות מעשים, יותר תוצאה – וכך מכריעה הגמרא.

                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                      (סד: במשנה)

                                                                                                                                                                      חלק ב – משנה – מצווה להביא את העומר ממקום קרוב לירושלים

                                                                                                                                                                      ורק אם אין שעורים שבשלו – יביאו מרחוק.

                                                                                                                                                                      ומעשה שהביאו את העומר מגגות צריפין ואת שתי הלחם מבקעת בית סוכר.

                                                                                                                                                                      א. למה צריך מקרוב –

                                                                                                                                                                      1. ויקרא ב, יד – "וְאִם־תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ" – רך ומל, ושלא יתקשה מהזמן שלוקח להביא אותו.

                                                                                                                                                                        2. (סברא זו שייכת רק בעומר ולא בשתי הלחם)

                                                                                                                                                                        1. שאין מעבירין על המצווה

                                                                                                                                                                          2. (סברא זו שייכת גם בשתי הלחם, וכפשט המשנה שגם אותן מביאים מקרוב).

                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                          ב. פירוט המעשה שבו הביאו מגגות צריפין

                                                                                                                                                                          ת"ר – היתה מלחמת אחים בין הורקנוס מבחוץ (שנעזר ברומאים) ואריסטובלוס מבפנים (שניהם מבית חשמונאי)

                                                                                                                                                                          והיו אלו שבחוץ מעלים כבשים לאלו שבפנים,
                                                                                                                                                                          עד שיעץ להם זקן אחד להפסיק וכך ינצחו, והעלו במקום כבשים חזיר,
                                                                                                                                                                          ונזדעזעה הארץ, וגזרו שלא ללמוד חכמה יוונית,
                                                                                                                                                                          ולענייננו – זה הזמן שבו הביאו מרחוק כי כל התבואה באזור ירושלים  נחרבה.

                                                                                                                                                                          ומרחיבה הגמרא – תחילה לא ידעו מאיפה ישיגו שעורים וחיטים לעומר/שתי הלחם,

                                                                                                                                                                          ולגבי שניהם בא אילם ועשה רמיזות: לעומר – הצביע על גג וצריף, לשתי הלחם על עין ועל סוכר (החור במשקוף הדלת),
                                                                                                                                                                          והסביר להם "מרדכי" שהכוונה לגגות צריפין ולעין סוכר.

                                                                                                                                                                          הרחבה לגבי מרדכי –

                                                                                                                                                                          (רש"י – זה מרדכי מהמגילה, תוס' – זה מרדכי יותר מאוחר)

                                                                                                                                                                          1. עוד מקרה שידע להבין למה התכוונו:
                                                                                                                                                                            2. שלוש נשים הביאו קינים,
                                                                                                                                                                            וכל אחת הסבירה אחרת למה זה – לזיבתי, לימתי, לעונתי.

                                                                                                                                                                            החכמים חשבו שכולן התכוונו לזיבה (חטאת ועולה),

                                                                                                                                                                            זיבתי – כפשוטו, ימתי – שהיתה שופעת כמו ים, עונתי – שזה העונה שלה להביא קרבן זיבה (היום ה8).

                                                                                                                                                                            אך מרדכי הסביר – התכוונו לעולות בתור תודה שניצלו –

                                                                                                                                                                            זיבתי – שנרפאה מזיוותה, ימתי – שניצלה מהים, עונתי – שנרפאה ממחלת עיניים.

                                                                                                                                                                            ובדקו עם הנשים והתברר שהוא צדק.

                                                                                                                                                                            (סה. 1+)

                                                                                                                                                                            1. משנה בשקלים – לגבי אותו מרדכי –
                                                                                                                                                                            2. a. כינו אותו "פתחיה" – כי היה פותח דברים ודורשן
                                                                                                                                                                            3. b. ואמרו שהיה יודע 70 לשון – וגם בזה הכוונה שידע לבלול את הלשונות ולהבין את משמעותן (שהרי כל הסנהדרין ידעו 70 לשון)
                                                                                                                                                                            4. c. ולכן גם נקרא "בלשן" – "הַבָּאִים עִם־זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מׇרְדֳּכַי בִּלְשָׁן" (נחמיה ז)

                                                                                                                                                                              5.  

                                                                                                                                                                               

                                                                                                                                                                              השיעור מנחות סד – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                                              31 min
                                                                                                                                                                            5. מנחות סג – שיעור הדף היומי

                                                                                                                                                                              לעילוי נשמת זאב בן משה הלוי ז"ל שיום פטירתו כו אדר

                                                                                                                                                                              ולהבדיל, לרפואת הלל בן רבקה, שיזכה ללמוד דף יומי עוד שנים רבות!

