הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לעילוי נשמת הוריו של אחד הלומדים, משולם בן איתמר זאב הלוי (המכונה: מקס) ז"ל, וסימי לייזה בת משה ואוגוסטה (המכונה: סוזן) ז"ל, שלהם יארזייט בכ"ו וכ"ט טבת

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(זבחים ה:  – ו. במשנה)

א. צריכותא – גם כשהיתה לו שעת הכושר, וגם כשנטרף אחרי שהוקדש – פסול.

השיעור מנחות ו – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת הוריו של אחד הלומדים, משולם בן איתמר זאב הלוי (המכונה: מקס) ז"ל, וסימי לייזה בת משה ואוגוסטה (המכונה: סוזן) ז"ל, שלהם יארזייט בכ"ו וכ"ט טבת

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ה. שורה 5 – ה: שליש עליון)

המשך סוגיית העומר שנקמץ שלא לשמה

ב. שיטת רבא – אין פסולי מחשבה כלל במנחת עומר

השיעור מנחות ה – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואה שלמה עבור רחל בת אסתר-שושנה הי"ו בתוך שאר חולי עמו ישראל והצלחה לעם ישראל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

דיני "שלא לשמם"

סיכום הסוגיה: המקור העיקרי לפסול במנחות חוטא וסוטה הוא המילה "היא", והדיון המרכזי הוא סביב ניסיונו של רב להרחיב את הפסול גם לקורבנות "מכשירים" כמו מנחת העומר ואשמות מסוימים.

השיעור מנחות ד – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואה שלמה עבור רחל בת אסתר-שושנה הי"ו בתוך שאר חולי עמו ישראל והצלחה לעם ישראל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מנחות ב: באמצע – ד. שורה 9)

חלק א – סקירה כללית

א. סתירה בדעת ר"ש 

ברייתא א – במנחות שלא לשמה לא משפיע (כי ניכר לעין שהמחשבה לא נכונה)

ברייתא ב – שלא לשמה משפיע.(היקש לחטאת ואשם).

ב. השיטות השונות בקצרה

רבה

רבא

רב אשי

הסברא של "ניכר שזה מחשבה שלא לשמה" זה סיבה ל

להתעלם מהמחשבה

להתייחס למחשבה

לימוד "וזאת תורת המנחה"

אין

יש

אין

כדי שהמחשבה תקלקל צריך לומר מנחה

לא צריך

צריך

חלק ב – היאור מפורט

א. ביאור שיטת רבא

הרי גם בחטאת כתוב "וזאת תורת החטאת"? נכון! גם שם לר"ש לא יפסול.

ב.  ביאור שיטת רב אשי

1. האם נאמר כך גם בחריבה לשם בלולה? כן (צריך לומר "מנחה בלולה").

ג. ביאור שיטת  רבה

A. אביי – אים אפשר לחלק בין שינוי קודש לשינוי בעלים, הרי למד מהיקש ש"שלא לשמה" משפיע? תשובה – ר"ש דורש טעמא דקרא, וההיקש רק כשלא ניכר שאינו לשמה.

B. מקרים בקרבנות העוף וזבחים שגם בהם ניכר שאינו לשמה.

[סוגי התשובות שנראה: 1. אינו ניכר שאינו לשמה. 2. עבריין. 3. כניעה – אכן ר"ש מודה גם בזה].

a.       בקרבנות העוף – עשה עולת עוף למעלה (מליקה/הזאה) ואומר שזה לשם חטאת העוף. תשובה – אינו ניכר, כי גם חטאת העוף אפשר למעלה (1).

b.      בזבחים –

1.      שוחט ק"ק בצפון ואומר שזה קק"ל – תשובה – לא ניכר, כי גם קק"ל אפשר בצפון.

2.      זכר-נקבה, שנה-שנתיים, שעיר/פר – כבש.

אבל הרי פר– כבש ודאי שמים לב! לכן כאן הגמרא נכנעת – שגם כאן ר"A סובר שהמחשבה לא משפיעה.

