הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By אורי בריליאנטReligion & SpiritualityJudaism
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • מנחות יט – שיעור הדף היומי

    לרפואה שלימה לחייל חגי בן רונית הי"ו, יחד עם שאר החיילים שנפצעו

    להקדשת שיעור ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_19.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

    סיכום הדף היומי, מנחות דף יט

    (יח: 3 שורות מלמטה – כ. רבע עליון)

    חלק א – יציקה ע"י זר
    אתמול – משנתנו – כשירה, ר"ש – פסולה.
    א. מקור המחלוקת
    A. הפסוק (ויקרא ב, א-ב): "ונפש כי תקריב קרבן מנחה  לה'… ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה.
    והביאה אל בני אהרן הכהנים, וקמץ משם מלוא קומצו… והקטיר הכהן את אזכרתה…".
    B. המחלוקת
    רבנן – מקמיצה ואילך מצוות כהונה.
    ר"ש – לומד שהכהנים מתייחסים גם לפסוק א –
    1. מקרא נדרש לפניו ואחריו.
    דחייה – (ימין) "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו, ונתן על קרנות מזבח העולה". אצבע=ימין.
    רבנן – לפניו ואחריו (לקיחה ונתינה), ר"ש – רק לאחריו (הנתינה).
    2. והביאה – ו"ו מוסיף על עניין ראשון.
    קשה – (זר בזבחים. ויקרא א) – "וסמך ידו על ראש העולה… ושחט את בן הבקר לפני ה', והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם, וזרקו את הדם על המזבח סביב" – מקבלה ואילך צריך כהן. למה כאן לא אומרים ו"ו מוסיף? תשובה – נלמד היקש לסמיכה (שזה בבעלים).
    [קושיא על ההיקש לסמיכה – אולי נצריך שחיטה בבעלים דווקא? תשובות: 1. קו"ח מזריקה (שמכפרת ולא צריכה בעלים). דחייה – זה "אפשר משאי אפשר". 2. בפר של כה"ג ביו"כ הבעלים שוחט – "ושחט את פר החטאת אשר לו" – מכאן שבשאר הבעלים לא צריכים].

    (א, אמצע)

    חלק ב – עיכוב במנחות
    ב. רב – "תורה" ו"חוקה" באים לעכב
    שלושה שלבים בהבנת רב –
    A. צריך את שניהם (כמו בפרה אדומה – "זאת חוקת התורה")
    a. קושיות ותירוצים – רק תורה מעכבת:
    1. בנזיר – (תנופה בשלמי נזיר). תשובה – "כן יעשה".
    2. תודה – (4 מיני לחמים). תשובה – הוקשה לנזיר (לגבי כמות הסולת ושמן בלחמי התודה ולחמי הנזיר).
    3. מצורע – (4 מיני המצורע מעכבין (שתי ציפורים, עץ ארז, שני תולעת, אזוב)). תשובה – "זאת תהיה תורת המצורע".
    b. קושיא – רק חוקה מעכבת – ביום כיפור (שני השעירים מעכבים). אין תשובה.
    B. או תורה או חוקה.
    קשה – בכל הקרבנות כתוב "תורה" ("זאת התורה לעולה, למנחה ולחטאת ולאשם וכו'"), ולא הכל מעכב (כמו במשנתנו, שהבלילה לא מעכבת).
    C. תורה – לא מעכבת, חוקה – מעכבת.
    קשה – במנחה כתוב "חוקה", ולא הכל מעכב (רב – רק איפה שיש כפל ציווי – מעכב).
    תשובות:
    1. "חוקה" כתובה שם ביחס לאכילה. דחייה – בלחם הפנים נאמר על האכילה, וכן מעכב. 2.
    2. במנחת העומר כתוב – "והיקטיר הכהן את אזכרתה (של מנחת העומר) וגירשה ומשמנה". – שם יש לימוד שמעכב (לגבי הכמות), משמע שבשאר לא מעכב.

    (עמוד ב, 1+)

    ב. גופא – עיכוב במנחות
    מחלוקת רב ושמואל –
    שמואל – אין שום עיכוב (מלבד "מגרשה ומשמנה"). רב – כשיש כפלות – יש עיכוב.
    A. דעת שמואל –
    הבנה א – אין שום עיכוב (מלבד לגבי הצורך בסולת ושמן – יש לימוד שמעכב לפי כולם ("מסלתה ומשמנה", "מגרשה ומשמנה")).
    הבנה ב – לפי שניהם מעכב, אלא – נחלקו על כפלות של שעה+דורות –
    האם קמיצה ללא כלי מעכבת? יש שני לימודים – 1. "והרים ממנו בקומצו" (ולא "מלוא קומצו"). 2. מנחת אהרן בחנוכת המשכן – "וימלא כפו ממנה".
    רב – נחשב כפול ומעכב, שמואל – לא כפול (לא לומדים דורות משעה (חנוכת המשכן)).
    [קשה – הרי את הדין שכלי לאיחסון לח מקדש יבש – למד בקרבנות הנשיאים. תשובה – שם אוזכר 12 פעם].
    (ב מתחת לאמצע)
    B. דעת רב – כפלות מעכבת
    קושיות:
    1. רב כהנא ורב אסי – הגשת המנחה למזבח לא מעכבת (משנתנו), למרות שיש כפלות
    והרי שם יש כפלות: "(ויקרא ב,ח) – "והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח" + (ויקרא ו, ז) – "הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח".
    דחייה – הפסוק השני בא ללמד את מיקום ההגשה (רבנן – פינה דרומית מערבית, ר"א – קיר דרומי, משוך לצד מערב).
    2. רב הונא – והרי מלח על הקומץ מעכב, למרות שאין כפילות (ב, 2 שורות מלמטה)
    [מניין שמעכב, דתניא – נאמר בסוף פרשיית מתנות כהונה (במדבר יח) – "ברית מלח עולם היא".
    ר"י – בא ללמד על המלח שחייב להיות לעולם על הקרבן/מנחה. ר"ש – בפשטות הפסוק על מתנות כהונה, לכן לומד מגז"ש לכהונת פנחס – "ברית כהונת עולם".
    a. תשובות:
    1. רב יוסף – רב כמשנתנו (שם מפורש שהמליחה לא מעכבת).
    דחיית אביי- (כמו שראינו בדף יח) – אפשר לפרש שכוונת המשנה לא לומר שלא מעכב אלא שמותר בזר (כמו שאמרנו לגבי יציקה).
    דחיית רב יוסף לאביי – לא יתכן שהכוונה להתיר לזר למלוח, הרי לזר אסור לעלות למזבח!
    2. אב"א – אכן מעכב, ונלמד מ"ברית".
    b. שלילת עצם השאלה – הרי כן שנה פעמיים –
    "ברית מלח כהונת עולם" (במדבר יח),"וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, ולא תשבית מלח ברית אלוקיך מעל מנחתך, על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב, יג).
    דחייה – הפסוק ההוא תפוס.
    למה הוא  תפוס? נראה מחר…

    השיעור מנחות יט – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    26 min
  • מנחות יז – שיעור הדף היומי

    לרפואה שלימה לחייל חגי בן רונית הי"ו, יחד עם שאר החיילים שנפצעו

    להקדשת שיעור ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_17.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

    סיכום הדף היומי, מנחות דף יז

    (טז: 1- עד יח. 7+)

    חלק א – חריפי פומפדיתא – הקטרת הקומץ מפגלת את הקטרת הלבונה

    יש פה שני חידושים:

    א. בגמרא – שפה כן מפגלין בחצי מתיר – אפילו לרבנן ולא רק לר"מ,

    כי פיגל ממתיר אחד למתיר השני ובסך הכל "פגע" בשני המתירים, נחשב כאילו פיגל במהלך שני המתירים.

    ב. שכאן מפגלין ממתיר למתיר (רש"י)

    אתמול במשנה בטז. ראינו שלא מפגלין מכבש אחד לכבש השני (בכבשי עצרת),

    אז למה כאן זה מפגל? כי כאן הקומץ והלבונה בכלי אחד, וזה מחבר ביניהם.

