הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By אורי בריליאנטReligion & SpiritualityJudaism
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • מנחות נד – שיעור הדף היומי

    לזכות ולשלום היימנוט אמונה בת באנ'צי קסאו, בת 11, שנעלמה במקום מגוריה בצפת לפני שנתיים, ביום ט"ז אדר א' תשע"ד, (25.2.24), ולא נודעו עקבותיה עד כה.

    להבדיל, לעילוי נשמת רבי יקותיאל יהודה בן רבי יעקב זצ"ל – נלב"ע יז' אדר א' תשל"ו
    ולעילוי נשמת אברהם בן יחזקאל פניגשטין
    ולהבדיל, לרפואת הלל בן רבקה, שיזכה ללמוד דף יומי עוד שנים רבות!

    להקדשת שיעור ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_54.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

    סיכום הדף היומי, מנחות דף נד
    (נג: 6- עד נה. 8+)
    חלק א – איך מחמיצים את לחמי התודה ושתי הלחם –

    צריך שאור. הבעיה היא שלמנחה יש שיעור (עשרון סולת), ואם יביא שאור מבחוץ, יוצא שזה יותר מהשיעור. לכן:

    1. A. המשנה (עם פירוש הגמרא) –

      2. ר"מ – ישים עשרון סולת בכלי,

      ואז יוציא מהכלי חלק מהקמח ויערבב במים, ויחזיר לכלי, וזה יחמיץ את השאר.

      ואילו ר"י – זה לא מחמיץ מספיר טוב.

      ר"י – יביא שאור מבחוץ,

      ובשביל לפתור את בעיית השיעור, קודם ישים את השאור בכלי הריק, ואז ימלא סביבו את שאר הסולת עד סוף השיעור.

      ואילו ר"מ – זה יוצא שיש יותר או פחות קמח (נסביר בגמרא),

      ומסבירים רבה ורב יוסף – כי מסתכלים על איך שזה היה כשהיה יבש,

      ומסביר רב חסדא –

      אם יעשה את השאור עבה (סמיך), זה תופס פחות מקום מהקמח היבש, וכך כשממלא סולת עד הסוף – בעצם יש לו שם יותר סולת ממה שצריך.

      ואם יעשה אותה רכה (הרבה מים), היא תופסת יותר מקום מסולת היבשה, ואז כשממלא סולת עד הסוף – בעצם יש לו פחות מהשיעור.

      ואילו ר"י – מסתכלים על איך שזה עכשיו, ולא על איך שזה כשהיה יבש.

       

      1. B. הגמרא – למה שלא יעשו פתרון שיתאים לשתי השיטות:
        2. יקח מהסולת שבכלי (וכך פותר את בעיית השיעור),
        ולא יחזיר מיד אלא יחמיץ בחוץ במקום חם/בתוך סולת מוחמצת (וכך פותר את הבעיה שלא מחמיץ טוב),
        ואז יחזיר.

        תשובה – גזירה, כי מי שיראה שהוא מכניס שאור מבחוץ לא יודע שהוא לקח אותו מבפנים,

        ויחשוב שאפשר להביא מבחוץ ולהוסיף על העשרון.

        לכן גזרו שלא יהיה שלב שמביא משהו מבחוץ לתוך כלי מלא,

        אלא –

        לר"מ – לוקח מבפנים ולא מוציא,

        לר"י – מביא מבחוץ, אבל לכלי ריק.

         

        (נג: 1-)

        חלק ב – החמצה במיץ תפוחים

        א. האם אפשר להחמיץ במיץ תפוחים (במקום בשאור שהוחמץ במים)

        (אגב, בפסח ידוע שמי פירות לא מחמיצים,

        אך מסבירים התוס' שאצלנו שמחמיצים מדובר ששם גם מים (כלומר בעיסה כבר שם מים, והמיץ רק נועד להחליף את הצורך בשאור).

        רבנן – לא,

        ר' חנינא בן גמליאל/תרדיון – כן.

        ב. כמי המשנה בתרומה – שאם החמיץ ברסק תפוחים של תרומה, זה מחמץ ולכן לא בטל אפילו באלף?

        – לכאורה כר' חנינא שזה מחמץ.

        – אך דוחה הגמרא – זה גם כרבנן,

        כי רבנן לא אמרו שזה לא מחמץ כלל, אלא זה חמץ נוקשה (חמץ גרוע), והוא בדרגת ביניים –

        מצד אחד – לא מספיק בשביל לחמץ מנחה,

        מצד שני – כן מספיק כדי להחשיב את התרומה כמי שהשפיעה על העיסה ולא להתבטל.

         

        (נד. 7+)

        חלק ג – האם הולכים לפי עכשיו או לפי מקודם

        [במשנה ראינו לגבי שיעור השאור –

        ר"י – לפי עכשיו, ולכן לא מפריע לו להביא שאור מבחוץ

        ר"מ – לפי מקודם (כשהיה יבש), ולכן לא מביא מבחוץ.

        אז עכשיו אגב זה נראה עוד שני מקומות שבהם הנושא עולה:

        א. לגבי שיעור הקמיצה –

        הקמיצה של מנחת חוטא (אין שמן) –

        ר' אילא – קשה לקמוץ בדיוק,

        רי"צ בר אבדימי – לא קשה, כי זה מגובל במים

        הסבר המחלוקת:

        1. לפי שניהם זה מגובל במים, אלא שהמחלוקת:

          2. רי"צ ב"א – הולכים לפי מה שעכשיו, ולכן פשוט קומץ את הבצק כרגיל.

          ר' אילא – צריך לחשב לפי מה שהיה לפני הגיבול, וזה קשה.

           

          1. לפי שניהם הולכים לפי מה שעכשיו, אלא המחלוקת אם בכלל היה מים –

            2. ר' אילא – לא היה מים, וקשה לקמוץ בדיוק כי הסולת יכולה ליפול יותר ממה שצריך.

            רי"צ ב"א – לא היה שמן, אבל היה מים, ולכן אין בעיה לקמוץ (לפי עכשיו)

            (נד. מעל האמצע)

            ב. לגבי שיעור טומאה

            תנן התם (בעוקצין) – בשר שהתנפח או נתמעך – איך משערים אם יש להם ביצה ומטמאים אחרים –

            1. A. הבנה א – המחלוקת אם הולכים לפי העבר או ההווה –

              2. רי"ח – כמו שהם עכשיו

              ר"ל – לפי מה שהיו.

              קושיות על ר"ל:

              1. מיתיבי –
                2. בשר עגל שלא היה לו שיעור, ואח"כ תפח והיה לו – מטמא מעכשיו
                כלומר הולכים לפי עכשיו

                תשובה לר"ל – זה רק מדרבנן.

                והרי בסיפא (מצב הפוך) – "וכן בפיגול ונותר" (כרת, חטאת)?

                תשובה – גם שם הכוונה לטומאה דרבנן של פיגול ונותר, שמטמאים את הידיים

                (ויש כאן תרי דרבנן –

                שפיגול ונותר מטמאים,
                ושהולכים לפי עכשיו, אפילו שבהתחלה לא היה שיעור.

                (נד. 6-)

                1. תא שמע –
                  2. בשר שהיה לו שיעור, ואח"כ הצטמק ואין לו – מעכשיו לא מטמא
                  כלומר – הולכים לפי עכשיו.

                  אלא רבה מבאר את המחלוקת אחרת.

                  1. B. רבה – באמת לפי כולם תמיד הולכים לפי הקטן –
                    2. אם היה שיעור ועכשיו אין – אין שיעור (לפי עכשיו – כרי"ח)
                    אם לא היה ועכשיו יש – מדאורייתא אין שיעור (לפי מה שהיה), ורבנן גזרו (כר"ל)

                    והמחלוקת כשהיה שיעור, הצטמק, ואז שוב חזר –

                    רי"ח – יש שיעור

                    ר"ל – כיוון שהיה שלב ללא שיעור, נדחה, ומדאורייתא אין שיעור (מדרבנן יש).

                    קושיות על התירוץ של רבה:

                    1. על שלר"ל יש דיחוי –
                      2. משנה בטהרות – אוכל שהיה כביצה, הצטמק בשמש ושוב התנפח בגשם – יש שיעור ומטמא.

                      תיובתא.

                      (נד: שליש)

                      1. על שלפי כולם אם נתמעט – אז לפי עכשיו –
                        2. תא שמע – ברייתא על תרומות ומעשרות:
                        את התרו"מ נותנים לפי מידה, אך כשכולם בערך שווים אפשר לפי מניין.
                        אם יש לו תאנים וגרוגרות (קטנים בחצי), ורוצה להפריש מאלו על אלו.

                        העיקרון:

                        אם לפי מה שהיה – צריך לפי מניין כשהיו באותו גודל

                        אם לפי עכשיו – צריך לפי המידה שעכשיו.

                        ולכאורה יש סתירה בין הרישא לסיפא:

                        רישא – אם מפריש מהתאנים (10) על הגורגרות (90) – יתן לפי מניין

                        אם לפי מה שהיה – מובן שלפי מניין,

                        כי בעבר כולם היו אותו גודל, ונותן 10 על 90 כאילו באותו גודל,

                        אבל אם לפי עכשיו – קשה,

                        כי עכשיו הגרוגרות קטנים יותר (כאילו 45),

                        ואם נותן 10 במקום 5 – הוא "מרבה במעשרות", ומה שנתן מקוקל כי מעורב בו טבל.

                        מצד שני בסיפא – אם מפריש מהגרוגרות על התאנים – יתן פי מידה,

                        אם לפי מה שעכשיו – מובן שלפי מידה (20 על 90)

                        כי כאן לא מספיק לתת לפי מניין (10 על 90) כי הגרוגרות שנותן עכשיו קטנים מדי, אלא צריך לפי המידה של עכשיו.

                        אבל אם לפי מה שהיה – קשה,

                        למה שיתן 20, מספיק שיתן 10 לפי מה שהיה, והרי הוא מרבה במעשרות!

                        תשובות לסתירה הפנימית:

                        1. הנושא כאן זה לא מעשר אלא תרומה גדולה,
                          2. שמדאורייתא אין לה שיעור,
                          וגם ברישא וגם בסיפא זה לפי מי שרוצה להפריש בעין יפה (את השיעור שבחר להפריש) – את הדרך הכי גדולה להפריש.

                          דחייה – בהמשך הברייתא מפורש שרי"ס הפריש 10 גרוגרות על 90 תאנים (המקרה של הסיפא) – מכאן שהמספרים הם 10 ו90, כלומר מדובר במעשרות ולא בתרומה (ששם המספרים אחרים).

                          1. מדובר בתרומת מעשר,
                            2. וכאבא אלעזר בן גומל שבתרומת מעשר אין בעיה של מרבה במעשרות (היקש בין תרומה גדולה לתרומת מעשר).

                             

                            אז את הסתירה הפנימית תירצנו,

                            אבל עדיין קשה על רבה – כי כאמור, רי"ס הפריש 10 גרוגרות על 90 תאנים (המקרה של הסיפא), והרי בסיפא אמרנו שיתן לפי מידה (20). למה הוא הפריש רק 10?

                            אז אם לפי מה שהיה – אכן מספיק 10, ומדובר שהוא לא רצה לתת בעין יפה,

                            אבל אם לפי עכשיו – הרי 10 זה לא מספיק, צריך 20!

                            עונה רב דימי – אכן מוכח מכאן שלפי מה שהיה,

                            וזה לא קשה על רבה כי גרוגרות זה שונה יכולות לחזור בדיוק למצבם הקודם, ולכן אצלם גם כשנתמעטו – הולכים לפי מה שהיה.

                             

                            השיעור מנחות נד – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                            0 min
                          2. מנחות נג – שיעור הדף היומי

                            לזכות ולשלום היימנוט אמונה בת באנ'צי קסאו, בת 11, שנעלמה במקום מגוריה בצפת לפני שנתיים, ביום ט"ז אדר א' תשע"ד, (25.2.24), ולא נודעו עקבותיה עד כה.