השיעור מנחות ג – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואה שלמה עבור רחל בת אסתר-שושנה הי"ו בתוך שאר חולי עמו ישראל והצלחה לעם ישראל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מנחות ב. – ב: באמצע)

א. המשנה –

גמרא

ג. דעת ר"ש

השיעור מנחות ב – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואה שלמה עבור רחל בת אסתר-שושנה הי"ו בתוך שאר חולי עמו ישראל והצלחה לעם ישראל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קיט: 11- עד סיום המסכת בעמוד ב)

(לגבי הדינים השונים, למשל שבבמה קטנה אין חיצוי למעלה ולמטה, אין חזה ושוק, ועוד)

א. רמי בר חמא – שחט לבמה קטנה, ואז הכניס לבמה הגדולה (לגבי חיצוי – זריקת הדם בעולה ושלמים דווקא למטה))[1]

גירסא א – הולכים לפי מקום ההקרבה (גדולה), ויש חיצוי.

וכן ר' אלעזר – שאם הקדיש ושחט לבמת יחיד ואז הכניס – מחיצות הבמה הגדולה קלטו את הקרבן לכל הדינים.

גירסא ב – הולכים לפי ההקדשה (קטנה), ואין חיצוי.

ראית רבה: בקודשי במה קטנה אין חזה ושוק, אפילו שהקריב בבמה גדולה, כלומר לפי ההקדשה (לגירסא א זאת קושיה, לגירסה ב זאת ראיה).

אך דוחה הגמרא – אפשר לגרוס שבבמה קטנה אין חזה ושוק, אבל לקודשי במה קטנה הקריב בגדולה יש – כלומר לפי מקום ההקרבה.

(קיט: 1-)

ב. בהנחה שהולכים לפי מקום ההקרבה (הבמה קולטת) – מה אם הכניס ואז הוציא?

מקרים בהם התשובה ברורה:

השאלות הן במצבי הביניים –

תשובה – זה כמו כששחט עולה בדרום (פסול) ואז העלה למזבח –

רבה – גם אם עלו – ירדו (לא נקלט) (ויש מעילה רק מדרבנן)

זה לא נחשב פסולו בקודש, כי שחיטה בדרום נחשבת כמו סתם חניקה.

רב יוסף – כיוון שעלו – לא ירדו (נקלט) (ויש מעילה מדאורייתא).

זה כן פסולו בקודש (שהרי בקודשים קלים כן שוחטים גם בדרום).

דחייה – זה לא דומה (ולכן נשאר בתיקו) –

לרבה – אולי בצפון לא נקלט כי לא ראוי למזבח, אבל בבמה הגדולה נקלט כי ראוי.

לרב יוסף – אולי בצפון נקלט כי דרום וצפון הם באותו מקום, אבל  בחוץ ובתוך הבמה הגדולה זה שני מקומות ולא נקלט.

[הגמרא אומרת שזאת מחלוקת רבה (ירדו) ורב יוסף (לא ירדו), ושבכ"ז ר' ינאי מתלבט בזה,

(קכ. באמצע)

א. בתהליך ההקרבה – דינים במחלוקת:

רב – כשר בלילה, שמואל – פסול

והמחלוקת היא סביב סתירה שהעלה ר' אלעזר בפסוקים בשמ"א יד, שאחרי הקרב עם פלשתים שאול אמר לעם לא לאכול את השלל על הדם (עם הדם בפנים/לשחוט לקודשים בלי לזרוק את הדם על המזבח) אלא לעשות במה ולהקריב:

מצד אחד בפסוק לג – "וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם גֹּלּוּ־אֵלַי הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה"

שמואל שאוסר בלילה בבמה קטנה –

הפסוק של היום – קודשים בבמה קטנה

הפסוק של הלילה – חולין.

רב שמתיר בלילה בבמה קטנה –

הפסוק של הלילה – בבמה קטנה.