    ובאמת כבר ראינו מחלוקת לגבי זה (משנה. יג.) בחושב במהלך הקמיצה על הלבונה –

    רי"ס – לא מפגלין (אפילו שסובר שמפגלין בחצי מתיר), ור"ל הסביר – לא מפגלין ממתיר למתיר (כמו בכבשים)

    רבנן – מפגלין ממתיר למתיר (כי כאמור הכלי מחבר ביניהם).

    פומפדיתא כרבנן,

    והחידוש של פומפדיתא – שלא רק בקמיצה מפגלין,
    אלא גם בהקטרת הקומץ, אפילו שהקומץ והלבונה כבר לא יחד בכלי, אלא רק היו מקודם יחד – זה מספיק)

     

    1. A. רבא – ראיה לפומפדיתא –

      2. משנה יב. – זה הכלל –

      אפשר לפגל במהלך 4 העבודות – קמיצה, קבלה בכלי, הולכה, הקטרת הקומץ והלבונה
      ואפשר לפגל על שתי האכילות – אכילת השיריים והקטרת הקומץ והלבונה.

      ולכאורה זה כולל גם לפגל בהקטרה (של הקומץ) על ההקטרה (של הלבונה).

      דחייה – זה כולל הכל חוץ מזה.

       

      (יז. שליש)

      1. B. החולקים על פומפדיתא –

        2. אמרו בשם רב חסדא (וכן בשם רב) – הקטרת הקומץ לא מפגלת את הקטרת הלבונה.

        על איזה חידוש הם באים לחלוק? על החידוש השני:

        כלומר אפילו לר"מ שמפגלין בחצי מתיר (חידוש א),

        כי כאן הבעיה היא חידוש ב' – שלא מפגלים ממתיר למתיר.

        [ואביי מנסה להוכיח את בעיה ב' מהמשנה בטז. שלא מפגלין מכבש לכבש,

        אבל הגמרא דוחה שזה לא הכרחי (כאמור) – כי שני הכבשים נפרדים לגמרי, ואילו כאן ניתנו בכלי אחד, ולכן לפי פומפדיתא כן מפגלים כאן, אבל רב חסדא ורב עדיין חולקים.

        1. C. החידוש של ר' חנינא לרב המנונא – הקטיר את הקומץ להקטיר הלבונה לאכול שיריים מחר – פיגול.

          2. למה הזכיר שתי מחשבות פיגול יחד? הרי –

          אם רצה להשמיע שמפגלין בחצי מתיר – מספיק שיחשוב על השיריים

          ואם רצה להשמיע שמפגלין ממתיר למתיר – מפסיק שיחשוב על הלבונה

          ואם רצה להשמיע את שני החידושים – היה משתמש בו"ו החיבור ומתאר שני מקרים נפרדים – "הקטיר את הקומץ להקטיר הלבונה ולאכול שיריים מחר – פיגול".

          עונה רב אדא ב"א – אכן חולק על שני החידושים –

          לא מפגלין בחצי מתיר,
          וגם לא מפגלין ממתיר למתיר,
          וכל מחשבמ ה לבד לא יכולה לפגל,
          אלא שכאן כיוון שחשב בזמן הקומץ, וחשב על הלבונה ועל השיריים – בעצם פגע בכל חלקי המנחה, והפיגול חל!

           

          1. D. תני תנא קמיה דרב יצחק ב"א – הקטיר קומץ וחשב על השיריים למחר – לדברי הכל פיגול.

            2. והרי זה רק לר"מ, אבל לחכמים לא מפגלין בחצי מתיר?

            אלא מתקן רב יצחק ב"א – נגרוס בברייתא "לדברי הכל פסול" (כי גם לחכמים פסול).

            למה רי"צ לא תיקן שזה פיגול, ולר"מ?

            כי ה"לדברי הכל" ודאי אינו טעות (יותר סיכוי שטעו בין פיגול לפסול מאשר שבטעות הוסיפו "לדברי הכל").

            הדרן עלך הקומץ את המנחה.

             

            (יז. פרק הקומץ רבה)

            חלק ב – חשב מחשבת פיגול הפוכה

            כלומר לאכול/לשתות את האימורין/דם או להקטיר את הבשר מחר

            רבנן – כשר

            ר"א – פסול

             

            טעמו של ר"א שפוסל –

            א. רב אסי – רי"ח – מדאורייתא –

            מהפסוק של פיגול – "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה, הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה…" (ז, יח) – הכפלות של "הֵאָכֹל יֵאָכֵל" מלמדת:

            1. שיש פיגול בחשיבה על שתי אכילות – אכילת אדם (הבשר) ואכילת מזבח (ההקטרה).
            2. ומוסיף ר"א – שגם בחשיבות הפוכות זה מפגל, כי התורה קראה לשניהם אכילה, משמע שהן שוות ויכול לחשוב מזו לזו.

              3. ואילו רבנן – מזה ששניהם נקראים אכילה לומדים דברים אחרים:

              1. שגם אם אמר על מנת שיאכל המזבח מחר – פיגול
              2. שגם אכילת מזבח זה דווקא בכזית.

              ואילו ר"א –

              אם זה רק בא לזה, היה כתוב "האכל האכל" או "יאכל יאכל",
              מזה שכתוב בצורה שונה "הֵאָכֹל יֵאָכֵל" – זה בא ללמד עוד משהו.

               

              ב. מקשה ר' זירא לרב אסי – אם המקור מדאורייתא, למה אמרת שזה רק פסול ולא פיגול?

              עונה רב אסי – אכן יש מחלוקת תנאים מה סובר ר"א –

              משנתנו – זה גזירה דרבנן, אטו מחשבה נכונה (לאכול בשר, להקטיר שיריים).

              דעה אחרת – זה דאורייתא כנ"ל, וזה פיגול.

              (יז: כמעט באמצע)

              ואיפה רואים את המחלוקת, דתניא –

              רישא – כמו משנתנו – חשב מחשבה הפוכה למחר –

              רבנן – כשר, ר"א – פסול

              סיפא – חשב רק להניח למחר (חלק מהדם) –

              (נראה בהמשך שכאן ודאי שאם זה פסול זה רק דרבנן)

              ר"י – פסול,

              ר' אלעזר – גם בזה נחלקו: רבנן – כשר, ר"א – פסול.

              ויש בעיה: כמי סובר ר"י ברישא?

              אם הוא כרבנן –

              קשה – הרי מחשבה הפוכה > להניח,

              (שהרי כשחשב הפוך חשב גם להניח וגם הפוך),
              ולכן אם ברישא כשר, ודאי שבסיפא כשר!

              ואם הוא כר"א –

              שברישא פסול, והוא מוסיף שגם בסיפא פסול,

              קשה – אז מה ההבדל בין ר"י לר' אלעזר? (שניהם אומרים שרבנן (כשר) ור"א (פסול) נחלקו גם בסיפא)

              הצעות להסבר:

              1. A. רב אסי – ר"י כר"א, והמחלוקת היא האם לר"א יש כרת:

                2. ר"י – ברישא כרת, בסיפא רק פסול,

                ר' אלעזר – גם ברישא (ובסיפא) פסול.
                מש"ל.

                1. B. דחייה – אין שום דעה של כרת, אלא הכל גזירות:

                  2. [למה לגזור –

                  במחשבה הפוכה – שמא יטעו עם מחשבה לא הפוכה

                  במחשבת הינוח של חלק – שמא יטעו ויכשירו במחשבת הינוח של הכל

                  [הסבר:

                  אם הניח הכל בפועל – כמובן פוסל לכולם,

                  לכן לר"י (זבחים לה:) – גם אם רק חשב להניח הכל – ודאי פוסל מהתורה.

                  הנושא כאן – האם לגזור מחשבה להניח חלק אטו מחשבה להניח הכל].

                  ובעצם יש 3 דעות בברייתא לגבי מחלוקת רבנן ור"א:

                  1. ת"ק (של הרישא) –
                    2. נחלקו במחשבה הפוכה,
                    אבל בלהניח – לפי כולם כשר (לא גזרו).