                            להבדיל, לעילוי נשמת רבי יקותיאל יהודה בן רבי יעקב זצ"ל – נלב"ע יז' אדר א' תשל"ו
                            ולעילוי נשמת אברהם בן יחזקאל פניגשטין
                            ולהבדיל, לרפואת הלל בן רבקה, שיזכה ללמוד דף יומי עוד שנים רבות!

                            להקדשת שיעור ליחצו כאן

                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_53.mp3

                            Download

                             

                            לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                            להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                            להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                            להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                            סיכום הדף היומי, מנחות דף נג

                            (נב: תחילת פרק כל המנחות באות עד נג: 6-)

                            חלק א – שהמנחות באות מצה (שתי שאלות של ר' פרידא לר' אמי)

                            א. מניין שהמנחות באות רק מצה ושזה מעכב?

                            כדי שיעכב צריך שני מקורות:

                            מקור אחד –

                            1. מנחות מפורשות, למשל (ויקרא ב, ד-ה) –
                              2. וְכִי תַקְרִב קׇרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת… וְאִם־מִנְחָה עַל־הַמַּחֲבַת קׇרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה.
                            2. פסוק כללי לכל המנחות (ויקרא ו, ז-ט) –
                              3. וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה… מַצּוֹת תֵּאָכֵל…"

                                          אבל מה המקור השני –

                              1. A. "לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ" (שם פסוק י) –

                                2. קושיות:

                                1. זה רק מלמד שאסור חמץ, אבל זה לא אומר שחייבים מצה,
                                  2. אלא אולי אפשר גם מצבי ביניים:
                                2. a. רב חסדא – שיאוּר
                                  3. [יש מחלוקת בפסחים מח: –

                                  ר"י –

                                  הכסיפו פניו – שיאור, וזה חמץ (לאו, ללא כרת)
                                  כקרני חגבים – חמץ (כרת)

                                  – ודאי ששיעור פסול למנחות (חמץ)

                                  ר"י –

                                  הכסיפו פניו – מצה
                                  כקרני חגבים – שיאור (ולא חמץ מהתורה)

                                  – כאן נאמר שהחידוש שבדיעבד כשר למנחות.

                                  1. b. רנבי"צ – חלוּט (לא חמץ אך גם לא מצה)
                                    2. יש מנחות (כמו מנחת חביתין) שצריך לחלוט ("רבוכה"),
                                    אבל בשאר לא,

                                    – כאן נאמר שהחידוש שבדיעבד כשר למנחות.

                                     

                                    1. הרי הפסוק נצרך ללמד שיש לאו למי שאופה את המנחה חמץ?
                                    2. B. "מַצָּה תִהְיֶה" (ויקרא ב, ה) –
                                      3. "תהיה" – שחייבת להיות כך.

                                      ב. מניין שיש מצוה חיובית ללוש כל הזמן שלא יחמיץ –

                                      1. ר' פרידא עצמו – אולי נלמד מפסח ("״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" (שמות יב, יז))
                                      2. ר' אמי – נלמד מהפסוק הנ"ל – "מַצָּה תִהְיֶה" (ויקרא ב, ה)

                                        3. כי כדי ללמוד שמעכב ניתן לכתוב – "מַצָּה היא"

                                        מזה שכתוב "תהיה" – מלמד גם שצריך להתעסק בו שלא יחמיץ.

                                        (נג. מתחת לאמצע)

                                        חלק ב – אגדתא של ר' פרידא ור' עזרא

                                        א. אמרו לר' פרידא שר' עזרא בדלת,

                                        ושיש לו ייחוס חשוב עד עזרא הסופר

                                        ר' פרידא לא התרשם מהייחוס, אלא רק אם הוא עצמו ת"ח,

                                        ר' עזרא נפגע
                                        אז ר' פרידא דרש דרשה לטובת הייחוס –

                                        "אָמַרְתְּ לַה׳ אֲדֹנָ-י" – כנסת ישראל רוצה שה' יחיזק לה טובה שפרסמה את ה',

                                        "טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ" – עונה ה': זה לא את זה אברהם יצחק ויעקב – "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כׇּל חֶפְצִי בָם".

                                        ב. כששמע ר' עזרא את "אדירי" – נזכר בדרשה עם זה:

                                        1. יָבֹא אַדִּיר וְיִפָּרַע לְאַדִּירִים מֵאַדִּירִים בְּאַדִּירִים.

                                          2. יָבֹא אַדִּיר – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: ״אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה׳״.

                                          וְיִפָּרַע לְאַדִּירִים – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַדִּירֵי כׇּל חֶפְצִי בָם״.

                                          מֵאַדִּירִים – אֵלּוּ הַמִּצְרִים, דִּכְתִיב: ״צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים״.

                                          בְּאַדִּירִים – אֵלּוּ מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם״.

                                          1. יָבֹא יָדִיד בֶּן יָדִיד, וְיִבְנֶה יָדִיד לְיָדִיד בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יָדִיד, וְיִתְכַּפְּרוּ בּוֹ יְדִידִים.

                                            2. יָבֹא יָדִיד – זֶה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר ה׳״.

                                            (נג: 1+)

                                            בֶּן יָדִיד – זֶה אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: ״מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי״,

                                            וְיִבְנֶה יָדִיד – זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: ״מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ״,

                                            לְיָדִיד – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: ״אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי״,

                                            בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יָדִיד – זֶה בִּנְיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְבִנְיָמִין אָמַר יְדִיד ה׳ יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו״,

                                            וְיִתְכַּפְּרוּ בּוֹ יְדִידִים – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: ״נָתַתִּי אֶת יְדִידוּת נַפְשִׁי בְּכַף אוֹיְבֶיהָ״.

                                            1. יָבֹא טוֹב וִיקַבֵּל טוֹב מִטּוֹב לַטּוֹבִים.

                                              2. יָבֹא טוֹב – זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: ״וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא״.

                                              וִיקַבֵּל טוֹב – זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם״.

                                              מִטּוֹב – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: ״טוֹב ה׳ לַכֹּל״.

                                              לַטּוֹבִים – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: ״הֵטִיבָה ה׳ לַטּוֹבִים״.

                                              1. יָבֹא זֶה וִיקַבֵּל זֹאת מִזֶּה לְעַם זוּ –

                                                2. יָבֹא זֶה – זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: ״כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ״,

                                                וִיקַבֵּל זֹאת – זוֹ הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה״,

                                                מִזֶּה – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״,

                                                לְעַם זוֹ – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַם זוּ קָנִיתָ״.

                                                 

                                                (נג: שליש)

                                                ג. הרחבה על הנאמר לאברהם – "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי"

                                                ירמיהו יא, טו-טז – "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים וּבְשַׂר־קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי. זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר קָרָא יְהֹוָה שְׁמֵךְ לְקוֹל  הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו".

                                                כשחרב הבית, מצאו ה' לאברהם ואמר "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי?",

                                                ואמר שבא לסנגר על עם ישראל.

                                                1. A. הטענות של אברהם ותשובות ה':
                                                2. שֶׁמָּא בְּשׁוֹגֵג חָטְאוּ? אָמַר לוֹ: ״עֲשׂוֹתָהּ הַמְּזִמָּתָה״,
                                                3. שֶׁמָּא מִיעוּטָן חָטְאוּ? אָמַר לוֹ: ״הָרַבִּים״.
                                                4. הָיָה לְךָ לִזְכּוֹר בְּרִית מִילָה, אָמַר לוֹ: ״וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ״,
                                                5. שֶׁמָּא אִם הִמְתַּנְתָּ לָהֶם הָיוּ חוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה? אָמַר לוֹ: ״כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי״.
                                                6. B. מיד בכה ואמר – שמא אין להם תקנה?

                                                  7. ענה ה' – ״זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה׳ שְׁמֵךְ״, מָה זַיִת זֶה אַחֲרִיתוֹ בְּסוֹפוֹ, אַף יִשְׂרָאֵל אַחֲרִיתָן בְּסוֹפָן.

                                                  1. C. המשך הפסוק – ״לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו״,
                                                    2. שתי דרשות:
                                                  2. רַבִּי חִינָּנָא בַּר פָּפָּא – המולה מלשון מילים –
                                                    3. לְקוֹל מִילֵּיהֶן שֶׁל מְרַגְּלִים נִיתְרוֹעֲעוּ דָּלִיּוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שכיכול הקב"ה לא יכול להוציא את עמי כנען מהארץ.

                                                    ר' חייא בר' חיננא מקשה – אם כן שייכתב מילים

                                                    1. רַבִּי חִיָּיא בְּרַבִּי חִינָּנָא – זה המשך דברי ההרגעה של ה' לאברהם – המולה מלשון חמולה (חמלה) – קולך שמעתי וחמלתי עליהם, על ידי ריכוז הגלויות:
                                                    2. a. שבמקום שבכל גלות יהיו כמו 4 הגלויות, כל אחת רק מה שהיא.
                                                    3. b. שבמקום שבגלות האחרונה יהיו 4 הגלויות אחת אחרי השנייה, יהיה 4 במקביל.
                                                    4. D. אגב המשל של ישראל לזית, עוד שתי דרשות על זה –
                                                    5. ריב"ל – כמו שעלי הזית לא נושרים, כך ישראל אין להם בטלה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב.
                                                    6. רי"ח – כמו שהזית מוציא את שמנו אחרי כתיתה, כך ישראל חוזרים למוטה ע"י ייסורים.

                                                      7. השיעור מנחות נג – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                      19 min
                                                    7. מחצית השקל לאתר סיני – ההזדמנות שלכם לעזור להמשך השיעורים!
                                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sinai-psachim_096.mp3

                                                      Download

                                                      עם כל הבשורות הטובות (והקשות לצערנו) והכניסות לממדי"ם והילדים בבית, אני מרגיש שזמן הלימוד של הדף ממש שומר על עוגן רוחני ונפשי. אני מעודד אתכם לא לוותר על זה גם בימים אלו.

                                                      אני בינתיים מכין את הדפים שמיד אחרי פורים (אגב, יש קצת אגדתא שמאוד רלוונטית לתקופה), ובינתיים מזכיר שהדרך היחידה שלנו להמשיך היא בזכות התמיכה שלכם.

                                                      נהגו לתת את זכר למחצית השקל למוסדות תורה, ונראה לי טבעי, שבתור מי שלומדים משיעורי אתר סיני — תשקלו להקדיש את המחצית שלכם לטובת השיעורים כאן (וכאן בארה"ב)

                                                      אני יודע, מחיר הכסף מאוד גבוה השנה, אבל תדעו שכל שקל באמת הולך לטובת המשך הפרוייקט.

                                                      שיהיו ימים שקטים ושמחים מלאי בשורות טובות ולימוד,

                                                      אורי, אתר סיני

                                                      התרומות מוכרות למס כאן בישראל וכאן בארה"ב

                                                      השיעור מחצית השקל לאתר סיני – ההזדמנות שלכם לעזור להמשך השיעורים! הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                      1 min
                                                    8. מנחות מז – שיעור הדף היומי

                                                      לעילוי נשמת רחל בת יצחק

                                                      ולהבדיל, לרפואת הלל בן רבקה, שיזכה ללמוד דף יומי עוד שנים רבות!

                                                      להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_47.mp3

                                                      Download

                                                       

                                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                      להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                      סיכום הדף היומי, מנחות דף מז

                                                      (מז. 1+ עד מז: שליש תחתון)

                                                      אם רק שחט לשמה ולא שרק לשמה?