                                                                                                                                                                              להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                                                                                                              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_63.mp3

                                                                                                                                                                              Download

                                                                                                                                                                               

                                                                                                                                                                              לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                                                                              להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                                                                                              להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                                                                                                                              להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                                                                                                              סיכום הדף היומי, מנחות דף נט

                                                                                                                                                                              (נט. במשנה –

                                                                                                                                                                              חלק א – משנה – שמן ולבונה במנחות השונות:

                                                                                                                                                                              רוב המנחות – שמן ולבונה

                                                                                                                                                                              מנחות הנדבה – 1. מנחת סולת. 2. מחבת. 3. מרחשת. 4-5. תנור (חלות או רקיקין).

                                                                                                                                                                              מנחת כהן משיח (מנחת חביתין)

                                                                                                                                                                              מנחת העומר

                                                                                                                                                                              מנחה רגילה של אנשים מיוחדים – כהנים (עולה כליל), גויים (כרי"ס הגלילי שמביאים מנחות), נשים.

                                                                                                                                                                              מנחת נסכים – שמן ללא לבונה

                                                                                                                                                                              לחם הפנים – לבונה ללא שמן

                                                                                                                                                                              שתי הלחם, מנחת חוטא וקנאות – לא שמן ולא לבונה

                                                                                                                                                                               

                                                                                                                                                                              א. רב פפא – יש 10 סוגים במנחות שבאות שמן ולבונה,

                                                                                                                                                                              וזה לאפוקי מר"ש שאומר שבמאפה תנור יש 3 אפשרויות – חלות, רקיקין, חלות ורקיקין חצי חצי.

                                                                                                                                                                               

                                                                                                                                                                              ב. ת"ר – מקור

                                                                                                                                                                              1. A. חלק א – מנחת נסכים ולחם הפנים –

                                                                                                                                                                                2. מפורש בתורה:

                                                                                                                                                                                במנחת נסכים יש שמן,
                                                                                                                                                                                ובלחם הפנים יש לבונה,
                                                                                                                                                                                מניין שאין את השני?

                                                                                                                                                                                למה שנאמר שיש –

                                                                                                                                                                                גמרא – נעשה קל וחומר מאחד לשני,

                                                                                                                                                                                אבל תוס' – גם ללא הקל וחומר (שהוא קצת מוקשה) – יש בניין אב מאחד לשני.

                                                                                                                                                                                המקור – כתוב לגבי מנחת העומר – "וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה" (ויקרא ב, טו), ומדייקים:

                                                                                                                                                                                "עָלֶיהָ שֶׁמֶן" – ולא על לחם הפנים, ששם יש רק לבונה, ולא שמן

                                                                                                                                                                                "עָלֶיהָ לְבֹנָה" – ולא על מנחת נסכים, ששם יש רק שמן, ולא לבונה

                                                                                                                                                                                 

                                                                                                                                                                                (נט. שליש תחתון)

                                                                                                                                                                                ושואלים על שניהם – למה לא מיעטו את מנחת כהן (ולרש"י – גם נשים וגויים)?

                                                                                                                                                                                ועונים על שניהם – במנחת כהן יש לימוד שיש לו שמן ולבונה:

                                                                                                                                                                                1. כי מנחת כהן דומה למנחת העומר, ולכן סביר שהיא כמותה (שמן + לבונה).

                                                                                                                                                                                  2. דחייה – גם לחם הפנים/מנחת נסכים דומים למנחת העומר בדברים אחרים (נפרט בטבלה בהמשך).

                                                                                                                                                                                  1. כתוב בתחילת מנחות הנדבה (סולת, שבה יש שמן ולבונה) – "וְנֶפֶשׁ כִּי־תַקְרִיב קׇרְבַּן מִנְחָה לַה'…" (ויקרא ב, א) – מכאן שבכל מנחת יחיד יש גם שמן ולבונה.

                                                                                                                                                                                    2.  

                                                                                                                                                                                    (5- נט.)

                                                                                                                                                                                    1. B. חלק ב – "וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה מִנְחָה הִוא" –

                                                                                                                                                                                      2. מִנְחָה – לרבות המנחה ביום ה8 למילואים שצריך לבונה (השמן כבר מפורש בתורה)

                                                                                                                                                                                      הִיא– למעט את שתי הלחם משניהם.

                                                                                                                                                                                      שאלות –

                                                                                                                                                                                      לגבי המילואים – אולי זה בא למעט?

                                                                                                                                                                                      תשובה – ברירת המחדל היא שלא צריך, כי לא לומדים שעה מדורות,

                                                                                                                                                                                      ולכן הפסוק בא לרבות שכן צריך.

                                                                                                                                                                                      לגבי שתי הלחם – שואלים כמו מקודם – למה לא למעט מנחת כוהנים?

                                                                                                                                                                                      ועונים כמו מקודם:

                                                                                                                                                                                      1. כי מנחת כהן דומה למנחת העומר, ולכן סביר שהיא כמותה (שמן + לבונה).

                                                                                                                                                                                        2. דחייה – העומר גם דומה לשתי הלחם בדברים אחרים (ורבים יותר!)

                                                                                                                                                                                        1. כתוב בתחילת מנחות הנדבה (סולת, שבה יש שמן ולבונה) – "וְנֶפֶשׁ כִּי־תַקְרִיב קׇרְבַּן מִנְחָה לַה'…" (ויקרא ב, א) – מכאן שבכל מנחת יחיד יש גם שמן ולבונה.