                    כי כאמור:

                    מחשבה הפוכה > מחשבת הינוח)

                    1. ר"י – להפך:
                      2. נחלקו במחשבה הפוכה
                      אבל בלהניח – לפי כולם פסול
                      (כי חידוש – סובר: להניח > מחשבה הפוכה,

                      למה? כי כיוון שהכל עניין של גזרות,

                      אז זה תלוי במה יש סיכוי שאנשים יטעו:

                      אם נכשיר מחשבה להניח חלק – חוששים שיטעו להכשיר מחשבה ישרה,

                      אבל אם נכשיר מחשבה הפוכה – לא חוששים שיטעו להכשיר מחשבה ישרה,

                      [ואמנם מחשבה הפוכה כוללת גם מחשבת הינוח, אבל הכל תלוי בטעויות של אנשים, ואנשים לא מתייחסים לזה כמחשבת הינוח עם עוד משהו, אלא פשוט כמחשבה הפוכה].

                       

                      1. ר"א – נחלקו גם ברישא וגם בסיפא – האם לגזור או לא.

                        2.  

                        השיעור מנחות יז – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                        0 min
                      2. מנחות טז – שיעור הדף היומי

                        לעילוי נשמת מנחם בן עקיבא עזריאל ז"ל, שאהב גמרא בכל ליבו

                        להקדשת שיעור ליחצו כאן

                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_16.mp3

                        Download

                         

                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                        להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                        להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                        להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                        סיכום הדף היומי, מנחות דף טז

                        (טז. שורה 1 – טז: שורה אחרונה)

                        האם מפגלים בחצי מתיר?

                        המשנה

                        המחלוקת – ר"מ – מפגלין, רבנן – לא מפגלין.
                        דוגמאות – בזמן הקומץ/לבונה, אחד מכבשי עצרת, הקטיר אחד מן הבזיכין.
                        [הבהרה –
                        לגבי מחשבה על המתיר – ראינו בדף יג שמפגלין בחצי מתיר,
                        כאן המחלוקת היא כשחושב את מחשבת הפיגול בזמן עשיית חצי מתיר].

                        גמרא

                        א. האם לרבנן "כל העושה על דעת הראשונה הוא עושה" –
                        רב – כן (ואם חשב בחצי הראשון מחשבת פיגול – מפגל).
                        שמואל – לא (ולרבן עדיין אינו פיגול).

                        קושיות על דעת רב –
                        A. רב אחא בר רב הונא – ברייתא שבה מובאת המחלוקת וכתוב במפורש –
                        "נתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה,
                        [ולהפך] – את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה" – מכאן שרבנן נחלקו אפילו שמחשבת הפיגול ראשונה!
                        תשובות:
                        1. "וכבר נתן את הלבונה בשתיקה" (לפני המחשבה). דחיות: 1. זה כמו המקרה הראשון (שהמחשבה קודמת). 2. יש עוד ברייתא שכתוב בפירוש "אחר כך את הלבונה".
                        2. שני כהנים שונים הקטירו – ואז לא אומרים "על דעת הראשונה".

                        B. בהזאת חטאות הנשרפות (ביום כיפור יש 3 סטים) – גם יש מחלוקת ר"מ ורבנן,

                        ושם מפורש שחשב את המחשת הפיגול בין בראשונה בין בשנייה בין בשלישית.
                        1. מדובר ששני כה"ג גדולים שונים היזו את הדם.
                        דחייה חלקית – זה טוב רק למי שסובר "בפר" – ואפילו בדמו של פר (שכ"ג אחר שחט, ומת או נטמא הכה"ג). זאת מחלוקת ביומא מט:.
                        2. כאן לא רק חישב בראשון, אלא גם בעוד אחד (רבא – בשלישי, רב אשי – בשני).
                        דחייה – לא נכנס לניסוח הברייתא.
                        [אגב, מספר ההזאות: קה"ק – 16 (8 פר 8 שעיר), פרוכת 16, מזבח – או 4 או 8 + 7 (מאוחד) על גג המזבח].

                        ב. האם רבנן דורשים פיגול בכל העבודה גם בהולכה?

                        ר"ל – כן, רי"ח – לא (כלומר בהולכה מפגלין בחצי. סברא – רק כשיש תוצאה של "מתיר" – אז צריך שיפגל בכל מה שמביא לאותה תוצאה).
                        A. קושיות על רי"ח –
                        שני מקרים בהם רבנן אומרים שאין פוסלים בחצי עבודה – לגבי השחיטה (אפילו שאינה "מתיר").
                        1. שחיטת אחד מכבשי עצרת. 2. שחיטת סימן אחד בפסח לשם ערלים.
                        תשובה – גם שם יש תוצאה הלכתית: 1. מקדש את שתי הלחם. 2. מקדש את הדם.
                        B. קושיא על ר"ל –
                        (מהברייתא לעיל (א A)) – בהולכה גם רבנן מודים שמפגל גם בקומץ לבד ללא הלבונה. ניסיון תשובה – הכוונה להולכת הקומץ אל הכלי, אך נדחה – לא נכנס לניסוח של הברייתא.

                        ג. פיגל בכל פירור מהקומץ על מנת לאכול פירור שיריים חוץ לזמן

                        3 דעות באמוראים – פיגול, פסול, כשר.
                        A. הצעה – זה תלוי בתנאים –
                        ר"מ – פיגול, רבנן – פסול, רבי – כשר (כי לא מצטרף).
                        דחייה – ר"מ – מפגלין בחצי מתיר רק כשהוא חצי עם שיעור. רבנן – לא מפגלים – רק כשגם בסוף פיגל רק בחצי. רבי – לא מצטרף כשכל חצי בכבש אחר.
                        B. ביאור חלופי למחלוקת – האם הקטרה/אכילה בפירורים נחשב כדרכה:
                        פיגול – שניהם כדרכה,
                        פסול – ההקטרה לא כדרכה (וזה כמו מנחה שלא הוקטרה, שפסולה).
                        כשר – ההקטרה כדרכה והאכילה לא (ממילא לא היתה מחשבת פיגול על "אכילה").

                        השיעור מנחות טז – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                        25 min
                      3. מנחות טו – הדף היומי
                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_15.mp3

                        Download

                        השיעור הוכן והעובר על ידי הרב דובי שחור

                        (יד: במשנה – סוף טו:)

                         

                        השיעור מנחות טו – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                        16 min
                      4. מנחות יד – הדף היומי

                        לעילוי נשמת אבינו היקר מנחם בן עקיבא עזריאל ז"ל, שאהב גמרא בכל ליבו

                        להקדשת שיעור ליחצו כאן

                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_14.mp3

                        Download

                         

                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                        להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                        להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                        להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                        סיכום הדף היומי, מנחות דף יד

                        (יג: במשנה למטה – יד: במשנה למטה)

                        הקדמות:

                        1. תזכורת שבפיגול יש שני דברים:

                          2. העבודה שבמהלכה חשב את מחשבת הפיגול

                          העבודה שעליה חשב את מחשבת הפיגול

                           

                          סיכום נושאים שעלו לגבי פיגול:

                          1. אפשר לפגל על כל העבודות וזה יפסול את הקרבן, אבל איסור הכרת הוא רק על דבר שיש לו מתיר (הבשר), ולא על דבר שהוא עצמו המתיר (הדם, הקומץ, האימורים)
                          2. האם מפגלים ב(מהלך העבודה של) חצי מתיר –

                            3. ר"מ – מפגלים (למשל – בשתי הלחם יכול לחשוב גם במהלך אחת מהשחיטות, במנחה יכול לחשוב במהלך הקטרת הקומץ ולא הלבונה)

                            רבנן – לא מפגלים, אלא צריך לחשוב על שני הלחמים

                            הנושא של המשנה – חשב על לחם אחד, האם גם השני פיגול –

                            רבנן – הכל פיגול, ר' יוסי – רק הלחם האחד.

                             

                            חלק א – חשב מחשבת פיגול על חצי מהלחמים (של עצרת/לחם הפנים)

                            ביאור  השאלה –

                            הקדמה – שתי הלחם בשבועות ולחם הפנים הם מנחות מיוחדות משתי בחינות –

                            1. לא קומצים אותם, אלא מקריבים משהו חיצוני, וזה מה שמתיר אותם באכילה –
                              2. בשתי הלחם מקריבים את שני כבשי העצרת (שלמי ציבור), ובלחם הפנים – את שני בזיכי הלבונה.
                            2. הדבר שמתיר הוא בעצם שני דברים – שני כבשי עצרת, שני בזיכי הלבונה.

                              3. לבי פיגול – אם חשב בשחיטת הכבשים או הקטרת הבזיכים שיאכל את הלחם שלא בזמן – זה מפגל.

