השיעור מוקדש לרפואת גלעד בן יהודית משפחת בר-אוריין
בתוך שאר חולי ישראל
רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר
https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_015.mp3
Download
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
סיכום הדף יומי, שבועות דף טו
(יד: שורה אחרונה עד טז. 1+)
תהליך הרחבת העזרה והעיר
המשנה
העזרה – לאכול שם קודשי קודשים, ולחייב טמא שנכנס בכרת/עולה ויורד,
העיר – לאוכל מע"ש וקודשים קלים
מי צריך להסכים: מלך, נביא, אורים ותומים ובסנהדרין של 71
הולכים עם 2 לחמים מסביב להיקף השטח החדש
[בקידוש העיר – הביאו 2 קרבנות תודה, ולקחו מכל קרבן 1 מ40 הלחמים, בקידוש העזרה – הלכו עם מנחות]
וחברי הסנהדרין הולכים אחרי נושאים הלחם, ואחריהם העם
ובסוף לגבי הלחמים – הפנימית נאכלת, החיצונה נשרפת.
גמרא –
א. מנא הני מילי שצריך מלך, נביא, אורים ותומים ובסנהדרין של 71 –
כמו במשכן שהיה מלך ונביא (משה), אורים ותומים (אהרן) וסנהדרין של 71 (הזקנים)
ומניין שזה גם לדורות – וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כׇּל־כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ (שמות כה, ח-ט) – וכן תעשו לדורות.
מקשה רבא – והרי לגבי הכלים יש הבדל בין המשכן למקדש –
שבמשכן משחיתן מחנתכן, ואילו אחר כך עבודתן מחכנתן?
תשובה – שם יש לימוד שזה לא כמו במשכן:
(והגמרא מביאה שני לימודים ומראה למה כל אחד בפנ"ע לא מספיק)
דחייה – אולי תדייק אחרת: אותם במשיכה, ואילו לדורות – או משיחה או עבודה?
דחייה – אולי צריך גם משיחה וגם עבודה?
יְשָׁרְתוּ־בָם – ללמד שאי אפשר בלי עבודה,
וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם – שצריך דווקא עבודה ולא משיחה.
ב. במשנה: "בשתי תודות"
A. תנא (לגבי העיר) – הכוונה לשני לחמי חמץ של שני קרבנות תודה ולא לבשר הקרבןמקור – כשנחמיה קידש מחדש את ירושלים – וָאַעֲלֶה אֶת־שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה, וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה לְשַׁעַר הָאַשְׁפֹּת (נחמיה יב, לא)
אם הכוונה לקרבן גדול (פר ולא כבש) – שיכתוב פר,[1]
ואם הכוונה פרים גדולים ולא קטנים – הרי לה' זה לא משנה (אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמיים)
אלא הכוונה ללחמים הגדולים שבלחמי התודה – לחמי החמץ,
דתנן (משנה מנחות עו:) – לחמי התודה (40) היו באות מסה"כ 20 עשרון (=2 איפות),
10 ל10 חלות חמץ,
ועוד 10 ל30 חלות מצה (חלות, רקיקין, רבוכה),
(המקור שזאת החלוקה מופיע בגמרא שם)].
כלומר מקריבים מנחה, מקטירים את הקומץ למזבח, ועם השיריים (שהכהנים אוכלים) – הולכים בהיקף גבול העזרה.
ולמה – צריך משהו שמגדיר את הגבול שהוא יוצר כלומר שאם יצא ממנו – ייפסל:
ירושלים – לחמי תודה – שאם יוצאים מירושלים נפסלים
העזרה – שיירי מנחה – שאם יצאו מהעזרה נפסלו
אז שגם כאן ישתמשו במנחת חמץ?
תשובה – אין דבר כזה מנחת חמץ (זה אסור)
תשובה – לפני יו"ט הלחם עוד לא קדוש בקדושת הגוף (כי מתקדש רק כששוחטים את כבשי העצרת), ולכן לא נפסל ביציאה מהעזרה – שזה לא טוב.
תשובה – צריכים לקדש ביום סיום הבנייה.
תשובה – אסור לבנות את המקדש ביו"ט.
הלחמים ייפסלו בלינה (צריכים להאכל עד חצות הלילה שבמוצאי יו"ט).
תשובה – אסור לבנות בלילה.
לכן לסיכום – א"א להשתמש בחמץ כמו התודה,
אבל אומר הירושלמי – אמנם לא עשו חמץ, אבל כן השתמשו דווקא במנחת מאפה תנור (שגם היא לחם, שלפחות בזה יהיה דומה ללחמי התודה).
ג. בשיר
ת"ר – ארבעה מזמורי תהלים –
(מלבד המזמור הראשון שהוא הודיה כללית, שאר המזמורים הם הודיה/תפילה על הצלה ממי שמפריע לבנות את המקדש)
[זה נקרא שיר של פגעים – "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך" (פסוק ז)
או שיר של נגעים – "ונגע לא יקרב באהוליך" (פסוק י)
[ואגב "יושב בסתר עליון" – ריב"ל היה אומר אותו לפני שהלך לישון.
והרי ריב"ל אבר ללחוש פסוק למכה להתרפאות?
תשובה – להגנה מותר, לריפוי אסור.
והרי לריפוי מכה לא רק "אסור" אלא במשנה בסנהדרין צ. – אין לו חלק לעולם הבא!
תשובה – שם זה כשיורק על המכה ואז אומר פסוק.
ריפוי בלי לירוק – אסור
ריפוי עם לירוק – אין לו חלק לעוה"ב.
אבל לומר פסוקים בתור
תפילה – ודאי מותר.
ד. סדר ההליכה עם התודות
במשנה כתוב (סוף יד.) – "ובית דין מהלכין, ושתי תודות אחריהן, וכל ישראל אחריהן"
לא – וָאַעֲלֶה אֶת־שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת…
לב –
וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה.
וזה כוונת המשנה – ובית דין מהלכין, ושתי תודות, והבית דין אחריהן.
דעה אחת – זו כנגד זו במקביל
הם הלכו מחוץ לחומת העיר, והפנימית היא הקרובה יותר לחומה.
ולפי"ז מובן שהחיצונה נשרפת כי היא יצאה מהגבול, והפנימית נאכלת – כי החיצונה יוצרת את הגבול ממנה ופנימה, והפנימית בפנים ולא יצאה.
דעה שנייה – זו אחר זו, בטור.
הפנימית היא האחורית, שקרובה יותר לדייני הבי"ד שהולכים אחרי התודה.
לפי"ז קשה – או ששתיהן יאכלו כי הם בתוך הגבול החדש, או ששתיהן ישרפו?[2]
תשובה – זה על פי נביא, ואין בזה טעם.
(וכך מוכח – כי באמת גם לדעה שהלכו במקביל – שתיהן קידשו את השטח, כך שגם שם או ששתיהן בפנים או ששתיהן בחוץ).
[1] (קרבן תודה אפשר להקריב מהבקר או הצאן)
[2] לכאורה אפשר לתרץ שהראשונה יוצרת את הגבול, כשהיא בתוך הגבול, וכך השנייה שהולכת ישר אחריה נמצאת כבר בתוך הגבול ולכן לא נשרפת.
השיעור שבועות דף טו, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