                                                      הסבר:

                                                      ההקרבה של הכבשים עושה ללחם שלושה דברים:

                                                      1. הם עוברים מקדושת דמים לקדושת הגוף – ואי אפשר לפדותם,
                                                        2. (בהמה, לעומת זאת, היא קדושת הגוף כבר משלב ההקדשה).
                                                      2. האם נפסלים ביוצא
                                                      3. האם ניתרים באכילה

                                                        4. הנושא שלנו – אבל מה אם רק שחט לשמה וזרק שלא לשמה, מה זה עושה ללחם בשלושת הדינים הנ"ל.

                                                        א. ת"ר – הברייתא של ר"א בר"ש ורבי

                                                        1. A. הדעות (ע"פ הסבר הגמרא) –
                                                          2. לפי הגרי"ז לכל הדעות השחיטה לבדה ללא הזריקה לא מספיקה ליצור בלחם קדושת גוף מלאה (דרגה 10), המחלוקת רק עד כמה.
                                                          ואמנם ברוב הקרבנות, גם פעולה שלא לשמה נחשבת (ורק לא עלתה לבעלים לשם חובה), כאן, כיוון שהזריקה היא חלק מהקדשת הקרבן בקדושת הגוף – אם היא שלא לשמה היא לא נחשבת.

                                                          ר"א בר"ש – השחיטה לבד לא עשה כלום (0%), הלחם עדיין רק קדושת דמים,

                                                          אסור באכילה, נפדה, לא נפסל ביוצא

                                                          רבי – השחיטה לבד עושה משהו – הלחם "קדוש ואינו קדוש":

                                                          אביי (מצמצם) – הלחם במעמד ביניים (50%) –

                                                          אסור באכילה ונפדה (כמו קדושת דמים),

                                                          אבל כן נפסל ביוצא (קדושת הגוף)

                                                          רבא (מרחיב) – כמעט לגמרי קדושת הגוף (80%) –

                                                          רק אסור באכילה (כי לא 100% + הזריקה לא לשמה)

                                                          אבל כן נפסל ביוצא, ולא נפדה (קדושת גוף 80%)

                                                           

                                                          .

                                                          1. B. מקורות:
                                                            2. ממקרה דומה אצל נזיר, ששחיטת איל השלמים מקדשת את הלחם – "וְאֶת־הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַה' עַל סַל הַמַּצּוֹת…" – כל אחד מדגיש מילה אחרת:

                                                            ר"א בר"ש – שהשחיטה לא עושה כלום –

                                                            "יַעֲשֶׂה" – עד שיעשה כל עשיותיו, כולל הזריקה.

                                                            (ו"זֶבַח" – שגם הוא מודה שהלחם צריך להיות קיים כבר בשעת השחיטה, ולא רק בזריקה).

                                                            רבי – שהשחיטה עושה משהו –

                                                            "זֶבַח" – מספיקה השחיטה.

                                                            (אם היה כתוב גם "זֶבַח יַעֲשֶׂה" – אכן צריך הכל,

                                                            אבל כתוב יַעֲשֶׂה זֶבַח – שיעשה על ידי השחיטה)

                                                             

                                                            (מז. שליש תחתון)

                                                            ב. דעת ר"ע –

                                                            1. A. בעא מיניה רבי שמואל ברי"צ – שחט לשמה, וזרק שלא לשמה, האם הלחם מותר?

                                                              2. לפי הדעות שראינו התשובה ברורה: לא!

                                                              שהרי לכל הדעות – השחיטה לא מספיקה לדרגה 10, אלא רק 0, 5, או 8, ולכן ודאי לא מתירה את הלחם.

                                                              עונה הגמרא – השאלה היא לפי תנא אחר – ר"ע,

                                                              ועכשיו נעבור להבין את ר"ע, ואז נחזור להבנת שאלת רבי שמואל ברי"צ.

                                                               

                                                              (מז.

                                                              1. B. הברייתא של אבוה דר' ירמיה בר אבא –
                                                                2. שתי הלחם שיצאו מן העזרה אחרי השחיטה,
                                                                ואז זרק את הדם של הכבשים במחשבת פיגול – האם גם הלחם מתפגל –
                                                                ר"א – לא פיגול, ר"ע – פיגול.

                                                                ומסביר רב ששת –

                                                                שני התנאים סוברים כרבי (שהשחיטה עושה קדושת הגוף חלקית/מלאה),
                                                                ולכן כשיצא אחרי השחיטה – נפסל,

                                                                ר"א – הלחם רק פסול (יוצא) אבל לא פיגול

                                                                כי א"א להחיל פיגול על מה שכבר פסול.[1]

                                                                כפי שאמר במשנה במעילה (ו, ב) –

                                                                שחט קודשים קלים, ויצאו האימורים מן העזרה (ונפסלו)
                                                                ואח"כ זרק את הדם במחשבת פיגול – אין פיגול באימורים.

                                                                ר"ע – הלחם יהיה גם פיגול,

                                                                כי אמנם הם פסולים, אבל זה לא פסול בגופו אלא בגלל שיצא – ואפשר להוסיף לזה פיגול.

                                                                וכפי שאמר במשנה שם במעילה – שבאימורים שם יש פסול פיגול.

                                                                 

                                                                (מז: 5+ "מאי")

                                                                1. C. נחזור לשאלת רבי שמואל ברי"צ
                                                                  2. השאלה היתה – אם שחט לשמה וזרק שלא לשמה, האם מותר באכילה?
                                                                  ושאלנו – הרי ברור שלר"א בר"ש ולרבי (שלא קדוש לגמרי) – אסור!

                                                                  וכאמור, הגמרא ענתה שהשאלה שלו היא לפי ר"ע, לפי ההבנה של רב ששת:

                                                                  לפי ר"ע, גם אם הלחם יצא, ואז זרק בפיגול, הזריקה מפגלת גם את הלחם.

                                                                  עכשיו, כדי שיהיה פיגול, צריך להיות קדוש לגמרי (דרגה 10).

                                                                  מה קידש אותו?

                                                                  לא ייתכן שזה הזריקה, כי לא ניתן לקדש (או להשלים קדושה) בזמן שהוא בחוץ.

                                                                  אלא כנראה שהשחיטה כבר קידשה אותו לגמרי (דרגה 10)

                                                                  (בניגוד לר"א בר"ש ורבי שהזריקה מוסיפה משהו בקדושה), והזריקה רק מוסיפה היתר אכילה.

                                                                  ממילא – שואל רבי שמואל ברי"צ:

                                                                  כיוון שהשחיטה כן עושה 100% קדושת הגוף,

                                                                  והזריקה לא באה להוסיף קדושה, אלא רק להתיר, אולי זה כבר כמו בשאר הקרבנות שגם אם נעשתה שלא לשמה – זה מתיר.

                                                                  [או שלא, כי אולי ר"ע אמר שזה 100% ולכן פיגול – רק לחומרא, אבל להסיק מכאן גם לקולא להתיר באכילה – אולי לא][2]

                                                                  מתקיף רב פפא – אפשר להבין את ר"ע ור"א אחרת,

                                                                  ושר"ע לא סובר שהשחיטה מקדשת לגמרי לדרגה 10.

                                                                   

                                                                  (מז: 9+)

                                                                  1. D. הבנת רב פפא בברייתא של אבוה דר' ירמיה בר אבא –

                                                                    2. אולי כולם מודים שאם הלחם יצא ועדיין בחוץ – הזריקה לא תפגל אותו,

                                                                    כי גם לר"ע הלחם עוד לא קדוש לגמרי, ולא יכול להתקדש כשהוא בחוץ, ולכן לא יתפגל.

                                                                    אלא המחלוקת ביצא וחזר:

                                                                    ר"א (שסובר שלא מפגל את הלחם) –

                                                                    אכן סובר כרבי – שהשחיטה קידשה (קצת/הרבה), ולכן נפסל כשיצא,
                                                                    ואפילו שחזר – א"א להוסיף פיגול למה שכבר פסול.

                                                                    ר"ע (שסובר שכן מפגל את הלחם) –

                                                                    סובר כר"א בר"ש – שהשחיטה לא קידשה כלל, ולא נפסל כשיצא,
                                                                    ולכן כשחזר – יכול לפגל.

                                                                    [קשה – הרי מה שמקדש אותו זה זריקת הפיגול,

                                                                    והרי אמר רב גידל רב – שזריקת פיגול לא מקדשת (לעניין מעילה), ואם כן איך בכלל יהיה פיגול אם הקדושה תלויה בזריקה?

                                                                    תשובה – כבר דחו את דברי רב גידל-רב (במעילה ג:).

                                                                     

                                                                     

                                                                    [1] באמת המשנה שם מדברת על שלושה דברים – האם יש פיגול, נותר וטמא,

                                                                    ורש"י מחלק:
                                                                    לגבי פיגול – הוא מבאר שהשאלה היא האם פיגול יכול לחלול על משהו שכבר נפסל.
                                                                    לגבי נותר וטמא – השאלה היא האם הזריקה יכולה להתייחס למה שכבר יצא.
                                                                    כדי לפשט לא הזכרנו בגוף הדברים את נושא הנותר והטמא.

                                                                    [2] ממה שראיתי הגרי"ז לא מסביר את הצד הזה של הספק

                                                                    השיעור מנחות מז – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                    23 min
                                                                  2. מנחות מה – שיעור הדף היומי

                                                                    לעילוי נשמת ר' ישראל צבי בן משה שטרן

                                                                    תלמיד חכם, למד ולימד שיעורים רבים וביניהם את הש"ס, נהנה מיגיע כפו, איש אמת וירא שמיים
                                                                    ולעילוי נשמת גרשון בן יצחק מאיר ז"ל ולעילוי נשמת יצחק מאיר בן גרשון ז"ל
                                                                    להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_45.mp3

                                                                    Download

                                                                     

                                                                    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                    סיכום הדף היומי, מנחות דף מה

                                                                    (מד: במשנה למטה – מה: 1-)

                                                                    הקדמה – קרבנות המוספים

                                                                    א. קרבנות המוסף בפרשת פנחס (במדבר כח)

                                                                    חטאת: שעיר,

                                                                    עולה: שבעה כבשים, איל אחד, ופרים:

                                                                    פסח, שבועות, ראש חודש – שני פרים,

                                                                    ראש השנה, יום כיפור שמיני עצרת – פר אחד.

                                                                    (בסוכות הכל יוצא דופן: פרים – 13 עד 7, 2 אילים, 14 כבשים).

                                                                    ב. בשבועות יש סט נוסף של קרבנות שבאים עם שתי הלחם (ויקרא כג, פרשת אמור)

                                                                    חטאת: שעיר,

                                                                    עולה: שבעה כבשים, שני אילים, פר אחד

                                                                    שלמים: שני כבשים

                                                                    מנחה: שתי הלחם

                                                                     

                                                                    נסכם לגבי שבועות:

                                                                    חטאת – בשניהם שעיר 1

                                                                    עולות – בשניהם 7 כבשים,

                                                                    לגבי האיל והפרים –

                                                                    במוסף (בבמדבר) – איל אחד, שני פרים

                                                                    בשתי הלחם (ויקרא) – שני אילים, פר אחד.

                                                                    (מה: שורה 5 אחרי המשנה ועד השליש התחתון)

                                                                    מניין שאלו באמת שני סטים נפרדים? (ולא שהתורה פשוט חזרה על אותן הקרבנות)

                                                                    (כתוב "ר"ע אומר" אבל מוחקים את זה).

                                                                    כיוון שמספר הפרים והאילים שונה – מכאן שאלו שני סטים.

                                                                    שאלות:

                                                                    1. אולי הפרים והאילים סטים נפרדים, אבל הכבשים אותם סט?

                                                                      2. תשובה – כיוון שאלו סטים נפרדים, גם הכבשים נפרדים

                                                                      1. אולי גם הפרים והאילים לא סטים נפרדים, אלא מביא או כך או כך?