                              הנושא במשנה – מה אם חשב רק על אחד הלחמים/סדרים, האם גם השני פיגול או רק פסול.

                              (בשביל לקצר, נדבר רק על לחמי העצרת, אבל הכוונה גם ללחם הפנים).

                               

                              המשנה – חשב רק על אחד הלחמים –

                              חכמים – שני הלחמים בכרת

                              רי"ס – רק הלחם שחשב עליו בכרת, והשני רק פסול.

                               

                              הגמרא – האם רי"ס אומר כך גם בזבחים – מחלוקת רב הונא ורי"ח –

                              א. רב הונא – רי"ס סובר כך גם בזבחים – שאם שחט וחשב על ירך ימין, רק ירך ימין פיגול, ושאר הבשר פסול אבל לא בכרת.

                              למה –

                              סברא – מחשבה לא תהיה חמורה מטומאה – אז כמו שאם איבר אחד נטמא, השני לא טמא.

                              פסוק – "והנפש האוכל ממנו עוונה תישא" – ממנו ולא מחבירו, וזה נאמר בכל הקרבנות ולא רק בלחמים הנ"ל.

                              (יג: 3-)

                              שלוש קושיות:

                              1. רב נחמן – ברייתא על פיגול שתי הלחם – "לעולם אין בו כרת עד שיפגל בשתיהן בכזית".
                                2. הברייתא מחדשת שני דברים –
                                a. שכדי לפגל את שניהם – צריך לחשוב על שניהם, כר' יוסי.
                                b. שלא צריך כזית לכל אחד, אלא יכול לחשוב על כזית על שניהם יחד וזה מחבר אותם ללחם אחד לעניין פיגול.

                                וזה קשה על רב הונא –

                                כי אם נאמר כרב הונא, שאפילו חיבור פיזי (שני ירכיים של בהמה) לא נחשב חיבור,
                                אז איך מחשבה לחבר את הלחמים תהיה חזקה יותר מחיבור פיזי וכן תיצור חיבור?

                                (יד. 2+)

                                תשובות –

                                1. a. הברייתא אינה רבנן או ר' יוסי אלא דעה שלישית – רבי, שיש ברייתא שלו שגם ממנו משמע שהמחשבה מחברת אותם (נראה את הברייתא בחלק ב).

                                  2. דחייה – לגמרא לא סביר שרבי הוא דעה שלישית, אלא ודאי גם הוא בשיטת ר' יוסי.

                                  1. b. הברייתא כרבנן,
                                    2. וצריך לשנות את הגירסה כך שהיא מדברת על נושא אחר:

                                    במקום שהברייתא תעסוק בלחמים עליהם חשב – "לעולם אין בו כרת עד שיפגל בשתיהן בכזית"

                                    נגרוס שהיא עוסקת בשחיטת הכבשים (העבדוה שבמהלכה חשב) – "לעולם אין בו כרת עד שיפגל בשניהם בכזית",

                                    והכוונה שאת המחשבה על הכזית לחם צריך לעשות בזמן של שתי השחיטות ולא מספיק באחת מהן.

                                    (וכרבנן במשנה טז. –

                                    ר"מ – מפגלים בחצי מתי (ומספיק לחשוב בשחיטה אחת)
                                    רבנן – אין מפגלים בחצי מתיר, וצריך לחשוב בשתי השחיטות).

                                    דחייה – זה לא מסתדר עם הלשון "לעולם": כי "לעולם אין בו כרת"  משמע שבא לצמצם את הכרת מאוד –

                                    כלומר שלעולם אין כרת אלא כן עומד בתנאים של שתי המחלוקות:

                                    1. שצריך לחשוב על שני הלחמים (כרי"ס, ולא כרבנן)
                                    2. שצריך לחשוב במהלך בשתי השחיטות (כרבנן ולא כר"מ, שלא מפגלים בחצי מתיר)

                                      3. כלומר הברייתא אכן גם כרי"ס, וקשה על רב הונא.

                                      (יד. שליש)

                                      1. רב אשי – ברייתא לגבי פיגול בחטאות הפנימיות –
                                        2. (יש מחלוקת בזבחים מג. – לרבנן אין בכלל פיגול בחטאות הפנימיות, לר"ש יש, ורי"ס אומר שזה תלוי) –

                                        ר' יוסי – כדי לפגל צריך לחשוב בזמן פעולה שעושים בחוץ (כמו שחיטה), וגם על פעולת חוץ (כמו הקטרת האימורים או שפיכת שיירי הדם).

                                        כשחשב על הדם – מה התפגל?

                                        הדם עצמו לא, כי רק דברים שיש להם "מתיר" מתפגלים, ואילו דם הוא המתיר ואין משהו שמתיר אותו (משנה בזבחים מב:)

                                        אלא הכוונה שחשב על הדם, ופיגל את האימורים,

                                        אז כל שכן שאם חשב על ירך אחת פיגל את השנייה – קשה על רב הונא.

                                        (יד. 9-)

                                        1. רבינא – משנה יג. –
                                          2. ר' יוסי – הקומץ מנחה על מנת לאכול שייריה או להקטיר קומצה מחר – פיגול (ברור).

                                          במקרה שחשב על הקומץ – מה פיגול?

                                          הקומץ לא – כי כאמור, רק דבר שיש לו מתיר מתפגל, ואילו הקומץ הוא המתיר.

                                          אלא הכוונה שחשב על הקומץ, ופיגל את השיריים.

                                          אז כל שכן שאם חשב על ירך אחת פיגל את השנייה – קשה על רב הונא.

                                          אז דחינו את רב הונא.

                                           

                                          (יד: 2+)

                                          ב. רי"ח – רי"ס סובר כך רק בשתי הלחם, ולא בזבחים

                                          1. A. סברא – הם נחשבים גופים נפרדים כי מכינים אותם בנפרד,
                                            2. (ובהמשך משמע עוד סברא – כי צריך שני מתירים כדי להתיר אותם (שני הכבשים).

                                            [מצד שני – הם גם נחשבים גוף אחד, לעניין זה שגם לרי"ס מצטרפים לכזית, כאמור לעיל,

                                            סברא – כי התורה גם עירבה ביניהם בזה שהם מעכבים זה את זה).

                                            1. B. בעי רי"ח – האם רי"ס יאמר שהם נפרדים גם ב4 סוגי לחמי התודה, ובשני סוגי מנחת המאפה?

                                              2. מצד אחד – להם אין שני מתירים, אז אולי הם אחד

                                              מצד שני – הם מינים שונים וגם אותם מכינים בנפרד,

                                              והגמרא מביאה ברייתא שגם הם נפרדים כמו שתי הלחם.

                                               

                                              (יד: רבע, ת"ר,)

                                              אגב זה שדיברנו על צירוף כזיתים בשתי הלחמים, וגם כי הברייתא של רבי מובאת שוב)

                                              חלק ב – צירוף חצאי זיתים בשתי עבודות

                                              ת"ר – שחיטה וזריקה מצטרפים לכזית

                                              כלומר אם חשב בשחיטה לאכול חצי זית בחוץ וחשב בזריקה לאכול חצי זית בחוץ.

                                              א. מה לגבי שאר העבודות (למשל קבלה והולכה) –

                                              איכא דאמרי – דווקא שחיטה וזריקה כי הם עבודות הדם העיקריות, אבל השאר לא
                                              ואיכא דאמרי – כולם מצטרפים (זריקה ושחיטה, וכל שכן קבלה והולכה שהן קרובות יותר).

                                              ב. קושיא – תני לוי – כל העבודות לא מצטרפות לכזית!

                                              עונה רבא – זאת מחלוקת תנאים –

                                              הברייתא שלנו – מצטרפים,
                                              הברייתא של לוי – כרבי – שלא מצטרפים.

                                              איפה רבי אמר את זה – בברייתא של רבי מחלק א של השיעור:

                                              השוחט כבש אחד לאכול חצי זית מחלה זו
                                              ועוד כבש לאכול חצי זית מהחלה השנייה,
                                              לא מצטרפים, כלומר מחשבות בשתי עבודות לא מצטרפות!