                                                                                                                                                                                          2.  

                                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                                          פירוט הדמיון

                                                                                                                                                                                          (אנחנו בודקים מה דומה לעומר – מנחת כהן או עמודה אחרת,
                                                                                                                                                                                          תכלת – דומה, ורוד – שונה, ירוק – דומה אבל לא עוזר כי זה גם דומה למנחת כהן)

                                                                                                                                                                                          העומר
                                                                                                                                                                                          מנחת כהן
                                                                                                                                                                                          1. לחם הפנים
                                                                                                                                                                                          2. מנחת נסכים
                                                                                                                                                                                          3. שתי הלחם
                                                                                                                                                                                          עשרון
                                                                                                                                                                                          עשרון
                                                                                                                                                                                          שני עשרונים
                                                                                                                                                                                          עשרון
                                                                                                                                                                                          שני עשרונים
                                                                                                                                                                                          כלי שרת
                                                                                                                                                                                          כלי שרת
                                                                                                                                                                                          מתקדש בתנור
                                                                                                                                                                                          כלי שרת
                                                                                                                                                                                          מתקדש בתנור
                                                                                                                                                                                          מחוץ להיכל
                                                                                                                                                                                          מחוץ להיכל
                                                                                                                                                                                          בתוך ההיכל
                                                                                                                                                                                          מחוץ להיכל
                                                                                                                                                                                          מחוץ להיכל
                                                                                                                                                                                          צורה (נפסל בלינה)
                                                                                                                                                                                          צורה (נפסל בלינה)
                                                                                                                                                                                          עומד שבוע
                                                                                                                                                                                          צורה (נפסל בלינה)
                                                                                                                                                                                          צורה (נפסל בלינה)
                                                                                                                                                                                          הגשה
                                                                                                                                                                                          הגשה
                                                                                                                                                                                          אין הגשה
                                                                                                                                                                                          אין הגשה
                                                                                                                                                                                          אין הגשה
                                                                                                                                                                                          אישים (הקומץ)
                                                                                                                                                                                          אישים
                                                                                                                                                                                          (הכל)
                                                                                                                                                                                          הלחם לא מוקטר
                                                                                                                                                                                          אישים (הכל)
                                                                                                                                                                                          הלחם לא מוקרב
                                                                                                                                                                                          ציבור
                                                                                                                                                                                          יחיד
                                                                                                                                                                                          ציבור
                                                                                                                                                                                          ציבור
                                                                                                                                                                                          ציבור
                                                                                                                                                                                          חובה

                                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                                          נדבה
                                                                                                                                                                                          חובה

                                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                                          חובה

                                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                                          חובה

                                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                                          דוחים את הטומאה (כי זמנו קבוע)
                                                                                                                                                                                          לא דוחה טומאה
                                                                                                                                                                                          דוחים את הטומאה (כי זמנו קבוע)
                                                                                                                                                                                          דוחים את הטומאה (כי זמנו קבוע)
                                                                                                                                                                                          דוחים את הטומאה (כי זמנו קבוע)
                                                                                                                                                                                          נאכל (השיריים)
                                                                                                                                                                                          עולה כליל
                                                                                                                                                                                          נאכל (הכל)
                                                                                                                                                                                          עולה כליל
                                                                                                                                                                                          נאכל (הכל)
                                                                                                                                                                                          יש פיגול (כיוון שיש חלק שמוקרב/נאכל)
                                                                                                                                                                                          אין פיגול
                                                                                                                                                                                          (אין משהו שמתיר)
                                                                                                                                                                                          יש פיגול (במחשבה על האכילה/הקטרת הלבונה)
                                                                                                                                                                                          אין פיגול
                                                                                                                                                                                          יש פיגול
                                                                                                                                                                                          דוחה שבת
                                                                                                                                                                                          לא בשבת
                                                                                                                                                                                          דוחה שבת
                                                                                                                                                                                          דוחה שבת
                                                                                                                                                                                          דוחה שבת
                                                                                                                                                                                          עשרון בלול בלוג אחד שמן
                                                                                                                                                                                          עשרון בלול בלוג אחד שמן
                                                                                                                                                                                          אין שמן (זה הנושא שלנו)
                                                                                                                                                                                          עשרון בלול ב3 לוג שמן
                                                                                                                                                                                          אין שמן + לבונה (זה הנושא שלנו)
                                                                                                                                                                                          עצם – באות בגלל עצמן ולא כנספח לקרבן אחר
                                                                                                                                                                                          עצם – באות בגלל עצמן ולא כנספח לקרבן אחר
                                                                                                                                                                                          עצם – באות בגלל עצמן ולא כנספח לקרבן אחר
                                                                                                                                                                                          בא כנספח לקרבן
                                                                                                                                                                                          נספח לשני כבשי עצרת
                                                                                                                                                                                          מצה
                                                                                                                                                                                          מצה
                                                                                                                                                                                          מצה
                                                                                                                                                                                          מצה
                                                                                                                                                                                          חמץ
                                                                                                                                                                                          מתיר את החדש (במדינה)
                                                                                                                                                                                          לא מתיר
                                                                                                                                                                                          מתיר את החדש (במקדש)
                                                                                                                                                                                          תנופה
                                                                                                                                                                                          לא צריך
                                                                                                                                                                                          תנופה
                                                                                                                                                                                          דווקא מתבואת הארץ
                                                                                                                                                                                          לא צריך
                                                                                                                                                                                          דווקא מתבואת הארץ
                                                                                                                                                                                          זמנו קבוע (טז ניסן)
                                                                                                                                                                                          אין
                                                                                                                                                                                          זמנו קבוע (שבועות)
                                                                                                                                                                                          בא מהתבואה החדשה
                                                                                                                                                                                          לא צריך
                                                                                                                                                                                          בא מהתבואה החדשה