הפסוק של היום – בקודשים שהקדישו לשם במה גדולה

[הבהרה –

(קכ. שליש תחתון)

רב – לא צריך, רי"ח – צריך

רב – הכוונה רק לבמה גדולה, (ולכן בהר סיני לא היה – כי זה היה במה קטנה)

רי"ח – הכוונה גם לקטנה (ובהר סיני לא היה צריך כי זה לפני פירוט דיני הפשט וניתוח (כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד – קטו: למטה)).

(כיוון שזאת ברייתא חשובה – נציין אותה כסעיף נפרד).

ב. הברייתא כרי"ח – מה צריך או לא צריך בבמה קטנה

לא צריך:

(תזכורת – יש מחלוקת במשנה בדף קח. האם בכלל צריך "מזבח" בחוץ (לגבי שחיטה בחוץ ולגבי במות קטנות) – רי"ס צריך, ר"ש – לא צריך)

צריך:

(קכ. 4-)

ג. המשך המשנה – דברים שיש בבמה קטנה: זמן (חשב לאכול אחרי הזמן), נותר (אכל בפועל אחרי הזמן), טמא

ת"ר – מקורות –

לכאורה לן (נותר) לא פסול בבמה –

מקורות שפסול –

דחייה – מה לעוף שהזר פסול בהם,[2]

ומכאן גם לומדים לנותר (גז"ש לפיגול)

הדרן עלך פרת חטאת, וסליקא לה מסכת זבחים

[1] נלך לפי גרסתנו, ולא לפי רש"י והשטמ"ק שהופכים פה הכל.

[2] לכאורה אפשר גם לדחות: אמנם בבמה הקטנה יש פסול של מום, אבל גם שם זה דווקא בבהמות ולא בעופות (אם בכלל יש עופות בבמה קטנה – זאת כאמור מחלוקת), אז זה שיש שם פסול של מומים לא מראה על שום חומרא ביחס לבמה הגדולה.

השיעור זבחים קכ – שיעור דף יומי – סיום מסכת זבחים! הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קיט. 5+ עד קיט: 11-)

א. מקור שהותרו הבמות

דברים יב:

ט – כִּי לֹא־בָאתֶם עַד־עָתָּה אֶל־הַמְּנוּחָה (שילה) וְאֶל־הַנַּחֲלָה (ירושלים) – שאז יהיה איסור הבמות.

ומזה שהתורה הפרידה בין המנוחה לנחלה – משמע שביניהם יש עוד תקופה של היתר הבמות (נוב וגבעון).

ב. בתקופת נוב וגבעון – אוכלים קודשים קלים ומעשר שני בכל ישראל (גירסת רש"י)

ושואל ר"ל – מילא קודשים קלים, כי כיון שמקריבים בכל הארץ אז גם אוכלים בכל הארץ, אבל מע"ש אינו קרבן, למה נאכל בכל הארץ?

תשובות:

פסוקי הגז"ש:

דחייה – אם כן אז שגם קודשים קודשים ופסח לא יצטרכו את משכון נוב וגבעון, כי הרי גם הם בפסוק של מעשר שני שבו כתוב "שם".

וממילא – לא מקריב מעשר בהמה, כי זה חובה

[ואילו לר"י שחולק ואומר שהיחיד כן מקריב חובות

אפילו שזה לא "בירה" (אין ארון)?

(קיט. שליש תחתון)

דברים יב:

נראה 4 דעות לגבי מה זה מנוחה ונחלה:

ברייתא א –

רבנן (ומשנתנו כאמור): מנוחה – שילה, נחלה – ירושלים

מקור שנחלה זה ירושלים – "הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר" (ירמיהו יב)

ר"ש להפך – מנוחה – ירושלים, נחלה – שילה

מקור שמנוחה זה ירושלים – "זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּיתִיהָ" (תהלים קלב).

הערות:

תשובה – הכוונה: לא רק שלא באתם לירושלים, אלא אפילו לא לשילה.

(קיט. 3-)

ברייתא ב –

רי"ש (לחומרא) – שניהם שילה

ויוצא שאין מקור להיתר של נוב וגבעון בין שילה לירושלים,

רשב"י – שניהם ירושלים

ויוצא שעד ירושלים יש היתר הבמות.