                                              דוחה אביי –

                                              אולי דווקא שם רבי אמר שלא מצטרפים – כי כל עבודה שחשב בה היתה רק חצי מתיר (שחיטה אחת מתוך שתיים),
                                              אבל אצלנו – שעשה מתיר שלם (שחיטה) על חצי ועוד חצי מתיר (זריקה) על חצי – אולי מצטרפים.

                                              עונה רבא בר רב חנן – ברור שלרבי גם אצלנו לא מצטרפים,

                                              כי אם אצלנו מצטרפים (חצי בשחיטה וחצי בזריקה),
                                              אז היה לפחות גוזר לפסול גם בשני הכבשים.

                                              כפי שמצינו שר' יוסי ורבנן גזרו:

                                              ר' יוסי (במשנה יג.) – קמץ וחשב פיגול רק על הלבונה ולא על הקומץ – לרבנן פיגול, לר' יוסי לא (והסברנו אתמול למה), אבל גוזר שזה פסול.

                                              ורבנן (משנה טז.) – לגבי מפגלים בחצי מתיר, למשל פיגל במהלך הקטרת הקומץ ולא בלבונה –

                                              ר"מ – פיגול (מפגלין בחצי מתיר)
                                              ורבנן לא פיגול, אבל פסול, כי גוזרים.

                                              דוחה אביי – אולי אצלנו מצטרפים,

                                              ובכ"ז לא גזר שם לפסול בשני הכבשים, כי אין לו אטו מה לגזור

                                              כלומר – גם רי"ס ורבנן שגזרו – זה אטו מקרים שעלולים לבלבל:

                                              רי"ס גזר אטו מקרה שחשב על הקומץ,

                                              רבנן גזרו –

                                              או אטו מקרה שיפגל בשני המתירים,

                                              או אטו מקרים שבהם באמת מספיק לפגל במתיר אחד כי יש רק מתיר אחד (במנחת חוטא – שיש רק קומץ בלי לבונה, ובלחם הפנים – שיש רק לבונה בלי קומץ),

                                              אבל בשני הכבשים – אין מקרה דומה של חצי זית וחצי זית ולכן אין אטו מה לגזור.[1]

                                              ומביא ראיה ("הכי נמי מסתברא") – שגוזרים רק כשיש אטו מה לגזור, כי בסוף המשנה של רבנן (טז.) הם מודים לר"מ במנחת חוטא (שאין לבונה) שאם חשב במהלך הקטרת הקומץ זה מפגל,

                                              והרי זה פשיטא,
                                              אלא שזה הובא כדי להסביר למה גזרו כשחשב במנחה רגילה רק בזמן הקומץ.

                                              (ויוצא שנשארנו עם הדחיה של אביי, ואין לנו מקור לזה שרבי הוא התנא שחולק אצלנו בשחיטה וזריקה ואומר שלא מצטרף).

                                              [1] למה לא לגזור אטו מקרה ששחט את שני הכבשים וחשב על כזית משותף לשני הלחמים (שבזה כאמור רי"ס מודה שמצטרפים וזה פיגול)? כנראה שזה רחוק מדי, כי זה לא צירוף של שני חצאי מתירים.

                                               

                                              השיעור מנחות יד – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                              19 min
                                            2. מנחות יב – הדף היומי

                                              לעילוי נשמת אבינו היקר מנחם בן עקיבא עזריאל ז"ל, שאהב גמרא בכל ליבו

                                              להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                               

                                              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_12.mp3

                                              Download

                                              (יא: במשנה – יב: במשנה)

                                              השיעור מועבר על ידי ר' נפתלי רמתי.

                                               

                                              השיעור מנחות יב – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                              16 min
                                            3. מנחות י – הדף היומי

                                              לרפואת שלמה בן נתן שעבר ניתוח חירום בראשו

                                              להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_10.mp3

                                              Download

                                               

                                              לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                              להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                              להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                              להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                              סיכום הדף היומי, מנחות דף י
                                              הקדמה – טהרת המצורע (ויקרא יד)

                                              ביום הראשון שתי ציפורים גילוח וטבילה

                                              ביום השביעי מגלח וטובל
                                              ביום השמיני מביא קרבנות (אשם חטאת ועולה, מנחה לוג שמן) –
                                              שוחט את האשם, את הדם שמים על המצורע (על תנוך אוזנו הימנית, בוהן יד ימין, בוהן רגל ימין),
                                              אח"כ כהן א' יוצק שמן לתוך כף ידו השמאלית של כהן ב', ואז כהן א טובל אצבעו בשמן שביד כהן ב', ומזה 7 פעמים כנגד קה"ק ואז נותן על המצורע במקומות בהם לפני כן שמו את הדם, ואת השאר על ראשו.
                                              אח"כ מקריבים את שאר קרבנות המצורע (חטאת ועולה).

                                              הדם:

                                              (יד) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל־תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל־בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל־בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית׃

                                              השמן:

                                              במצורע עשיר –

                                              (טו) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן, וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית.

                                              (טז) וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית, וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה'.
                                              (יז) וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית, עַל דַּם הָאָשָׁם.

                                              במצורע עני (מביא שני תורים כחטאת ועולה)

                                              (כו) וּמִן הַשֶּׁמֶן יִצֹק הַכֹּהֵן, עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית.

                                              (כז) וְהִזָּה הַכֹּהֵן בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית, שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה'.
                                              (כח) וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית, עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם.

                                               

                                              קמץ בשמאל פסולה – המקור

                                              לומדים מפסוקי טהרת המצורע (ויקרא יד) –

                                              1. ר' זירא – פסוק טו ועוד – במצורע כתוב "כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית" (טו), משמע שבשאר התורה סתם כף זה ימין, ובקמיצה כתוב "כף" – "וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה וַיְמַלֵּא כַפּוֹ מִמֶּנָּה" (ט, ז).

                                                2. הגמרא מקשה על הלימוד,

                                                ומסכמת שבאמת כתוב במצורע 4 פעמים שמאל, וצריך את כולם:

                                                1. טו – יכולנו ללמוד שבמצורע זה שמאל ובשאר או שמאל או ימין.
                                                  2. 2. טז – בשאר זה דווקא ימין.

                                                  וצריך עוד פעמיים בשביל לשלול לימודים אחרים:

                                                  1. כו – שאכן תלמד כמו שאמרנו, ולא תאמר אין מיעוט אחא מיעוט אלא לרבות.
                                                    2. 4. כז – שאכן תלמד עמו שאמרנו, להבדיל בין מצורע לשאר, ולא תלמד להפך – שכמו שמצורע זה שמאל גם השאר שמאל.

                                                    דוחה רבא – למה כתוב "הַיְמָנִית" בפסוק יז?

                                                    "וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית, עַל דַּם הָאָשָׁם" – הרי כבר כתוב שזה על דם האשם, שהיה באותם מקומות!
                                                    אלא אומר רבא – זה בדיוק המקור לימין!

                                                    (דילוג ט: 2- עד י. 8+)

                                                    1. רבא – פסוק יז – "וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית, עַל דַּם הָאָשָׁם" – "הַיְמָנִית" כאמור מיותר 3 פעמים, אלא בא ללמד גז"ש לתחומים אחרים שצריך ימין:

                                                      2. יד יד – לקמיצה בימין (מש"ל)

                                                      רגל רגל – לחליצה בימין (וחלצה נעלו מעל רגלו)
                                                      אוזן אוזן – לרציעה בימין (ורצע אדוניו את אזנו במרצע).

                                                      ומה רבא לומד מ-4 "הַשְּׂמָאלִית" של ר' זירא –

                                                      טו + טז (מצורע עשיר) – שאפשר בשמאל, ושזה דווקא שמאל, ולא ימין.

                                                      כו+כז (מצורע עני) – לא דורש כלל, כתנא דבי רי"ש שכל פרשה שנאמרה (מצורע עשיר) ונשנית (מצורע עני) לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה (שהעני מביא עופות ולא בהמות), ולא צריך לדרוש את כל שאר החזרות.

                                                       

                                                      (י. באמצע)

                                                      1. רבה בב"ח-ר"ל – פסוק טז – "וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית…" – ולומד עיקרון כללי: כל מקום שנאמרה אצבע וכהן, זה דווקא ימין

                                                        2. ואם נבין שהכוונה או אצבע או כהן – נוכל ללמוד לקמיצה (כהן) – "וְקָמַץ הַכֹּהֵן  מִמֶּנָּה" (ה, יב).