                                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                                          השיעור מנחות סג – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                                                          18 min
                                                                                                                                                                                        2. מנחות נט – שיעור הדף היומי

                                                                                                                                                                                          לעילוי נשמת הרבנית דינה הכהן זצ"ל,

                                                                                                                                                                                          אוהבת תורה, שזכתה ללמוד וללמד והעמידה תלמידות רבות. זכתה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.
                                                                                                                                                                                          ולהבדיל, לרפואת הלל בן רבקה, שיזכה ללמוד דף יומי עוד שנים רבות!

                                                                                                                                                                                          להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                                                                                                                          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_59.mp3

                                                                                                                                                                                          Download

                                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                                          לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                                                                                          להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                                                                                                          להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                                                                                                                                          להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                                                                                                                          סיכום הדף היומי, מנחות דף נט

                                                                                                                                                                                          (נט. במשנה –

                                                                                                                                                                                          חלק א – משנה – שמן ולבונה במנחות השונות:

                                                                                                                                                                                          רוב המנחות – שמן ולבונה

                                                                                                                                                                                          מנחות הנדבה – 1. מנחת סולת. 2. מחבת. 3. מרחשת. 4-5. תנור (חלות או רקיקין).

                                                                                                                                                                                          מנחת כהן משיח (מנחת חביתין)

                                                                                                                                                                                          מנחת העומר

                                                                                                                                                                                          מנחה רגילה של אנשים מיוחדים – כהנים (עולה כליל), גויים (כרי"ס הגלילי שמביאים מנחות), נשים.

                                                                                                                                                                                          מנחת נסכים – שמן ללא לבונה

                                                                                                                                                                                          לחם הפנים – לבונה ללא שמן

                                                                                                                                                                                          שתי הלחם, מנחת חוטא וקנאות – לא שמן ולא לבונה

                                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                                          א. רב פפא – יש 10 סוגים במנחות שבאות שמן ולבונה,

                                                                                                                                                                                          וזה לאפוקי מר"ש שאומר שבמאפה תנור יש 3 אפשרויות – חלות, רקיקין, חלות ורקיקין חצי חצי.

                                                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                                                          ב. ת"ר – מקור

                                                                                                                                                                                          1. A. חלק א – מנחת נסכים ולחם הפנים –

                                                                                                                                                                                            2. מפורש בתורה:

                                                                                                                                                                                            במנחת נסכים יש שמן,
                                                                                                                                                                                            ובלחם הפנים יש לבונה,
                                                                                                                                                                                            מניין שאין את השני?

                                                                                                                                                                                            למה שנאמר שיש –

                                                                                                                                                                                            גמרא – נעשה קל וחומר מאחד לשני,

                                                                                                                                                                                            אבל תוס' – גם ללא הקל וחומר (שהוא קצת מוקשה) – יש בניין אב מאחד לשני.

                                                                                                                                                                                            המקור – כתוב לגבי מנחת העומר – "וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה" (ויקרא ב, טו), ומדייקים:

                                                                                                                                                                                            "עָלֶיהָ שֶׁמֶן" – ולא על לחם הפנים, ששם יש רק לבונה, ולא שמן

                                                                                                                                                                                            "עָלֶיהָ לְבֹנָה" – ולא על מנחת נסכים, ששם יש רק שמן, ולא לבונה

                                                                                                                                                                                             

                                                                                                                                                                                            (נט. שליש תחתון)

                                                                                                                                                                                            ושואלים על שניהם – למה לא מיעטו את מנחת כהן (ולרש"י – גם נשים וגויים)?

                                                                                                                                                                                            ועונים על שניהם – במנחת כהן יש לימוד שיש לו שמן ולבונה:

                                                                                                                                                                                            1. כי מנחת כהן דומה למנחת העומר, ולכן סביר שהיא כמותה (שמן + לבונה).

                                                                                                                                                                                              2. דחייה – גם לחם הפנים/מנחת נסכים דומים למנחת העומר בדברים אחרים (נפרט בטבלה בהמשך).