                                                                        2. תשובה – כיוון שהסדר שלהם בפסוקים שונה – מכאן שהם שונים:

                                                                        בויקרא – שבעה כבשים, פר אחד, שני אילים

                                                                        בבמדבר – שני פרים, אחד, שבעה כבשים

                                                                         

                                                                        (חזרה למשנה בסוף מד:)

                                                                        חלק א – הפרים, האילים והכבשים של המועדים לא מעכבים זה את זה

                                                                        א. קשה – במה מדובר לגבי האילים –

                                                                        אם בראש חודש, עצרת (של במדבר), (ופסח) – יש רק איל אחד

                                                                        ואם הכוונה לסוכות או עצרת (של ויקרא) – אכן יש שני אילים, אבל הם מעכבים! (בסוכות – "כמשפט/ם", בעצרת – "יהיו" ("וְהִקְרַבְתֶּם עַל־הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן־בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ…" (ויקרא כג, יח))

                                                                        תשובה – צריך לחלק:

                                                                        (ואמנם זה קצת קשה שזה שני סוגים של "לא מעכבים", אבל לא נורא)

                                                                        לגבי האילים – הכוונה לגבי בין שני הסטים של שבועות: שהאיל של במדבר לא מעכבים את האילים של ויקרא ולהפך.

                                                                        אבל לגבי הפרים והכבשים – הכוונה גם שלא מעכבים בתוך אותו הסט (חוץ מסוכות שכאמור מעכבים).

                                                                         

                                                                        (מה. 9+)

                                                                        ב. ברייתא – מקור שהמוספים לא מעכבים זה את זה –

                                                                        (חוץ מ, כאמור, יוצאי הדופן – סוכות, ושני האילים של שבועות בויקרא)

                                                                        יחזקאל מו, ו-ז –

                                                                        "וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ פַּר בֶּן־בָּקָר תְּמִימִם וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂים וָאַיִל תְּמִימִם יִהְיוּ.
                                                                        וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל יַעֲשֶׂה מִנְחָה וְלַכְּבָשִׂים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה".

                                                                        והרי בראש חודש מקריבים איל אחד, שני פרים ושבעה כבשים?

                                                                        אלא בא ללמד שלא מעכבים,

                                                                        ואם יש לו פחות (פר אחד, או שישה כבשים ומטה ("כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ") יקריב,
                                                                        אך עדיין מצווה להדר ולהביא כמה שיותר (לכן כתוב שישה, ולא רק "כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ").

                                                                        הברייתא מסיימת שלומדים מ"יִהְיוּ" שכן מעכבים,

                                                                        אך רש"י מבאר – אם כבר יש להם את המספר הנכון, אז חייבים להקריב את כולם.

                                                                         

                                                                        (דילוג על ענייני יחזקאל: מה. מעל האמצע עד 6-)

                                                                        ג. ר"ש במשנה – אם יש מספיק כסף לכל הפרים או לפר עוד עם נסכיו – עדיף עם הנסכים

                                                                        (ר"ש לא בהכרח חולק על ת"ק, ודווקא מסתדר איתו, כי כאמור – הפרים לא מעכבים)

                                                                        מקור – אותם פסוקים ביחזקאל (מו, ו-ז) –

                                                                        "וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ פַּר בֶּן־בָּקָר תְּמִימִם וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂים וָאַיִל תְּמִימִם יִהְיוּ.
                                                                        וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל (איפה = מידה מסוימת) יַעֲשֶׂה מִנְחָה וְלַכְּבָשִׂים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה".

                                                                        והרי מידת הסולת לפר ולאיל שונה? (פר – 3 עשרונים, איל – 2 עשרונים)

                                                                        אלא הכוונה לדעת ר"ש – שעדיף להביא פר/איל אחד והאיפה שלו, מאשר עוד פרים.

                                                                        (מה: במשנה)

                                                                        חלק ב – עיכובים בקרבנות של שתי הלחם בעצרת של ספר ויקרא

                                                                        תזכורת לרשימת קרבנות (ויקרא) –

                                                                        חטאת: שעיר,

                                                                        עולה: שבעה כבשים, שני אילים, פר אחד
                                                                        שלמים: שני כבשים
                                                                        מנחה: שתי הלחם

                                                                        א. המשנה:

                                                                        שאר הקרבנות לא מעכבים את שתי הלחם ולהפך,

                                                                        אבל לגבי שני הכבשים ושתי הלחם:

                                                                        ר"ע – הלחם מעכב את הכבשים, הכבשים לא מעכבים את הלחם

                                                                        בגמרא נראה את המקור לדעתו.

                                                                        ר"ש בן ננס – להפך: הכבשים מעכבים את הלחם, הלחם לא מעכב את הכבשים.

                                                                        למה?

                                                                        1. ר"ש בן ננס – כמו שבמדבר הקריבו את הכבשים ולא את שתי הלחם (שמביאים רק מתבואת ארץ ישראל).
                                                                        2. ר"ש (מסכים אך חולק על הטעם, שלדעתו גם את שני הכבשים לא הקריבו במדבר) –

                                                                          3. נראה מי מתיר את מי:

                                                                          הכבשים הם המתיר של שתי הלחם ושל עצמם (זורקים את הדם וזה מתיר את הקטרת האימורים ואכילת הבשר לכהנים).
                                                                          ואילו שתי הלחם – ללא הכבשים אין להם מתיר.

                                                                          1. בגמרא נראה עוד הסבר.

                                                                            2.  

                                                                            ב. בגמרא – מניין לר"ש שלא הקריבו את הקרבנות שבויקרא עד הכניסה לארץ?

                                                                            1. A. ת"ר – "וְהִקְרַבְתֶּם עַל־הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן־בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ…" (ויקרא כג, יח)

                                                                              2. מצד אחד לכאורה היינו אומרים – "עַל־הַלֶּחֶם" – שגם שאר הקרבנות תלויים בלחם ולהפך,

                                                                              מצד שני בעצם לא – כי כיוון ש"על הלחם כתוב בהתחלה בולא בסוף, ואחריו כתוב "שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם" – משמע גם ללא הלחם – כמשנתנו.

                                                                              אלא למה כתוב "עַל־הַלֶּחֶם" אם אפשר גם בלעדיו?

                                                                              ר"ט – שלא נתחייבו בשאר הקרבנות אלא כשנכנסו לארץ ונתחייבו גם בלחם (כר"ש במשנתנו).

                                                                              (מה: שורה 5 אחרי המשנה, ר"ע אומר (ומוחקים את "ר"ע אומר").

                                                                              1. B. הברייתא ממשיכה – ואולי הקרבנות בויקרא הם אותם קרבנות של במדבר, וכן קרבו במדבר?

                                                                                2. תשובה – אלו שני סטים שונים של קרבנות (ופירטנו את זה בהקדמה).

                                                                                 

                                                                                (מה: שליש תחתון)

                                                                                ג. עוד הסבר למחלוקת ר"ע ור"ש בן ננס –

                                                                                בויקרא כג, כ –

                                                                                "וְהֵנִיף הַכֹּהֵן  אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' עַל־שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה' לַכֹּהֵן" –

                                                                                "יהיו" מלמד שמשהו מעכב כאן –

                                                                                ר"ע – זה מתייחס ללחם: שהלחם מעכב את הכבשים
                                                                                בן ננס – זה מתייחס לכבשים: שהכבשים מעכבים את הלחם

                                                                                למה כל אחד אומר כך:

                                                                                1. A. שניהם עושים גז"ש לפסוק אחר, אבל נחלקו לאיזה פסוק:

                                                                                  2. ר"ע – הכוונה שהלחם מעכב את הכבשים,

                                                                                  כי לומד מפסוק יז – "מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ  לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה…" – ששם הכוונה ללחם.

                                                                                   

                                                                                  ולמה לא למד כר"ש בן ננס –

                                                                                  מעדיף ללמוד מהנושא שלנו (שתי הלחם – שניתנים לכהן), ולא מפסוק שבכלל מדבר על כבשי העולה!

                                                                                  ר"ש בן ננס – הכוונה לכבשים שמעכבים את שתי הלחם.

                                                                                  כי לומד מפסוק יח – "וְהִקְרַבְתֶּם עַל־הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן־בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַה'" – ושם הכוונה גם לכבשים (וכפי שכבר הזכרנו בחלק א שקרבנות העצרת מעכבים זה את זה)
                                                                                  (ואמנם שם מדובר על כבשי העולה, ולא לכבשי השלמים, אבל בכ"ז לומדים מעצם זה שזה כבשים).

                                                                                  ולמה לא למד כר"ע –

                                                                                  מעדיף ללמוד "יהיו" מ"יהיו" ולא מ"תהיינה"

                                                                                  (ואמנם עושים גזירות שוות גם כשזה לא בדיוק זהה, כמו ב"ושב הכהן" ו"בא הכהן", אבל כשאפשר – עדיף ביטוי זהה).

                                                                                  1. B. זה לא מגז"ש אלא ממשמעות הפסוק עצמו (פסוק כ) –
                                                                                    2. "וְהֵנִיף הַכֹּהֵן  אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' עַל־שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה' לַכֹּהֵן" –

                                                                                    "לַה' לַכֹּהֵן" –

                                                                                    ר"ע – הכוונה ללחם, שכולו הולך לכהן

                                                                                    שהרי לא כתוב "לה' ולכהן",

                                                                                    אלא הכוונה שנותנים לה' והוא נותן הכל לכהן.

                                                                                    ר"ש בן ננס – הכוונה לשני הכבשים (שלמים), שהולכים גם לה' וגם לכהן.

                                                                                     

                                                                                     

                                                                                    (חזרה מעמוד ב 1- לעמוד א מעל האמצע)

                                                                                    חלק ג – אגב – פסוקים מיחזקאל ששונים מהתורה

                                                                                    בחלק א הזכרנו את הפסוקים ביחזקאל מו, ו-ז, ששונים מהתורה ולמדנו מהשוני הזה כמה דינים,

                                                                                    "וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ פַּר בֶּן־בָּקָר תְּמִימִם וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂים וָאַיִל תְּמִימִם יִהְיוּ.
                                                                                    וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל יַעֲשֶׂה מִנְחָה וְלַכְּבָשִׂים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה".
                                                                                    אגב זה נראה עוד פסוקים קשים ביחזקאל.

                                                                                    א. שלושה פסוקים שלכאורה סותרים את התורה:

                                                                                    1. "כֹּה אָמַר ה׳ אֱלֹקִים בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחוֹדֶשׁ תִּקַּח פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ אֶת הַמִּקְדָּשׁ" (מה, יח)

                                                                                      2. והרי בר"ח מקריבים פר לעולה, לא לחטאת?

                                                                                      רי"ח (ור"י בברייתא) – אליהו הנביא יענה בעתיד.

                                                                                      רב אשי (ורי"ס בברייתא) – הכוונה לקרבנות המילואים שיקריבו בימי עזרא כשיחנכו את בית שני,

                                                                                      שכמו בימי משה – יקריבו ביום ה8 (שהיה בר"ח) עגל לחטאת.

                                                                                      1. "כׇּל־נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן־הָעוֹף וּמִן־הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים" (מד, לא)

                                                                                        2. והרי לכולם אסור, לא רק לכהנים?

                                                                                        רי"ח (שוב) – אליהו הנביא יענה בעתיד.

                                                                                        רבינא – הכוונה שאפילו לכהנים אסור,

                                                                                        למרות שהם אוכלים את בשר העוף שנמלק (ולא נשחט).

                                                                                        1. "וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי וְכִפַּרְתֶּם אֶת־הַבָּיִת" (מה, כ)

                                                                                          2. איזה קרבנן מביאים ב7 בניסן?

                                                                                          רי"ח – הכוונה לפר העלם דבר של ציבור:

                                                                                          בְּשִׁבְעָה – שמביאים כשחטאו רוב השבטים (7), אפילו שזה לא רוב הקהל (כאחת הדעות בהוריות ה.).

                                                                                          בַחֹדֶשׁ – שמביאים אותו כשבי"ד הורו דבר חדש כמו להתיר את החלב.