                                                        ועכשיו נפרט –

                                                        א. האם צריך אצבע וכהן או או אצבע או כהן –

                                                        יש כמה אפשרויות של אצבע וכהן –

                                                        1. a. אצבע + כהן – בדם חטאת – "וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ" (ד, כו)
                                                          2. b. רק כהן (כאמור) – בקמיצה – "וְקָמַץ הַכֹּהֵן  מִמֶּנָּה" (ה, יב))
                                                          c. רק אצבע – בהזאת הדם ביו"כ – "ולקח מדם הפר, והזה באצבעו" (טז, יד)
                                                        2. A. בהתחלה הבינו שצריך אצבע+כהן,

                                                          3. אבל אז הקשו – אם כן מה המקור לקמיצה בימין?[1]

                                                          1. B. אלא מסביר רבא (כאמור) – מספיק או אצבע או כהן

                                                            2. קושיות

                                                            מדינים שכתוב בהם כהן ובכ"ז אפשר בשמאל:

                                                            1. בהולכת האיברים לכבש כתוב "הכהן" ומותר בשמאל?

                                                              2. תשובה – ר"ל התכוון רק לעבודות של כפרה שצריכות ימין.

                                                              1. בקבלת הדם כתוב רק "הכהנים" ("וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת־הַדָּם" (ויקרא א, ה), חכמים פוסלים בשמאל אבל ר"ש מכשיר?

                                                                2. תשובה – ר"ש אכן דורש יותר:

                                                                בהתחלה הציעו כהן+אצבע,
                                                                אבל אח"כ רואים שר"ש אמר בפירוש או אצבע או יד, אבל כהן לא משנה.

                                                                (י. 4-)

                                                                ב. שלוש שאלות על ר"ש (שמספיק אצבע/יד, ו"כהן" לא משנה)

                                                                1. a. על הפסוק של קבלה – למה לר"ש הפסוק של קבלה ("וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת־הַדָּם") מזכיר את הכהנים, הרי כבר כתוב "בני אהרן"?
                                                                  2. (מילא לרבנן זה מלמד שצריך ימין, אבל לר"ש לא צריך ימין!)

                                                                  תשובה – שצריך לקבל את הדם ב"בכיהונו" (כשלבוש בבגדי כהונה).

                                                                  1. b. לגבי זריקה בעולה, שלמים ואשם – גם כאן כתוב רק כהונה,
                                                                    2. ורבנן פוסלים בשמאל ור"ש לכאורה לא חולק ופוסל.
                                                                    מה המקור שלו לפסול?

                                                                    עונה אביי – ר"ש אכן מכשיר גם זריקה בשמאל (בברייתא).

                                                                    (דילוג י: 5+ לאמצע העמוד)

                                                                    1. c. המקור של ימין לפי ר"ש

                                                                      2. ר"י בריה דר' חייא – היקש מחטאת – "קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם" (ו, י)

                                                                      כמו שבחטאת צריך ימין (כי כתוב אצבע – "וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ" (ד, כו)),
                                                                      כך גם בקמיצה צריך ימין.

                                                                      נפרט:

                                                                      כתוב במשנה כו. – "שלא בכלי שרת פסול, ור"ש מכשיר".
                                                                      ויש מחלוקת שם מה כוונתו –
                                                                      לר' ינאי לא צריך קידוש הקומץ בכלי,
                                                                      לרנבי"צ צריך קידוש בכלי (ואפשר בשמאל), אבל יכול להעלותו אח"כ למזבח ביד.

                                                                      ומהגז"ש לומד כך –

                                                                      אם עושה עם כלי (כי חייב או כי בחר) – אז כמו אשם – שלר"ש אפשר גם בשמאל,

                                                                      אך אם עושה ביד (כי חייב או כי בחר) – אז כמו חטאת – דווקא ימין,

                                                                      וממילא קמיצה – שתמיד עושים ביד – זה דווקא בימין.

                                                                       

                                                                      (חזרה מ-י: 5- ל- י: 5+)

                                                                      ג. אם המקור לימין זה "כהונה", מה נלמד מהמקור הקודם של רבא (גז"ש יד יד)?

                                                                      לרבנן – ללמד שלא רק הקמיצה בימין, אלא גם הכנסת הקומץ לכלי שרת בימין.

                                                                      אבל לר"ש – שלא צריך להכניס לכלי/צריך אבל אפשר בשמאל – מה הוא ילמד?

                                                                      (י: באמצע)

                                                                      1. את עצם זה שצריך קמיצה בימין –
                                                                        2. (שהרי לדעתו לא מספיק שכתוב כהונה, אז צריך מקור אחר)

                                                                        דחייה – יש לזה מקור אחר, כדלעיל.

                                                                        1. שצריך קמיצה בימין אפילו במנחת חוטא,

                                                                          2. כי היינו חושבים שכיוון שר"ש אמר שמנחת חוטא לא צריכה לבונה כדי שלא יהא קרבנו מהודר, אז אולי גם נקמוץ בשמאל,

                                                                          קמ"ל שגם בזה קומצים בימין.

                                                                           

                                                                          סיכומים

                                                                          במנחה –

                                                                          קמיצה בימין,

                                                                          הכנסת הקומץ לכלי וההקטרה – לרבנן בימין,

                                                                          לר"ש:

                                                                          ר' ינאי – לא צריך כלי

                                                                          רנבי"צ – צריך להכניס לכלי, אבל לא צריך כלי כשמקטיר.

                                                                          במה שצריך כלי – אפשר בשמאל כמו בשלמים וכו'

                                                                          במה שלא צריך כלי – אם עושה ביד – צריך ימין כמו בחטאת.

                                                                          בזבחים –

                                                                          קבלה וזריקת הדם בעולה שלמים ואשם (כתוב רק כהונה): רבנן בימין, ר"ש כשר בשמאל

                                                                          זריקת הדם בחטאת (כתוב אצבע+כהן): לפי כולם ימין.

                                                                          העלאת האיברים – אפשר בשמאל

                                                                           

                                                                          (חזרה מ-י: 1- ל- ט: 2- עד י. 8+)

                                                                          אגב – עוד שאלות על פסוקי השמן של מצורע (יז + כח)
                                                                          1. A. אם כבר כתוב "עַל דַּם הָאָשָׁם" ו"עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם", למה צריך לפרט "וְעַל בֹּהֶן",[2] הרי זה פורט כבר בדם (פסוק יד)?

                                                                            2. תשובה:

                                                                            פסוק אחד מרבה על צידי הבוהן ("על" – סמוך).
                                                                            פסוק שני ממעט את תחתית הבוהן (-צידי צדדים) ("על" – ולא מתחת).

                                                                            1. B. למה בפסוק יז כתוב "עַל דַּם הָאָשָׁם" ובפסוק כח "עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם"? (ע"פ תוס')

                                                                              2. צריך את שניהם –

                                                                              עם מקום – ללמד שגם אם הדם כבר נתקנח זה בסדר.
                                                                              בלי מקום – ללמד שגם אם הדם לא נתקנח זה בסדר (זה לא חציצה).

                                                                              1. C. קושיית רבא (שכבר ראינו) – עדיין לא ברור למה כתוב "ימין" שוב ושוב אם כבר כתוב שזה איפה ששמו את הדם,

                                                                                2. רבא כאמור ענה על זה שזה בעצם המקור לקמיצה בימין (גז"ש יד יד ממצורע).

                                                                                 

                                                                                [1] אנחנו מפרשים את הסוגייה כך שקטע זה (מרבה בב"ח-ר"ל) בעצם מביא עוד מקור לימין (ומתעלם מהמקורות הקודמים), וכך משמע גם בהמשך ששואלים – אם כהונה זה ימין, אז למה צריך את המקור הקודם של רבא.