                                                                                                                                                                                              1. כתוב בתחילת מנחות הנדבה (סולת, שבה יש שמן ולבונה) – "וְנֶפֶשׁ כִּי־תַקְרִיב קׇרְבַּן מִנְחָה לַה'…" (ויקרא ב, א) – מכאן שבכל מנחת יחיד יש גם שמן ולבונה.

                                                                                                                                                                                                2.  

                                                                                                                                                                                                (5- נט.)

                                                                                                                                                                                                1. B. חלק ב – "וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה מִנְחָה הִוא" –

                                                                                                                                                                                                  2. מִנְחָה – לרבות המנחה ביום ה8 למילואים שצריך לבונה (השמן כבר מפורש בתורה)

                                                                                                                                                                                                  הִיא– למעט את שתי הלחם משניהם.

                                                                                                                                                                                                  שאלות –

                                                                                                                                                                                                  לגבי המילואים – אולי זה בא למעט?

                                                                                                                                                                                                  תשובה – ברירת המחדל היא שלא צריך, כי לא לומדים שעה מדורות,

                                                                                                                                                                                                  ולכן הפסוק בא לרבות שכן צריך.

                                                                                                                                                                                                  לגבי שתי הלחם – שואלים כמו מקודם – למה לא למעט מנחת כוהנים?

                                                                                                                                                                                                  ועונים כמו מקודם:

                                                                                                                                                                                                  1. כי מנחת כהן דומה למנחת העומר, ולכן סביר שהיא כמותה (שמן + לבונה).

                                                                                                                                                                                                    2. דחייה – העומר גם דומה לשתי הלחם בדברים אחרים (ורבים יותר!)

                                                                                                                                                                                                    1. כתוב בתחילת מנחות הנדבה (סולת, שבה יש שמן ולבונה) – "וְנֶפֶשׁ כִּי־תַקְרִיב קׇרְבַּן מִנְחָה לַה'…" (ויקרא ב, א) – מכאן שבכל מנחת יחיד יש גם שמן ולבונה.

                                                                                                                                                                                                      2.  

                                                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                                                      פירוט הדמיון

                                                                                                                                                                                                      (אנחנו בודקים מה דומה לעומר – מנחת כהן או עמודה אחרת,
                                                                                                                                                                                                      תכלת – דומה, ורוד – שונה, ירוק – דומה אבל לא עוזר כי זה גם דומה למנחת כהן)

                                                                                                                                                                                                      העומר
                                                                                                                                                                                                      מנחת כהן
                                                                                                                                                                                                      1. לחם הפנים
                                                                                                                                                                                                      2. מנחת נסכים
                                                                                                                                                                                                      3. שתי הלחם
                                                                                                                                                                                                      עשרון
                                                                                                                                                                                                      עשרון
                                                                                                                                                                                                      שני עשרונים
                                                                                                                                                                                                      עשרון
                                                                                                                                                                                                      שני עשרונים
                                                                                                                                                                                                      כלי שרת
                                                                                                                                                                                                      כלי שרת
                                                                                                                                                                                                      מתקדש בתנור
                                                                                                                                                                                                      כלי שרת
                                                                                                                                                                                                      מתקדש בתנור
                                                                                                                                                                                                      מחוץ להיכל
                                                                                                                                                                                                      מחוץ להיכל
                                                                                                                                                                                                      בתוך ההיכל
                                                                                                                                                                                                      מחוץ להיכל
                                                                                                                                                                                                      מחוץ להיכל
                                                                                                                                                                                                      צורה (נפסל בלינה)
                                                                                                                                                                                                      צורה (נפסל בלינה)
                                                                                                                                                                                                      עומד שבוע
                                                                                                                                                                                                      צורה (נפסל בלינה)
                                                                                                                                                                                                      צורה (נפסל בלינה)
                                                                                                                                                                                                      הגשה
                                                                                                                                                                                                      הגשה
                                                                                                                                                                                                      אין הגשה
                                                                                                                                                                                                      אין הגשה
                                                                                                                                                                                                      אין הגשה
                                                                                                                                                                                                      אישים (הקומץ)
                                                                                                                                                                                                      אישים
                                                                                                                                                                                                      (הכל)
                                                                                                                                                                                                      הלחם לא מוקטר
                                                                                                                                                                                                      אישים (הכל)
                                                                                                                                                                                                      הלחם לא מוקרב
                                                                                                                                                                                                      ציבור
                                                                                                                                                                                                      יחיד
                                                                                                                                                                                                      ציבור
                                                                                                                                                                                                      ציבור
                                                                                                                                                                                                      ציבור
                                                                                                                                                                                                      חובה

                                                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                                                      נדבה
                                                                                                                                                                                                      חובה

                                                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                                                      חובה

                                                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                                                      חובה