סיכום הדעות –

גלגל – היתר,

שילה, נוב וגבעון –

רבנן ור"ש 1 – שילה איסור, נוב וגבעון מותר

ירושלים – איסור

דיונים:

אם שניהם שילה –

מנוחה – נחו מהכיבוש

נחלה – ששם חילקו את הנחלות.

אם שניהם ירושלים –

מנוחה – שהארון נח שם.

נחלה – נחלת עולמים.

תשובה – זו היתה הוראת שעה.

(קיט: שליש עליון)

תזכורת: בזמן איסור הבמות – אם עבד בחוץ עובר על עשה + לאו (כרת).

הפסוקים (ויקרא יז):

שחיטה בחוץ –

הקדיש בזמן איסור הבמות –

א-ב וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו וְאֶל כׇּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לֵאמֹר.

ג – אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.

ד- כרת –  וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה', דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ.

הקדיש בזמן היתר הבמות[1] –

ה- עשה – לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַה' אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל-הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַה' אוֹתָם.

ז– לאו – וְלֹא-יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת-זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם  חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה-זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם.

הקטרה (העלאה) בחוץ –

ח – העלאה –  וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּתוֹכָם  אֲשֶׁר-יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ-זָבַח.

ט – כרת – וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה' וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו.

המשנה

הקדיש כשהיה אסור, והקריב בחוץ כשמותר – יש ביטול עשה, אבל אין לאו

כי פסוקים ה-ו מדברים על הקדיש בזמן היתר הבמות,

רב כהנא – יש כרת,

כי פסוק ח (פסוקי הכרת של העלאה) מתחיל ב"וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר",

דוחה רבה – אין כרת:

(קיט: מתחת לאמצע)

[האם יש מנחה בבמה: לרבנן – יש מנחה, לר"י – אין.

כאמור – הפסוק עוסק בהקדיש בזמן היתר הבמות (שאז היה מותר לזבוח על פני השדה), אבל מקריב בזמן איסור הבמות.

והמילה "אוֹתָם" מיותרת, ובאה ללמד – דווקא זבחים ולא מנחות.

"…וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ" (שמות כז, ה) – "המזבח" מדגיש שזה דווקא במזבח שבמשכן.

[1] זה לפי החלוקה שראינו בדף קו

השיעור זבחים קיט – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קיח. שליש תחתון עד קיט. 5+)

א. משכן שילה היה שילוב של קבוע וארעי – הקירות מאבנים, הגג מיריעות

מקור –

מצד אחד – "וַתְּבִאֵהוּ בֵּית ה׳ שִׁילֹה" (שמ"א א, כד)

(קיח.

ב. קודשים קלים אוכלים בכל הרואה

ואולי צריך לדייק – לא מקריבים אבל כן שוחטים?

(קיח: 8+)

– מה אם רואה רק בעמידה (האם מותר, האם צריך לאכול בעמידה או יכול בישיבה)?

– אם נמצא במקום שבשפת הנחל רואה, אבל תוך הנחל לא רואה?

תיקו.

(קיח: שליש)

ג. באיזה שבט היתה שילה

מקשה רב יוסף – זה היה באפרים – מהפסוק שראינו לעיל – "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר" (תהלים עח)?

עונה רב אדא – המשכן בבנימין, והסנהדרין באפרים (הפסוק בתהלים), על רצועה שיצאה מאפרים דרומה לתוך בנימין.[1]

כפי שגם במקדש –

(קיח: שליש תחתון)

רבי (כאמור) – שילה בבנימין

ת"ק – שילה לא בבנימין

(קיח: רבע תחתון)

אוהל מועד – 39

כי נבנה בשנה השנייה, ונשאר 39 עד הכניסה לארץ.

בגלגל – 14

7 שנות כיבוש –

בסוף שנות הכיבוש כלב מבקש את חברון, ואומר (יהושע יד) –

ונחשב:

ואם אחרי שנות החלוקה הוא בן 85,

7 שנות חלוקה –

מתי הפסוק נאמר?