                                                                                          מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי – שלא רק הורו ("פתי" – העלם דבר) אלא שגם עשו על פיהם ("מאיש שוגה" – שגגת מעשה).[1]

                                                                                           

                                                                                          (מה. 10-)

                                                                                          ב. אמירה כללית – רב יהודה-רב – זכור חנינא בן חזקיה לטוב,

                                                                                          כי רצו לגנוז את ספר יחזקאל בגלל הסתירות שבינו לתורה,

                                                                                          והוא לקח 300 גרבי שמן ועלה לעליית הגג ולא הפסיק עד שדרש את כל הסתירות.

                                                                                           

                                                                                           

                                                                                           

                                                                                          [1] לא ברור לי אם יש דרשה זו למה צריך גם את הדרשה הקודמת ("חדש").

                                                                                          השיעור מנחות מה – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                          31 min
                                                                                        2. מנחות מד – שיעור הדף היומי

                                                                                          לעילוי נשמת שמחה ב"ר חיים יצחק ז"ל ואשתו טובה בת שלמה ז"ל

                                                                                          להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_44.mp3

                                                                                          Download

                                                                                           

                                                                                          לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                          להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                          להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                                          להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                          סיכום הדף היומי, מנחות דף מד

                                                                                          (מד. 1+ עד מד: משנה שנייה למטה)

                                                                                          חלק א – עוד לגבי ציצית

                                                                                          א. ת"ר – חילזון –

                                                                                          גופו – דומה לים (הצבע)

                                                                                          וברייתו דומה לדג – שגדל במים
                                                                                          ויוצא ליבשה אחת ל70 שנה (אך גם בשאר הזמן ניתן להשיגו בצייד, אל זה קשה), ולכן הוא יקר.

                                                                                          ב. תניא – ר' נתן: על כל מצווה, אפילו קלה, יש שכר בעולם הזה (ועוד יותר שכר בעוה"ב, שלא ידוע מה הוא).

                                                                                          ומביא דוגמא מציצית שהיא קלה (רק מצוות עשה, קל לקיימה) מהסיפור הבא –

                                                                                          אדם שהיה זהיר בציצית בא לאישה זונה יקרה, וברגע האחרון הציצית טפחה על פניו ועצר,

                                                                                          והסביר לאישה שבפרשיית ציצית יש כפלות – "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם… אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" – ודורש: אני שעתיד להיפרע, ואני שעתיד לשלם שכר.

                                                                                          זה הרשים אותה, שאלה מי הוא ואיפה לומד,

                                                                                          ובאה לבית המדרש (של ר' חייא) וסיפרה את הסיפור וביקשה להתגייר וחיתן אותה עם האיש,

                                                                                          וזה מתן שכרו בעוה"ז – שזכה באישה ובמצעות של כסף וזהב ובכספה (שליש שנשאר לה).

                                                                                           

                                                                                          (מד. 10-)

                                                                                          ג. רב יהודה – טלית שאולה

                                                                                          עד 30 יום – פטורה מציצית, אח"כ חייבת.

                                                                                          רוב הראשונים (ולא רש"י) –

                                                                                          טלית שאולה פטורה מהתורה (גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ" – שלך)
                                                                                          וחז"ל חייבו אחרי 30 – כי זה נראה שלו ואנשים יטעו.

                                                                                          וזה כמו מזוזה – עד 30 יום פטור, אח"כ חייב,

                                                                                          וגם כאן רוב הראשונים – מהתורה פטור, אלא שאחרי 30 חייבו כי יחשבו שזה שלו.

                                                                                          ובשכירות בארץ חייב מיד – משום יישוב ארץ ישראל (שלא בקלות יעזוב את הדירה כי כבר שילם על מזוזה, וגם יהיה קל יותר למצוא שוכרים כי יש כבר מזוזה).

                                                                                           

                                                                                          (מד. 7-)

                                                                                          חלק ב – תפילין של יד/ראש לא מעכבות זו את זו (מהמשנה לח.)

                                                                                          א. רב חסדא –

                                                                                          1. A. בהתחלה אמר –
                                                                                            2. דווקא שיש לו את שניהם, ושם אחד – יצא באחד,
                                                                                            אבל אם אין לו את השני כלל – לא ישים כלל, גזירה שמא יפשע ויקנה רק אחד.

                                                                                            אך אמרו לו – באמת?!

                                                                                            1. B. ואז חזר בו –
                                                                                              2. בכל מקרה ישים גם אחד אם אין ברירה.

                                                                                               

                                                                                              ב. על חומרת מצוות תפילין (ועוד מצוות) –

                                                                                              רב ששת – מי שלא מניח תפילין עובר על 8 עשה – "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" X ארבעת הפרשיות (רש"י 1).

                                                                                              [ואגב –

                                                                                              1. מי שלא שם ציצית עובר על 5 עשה –

                                                                                                2. 4 בבמדבר טו –

                                                                                                "דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת.

                                                                                                וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־כׇּל־מִצְוֺת ה'…"

                                                                                                ועוד 1 בדברים כב –

                                                                                                "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ"

                                                                                                1. כהן שלא עולה לברך עובר על 3 עשה (במדבר ו) –

                                                                                                  2. "…כֹּה תְבָרְכוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם… וְשָׂמוּ אֶת־שְׁמִי עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"

                                                                                                  1. מי שלא שם מזוזה עובר על 2 עשה –

                                                                                                    2. "וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" כתוב פעמיים – בשמע (דברים ו) ובוהיה אם שמוע (דברים יא)

                                                                                                    ריש לקיש – מי שכן מניח תפילין מאריך ימים

                                                                                                    ישעיהו לח – "אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם (שם ה' עליהם בתפילין) יִחְיוּ…".

                                                                                                     

                                                                                                    (מד: במשנה למעלה)

                                                                                                    חלב ג – משנה – דברים שלא מעכבים זה את זה במקדש

                                                                                                    א. בנסכים – הסולת והשמן לא מעכבים את היין, ולהפך

                                                                                                    [ברוב הקרבנות צריכים להביא גם מנחה (סולת ושמן) + יין. (ואפשר גם להביא בנדבה).

                                                                                                    (המילה "נסכים" לפעמים מתייחסת לכל העסק, ולפעמים רק ליין, תלוי בהקשר).

                                                                                                    ב. אגב – מה מביא קודם –

                                                                                                    רבנן – קודם מנחה ואח"כ יין

                                                                                                    רבי – קודם יין ואח"כ מנחה

                                                                                                    מקורות:

                                                                                                    1. רבנן – קודם מנחה ואח"כ יין
                                                                                                      2. "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם" (שכתוב הרבה בבמדבר כט במוספי סוכות), מיותר, ובא ללמד על הסדר.

                                                                                                      ואילו מ"זֶבַח וּנְסָכִים" ילמדו את הדין של זעירי – שאפילו אם כבר שמו אותם בכלי שרת, לא התקדשו עד שחיטת הקרבן, וניתן עדיין להעבירם לטובת קרבן אחר.

                                                                                                      רבי – קודם יין ואח"כ מנחה

                                                                                                      "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ" (ויקרא כג, לז) – הנסכים (יין) באים ישר אחרי הזבח.

                                                                                                      ואילו החזרה של "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם" – בא ללמד שאת המנחה והנסכים מקריבים אפילו אחרי יום ההקרבה –

                                                                                                      אם נתן בכלי שרת לפני ההקרבה – חייבים להקריב באותו יום,

                                                                                                      אם נתן בכלי שרת ביום, אבל אחרי הקרבת הקרבן – אפשר להקריבם בלילה
                                                                                                      אם לא נתן בכלי שרת עד למחרת (או אפילו עשרה ימים) – מקריב ביום שנתן.

                                                                                                      דחייה כל המקור – הרי גם רבנן וגם רבי צריכים מקור גם לדין החלופי של השני?

                                                                                                      אלא באמת שניהם מסכימים שלומדים רק את הדין החלופי,
                                                                                                      ואילו המקור לסדר הוא אחר:

                                                                                                      1. רבנן – קודם מנחה ואח"כ יין
                                                                                                        2. מהפסוק של רבי לעיל – "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ" (ויקרא כג, לז) – שאחרי העולה מקריבים את מנחת הנסכים.

                                                                                                        דחייה – מה רבי יעשה עם זה?

                                                                                                        1. כשמביא את הנסכים עם הקרבן – לפי כולם קודם המנחה ואז היין ("עֹלָה וּמִנְחָה").
                                                                                                          2. אלא המחלוקת כשמביא את הנסכים לא באותו יום של הקרבן (ששם אותם בכלי שרת רק בימים שאח"כ) –

                                                                                                          רבנן – קודם מנחה ואח"כ יין,

                                                                                                          כי כמו שכשבאים עם הקרבן אז קודם המנחה,
                                                                                                          גם כשבאים בפנ"ע – קודם המנחה.

                                                                                                          רבי – קודם היין ואח"כ המנחה,

                                                                                                          כי היין חשוב יותר שהלויים שרים עליהם.[1]

                                                                                                          (ורק כשבאים עם הזבח מקדימים את המנחה – כי כיוון שכבר מקריבים את הקרבן על המזבח (אכילת מזבח), ממשיכים גם את המנחה שגם היא נאכלת על אש המזבח, בניגוד ליין שנשפכים לספלים).

                                                                                                           

                                                                                                          (מד: רבע תחתון)

                                                                                                          ג. בזריקת הדם – 4 הזריקות על המזבח החיצון לא מעכבות זו את זו, ואם נתן 1 – יצא

                                                                                                          (בין בחטאת שצריך 4, ובין בשאר הקרבנות שצריך 2 שהן 4).

                                                                                                          מקור – "וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח ה׳ אֱלֹקֶיךָ" – אפילו שפיכה אחת.

                                                                                                           

                                                                                                          [1] (אמנם שרים עליהם כשבאים עם קרבן, ואילו כאן שבאים בלי קרבן זה ספק (ערכין יב.), אבל כיוון שכשבאים עם קרבן שרים – זה מראה על חשיבותם)

                                                                                                          השיעור מנחות מד – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                          18 min
                                                                                                        2. מנחות מ – שיעור הדף היומי

                                                                                                          לעילוי נשמת שמחה ב"ר חיים יצחק ז"ל ואשתו טובה בת שלמה ז"ל

                                                                                                          להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                                          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_39.mp3

                                                                                                          Download

                                                                                                           

                                                                                                          לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                          להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                          להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                                                          להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                                          סיכום הדף היומי, מנחות דף לט

                                                                                                          (לח: 3- עד לט: 1-)

                                                                                                          מושגים –

                                                                                                          גדיל – החלק בציצית שקרוב לבגד ובו כורכים חלק מהחוטים

                                                                                                          הענפים – הציציות שמתפזרות כל אחת לעצמה אחרי הגדיל

                                                                                                          חוליות – בגדיל כורכים כמה כריכות ואז קושרים, ושוב כורכים ושוב קושרים וכו' – כל חלק כזה בין שתי קשירות הוא חוליה.

                                                                                                           

                                                                                                          חלק א – המשך הגרדומין

                                                                                                          תזכורת – בני ר' חייא – "גרדומי תכלת (או לבן) – כשרים".

                                                                                                          כלומר, בהתחלה צריך להכניס אורך של 12 אגודלים אחרי הגדיל.
                                                                                                          אבל אח"כ אם 2 נקרעו ונשאר רק "גרדומין" (כדי עניבה) – בדיעבד כשר.

                                                                                                          א. רבא – יוצא מכאן שחייבים לקשור כשר כפול על כל חוליא וחוליא בגדיל (מדרבנן)

                                                                                                          (באמת רבא מוכיח שצריך לפחות עוד קשר אחד באמצע הגדיל, ולא רק בתחילתו וסופו).

                                                                                                          כי אם נקרע, ונשאר רק כדי עניבה, זה כל כך קצר שעם הזמן זה יפרום את הקשר העליון (הכי רחוק מהבגד). ואם נאמר שאין באמצע הגדיל קשר נוסף – כל הגדיל ייפרם.