                                                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                                                      דוחים את הטומאה (כי זמנו קבוע)
                                                                                                                                                                                                      לא דוחה טומאה
                                                                                                                                                                                                      דוחים את הטומאה (כי זמנו קבוע)
                                                                                                                                                                                                      דוחים את הטומאה (כי זמנו קבוע)
                                                                                                                                                                                                      דוחים את הטומאה (כי זמנו קבוע)
                                                                                                                                                                                                      נאכל (השיריים)
                                                                                                                                                                                                      עולה כליל
                                                                                                                                                                                                      נאכל (הכל)
                                                                                                                                                                                                      עולה כליל
                                                                                                                                                                                                      נאכל (הכל)
                                                                                                                                                                                                      יש פיגול (כיוון שיש חלק שמוקרב/נאכל)
                                                                                                                                                                                                      אין פיגול
                                                                                                                                                                                                      (אין משהו שמתיר)
                                                                                                                                                                                                      יש פיגול (במחשבה על האכילה/הקטרת הלבונה)
                                                                                                                                                                                                      אין פיגול
                                                                                                                                                                                                      יש פיגול
                                                                                                                                                                                                      דוחה שבת
                                                                                                                                                                                                      לא בשבת
                                                                                                                                                                                                      דוחה שבת
                                                                                                                                                                                                      דוחה שבת
                                                                                                                                                                                                      דוחה שבת
                                                                                                                                                                                                      עשרון בלול בלוג אחד שמן
                                                                                                                                                                                                      עשרון בלול בלוג אחד שמן
                                                                                                                                                                                                      אין שמן (זה הנושא שלנו)
                                                                                                                                                                                                      עשרון בלול ב3 לוג שמן
                                                                                                                                                                                                      אין שמן + לבונה (זה הנושא שלנו)
                                                                                                                                                                                                      עצם – באות בגלל עצמן ולא כנספח לקרבן אחר
                                                                                                                                                                                                      עצם – באות בגלל עצמן ולא כנספח לקרבן אחר
                                                                                                                                                                                                      עצם – באות בגלל עצמן ולא כנספח לקרבן אחר
                                                                                                                                                                                                      בא כנספח לקרבן
                                                                                                                                                                                                      נספח לשני כבשי עצרת
                                                                                                                                                                                                      מצה
                                                                                                                                                                                                      מצה
                                                                                                                                                                                                      מצה
                                                                                                                                                                                                      מצה
                                                                                                                                                                                                      חמץ
                                                                                                                                                                                                      מתיר את החדש (במדינה)
                                                                                                                                                                                                      לא מתיר
                                                                                                                                                                                                      מתיר את החדש (במקדש)
                                                                                                                                                                                                      תנופה
                                                                                                                                                                                                      לא צריך
                                                                                                                                                                                                      תנופה
                                                                                                                                                                                                      דווקא מתבואת הארץ
                                                                                                                                                                                                      לא צריך
                                                                                                                                                                                                      דווקא מתבואת הארץ
                                                                                                                                                                                                      זמנו קבוע (טז ניסן)
                                                                                                                                                                                                      אין
                                                                                                                                                                                                      זמנו קבוע (שבועות)
                                                                                                                                                                                                      בא מהתבואה החדשה
                                                                                                                                                                                                      לא צריך
                                                                                                                                                                                                      בא מהתבואה החדשה

                                                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                                                      השיעור מנחות נט – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                                                                      18 min
                                                                                                                                                                                                    2. מנחות נז – שיעור הדף היומי

                                                                                                                                                                                                      לעילוי נשמת הרבנית דינה הכהן זצ"ל,

                                                                                                                                                                                                      אוהבת תורה, שזכתה ללמוד וללמד והעמידה תלמידות רבות. זכתה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.
                                                                                                                                                                                                      ולהבדיל, לרפואת הלל בן רבקה, שיזכה ללמוד דף יומי עוד שנים רבות!

                                                                                                                                                                                                      להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                                                                                                                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_57.mp3

                                                                                                                                                                                                      Download

                                                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                                                                                                      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                                                                                                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                                                                                                                                                      להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                                                                                                                                      סיכום הדף היומי, מנחות דף נז

                                                                                                                                                                                                      (נו: 4- עד נז: שליש תחתון)

                                                                                                                                                                                                      ראינו במשנה (נה.) שלא רק שאסור להקריב מנחת חמץ, אלא יש גם לאו על עצם ההחמצה של המנחה (לפני הקמיצה), של הקומץ, ושל השיריים (וראינו שיש לאו על הלישה, העריכה והאפייה).

                                                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                                                      חלק א – ר' אמי: הניח שאור על העיסה והחמיצה מאליה – חייב

                                                                                                                                                                                                      כלומר לא רק על לישה חייב (שזאת פעולה ממש),

                                                                                                                                                                                                      אלא אפילו בהנחת שאור, אפילו שברגע הפעולה (ההנחה) לא החמיצה עדיין – חייב,
                                                                                                                                                                                                      כמו שבשבת הניח בשר על גחלים ונצלה מאליו חייב.

                                                                                                                                                                                                      לגבי הדמיון לשבת –

                                                                                                                                                                                                      1. A. קשה – והרי בשבת אמר רי"ח שחייב רק אם היפך?

                                                                                                                                                                                                        2. תשובה – ר' אמי התכוון שזה דומה ולא דומה:

                                                                                                                                                                                                        זה דומה בזה שחייב גם כשנצלה מעצמו,
                                                                                                                                                                                                        אבל לא דומה כי בשבת אכן צריך להפוך כדי שייצלה משני הצדדים.