באיזה שנה לכניסה לארץ נחרב הבית –

מתי היה היובל –

שילה – 369

(את החישוב של זה עושים אחרי החישוב של נוב וגבעון)

כאמור, מהכניסה לארץ ועד בניית המקדש היו 440 שנה.

מזה נוריד את שאר התקופות – 440-14-57= 369

נוב וגבעון – 57 –

נוב וגבעון זה התקופה שבין חורבן שילה לבין בניין המקדש:

20 – אחרי חורבן שילה הארון היה 20 שנה בקריית יערים,

שהם: 10 של שמואל, 3 של שאול, 7 לדוד בחברון

33 – דוד מעלה את הארון לירושלים ומולך שם עוד 33 שנה

4 – שלמה בנו בנה את המקדש בשנה ה4,

אז בסה"כ – 20+33+4 = 57.

[1] קשה, שבמפות של ימינו של נחלות השבטים שילה ממש באמצע אפרים, ולא קרובה כלל לבנימין.

השיעור זבחים קיח – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קטז: רבע תחתון – קיח. שליש תחתון)

אנחנו חוזרים למשנה – לתיאור התקופות השונות של המשכן ומקדש.

רב הונא – "בכל מקומות ישראל" –

מה הכוונה:

דחייה מברייתא:

והחידוש – שאפילו שבאמצע פירקו את המשכן, זה עדיין נחשב בתוך המחנה.

המקור – "וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר ב, יז) – אע"פ שנסע – אוהל מועד הוא (והמחנה סביבו נחשב מחנה ישראל).

הגבלה – דווקא קודשים קלים, אבל קודשי קודשים א"א לאכול אחרי פירוק האוהל, כי הם צריכים מחיצה וברגע שפירקו – נחשב שיצאו ממחיצתם (תוס' ד"ה אימא).

(קטז: 4-)

מבוא – שילוח הטמאים מהמחנות השונות:

טמא מת וטבול יום – יוצא ממחנה שכינה (ההיכל), ומותר בלוויה (בהר הבית)

זב – יוצא ממחנה שכינה + לוייה, ומותר במחנה ישראל (ירושלים)

מקור – "וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם" (במדבר ה, ג) – תן מחנה לזה ומחנה לזה.

מצורע – יוצא מ3 המחנות.

מקור – "בָּדָד יֵשֵׁב" (ויקרא יג, מו) – שלא יהיה עם שאר הטמאים.

מה הכוונה:

דחייה – הרי למדנו שלכל טמא יש מחנה אחר שמותר בו, ואם נוותר על אחד המחנות יוצא ששני טמאים יהיו יחד.

(כלומר:

[ומניין שבמדבר מחנה לוייה כן קלט –

[לאיפה לוי גולה –

– לעיר לוייה אחרת

– ואם גלה בשכונה לשכונה בתוך עירו – גם מספיק, אך לא יוכל לצאת מהשכונה.

מקור – "כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד־מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל" (במדבר לה, כח) – עיר שקלטתו כבר]].

(קיז. באמצע)

ת"ר –

אבל נחלקו לגבי מנחה ונזירות –

(קיז: 1+)

ר"מ – כן –

"לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כׇּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. כִּי לֹא־בָאתֶם עַד־עָתָּה אֶל־הַמְּנוּחָה וְאֶל־הַנַּחֲלָה…" (דברים יב),

הפסוק מתייחס לגלגל, שאז מקריבים את הישרות ("הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו") – כלומר נדרים ונדבות.

חכמים 1 – לא –

מנחות – כי אין מנחה בבמה (המקור בדף קו (רש"י))

נזירות – כי אמנם התנדב להיות נזיר, אבל הקרבנות הן חובה.

(קיז: 7+)

שמואל – המחלוקת בחטאת ואשם,

רבה – המחלוקת בעולה ושלמים,

ראיה מברייתא שיש דעה שנזיר לא מביא שלמים– בבמה קטנה מביאים שלמים (רגילים, לאו דווקא של נזיר), אבל לא צריכים לתת מהם לכהן חזה ושוק.