                                                                                                          אלא מכאן שיש עוד קשר באמצע הגדיל, והוא לא ייפרם כי עד אליו החוט כבר מספיק ארוך.

                                                                                                          דחייה – אולי לא חייבים עוד קשר,

                                                                                                          ומה שהתירו בגרדומין זה רק אם כן עשו עוד קשר, ואם לא – אז באמת יאסרו גרדומין שמא הכל ייפרם.

                                                                                                          (לט. 1+)

                                                                                                          ב. אגב – רבא גם מוכיח שצריכים קשר כפול (לפחות אחד) מדאורייתא

                                                                                                          מזה שצריך לימוד מיוחד להתיר בציצית צמר עם פשתן (דברים כב – לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ…").

                                                                                                          והרי אם זה לא קשור – אז גם ככה אין בעיית כלאיים.

                                                                                                           

                                                                                                          (לט. 5+)

                                                                                                          ג. רב – נפסק החוט מעיקרו פסול

                                                                                                          איתיביה – ממה שכבר אמרנו –

                                                                                                          בתחילת הכנת הציצית צריך 12 אגודלים,
                                                                                                          אך אח"כ אם החוט נפסק – "שיריו וגרדומיו כלשהו".

                                                                                                          ולכאורה הכוונה –

                                                                                                          שייריו – שנשאר חלק מהחוט,
                                                                                                          וגרדומיו – שנפסק מעיקרו, וכתוב שכשר!

                                                                                                          דחייה – הכוונה כמו שתמיד הבנו –

                                                                                                          רק אם נשאר גרדומים באורך כלשהו (=כדי עניבה) כשר,
                                                                                                          אך נפסק מעיקרו – פסול.[1]

                                                                                                          (לט. שליש)

                                                                                                          חלק ב – הגדיל והכריכות

                                                                                                          (שימו לב שהרבה פעמים כשכתוב כאן בגמרא תכלת – הכוונה פשוט לציצית (לבן ותכלת))

                                                                                                          א. רבה בשם רב – החוט של כרך עולה מן המניין ולא צריך לזה חוט תשיעי/חמישי.

                                                                                                          (רב יוסף – זה לא רב אלא שמואל).

                                                                                                          ב. מה אורך הגדיל (הכרוך) –

                                                                                                          1. A. בשם רב –
                                                                                                            2. לכתחילה – שליש כרוך, שני שליש ענף
                                                                                                            אך אם כרך יותר (רובה), או פחות (אפילו חוליה אחת – מינימום 3 כריכות) – כשר.

                                                                                                            (זה בניגוד לרבא לעיל שאמר שצריך לפחות עוד קשר באמצע הגדיל, כלומר 2 חוליות).

                                                                                                            (נדלג לט. רבע תחתון ל3-)

                                                                                                            1. B. ואם עשה הכל גדיל (סיפור על אדם שעשה כך) –

                                                                                                              2. רב – לא יאה,

                                                                                                              בתורה כתוב גם פתיל וגם גדיל, וצריך את שניהם:

                                                                                                              בבמדבר טז – וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת
                                                                                                              ובדברים כב – גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ,

                                                                                                              (ואגב, מ"גדילים" לומדים גם שצריך 4 חוטים, כי כל גדיל הוא קליעה של 2, וכתוב שני גדילים – סה"כ 4).

                                                                                                              רבה בב"ח – יאה

                                                                                                              בתורה כתוב גם פתיל וגם גדיל, ומכאן שאפשר או זה או זה:

                                                                                                              בבמדבר טז – וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת
                                                                                                              ובדברים כב – גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ

                                                                                                               

                                                                                                               

                                                                                                              (חזרה מלט: 8+ ל – לט. רבע תחתון)

                                                                                                              ג. כמה חוליות –

                                                                                                              נזכיר – בדיעבד –

                                                                                                              רבה בב"ח – לא צריך בכלל גדיל!

                                                                                                              רב – אפילו חוליה אחת של 3 כריכות
                                                                                                              רבא (בחלק א) – לפחות 2 חוליות (קשר, כריכות, קשר, כריכות, קשר)

                                                                                                              אך כמה לכתחילה – בין 7 ל13 (כנגד שבעה רקיעים עם 6 הרווחים ביניהם).

                                                                                                              (כפי שאכן נהוג היום למי שעושה תכלת לפי הרמב"ם – 7 או 13 חוליות)

                                                                                                              (ויש מסבירים שהכוונה למספר הכריכות בכל חולייה וכפי שאנחנו (אשכנזים) אכן עושים בלי תכלת – 7,8,11,13)

                                                                                                              (לט. 6-)

                                                                                                              ד. סדר הכריכה –

                                                                                                              מתחיל בלבן (כמו שראינו אתמול – וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת)

                                                                                                              וגם מסיים בלבן (כי הלבן קדוש יותר (שהרי מתחילין בו), ומעלין בקודש ואין מורידין).

                                                                                                               

                                                                                                               

                                                                                                              (דילוג על מה שראינו לט. 3- עד לט: 8+)

                                                                                                              חלק ג – החומרים של הבגד והציצית

                                                                                                              (נקדים – זה שהבגד יכול להיות צמר או פשתן – זה ברור לגמרא).

                                                                                                              א. הציצית –

                                                                                                              התכלת – זה ודאי חוטי צמר צבועים בתכלת.

                                                                                                              אך הלבן –

                                                                                                              לאותו מין (צמר לצמר ופשתן לפשתן) –

                                                                                                              זה ודאי טוב (כמו שראינו אתמול לגבי הצבע – "וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת").

                                                                                                              אך האם אפשר גם לא מאותו מין –

                                                                                                              צמר לבגד פשתן – שמואל מכשיר (כפי שהתכלת הוא מצמר).

                                                                                                              פשתן לבגד צמר – איבעיא להו –

                                                                                                              מצד אחד אסור – כי אולי שמואל התיר דווקא בצמר, שהותר גם בתכלת.

                                                                                                              מצד שני מותר – שהרי בלימוד של כלאיים בציצית (לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ…" (דברים כב)) – לכאורה הכוונה לשני הכיוונים (או צמר לפשתן או פשתן לצמר)

                                                                                                              ת"ש – שכך אמר רחבה בשם רב יהודה.

                                                                                                              שאפשר צמר בפשתן ופשתן בצמר.

                                                                                                              (לט: מעל האמצע)

                                                                                                              ב. שיראין (משי)

                                                                                                              לגבי בגד משי –

                                                                                                              רחבה-ר"י (כאמור), ובהמשך גם רבא – חייב בציצית,

                                                                                                              (אמר זאת לגבי שחוטי צמר ופשתן פוטרים בבגד שיראין (אפילו שהם כלאיים))

                                                                                                              אך ר"נ – פטור מציצית

                                                                                                              1. A. איתיביה רבא –
                                                                                                                2. ברייתא מפורשת: השיראין, והכלך והסריקין (סוגי משי) חייבים.

                                                                                                                תשובה – מדרבנן.

                                                                                                                והרי בהמשך כתוב "וכולן – חוטי צמר ופשתים פוטרים בהם",

                                                                                                                ואם זה דרבנן אז אסור כלאיים.

                                                                                                                תשובה – הכוונה או צמר או פשתים.

                                                                                                                (לט: שליש תחתון)

                                                                                                                1. B. ראיית ר"נ מהברייתא (הכי נמי מסתברא)
                                                                                                                  2. שהרי הברייתא ממשיכה ואומרת שחוטי משי פוטרים במינן (בגד משי) ולא בבגד צמר/פשתן, וזה ברור שלא יכול להיות מהתורה!

                                                                                                                  דחיית הראיה – כמו רבא:

                                                                                                                  בגד משי זה כן מהתורה,
                                                                                                                  ויש הבדל לגבי החוטים –

                                                                                                                  חוטי צמר/פשתן – פוטרים כל בגד, גם משי

                                                                                                                  (בדברים – בפסוקים של שעטנז וציצית מוזכרים רק צמר ופשתן)

                                                                                                                  חוטי משי – פוטרים רק במשי

                                                                                                                  (בבמדבר – "ציצית הכנף" – שיהיה ממין הכנף, וכל סוג של חומר).

                                                                                                                  (לט:

                                                                                                                  1. C. המקור של ר"נ שמשי דרבנן –
                                                                                                                    2. תנא דבי רי"ש – "וְהַבֶּגֶד כִּי־יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים" (ויקרא יג, מז) – מכאן שכל סתם "בגד" זה או צמר או פשתים ("וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" (במדבר טו).

                                                                                                                    אביי – יש ברייתא אחרת של תנא דבי רי"ש שחולקת –

                                                                                                                    שלומד מה"או" בצרעת לרבות שאר בדים – צמר גמלים, ארנבים, עיזים ומשי.

                                                                                                                    (מחר נראה שבעצם גם החיוב בבגד פשתן לא מובן מאליו – ב"ש אומרים שפטור)

                                                                                                                     

                                                                                                                     

                                                                                                                     

                                                                                                                    [1] לא מובן לי – אם גם כשנפסק אחרי הגדיל ולא נשאר כדי עניבה – פסול, למה רב לא הזכיר את זה אלא רק הזכיר שאם נפסק מעיקר (סמוך לבגד) פסול?

                                                                                                                    השיעור מנחות מ – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                    21 min
                                                                                                                  2. מנחות לט – שיעור הדף היומי

                                                                                                                    לעילוי נשמת שמחה ב"ר חיים יצחק ז"ל ואשתו טובה בת שלמה ז"ל

                                                                                                                    להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                                                    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_39.mp3

                                                                                                                    Download

                                                                                                                     

                                                                                                                    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                                    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                                                                    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                                                    סיכום הדף היומי, מנחות דף לט

                                                                                                                    (לח: 3- עד לט: 1-)

                                                                                                                    מושגים –

                                                                                                                    גדיל – החלק בציצית שקרוב לבגד ובו כורכים חלק מהחוטים

                                                                                                                    הענפים – הציציות שמתפזרות כל אחת לעצמה אחרי הגדיל

                                                                                                                    חוליות – בגדיל כורכים כמה כריכות ואז קושרים, ושוב כורכים ושוב קושרים וכו' – כל חלק כזה בין שתי קשירות הוא חוליה.

                                                                                                                     

                                                                                                                    חלק א – המשך הגרדומין

                                                                                                                    תזכורת – בני ר' חייא – "גרדומי תכלת (או לבן) – כשרים".

                                                                                                                    כלומר, בהתחלה צריך להכניס אורך של 12 אגודלים אחרי הגדיל.
                                                                                                                    אבל אח"כ אם 2 נקרעו ונשאר רק "גרדומין" (כדי עניבה) – בדיעבד כשר.

                                                                                                                    א. רבא – יוצא מכאן שחייבים לקשור כשר כפול על כל חוליא וחוליא בגדיל (מדרבנן)

                                                                                                                    (באמת רבא מוכיח שצריך לפחות עוד קשר אחד באמצע הגדיל, ולא רק בתחילתו וסופו).

                                                                                                                    כי אם נקרע, ונשאר רק כדי עניבה, זה כל כך קצר שעם הזמן זה יפרום את הקשר העליון (הכי רחוק מהבגד). ואם נאמר שאין באמצע הגדיל קשר נוסף – כל הגדיל ייפרם.

                                                                                                                    אלא מכאן שיש עוד קשר באמצע הגדיל, והוא לא ייפרם כי עד אליו החוט כבר מספיק ארוך.

                                                                                                                    דחייה – אולי לא חייבים עוד קשר,

                                                                                                                    ומה שהתירו בגרדומין זה רק אם כן עשו עוד קשר, ואם לא – אז באמת יאסרו גרדומין שמא הכל ייפרם.