                                                                                [2] לכאורה השאלה נכונה גם לגבי התנוך

                                                                                השיעור מנחות י – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                0 min
                                                                              2. מנחות ט – הדף היומי

                                                                                לעילוי נשמת דינה חנה בת אברהם ז"ל

                                                                                להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_09.mp3

                                                                                Download

                                                                                 

                                                                                לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                                להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                סיכום הדף היומי, מנחות דף ט

                                                                                (ט. שורה 7 – ט: 9 שורות לפני סוף עמוד ב)

                                                                                א. מיקום הבלילה והיציקה

                                                                                (אגב הדיבור על מקום הקמיצה)
                                                                                אם בלל חוץ לעזרה –
                                                                                ר"ל – כשר (העבודה מתחילה בקמיצה, שהרי היציקה והבלילה נעשים בזר),
                                                                                רי"ח – פסול (העבודה מתחילה בבלילה, שהרי צריך כלי שרת)

                                                                                ב. מנחה שחסרה (הזכרנו בדף ח)

                                                                                A. חסרה לפני הקמיצה –
                                                                                לפי כולם כרגע א"א לקמוץ,
                                                                                אך האם ניתן להשלים? ר"ל – לא, רי"ח – כן.
                                                                                ראיה לרי"ח – בלוג שמן של מצורע שחסר – ניתן להשלים. תיובתא לר"ל.

                                                                                B. השיריים חסרו אחרי הקמיצה
                                                                                a. האם ניתן להקטיר הקומץ?
                                                                                אם אבדו לגמרי – (משנה בדף כו.) –
                                                                                ר"א – כשרה,
                                                                                ר' יהושע – פסולה
                                                                                (במקביל למחלוקתם לגבי זריקת הדם כשאין בשר בזבחים קד.).
                                                                                אם רק חסרו –
                                                                                לר"א – ודאי כשירה.
                                                                                לר' יהושע – ר"ל – פסול, רי"ח – כשר (כי מודה ר' יהושע כשנשאר קצת).

                                                                                b. ראיות מברייתות
                                                                                ראיות לרי"ח –
                                                                                1. ברייתא שבה ר' יהושע מודה בנשאר כזית בשר.
                                                                                תשובה לר"ל- במנחה יש לימוד מיוחד שצריך הכל – "והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה" (ורי"ח – הכוונה שהמנחה היתה שלימה).
                                                                                2. ברייתא לגבי שולחן לחם הפנים (ראינו גם אתמול) –
                                                                                אחרי פירוק הבזיכין (="קמיצה") – אם הלחם חסר עדיין מקטיר את הבזיכין.
                                                                                תשובות:
                                                                                1. תשובת ר"ל – זה כר"א שמכשיר.
                                                                                דוחה רי"ח – אם  הברייתא כר"T – למה דיברה על נפרס ולא נשרפה לגמרי?! אישתיק.
                                                                                2. גמרא (ולימא ליה-) – ציבור שאני (כיון שהותרה בטומאה, הותרה גם בחיסרון).
                                                                                דחייה – רב אדא ב"א – חיסרון זה כמו מום, שלא הותר בציבור, וכן רב יוסף בר שמעיה – ר"ל דיבר במנחה סתם – גם מנחת ציבור.

                                                                                רב מלכיו – ראיה לר"ל –

                                                                                שתי ברייתות שלומדות משני מקורות שצריך מנחה שלימה "מסלתה" + "והנותרת מן המנחה יאכלו…" – בא ללמד שפסול בין אם חסרה לפני הקמיצה ובין אם חסרה אחרי.
                                                                                דחייה – לפני הקמיצה – פסול אך רק עד שישלימו. אחרי הקמיצה – השיריים פסולים, אך הקמיצה כשירה.

                                                                                b. איבעיא להו – האם לפי רי"ח הקטרת הקומץ מתירה השיריים?

                                                                                זעירי – לא – "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו" – נותרת, ולא נותרת מנותרת.
                                                                                ר' ינאי – כן – "מן המנחה" – מנחה שהיתה כבר – אוכלים ממנחה שחסרה פעם אחת (בקמיצה) ולא ממנחה שחסרה שוב מאז חיסרון הקמיצה.

                                                                                השיעור מנחות ט – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                14 min
                                                                              3. מנחות ח – הדף היומי

                                                                                לעילוי נשמות אברהם בן אהרן בלום ז"ל, וחוה דבורה בת שבתאי גליק ז"ל

                                                                                להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_08.mp3

                                                                                Download

                                                                                 

                                                                                לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                                                להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                סיכום הדף היומי, מנחות דף ח

                                                                                (ז: שליש עלייון – ט. שורה 7)

                                                                                חלק א – עיקר הסוגיא – פיצול השיעור לשני כלים
                                                                                א. קבלת כל שיעור הדם בכלי אחד
                                                                                מפורש בברייתא לגבי מי חטאת, ור"א מרחיב זאת לדם, והמקור "בדם" (רבא – וכן מפורש בברייתא).
                                                                                ב. קידוש המנחות
                                                                                A. במנחת חביתין – האם מתקדש בשני כלים – רי"ח – לא, ר"א – כן.
                                                                                קשה – ר"א סותר עצמו מדם? תשובה – לא לומד מנחות מדם.
                                                                                B. ראיות לרי"ח מברייתות. דחיה: 1. הברייתות רק לכתחילה. 2. מה שמעכב זה שיביא כל השיעור מביתו ("חק")
                                                                                C. במנחות רגילות – שקידש חצי עישרון ומתכוון להוסיף, האם קדוש? רי"ח – כן, רב – לא.
                                                                                למה כאן מודה רי"ח – כי דעתו להוסיף.
                                                                                רב – סובר כרי"ח במנחת חביתין (וצ"ע למה, הרי ר"א אמר שניתן לפצל רק במנחת חביתין).

                                                                                חלק ב – המקרים מהם רואים ש"לומדים דבר מדבר" + גופא

                                                                                א. ר"א –
                                                                                אפשר לקמוץ בהיכל – כיון שאפשר לקמוץ בעזרה.
                                                                                קושיות:
                                                                                1. קושיא על הדין – ר' ירמיה – "וקמץ משם" – ממקורם של הזר (עזרה). תשובה – הברייתא באה הרחיב – שלא צריך דווקא צפון.
                                                                                [למה שנצריך צפון: 1. בניין אב משאר ק"ק. דחייה – אפשר לפרוך שהם חמורים יותר. 2. היקש להגשה].
                                                                                2. קושיא על העיקרון של לימוד דבר מדבר –
                                                                                כדי להיחשב כ"חסרה אחרי הקמיצה" – במנחה רגילה צריך קמיצה בפועל, בלחם הפנים מספיק שהגיע זמן ה"קמיצה" (הסרת הבזיכין).
                                                                                תשובה – בלחה"פ זה שונה כי הקומץ כבר מבורר.

                                                                                ב. רי"ח –

                                                                                שחיטה בהיכל כשירה – נלמד משחיטה בעזרה.
                                                                                (וקצת קשה – 1. כאן זה מקום ממקום. 2. רי"ח נתן סיבה – שלא יהא טפל (עזרה) חמור מן העיקר (היכל)).
                                                                                קושיא על סברת "שלא יהא טפל" – למה לגבי איכלת קודשי קודשים בהיכל לא השתמשו בסברא זו? תשובה – כי זה דבר שהוא גם לטובתנו.

                                                                                ג. רב

                                                                                A. אפשר לקדש חלקי מנחה בפנ"ע (סולת, שמן, לבונה) – נלמד מדברים בהם קרבים בפנ"ע.
                                                                                B. ר' חנינא – צריך לקדש את כל חלקי המנחה.
                                                                                C. גם שמואל כרב – מכך שאמר שכלי מדידת לח מקדשים יבש, והוכיח מקרבנות הנשיאים, ומכאן שהכלי מקדש גם יבש בפנ"ע.

                                                                                חלק ג – השלמת הברייתא של דם

                                                                                א. וטבל – שלא יספג.
                                                                                ב. מן הדם – כל הזאה יקח דם חדש, והדם שנשאר נפסל.
                                                                                קושיות:
                                                                                1. אם הדם נטף על בגד – מצריך כיבוס, אך רק לפני ההזאות. ומשמע – גם בין ההזאות (לפני הסיום) – מצריך כיבוס. תשובה – הכוונה לפני תחילת ההזאות.
                                                                                2. בהזאת דם פרה אדומה – מקנח בגוף הפרה. ואיך יקנח בין הזאה להזאה, הרי הוא במקום אחר בהר? תשובה – מקנח על שפת המזרק.