למה הברייתא לא אמרה שגם לא נותנים זרוע במקרה של שלמי נזיר? כנראה כי נזיר כלל לא מביא שלמים בבמה קטנה.

ר"י – כן

– לא

(קיז: 4-)

הדעות שלא – "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (שופטים יז, ו) – "איש" (יחיד) – רק "הישר בעיניו" – נדבות.

ר"י שכן –

[אם כן למה כתוב "איש"? להתיר זר בבמה קטנה.

והרי לזה יש מקור אחר – "וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת־הַדָּם עַל־מִזְבַּח ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" – שצריך כהן דווקא כשזה פתח אוהל מועד.

תשובה – אם משם היינו חושבים שצריך לפחות בכור, קמ"ל שלא].

(קיח. 8+)

חכמים 1 – במדבר ובתקופת הגלגל – לא היו נסכים,

חכמים 2 – כבר במדבר היו נסכים במשכן,

(קיח. 10+)

ר"ש – "וַיַּחֲנוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת־הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ…" (יהושע ה, י), והרי ברור שעשו, אלא זה מלמד שעושים רק חובות כמו פסח.

שאר הדעות – הפסוק מלמד שערל שהוא טמא מת – ניתן להזות עליו אפילו שהוא עדיין ערל.

(כי עם ישראל טבל ב8 בניסן,

(קיח. שליש)

לכאורה זה לא מוסיף על ר"ש,

כי כיוון שהברייתא הזכירה את פסח בנפרד, למרות שגם זה חובה שקבוע לה זמן, מכאן שבא לומר שחוץ מפסח – מקריבים בבמת ציבור רק קרבן חובה שיש כנגדו בבמת יחיד קרבן נדבה, ולכן:

עולת תמידין ומוספים כן – כי יש ליחיד עולת נדבה בבמה

חטאת מוספים לא – כי אין ליחיד חטאת בנדבה.

מנחת חביתין לא – כי סובר כרוב הדעות שיחיד לא מקריב מנחה בבמה,

שלמי ציבור לא – כי אמנם יחיד מביא שלמים אבל זה שלמים מסוג אחר (קודשים קלים ולא ק"ק (רש"י).

השיעור זבחים קיז – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קטו: שליש עליון – קטז: רבע תחתון)

אנחנו מגיעים לחלק השני של המשנה בדף קיב:, עם התיאור של התקופות השונות של היתר ואיסור הבמות ומה מותר ואסור בכל תקופה.

כאמור במשנה – בתקופה הראשונה העבודה היתה בבכורות,

רב הונא – ופסקו, כלומר זו היתה הפעם האחרונה.

והקשה רב חסדא –

תשובה – זאת מחלוקת תנאים:

רבי – הכוונה לכהנים (נדב ואביהוא), כלומר הבכורות פסקו בפסוק הקודם וכאן זה כבר הכהנים

[קשה –

איפה ה' אמר?

תשובה – "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי" (שמות כט, מג) – לא כאזהרה אלא כאמירה – שהמשכן יתקדש על ידי לקיחת מכובדיו.

[ומשה אמר זאת לאהרן וזה הרגיע אותו (וידום אהרן),

והגמרא מביאה אמירות דומות על מעלת השתיקה אצל דוד ושלמה,

ואמירה נוספת שה' מתעלה כשעושה דין בקרוביו].

(קטו: 5-)

ר' ישמעאל – כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד

לא היו צריכים הפשט וניתוח, כי דינים אלו עוד לא נתנו למשה.

ר"ע – כללות ופרטות נאמרו כבר בסיני, נשנו באוהל מועד ונשתלשו בערבות מואב.

צריכים הפשט וניתוח – כי גם דינים אלו כבר ניתנו.

(קטו: 3-)

עד שלא הוקם המשכן:

א. מקריבים את כל החיות – זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומים

בהמה – כולל את כל סוגי החיות הטהורות

ואולי זה לאפוקי טריפה?

[הפסוקים:

אם טריפה לא יולדת –

אם טריפה יולדת –

[מניין שנח לא טריפה –

דחייה – אולי הכוונה למידות שלו.