                                                                                                                                                                                                        1. B. למה רי"ח אמר שצריך להפוך?
                                                                                                                                                                                                          2. הרי אם לא נצלה בלי זה – זה פשיטא,
                                                                                                                                                                                                          ואם לא, אז למה צריך?

                                                                                                                                                                                                          תשובה:

                                                                                                                                                                                                          אם נצלה מצד אחד לגמרי – אכן לא צריך להפוך.
                                                                                                                                                                                                          אבל אם נצלה רק כבן דרוסאי – צריך שייצלה משני הצדדים כבן דרוסאי.

                                                                                                                                                                                                          1. C. רבא – השטח שצריך לצלות זה כגרוגרת
                                                                                                                                                                                                            2. (ויש שתי גרסאות הפוכות של הדיון):
                                                                                                                                                                                                          2. a. צריך גרוגרת במקום אחד (לא מצרפים 2-3 מקומות).

                                                                                                                                                                                                            3. קשה – והרי אם קדח 2-3 חורים חייב, ולכאורה זה כי מצרפים? (שהרי בחור אחד אין שימוש).

                                                                                                                                                                                                            תשובה – בקדיחה זה לא כי מצרפים,

                                                                                                                                                                                                            אלא כי גם לחור קטן יש משמעות (בתור חור למנעול).

                                                                                                                                                                                                            1. b. מצרפים 2-3 מקומות לגרוגרת

                                                                                                                                                                                                              2. ראיה – מהקדיחה שכן מצרפים.

                                                                                                                                                                                                              דחיית הראיה – שם זה לא כי מצרפים אלא כי יש שימוש לחור אחד כנ"ל.

                                                                                                                                                                                                               

                                                                                                                                                                                                              (נז. שליש תחתון)

                                                                                                                                                                                                              חלק ב – המקור שאסור להחמיץ את המנחה והקומץ

                                                                                                                                                                                                              המקור:

                                                                                                                                                                                                              הפסוק במשנה – "כׇּל־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ…" (ב, י – במנחת מרחשת)

                                                                                                                                                                                                              הברייתא מרחיבה –

                                                                                                                                                                                                              אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' – הקומץ

                                                                                                                                                                                                              כׇּל־הַמִּנְחָה – גם על כל המנחה (גם לפני הקמיצה וגם הקומץ)

                                                                                                                                                                                                              כׇּל־הַמִּנְחָה – גם בשאר מנחות (הנקמצות)

                                                                                                                                                                                                              אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' – כשרה ולא פסולה.

                                                                                                                                                                                                              (נז. רבע תחתון)

                                                                                                                                                                                                              דיונים על הדינים:

                                                                                                                                                                                                              א. לגבי "כשרה ולא פסולה" –

                                                                                                                                                                                                              (כאמור במשנה – אם גם לש חמץ וגם אפה חמץ – חייב על שניהם).

                                                                                                                                                                                                              בעי רב פפא – אם חימצה (-לש), ויצאה, ואז חזר וחימצה (-אפה) – האם חייב גם על החימוץ השני?

                                                                                                                                                                                                              מצד אחד – אולי מתעלמים מהחימוץ השני,

                                                                                                                                                                                                              כיוון שנפסלה גם ביוצא, אז ההחמצה השנייה היא כבר על מנחה פסולה ופטור עליה,

                                                                                                                                                                                                              מצד שני – אולי מתעלמים מההוצאה,

                                                                                                                                                                                                              כי כיוון שכבר נפסלה בחימוץ הראשון, ההוצאה לא הוסיפה פסול, ואז החימוץ השני כן נחשב וחייב.

                                                                                                                                                                                                              תיקו.

                                                                                                                                                                                                              (נז. 7-)

                                                                                                                                                                                                              ב. לגבי "אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה'" – שהכוונה לקומץ,

                                                                                                                                                                                                              שואל רב מרי – מה אם כבר העלה את הקומץ למזבח אבל עוד אל שם באש, ואז החמיץ,
                                                                                                                                                                                                              האם נחשב שכבר הקריב ואז כבר פטור?

                                                                                                                                                                                                              תיקו.

                                                                                                                                                                                                               

                                                                                                                                                                                                              ג. אם מ"המנחה" לומדים שגם המנחה לפני (ואחרי) הקמיצה, אז למה בעצם צריך את "אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה'"?

                                                                                                                                                                                                              לכדתניא – לרבות מנחות שלא נקמצות (ולכן שונות ממנחת מרחשת שבפסוק) –

                                                                                                                                                                                                              רי"ס הגלילי – מנחת נסכים, שעולה כליל.

                                                                                                                                                                                                              ר"ע – לחם הפנים, שנאכלת כולה.