                                                                                השיעור מנחות ח – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                27 min
                                                                              4. מנחות ז – הדף היומי

                                                                                לעילוי נשמת ר' שלמה צבי בן נפתלי הרץ ז"ל בכ"ט טבת

                                                                                להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_07.mp3

                                                                                Download

                                                                                (ו. במשנה – ז: שליש עליון)

                                                                                משנה – פסולים שקמצו – פסול

                                                                                A. בניגוד לשחיטה.
                                                                                B. סוגי המנחות – מנחת חוטא + שאר המנחות.
                                                                                C. סוגי הפסולים –
                                                                                אונן, טמא טבו"י ומחס"כ,
                                                                                זר, מחוסר בגדים ולא רחוץ, ערל
                                                                                יושב, עמוד ע"ג כלים, שמאל.
                                                                                D. בן בתירא (בפשטות לגבי קמץ בשמאל) – יחזיר ויקמוץ שוב.

                                                                                גמרא

                                                                                א. למה מנחת חוטא בנפרד?

                                                                                לר"ש (שסובר את סברת "שלא יהא קורבנו מהודר", ושלכן במנחת חוטא אין שמן ולבונה) היתה הו"א שגם אפשר במנחת חוטא ע"י פסול. קמ"ל.
                                                                                [קשה – למה לא הפרידו כך גם בזבחים? (במשנה טו:). תשובה – שם המשנה כרבנן וכוללת גם חטאת גם לר"ש, אך אצלנו – כיון שהעמדנו את המשנה (הראשונה) לא כר"ש, היינו חושבים שלר"ש במנחת חוטא לא פוסל – לכן מדגישים שגם במנחת חוטא (גם לר"ש)].

                                                                                (ו: 11+)

                                                                                ב. מחלוקת רבנן ובן בתירא האם אפשר לתקן.

                                                                                בפשטות – רבנן – לא, בן בתירא – כן (ביחס לשמאל).

                                                                                A. רב – אפשר לתקן בכל הפסולים (גם זר)

                                                                                למי רב התייחס?
                                                                                1. לרבנן –
                                                                                אם הקומץ כאן – יחזיר לפי כולם (רב), אם הקומץ אבד – בן בתירא – ישלים מקמח חדש, רבנן – לא ישלים.
                                                                                קשה – צריך לכתוב – יביא מביתו וימלא ויחזור ויקמוץ.

                                                                                2. לבן בתירא

                                                                                המחלוקת גם כשהקומץ כאן – לרבנן לא יחזיר, לבן בתירא יחזיר.

                                                                                ומחדש רב – שבן בתירא דיבר גם על זר, ולא רק על שמאל.

                                                                                B. מה החידוש שגם בזר יחזיר?

                                                                                שמאל<זר: הכהן אוחז את הקטורת בשמאל ביו"כ.
                                                                                (קשה – גם בזר מצינו מצבים שמותר:
                                                                                1. בשחיטה (תשובה – שחיטה לאו עבודה (ואמנם בפרה אדומה דווקא כהן שוחט, אך פרה אדומה היא רק בדק הבית ולא קרבן רגיל (כמו שגם ראיית מראות נגעים צריך כהן ואינה עבודה)).
                                                                                2. בבמות (דחייה – לא לומדים מבמות (וזה שלמדנו (זבחים פד.) באילו פסולים אומרים "אם עלו לא ירדו" ממה שהיה כשר בבמה – זה לא המקור אלא רק אסמכתא).

                                                                                (ו: שליש תתחון) 

                                                                                C. הרי דברי רב כבר נאמרו בברייתות –

                                                                                1. רי"ס בר"י ור"א בר"ש – שבן בתירא מאפשר לתקן גם בשאר הפסולים.
                                                                                2. ברייתא עם מקור לדין של בם בתירא "וקמץ משם" – שקומץ שוב ממקום שקמץ כבר (ואין סיבה לחלק בפסוק בין שמאל לפסולים אחרים).

                                                                                החידוש של רב – לגבי קידוש הקומץ בכלי

                                                                                לפי ת"ק – גם בקידש, לפי ר' יוסי בן יאסיין ור' יהודה הנחתום – בן בתירא – ניתן לתקן רק לפני שקידש.
                                                                                ובא רב –
                                                                                1. שאפילו שכבר קידש – יכול לתקן [כת"ק].
                                                                                2. שרק אם לא קידש יכול לתקן [וכתנאים הנ"ל].

                                                                                D. דיון בשיטת ר' יוסי בן יאסיין ור' יהודה הנחתום – שלבן בתירא – ניתן לתקן רק לפני שקידש.

                                                                                a. ר"נ – סברא – למה לחלק בין לפני לאחרי קידוש? הרי זה תלוי אם הקמיצה על ידי הפסול נחשבת עבודה לפסול.
                                                                                תשובה – הקמיצה נחשבת עבודה, אך נגמרת רק בהכנסה לכלי.

                                                                                b. הרי גם אם לא קידש, כשמחזיר לכלי המקורי – קידש ופסל?

                                                                                1.  רי"ח – כי צריך כוונה.
                                                                                (אמנם גם כשיש כוונה, לא ניתן להקריב, אלא זה רק "קידש" לעניין זה שנפסל).

                                                                                2. רב עמרם – החזיר בצורה שלא מקדשת – שלא נכנס לאויר הכלי כי הכלי גדוש (ומקדש גם בלי כוונה).

                                                                                [בירור טכני – הרי צריך לקמוץ מתוך הכלי, וכשקמץ יש גומא, ועכשיו מחזיר לגומא? אלא שמחזיר לצד הגומא. אבל אז זה לא החזרה? מנענע את הכלי עד שמתיישר לגומא, ונחשב כמעשה קוף].

                                                                                [3. ר' ירמיה – תירוץ שיכלו לומר – שהחזיר לכלי על הקרקע. אלא מכאן שגם כלי על הקרקע מקדש].

                                                                                ג. קמיצה/קידוש הקומץ מ/בכלי שאינו מוחזק באויר

                                                                                A. רב ירמיה כאמור – לא צריך להגביהו (בקמיצה ובקידוש),

                                                                                B. ר' זירא – אבימי – צריך להגביהו (בקמיצה וקידוש)

                                                                                (אבימי הדגים לר"נ קמיצה +קידוש בכלי שעל הקרקע, אך הסביר שהכוונה שהכהן מגביהו (ורצה ללמדו דין אחר ביחס לכלי (שאפשר של עץ (תוס')). (וממילא צריך 3 כהנים (כי הכל בימין)).

                                                                                הקשה ר"נ ממשנה (יב.) – המשנה מפרטת את עבודות המנחה לגבי מחשבת פיגול, ולא הזכירה את החזקת הכלי?

                                                                                תשובה – אכן צריך להרים, אך זאת לא "עבודה" ומחשבת פסול לא פוסלת בה (ר' גרשום בשטמ"ק).

                                                                                C. רב ששת (לשואלים אותו) – לא צריך (לגבי קמיצה)

                                                                                הראיה – כשלקחו את בזיכי הלבונה מלחם הפנים – לא הגביהו את השולחן.
                                                                                [מניין שלא הגביהו – במשנה (צט:) מתואר ששני כהנים לקחו את הבזיכין ושניים את הלחם, ולא מוזכר עוד כהנים שהגביהו (וכאן א"א לומר כמו במשנה בדף יב. שהמשנה פשוט לא פרטה את כל המעשים, כי כאן היא לא מפרטת את העבודות אלא את כל מה שהכנים עושים)].
                                                                                וכן מסכים רבא, אך זה רק לגבי ההכנסה לביסה והקמיצה.
                                                                                (ז: 6+)

                                                                                D. רבא – אבל מה לגבי קידוש הקומץ? האם ללמוד מהקמיצה שלא צריך, או מקבלת הדם שצריך? ובסוף מכריע ללמוד מהדם שצריך.

                                                                                [וקשה – לגבי קומץ שקידשו בשני כלים – ר"נ פסל (כמו בקבלת הדם) ורבא התיר? תשובה – אכן גם רבא חזר בו ופסל].

                                                                                (ומניין שבדם צריך בכלי אחד – נראה מחר…).

                                                                                השיעור מנחות ז – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                25 min

                                                                              About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                                              From the publisher's feed

                                                                              הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.