ולסיכום – יוצא שגם לפני המשכן היה אסור –

מחוסר איבר – וּמִכׇּל־הָחַי (ו)

ושאינו יולד – לְחַיּוֹת זֶרַע (ז)

טריפה –

אם לא יולדת – לְחַיּוֹת זֶרַע (ז)

אם יולדת – לְהַחֲיֹת אִתָּךְ (ו)

(קטז. שליש)

ב. טהורים, אבל לא טמאים

שאלה – והרי לא היו טמאים לפני מתן תורה?

תשובה – הכוונה לאלו שעתידים להיות טמאים (לפי הגירסא במסורת הש"ס)

ואיך ידעו?

ואיך נח ידע? ידע בדרך נס:

(קטז. באמצע, אמר מר)

ג. הכל קרבו עולות

תשובה (רש"י, ולפי גירסת השטמ"ק) –

לפני שהיה עם ישראל – כולם (בני נח) רק עולות – ועל זה דיברה הברייתא,

(ומשמע שכך זה גם המשיך אחרי הקמת המשכן).

ראיה שהקריבו רק עולות:

"עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן" (שה"ש ד, טז) – יתנערו מכאן בני נח שמקריבים רק בצפון – עולות, ויבואו עם ישראל שמקריבים גם בתימן (בדרום) – שלמים.[2]

דחייה – כפשוטו – הכוונה לקיבוץ גלויות מהצפון והדרום.

ראיות שהקריבו שלמים:

דחייה – הכוונה שהביא מהשמנים שבצאנו, ולא שהביא שלמים.

דחייה – הכוונה לחולין (לאכילה) ועולות (להקרבה).

תגובות –

(קטז. שליש תחתון)

ד. מאמר מוסגר – מתי היה יתרו

ר' יהושע – שמע על מלחמת עמלק, כלומר לפי סדר התורה, ויתרו לפני מתן תורה.

ר' אלעזר המודעי – שמע על מתן תורה, ויתרו אחרי מתן תורה.

וממשיך לתאר שבשעת מתן תורה כל העולם שמע ורעד ואמר שירה,

ר"א – שמע על קריעת ים סוף, ויתרו לפני מתן תורה

וכפי שגם רחב אומרת למרגלים – "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה׳ אֶת מֵי יַם סוּף… וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא־קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם" (יהושע ב, י-יא)[3]

[ואגב – יש פסוק דומה גם לגבי מעבר הירדן:

והגמרא משווה –

ואילו אצל רחב כתוב יותר מזה – "וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא־קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ" – שאפילו לא היה למלכים כח גברא להקשות האיבר (היא היתה במקצוע, לכן ידעה (ובסוף נתגיירה)).

(קטז: 6+)

ה. המשך הברייתא – עובדי כוכבים בזמן הזה רשאין לעשות כן (להקריב בבמות)

כמו שרבא שלח תלמיידם להורות לאיפרא הורמיז איך להקריב קרבנות.

(קטז: באמצע)

אביי – זה שגם העצים צריכים להיות חדשים – זה כר' אלעזר בן שמוע,

והרי ר"א בן שמוע אומר שבבמה לא צריך?

[איפה אמר את זה –

ויש לזה 3 תירוצים:

ובהמשך – והרי עדיין יש סתירה בין זהב וכסף?

תשובה – גם שם מדובר בעצים חדשים (הכלים נבנו אבל עוד לא השתמשו בהם).

[1] איך האמורא השני יסתדר עם הברייתא?

[2] (מכאן עולה שבני נח מקריבים רק עולות גם אחרי הקמת המשכן (כי הפסוק מתייחס לעתיד לבוא)).

[3] נפרש לפי המרש"א שהפסוק של רחב הוא הפסוק העיקרי שהגמרא רצתה להביא, כי הוא מתייחס לקריעת ים סוף, ואת הפסוק השני הגמרא מביאה רק לצורך ההשוואה ביניהם.

השיעור זבחים קטז – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.