                                                                                                                    (לט. 1+)

                                                                                                                    ב. אגב – רבא גם מוכיח שצריכים קשר כפול (לפחות אחד) מדאורייתא

                                                                                                                    מזה שצריך לימוד מיוחד להתיר בציצית צמר עם פשתן (דברים כב – לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ…").

                                                                                                                    והרי אם זה לא קשור – אז גם ככה אין בעיית כלאיים.

                                                                                                                     

                                                                                                                    (לט. 5+)

                                                                                                                    ג. רב – נפסק החוט מעיקרו פסול

                                                                                                                    איתיביה – ממה שכבר אמרנו –

                                                                                                                    בתחילת הכנת הציצית צריך 12 אגודלים,
                                                                                                                    אך אח"כ אם החוט נפסק – "שיריו וגרדומיו כלשהו".

                                                                                                                    ולכאורה הכוונה –

                                                                                                                    שייריו – שנשאר חלק מהחוט,
                                                                                                                    וגרדומיו – שנפסק מעיקרו, וכתוב שכשר!

                                                                                                                    דחייה – הכוונה כמו שתמיד הבנו –

                                                                                                                    רק אם נשאר גרדומים באורך כלשהו (=כדי עניבה) כשר,
                                                                                                                    אך נפסק מעיקרו – פסול.[1]

                                                                                                                    (לט. שליש)

                                                                                                                    חלק ב – הגדיל והכריכות

                                                                                                                    (שימו לב שהרבה פעמים כשכתוב כאן בגמרא תכלת – הכוונה פשוט לציצית (לבן ותכלת))

                                                                                                                    א. רבה בשם רב – החוט של כרך עולה מן המניין ולא צריך לזה חוט תשיעי/חמישי.

                                                                                                                    (רב יוסף – זה לא רב אלא שמואל).

                                                                                                                    ב. מה אורך הגדיל (הכרוך) –

                                                                                                                    1. A. בשם רב –
                                                                                                                      2. לכתחילה – שליש כרוך, שני שליש ענף
                                                                                                                      אך אם כרך יותר (רובה), או פחות (אפילו חוליה אחת – מינימום 3 כריכות) – כשר.

                                                                                                                      (זה בניגוד לרבא לעיל שאמר שצריך לפחות עוד קשר באמצע הגדיל, כלומר 2 חוליות).

                                                                                                                      (נדלג לט. רבע תחתון ל3-)

                                                                                                                      1. B. ואם עשה הכל גדיל (סיפור על אדם שעשה כך) –

                                                                                                                        2. רב – לא יאה,

                                                                                                                        בתורה כתוב גם פתיל וגם גדיל, וצריך את שניהם:

                                                                                                                        בבמדבר טז – וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת
                                                                                                                        ובדברים כב – גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ,

                                                                                                                        (ואגב, מ"גדילים" לומדים גם שצריך 4 חוטים, כי כל גדיל הוא קליעה של 2, וכתוב שני גדילים – סה"כ 4).

                                                                                                                        רבה בב"ח – יאה

                                                                                                                        בתורה כתוב גם פתיל וגם גדיל, ומכאן שאפשר או זה או זה:

                                                                                                                        בבמדבר טז – וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת
                                                                                                                        ובדברים כב – גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ

                                                                                                                         

                                                                                                                         

                                                                                                                        (חזרה מלט: 8+ ל – לט. רבע תחתון)

                                                                                                                        ג. כמה חוליות –

                                                                                                                        נזכיר – בדיעבד –

                                                                                                                        רבה בב"ח – לא צריך בכלל גדיל!

                                                                                                                        רב – אפילו חוליה אחת של 3 כריכות
                                                                                                                        רבא (בחלק א) – לפחות 2 חוליות (קשר, כריכות, קשר, כריכות, קשר)

                                                                                                                        אך כמה לכתחילה – בין 7 ל13 (כנגד שבעה רקיעים עם 6 הרווחים ביניהם).

                                                                                                                        (כפי שאכן נהוג היום למי שעושה תכלת לפי הרמב"ם – 7 או 13 חוליות)

                                                                                                                        (ויש מסבירים שהכוונה למספר הכריכות בכל חולייה וכפי שאנחנו (אשכנזים) אכן עושים בלי תכלת – 7,8,11,13)

                                                                                                                        (לט. 6-)

                                                                                                                        ד. סדר הכריכה –

                                                                                                                        מתחיל בלבן (כמו שראינו אתמול – וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת)

                                                                                                                        וגם מסיים בלבן (כי הלבן קדוש יותר (שהרי מתחילין בו), ומעלין בקודש ואין מורידין).

                                                                                                                         

                                                                                                                         

                                                                                                                        (דילוג על מה שראינו לט. 3- עד לט: 8+)

                                                                                                                        חלק ג – החומרים של הבגד והציצית

                                                                                                                        (נקדים – זה שהבגד יכול להיות צמר או פשתן – זה ברור לגמרא).

                                                                                                                        א. הציצית –

                                                                                                                        התכלת – זה ודאי חוטי צמר צבועים בתכלת.

                                                                                                                        אך הלבן –

                                                                                                                        לאותו מין (צמר לצמר ופשתן לפשתן) –

                                                                                                                        זה ודאי טוב (כמו שראינו אתמול לגבי הצבע – "וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת").

                                                                                                                        אך האם אפשר גם לא מאותו מין –

                                                                                                                        צמר לבגד פשתן – שמואל מכשיר (כפי שהתכלת הוא מצמר).

                                                                                                                        פשתן לבגד צמר – איבעיא להו –

                                                                                                                        מצד אחד אסור – כי אולי שמואל התיר דווקא בצמר, שהותר גם בתכלת.

                                                                                                                        מצד שני מותר – שהרי בלימוד של כלאיים בציצית (לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ…" (דברים כב)) – לכאורה הכוונה לשני הכיוונים (או צמר לפשתן או פשתן לצמר)

                                                                                                                        ת"ש – שכך אמר רחבה בשם רב יהודה.

                                                                                                                        שאפשר צמר בפשתן ופשתן בצמר.

                                                                                                                        (לט: מעל האמצע)

                                                                                                                        ב. שיראין (משי)

                                                                                                                        לגבי בגד משי –

                                                                                                                        רחבה-ר"י (כאמור), ובהמשך גם רבא – חייב בציצית,

                                                                                                                        (אמר זאת לגבי שחוטי צמר ופשתן פוטרים בבגד שיראין (אפילו שהם כלאיים))

                                                                                                                        אך ר"נ – פטור מציצית

                                                                                                                        1. A. איתיביה רבא –
                                                                                                                          2. ברייתא מפורשת: השיראין, והכלך והסריקין (סוגי משי) חייבים.

                                                                                                                          תשובה – מדרבנן.

                                                                                                                          והרי בהמשך כתוב "וכולן – חוטי צמר ופשתים פוטרים בהם",

                                                                                                                          ואם זה דרבנן אז אסור כלאיים.

                                                                                                                          תשובה – הכוונה או צמר או פשתים.

                                                                                                                          (לט: שליש תחתון)

                                                                                                                          1. B. ראיית ר"נ מהברייתא (הכי נמי מסתברא)
                                                                                                                            2. שהרי הברייתא ממשיכה ואומרת שחוטי משי פוטרים במינן (בגד משי) ולא בבגד צמר/פשתן, וזה ברור שלא יכול להיות מהתורה!

                                                                                                                            דחיית הראיה – כמו רבא:

                                                                                                                            בגד משי זה כן מהתורה,
                                                                                                                            ויש הבדל לגבי החוטים –

                                                                                                                            חוטי צמר/פשתן – פוטרים כל בגד, גם משי

                                                                                                                            (בדברים – בפסוקים של שעטנז וציצית מוזכרים רק צמר ופשתן)

                                                                                                                            חוטי משי – פוטרים רק במשי

                                                                                                                            (בבמדבר – "ציצית הכנף" – שיהיה ממין הכנף, וכל סוג של חומר).

                                                                                                                            (לט:

                                                                                                                            1. C. המקור של ר"נ שמשי דרבנן –
                                                                                                                              2. תנא דבי רי"ש – "וְהַבֶּגֶד כִּי־יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים" (ויקרא יג, מז) – מכאן שכל סתם "בגד" זה או צמר או פשתים ("וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" (במדבר טו).

                                                                                                                              אביי – יש ברייתא אחרת של תנא דבי רי"ש שחולקת –

                                                                                                                              שלומד מה"או" בצרעת לרבות שאר בדים – צמר גמלים, ארנבים, עיזים ומשי.

                                                                                                                              (מחר נראה שבעצם גם החיוב בבגד פשתן לא מובן מאליו – ב"ש אומרים שפטור)

                                                                                                                               

                                                                                                                               

                                                                                                                               

                                                                                                                              [1] לא מובן לי – אם גם כשנפסק אחרי הגדיל ולא נשאר כדי עניבה – פסול, למה רב לא הזכיר את זה אלא רק הזכיר שאם נפסק מעיקר (סמוך לבגד) פסול?

                                                                                                                              השיעור מנחות לט – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                              21 min
                                                                                                                            2. מנחות לח – שיעור הדף היומי

                                                                                                                              לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.

                                                                                                                              איש של חסד ואמת, מעשים טובים, צדקה ואהבת האדם והארץ. יהי זכרו ברוך
                                                                                                                              להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                                                              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_38.mp3

                                                                                                                              Download

                                                                                                                               

                                                                                                                              לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                              להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                                              להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                                                                              להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                                                              סיכום הדף היומי, מנחות דף לח

                                                                                                                              (תחילת פרק התכלת – לח: 3-)

                                                                                                                              משנה: התכלת אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינה מעכבת את התכלת

                                                                                                                              א. מקור שצריכים תכלת ולבן –

                                                                                                                              במדבר טז – "…וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת, וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ…" –

                                                                                                                              הַכָּנָף – לבן,

                                                                                                                              צִיצִת הַכָּנָף – הציצית צריכה להיות כמו הכנף – לבן,
                                                                                                                              ובנוסף – פְּתִיל תְּכֵלֶת.

                                                                                                                              ב. האם מעכבים – ברייתא –

                                                                                                                              רבי – מעכבים,

                                                                                                                              "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" – לשון יחיד, את שניהם יחד.

                                                                                                                              רבנן – לא מעכבים

                                                                                                                              "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" – לשון יחיד, כל אחד בנפרד.
                                                                                                                              (ובסוף הסוגיא (לח: למטה) – זה רי"ס הגלילי משום רי"ח בן נורי).

                                                                                                                              לכאורה משנתנו שאמרה שמעכבים לא כרבי?

                                                                                                                              תשובות – המשנה כרבי שמעכבים,

                                                                                                                              ומה שאמרה שלא מעכבים הכוונה היא אחרת:

                                                                                                                              1. רב – "לקדם" (שהסדר לא מעכב).
                                                                                                                                2. כלומר, לכתחילה צריך קודם את הלבן ("וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" – הלבן לפני התכלת).
                                                                                                                                (רש"י – לתחוב בחור קודם את הלבן, שטמ"ק – לסובב קודם את הלבן)
                                                                                                                                וכוונת המשנה: בדיעבד אם התחיל בתכלת זה לא מן המובחר אבל לא מעכב.

                                                                                                                                אך עדיין לא מובן –

                                                                                                                                זה מסביר את "הלבן אינו מעכב את התכלת" (אם שם קודם תכלת, הלבן לא מעכב אותו),
                                                                                                                                אבל איך תסביר את "התכלת אינו מעכב את הלבן" (שאם שם קודם לבן, התכלת לא מעכבו), הרי אמור לשים קודם את הלבן!

                                                                                                                                עונה רמי בר חמא – בטלית שכולה תכלת,

                                                                                                                                שאז צריך להקדים דווקא את התכלת (כי כאמור – מקדימים את החוט שדומה לכנף),
                                                                                                                                אך אם הקדים את הלבן – יצא.

                                                                                                                                (לח: באמצע)

                                                                                                                                דוחה רבא – גם בטלית תכלת צריך להקדים את הלבן!