                                                                                                                                                                                                               

                                                                                                                                                                                                              (נז. 1-)

                                                                                                                                                                                                              חלק ג – הרחבה על איסור החימוץ במנחת נסכים ולחם הפנים

                                                                                                                                                                                                              א. לגבי מנחת נסכים –

                                                                                                                                                                                                              הרי במנחת נסכים יש הרבה שמן, ולכן לא היה צריך לשים מים,

                                                                                                                                                                                                              ושמן (מי פירות) הרי לא מחמיץ, אז למה צריך לומר שיש איסור?

                                                                                                                                                                                                              תשובה – אמנם לא צריך לשים מים, אבל מותר (יחד עם השמן),

                                                                                                                                                                                                              ולכן צריך לשמור שלא יחמיץ.

                                                                                                                                                                                                              (נז: 3+)

                                                                                                                                                                                                              ב. לגבי לחם הפנים –

                                                                                                                                                                                                              הרי לחם הפנים לא התקדש (בקדושת הגוף) אלא לאחר האפייה.

                                                                                                                                                                                                              לפני שהתקדש – לא שייך איסור חימוץ,
                                                                                                                                                                                                              ואילו אחרי שהתקדש (וכבר נאפה) – כבר א"א להחמיץ פיזית?

                                                                                                                                                                                                              למה התקדש רק אחרי האפייה –

                                                                                                                                                                                                              כי המנחה בהתחלה רק קדושת דמים.
                                                                                                                                                                                                              כששמים בכלי שרת – מתקדש בקדושת הגוף.
                                                                                                                                                                                                              ברוב המנחות, שיש שמן – שמו בכלי שרת שמקבל גם לח (שמן), וזה ודאי מקדש.
                                                                                                                                                                                                              אבל בלחם הפנים אין שמן, ולכן שמו בכלי שרת שמקבל עשרון קמח יבש – ולפי ר"ע כלי שמקבל רק יבש לא מקדש!

                                                                                                                                                                                                              עונה רי"ח – נהפוך את הדעות, ורי"ס הגלילי הוא שאמר את לחם הפנים, ולדעתו כלי יבש כן מקדש.

                                                                                                                                                                                                              (נז: 9+)

                                                                                                                                                                                                              דיונים:

                                                                                                                                                                                                              1. A. רי"ח לשיטתו, שאמר זאת עוד פעם:
                                                                                                                                                                                                                2. שרי"ס הגלילי אמר כר' יאשיה, שכלי ליבש כן מקדש:

                                                                                                                                                                                                                "וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם" (במדבר ז, א) – בא למעט:

                                                                                                                                                                                                                ר' יאשיה (כרי"ס הגלילי)

                                                                                                                                                                                                                כלי לח – מקדש מבפנים ומבחוץ
                                                                                                                                                                                                                כלי יבש – מקדש אבל רק מבפנים

                                                                                                                                                                                                                ר' יונתן –

                                                                                                                                                                                                                כלי לח – רק מבפנים
                                                                                                                                                                                                                כלי יבש – לא מקדש כלל

                                                                                                                                                                                                                (לומד משתי הלחם של שבועות –

                                                                                                                                                                                                                "חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה׳" – שמתקדשים רק באפייה בתנור אבל לא לפני כן, כי לא ניתנו בכלי לח).

                                                                                                                                                                                                                (ור"ע –

                                                                                                                                                                                                                כלי לח – מבפנים ומבחוץ
                                                                                                                                                                                                                כלי יבש – לא מקדש כלל)

                                                                                                                                                                                                                (נז: באמצע)

                                                                                                                                                                                                                [למה רי"ח לא אמר גם שר"ע כר' יונתן? (שיבש לא מקדש)

                                                                                                                                                                                                                תשובה – כי הם לא ממש אותו דבר (לגבי לח).

                                                                                                                                                                                                                (נז: אחרי האמצע)

                                                                                                                                                                                                                1. B. שואל רב פפא – למה אתה אומר שלא שמו את לחם הפנים בכלי לח, הרי אמנם אין שמן אבל יש מים?

                                                                                                                                                                                                                  2. תשובה – אפשר ללוש בכלי של חול,

                                                                                                                                                                                                                  קשה – אם אפשר לעשות גם בכלי של חול, אז אולי מה שכתוב בשתי הלחם שמתקדש רק באפייה זה רק במקרה שלשו בכלי חול, אבל אם היו שמים בכלי שרת (גם יבש) היה מתקדש?

                                                                                                                                                                                                                  תשובה –

                                                                                                                                                                                                                  בשתי הלחם אי אפשר לבחור, כי כתוב שצריך עשרון – כלומר כלי שרת של עשרון.

                                                                                                                                                                                                                  אבל בלישה של לחם הפנים במים אפשר לבחור בכלי של חול, כי לא כתוב בשום מקום שצריך ללוש בכלי.

                                                                                                                                                                                                                   

                                                                                                                                                                                                                   

                                                                                                                                                                                                                   

                                                                                                                                                                                                                  השיעור מנחות נז – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                                                                                  23 min

                                                                                                                                                                                                                About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                                                                                                                                                                                From the publisher's feed

                                                                                                                                                                                                                הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.