                                                                                                                                1. רבא – הכוונה לגבי הגרדומין:
                                                                                                                                  2. כשקושרים את הפתילים – בהתחלה צריך מדרבנן 12 אגודלים אחרי הגדיל (החלק שכורכים), שיהיה יפה.
                                                                                                                                  אך אם אח"כ שניים מהם נקרעו ונשארו קצרים יותר (גרדומין) – בדיעבד בסדר.
                                                                                                                                  ועל זה נאמר שלא משנה אם הלבן או התכלת הם הגרדומין.

                                                                                                                                  ג. דיני הגרדומין

                                                                                                                                  1. a. כאמור – צריך שלא נקרעו יותר מ2 חוטים.
                                                                                                                                    2. אך כיוון שאנחנו מקפלים ועושים 8, אז יוצא שמספיק שמ2 חוטים נשאר צד אחד שלם, ומשני חוטים אפשר בשני הצדדים גרדומים, כלומר סה"כ אפשר 2 שלמים (נפרדים) ו6 גרדומים).

                                                                                                                                    (לח: רבע תחתון)

                                                                                                                                    1. b. האורך המינימלי – שמואל: כדי לענבם.
                                                                                                                                    2. איבעיא להו – האם הכוונתם לקשור כל אחד עם עצמו, או את כל ה8? (דורש יותר אורך) תיקו.
                                                                                                                                    3. רב אשי – ואם זה חוט עבה, שאם היה דק יכל לענבם אך כיוון שהוא עבה לא יכול?

                                                                                                                                      4. תשובה – ודאי שזה טוב (כל המטרה כדי שיהיה מספיק יפה ובולט).

                                                                                                                                      השיעור מנחות לח – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                      11 min
                                                                                                                                    4. מנחות לז – שיעור הדף היומי

                                                                                                                                      לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.

                                                                                                                                      איש של חסד ואמת, מעשים טובים, צדקה ואהבת האדם והארץ. יהי זכרו ברוך
                                                                                                                                      להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                                                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_37.mp3

                                                                                                                                      Download

                                                                                                                                       

                                                                                                                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                                      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                                                                                      להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                                                                      סיכום הדף היומי, מנחות דף לז

                                                                                                                                      (לא: שליש – לב: 7-)

                                                                                                                                      דיני כתיבת מזוזה
                                                                                                                                      א. צורת השורות
                                                                                                                                      1. רב – שתיים שתיים (שתי מילים בכל שורה) כשירה, אפילו שזה מאוד צר.
                                                                                                                                      2. רנבי"צ (ורי"ח) – גם שורות משתנות (2,3,1,2,3,1 וכו') – כשירה, כי זה כמו שירה.

                                                                                                                                        3. מיתיבי – עשה את מה שאמור להיות רגיל כמו שירה (או להפך) פסולה?

                                                                                                                                        תשובה – זה בספר תורה.

                                                                                                                                        1. אבל – בצורת משולש (שורות הולכות ומתקצרות או מתרחבות) – פסולה.

                                                                                                                                          2.  

                                                                                                                                          ב. סיום המזוזה

                                                                                                                                          "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ"

                                                                                                                                          רב חסדא – המילים האחרונות "על הארץ" בשורה לבד,

                                                                                                                                          יש אומרים – בסוף השורה

                                                                                                                                          כדי שיצא מתחת ל"הַשָּׁמַיִם" – כדי לקיים "כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל־יְרֵאָיו" (תהלים קג).

                                                                                                                                          יש אומרים – בתחילת השורה

                                                                                                                                          (כמו שרחוקים השמיים והארץ), וכן נהוג.

                                                                                                                                           

                                                                                                                                           

                                                                                                                                           

                                                                                                                                          (לא: 4-)

                                                                                                                                          ג. פרשיות סתומות או פתוחות

                                                                                                                                          בתורה שתי הפרשיות (שמע + והיה) סתומות אחרי:

                                                                                                                                           

                                                                                                                                          מה לגבי המזוזה –

                                                                                                                                          1. A. ר' חלבו מעיד על רב הונא: רב הונא – סתומות

                                                                                                                                            2. מיתיבי – רשב"א – ר"מ עשה פתוחות (והסביר שאמנם בתורה סתומות אבל עם פרשיות אחרות, ואילו במזוזה לוקחים שתי פרשיות לא סמוכות אז לא שייך שיהיו סתומות),

                                                                                                                                            ואמר רב שכן ההלכה.

                                                                                                                                            תשובות:

                                                                                                                                            (לב. 5+)

                                                                                                                                            1. זאת מחלוקת,
                                                                                                                                              2. וכשרב אמר שכן ההלכה, לא התכוון לפתוחות אלא לנושא אחר בברייתא (רווח, נראה בהמשך).

                                                                                                                                              (דילוג לב. 5+ עד שליש תחתון)

                                                                                                                                              1. רנבי"צ – אין מחלוקת, ורשב"א ורב התכוונו – עדיף סתומות, אבל אפשר גם פתוחות.

                                                                                                                                                2.  

                                                                                                                                                1. B. הערות – ראיות לטובת סתומות –

                                                                                                                                                  2. (חזרה ל7+)

                                                                                                                                                  1. לרב –

                                                                                                                                                    2. שהרי רב ידוע כמי שהולך לפי מנהג העולם, ומנהג העולם בסתומות.

                                                                                                                                                    איפה רואים שהולך לפי המנהג – לגבי חליצה:

                                                                                                                                                    בתורה כתוב "נעל",
                                                                                                                                                    ובזמנם היו שני סוגים – מנעל וסנדל, והעולם נהג בסנדל,
                                                                                                                                                    ואמר רב שאם יבוא אליהו ויאמר שאסור בסנדל – אין שומעים לו כי העם נהגו בסנדל.

                                                                                                                                                    [אמר גם לגבי מנעל, ויש שתי גרסאות מה אמר –

                                                                                                                                                    רב כהנא – חז"ל גזרו שלא לעשות במנעל,

                                                                                                                                                    ואמר רב שאם יאמר אליהו שמותר במנעל – שומעים לו

                                                                                                                                                    רב יוסף – לא היתה גזירה נגד מנעל,

                                                                                                                                                    ואמר רב שאם יאמר אליהו שאסור במנעל – שומעים לו].

                                                                                                                                                     

                                                                                                                                                    (חזרה למטה – 7-)

                                                                                                                                                    1. לר"מ (וכולם) –
                                                                                                                                                      2. ברייתא – ספר תורה/תפילין שבלו – לא עושים מהם מזוזה, כי זה הורדה בקודש.

                                                                                                                                                      משמע שאם זה לא היה הורדה – עושים.

                                                                                                                                                      והרי בתורה הם סתומות, אז איך נעשה מהם תפילין פתוחות?

                                                                                                                                                      אלא ודאי שהם סתומות, וגוזר את הפרשיות ותופר במקום הסתימה ויוצר סתומות (רשב"א).

                                                                                                                                                      דחייה – אולי הכוונה להשלים,

                                                                                                                                                      כלומר שחסרה לו רק שורה אחת וגוזר מהתורה ותופר במזוזה, ונשאר פתוחות.

                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                      1. C. אגב, בימינו יש מנהגים שונים (וראה תוס' לב. "האידנא" מה נחשב סתומות ומה פתוחות)

                                                                                                                                                        2. (הגענו ל4-, ועכשיו נחזור ללא: 4- להשלמת הלכות)

                                                                                                                                                        ד. השלמת הלכות (שלא הזכרנו תוך כדי הסוגייה הקודמת)
                                                                                                                                                        1. A. ר' חלבו ראה את רב הונא –
                                                                                                                                                        2. סתומות, כנ"ל.
                                                                                                                                                        3. כורך משמאל לימין (מ"אחד" ל"שמע")
                                                                                                                                                        4. B. בברייתא של רשב"א שראה את ר"מ:
                                                                                                                                                        5. פתוחות, כנ"ל.
                                                                                                                                                        6. כותב על הדוכסוסטוס (השכבה הפנימית של העור).
                                                                                                                                                        7. כותב כמין דף (עמודה אחת), כנ"ל.
                                                                                                                                                        8. עושה ריווח למעלה ולמטה

                                                                                                                                                          9. (לב. 5+)

                                                                                                                                                          [כמה ריווח – כמו אטב של ספרים, ששומר שהקלף לא יתגלגל כשכותבים].

                                                                                                                                                           

                                                                                                                                                          (חזרה לסוף לב. 4-)

                                                                                                                                                          ה. שימוש בתפילין לצורך מזוזה

                                                                                                                                                          ראינו ברייתא – שלא משתמשים בתורה ותפילין לצורך מזוזות כי זה הורדה בקודש.

                                                                                                                                                          והרי יש עוד בעיות:

                                                                                                                                                          1. A. סתומות/פתוחות – כבר דיברנו.
                                                                                                                                                          2. B. והתניא –
                                                                                                                                                            3. תפילין כותבים על קלף (השכבה החיצונית של העור, על הצד הפנימי (לכיוון הבשר))
                                                                                                                                                            ומזוזות על דוכסוסטוס (השכבה הפנימית, על הצד החיצוני, לכיוון השיער),
                                                                                                                                                            ויש ברייתא שאם שינה בזה ובזה – פסול!

                                                                                                                                                            תשובות:

                                                                                                                                                            1. במזוזה – מצווה יותר בדוכסוסטוס, אבל בדיעבד כשר גם על קלף.

                                                                                                                                                              2. והרי הברייתא אמרה שאם שינה בזה והזה פסול?

                                                                                                                                                              תשובה – הכוונה לשני שינויים בתפילין – 1. אם כתב על הקלף אבל על החלק החיצוני (לכיוון השיער). 2. אם כתב על דוכסוסטוס.

                                                                                                                                                              (לב: 1+)

                                                                                                                                                              1. זאת מחלוקת תנאים: הברייתא הנ"ל אכן פוסלת, אבל ר' אחאי מכשיר:

                                                                                                                                                                2. [יש הבנות שונות בשבת עט: מה המחלוקת, לענייננו מספיק שיש דעה ש:

                                                                                                                                                                או – בדיעבד אפשר גם מזוזה על קלף,

                                                                                                                                                                או בדיעבד אפשר גם תפילין על דוכסוסטוס ועמיד שלקח תפילין שנכתבו על דוכסוסטוס והשתמש בהם למזוזה].

                                                                                                                                                                (לב: 6+)

                                                                                                                                                                1. C. והרי בתפילין אין שרטוט ובמזוזה צריך שרטוט?
                                                                                                                                                                  2. כפי שאמר רב מניומי ורב מנימין (הלמ"ס).

                                                                                                                                                                  תשובה – זאת מחלוקת תנאים,

                                                                                                                                                                  דתניא – ר' ירמיה – תפילין ומזוזות לא צריכות שרטוט
                                                                                                                                                                  (וגם נכתוב בעל פה, כי אין חשש שיטעה).

                                                                                                                                                                   

                                                                                                                                                                  (לב: באמצע)

                                                                                                                                                                  ו. כבוד ספר תורה

                                                                                                                                                                  (אגב שלעיל ר' חלבו העיד על רב הונא שעשה סתומות, עכשיו מעיד עוד משהו)

                                                                                                                                                                  רב הונא – לא ישב על מיטה שמונח עליה ספר תורה, אלא העביר את הס"ת על כד.

                                                                                                                                                                  אך רבה בב"ח – מותר,

                                                                                                                                                                  ואמנם יש סיפור על ר' אלעזר שנבהל כשגילה שיש ס"ת על המיטה,

                                                                                                                                                                  אך שם זה כי הספר היה נמוך ממנו (וכאילו היה על הקרקע),
                                                                                                                                                                  אך אחרת – מותר.

                                                                                                                                                                   

                                                                                                                                                                  השיעור מנחות לז – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                                  1 min

                                                                                                                                                                About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                                                                                                                                From the publisher's feed

                                                                                                                                                                הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.