הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By אורי בריליאנטReligion & SpiritualityJudaism
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • זבחים קטו – שיעור דף יומי

    לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

    בתוך שאר חולי ישראל

    להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_115.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

    סיכום הדף היומי, זבחים קיד

    (קיד: רבע תחתון בנקודותיים – קטו: רבע עליון בנקודותיים)


    המשך ביאור המשנה – שאם אינו כשר בפנים, אינו חייב בחוץ.

    חלק א – קרבנות מחוסרי זמן

    א. המחלוקת באשם מחוסר זמן שלא לשמה
    במשנה – מחוסר זמן (לשמה)
    עולה ושלמים – כשר בפנים (כנדר) וחייב בחוץ.
    חטאת ואשם – פסול בפנים, ופטור בחוץ.
    רב חלקיה מחדש – לגבי אשם – אם מחס"ז + שלא לשמה – כשר בפנים, וחייב בחוץ (בהנחה שסוברים כרבנן שאשם שלא לשמה כשר (כמו בעולה ושלמים), ולכן אמנם לא הגיע זמנו – אך זה רק בעיה אם זה אשם, ך אם משנה לעולה או שלמים – אז כשר בפנים (וחייב בחוץ). אם נסבור כר"א שאשם שלא לשמה פסול, אז ודאי שגם לפני זמנה פסול בפנים ופטור בחוץ (כחטאת).
    אך רב הונא חולק.

    שוב:

    רב חלקיה – כשר (כמו אשם בזמנו שלא לשמה, ובחוץ – חייב), רב הונא – פסול (כי זה מחס"ז, ובחוץ פטור).

    ב. ראיות לרב חלקיה (ודחייתן)

    A. ראיה לאפשרות שלשמה פסול ושלא לשמה כשר – פסח שלא בזמנו (לשמה – פסול, שלא לשמה – כשר).
    דחיית הראיה – פסח שלא בזמנו הוא באמת שלמים.

    B. ראיות ישירות לאשם מחס"ז שלא לשמה שכשר, משתי ברייתות בת"כ:

    (הגמרא מביאה 2 ברייתות צמודות בת"כ. הדיון על הברייתא הראשונה מפוצל – בתחילת העמוד ובסופו, כאן נחבר את שני הדיונים).
    שתי הברייתות עוסקות במה כלול ומה לא כלול בלאו של עבודה בחוץ:

    a. ראיה ראשונה – כלולים בלאו בחוץ – עולה מחס"ז בבעלים (כמשנתנו), אשם נזיר ומצורע (ולומדים מ"שור או כשב או עז").
    נדייק – אשם כלול, חטאת לא.
    ממילא חייבים לומר שמדובר במחס"ז שלא לשמה וכרב חלקיה.
    (כי אם זה מחס"ז לשמה, אז גם אשם לא כלול (כי בפנים פסול), ואם זה בזמנו שלא לשמה – למה צריך פסוק מיוחד לחדש שהוא כלול בלאו).

    דחיות:
    1. מדובר בזמנו שלא לשמה (וממילא אין ראיה לנושא של מחס"ז).
    [הבהרות: 1. לגבי השאלה – אז מה החידוש? מדובר לפי ר"א שפוסל אשם שלא לשמה בפנים, ואפילו שפסול בפנים – חייב בחוץ! (כיוון שיכל לשחוט בפנים בסתם – והיה כשר, נחשב ראוי לבפנים, ולכן חייב בחוץ). 2. אז למה רק באשם חייב ולא בחטאת? תשובה – אכן חייב בשניהם, וכתבו רק אחד מהם (הטפל).

    [קושיא על הדחייה (ע"א, שליש תחתון)

    (נחזור על העמדת הברייתא – בראיה – מחס"ז שלא לשמה, בדחייה – בזמנו שלא לשמה).
    הרי מזה שרב דימי הקשה על הברייתא ה-1 מברייתא של לוי (ורב אשי ממשנתנו) – שאשם מחס"ז – פסול (וענה ששם מדובר בלשמה), מובן שהם הבינו שהברייתא ה-1 במחס"ז!

    2. תשובת רב הונא – אכן מדובר במחס"ז.
    ובדרך כלל – מחס"ז פסול בפנים גם בשלא לשמה, אלא שכאן מדובר במקרה מיוחד שבגללו כשר בפנים (וחייב בחוץ) – שהקדיש שני אשמות, כך שאחת ממילא תהיה עולה, אז כל אחד נחשב ראוי לעולה קודם זמנו, ואז שחטה לשם עולה קודם זמנה – כשירה גם לפי רב הונא.

    b. ראיה שנייה – לא כלולים בלאו (כי פסולים בפנים) – עולה מחס"ז בגופה, חטאת.

    נדייק – אשם כלול בלאו.
    ממילא חייבים לומר שמדובר קודם זמנו בשלא לשמה – ואשם כשר בפנים וחייב בחוץ.
    (כי אם מדובר בזמנו לשמה – שניהם כשירם בפנים וחייבים בחוץ. ואם מדובר במחס"ז לשמה – שניהם פסולים בפנים ופטורים בחוץ).
    דחייה – הברייתא התכוונה גם לאשם וגם לחטאת (מחס"ז לשמה), וכתבה את העיקר וכלל האת הטפל.
    (הגמרא מוסיפה שזה כר"א שבאשם שלא לשמה פסול. זה לא מוכרח בשביל התירוץ (שהרי העמדנו ב"לשמה"), והעמידו כר"א כי: 1. את הברייתא הקודמת העמדנו כבר כר"א. 2. רק לר"א אפשר להגדיר את האשם כטפל לחטאת).

    (ע"ב 3+)

    חלק ב – אוכל בשר שלא קרב על המזבח
    1. מקריב בחוץ בשר שלא קרב בפנים (אלא נאכל לישראל/כהנים) – פטור, מקור – "אשר יעלה עולה או זבח".
    2. מעשים שונים במקדש (יוצק, בולל, מקבל וכו') – פטור בחוץ – "אשר יעלה" – דווקא פעולה סופית כמו העלאה.
    (וקצת צ"ע – בדף קז. אמרנו לגבי קבלת הדם וקמיצה שאינם כלולים בלאו מעצם זה שאין מקור שהם כן כלולים. אז למה צריך מקור לכל שאר הפעולות שאינן כלולים?).

    השיעור זבחים קטו – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    19 min
  • זבחים קיד – שיעור דף יומי

    לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

    בתוך שאר חולי ישראל

    להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_114.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

    סיכום הדף היומי, זבחים קיד

    {enclose zevahim_114.mp3}

    (קיג: שורה אחרונה – קיד: שליש תחתון)

    חלק א – מיעוט הפסולים, כדי ללמוד שאינן באיסור עבודת חוץ
    לגבי הפסולים – למה לא מועטו מ"ואל פתח אוהל מועד לא הביאו", אלא רק מ"להקריב קרבן לה'"?
    תשובה – אכן בדרך כלל ממועטים גם מביאה לאוהל מועד,
    אך אם היו ראויים להקרבה ואז נפסלו – נחשבים שכראויים לאוהל מועד, ואז ממועטים מההקרבה.
    איך זה ייתכן:
    1. רובע, נרבע וטריפה – נפסלו אחרי ההקדשה.
    (אפשרי רק כי: 1. פסול מציאותי, ולא פסול שתלוי בדעת. 2. שלא נולדו עם הפסול).
    2. מוקצה ונעבד – נעמיד בקדשים קלים וכר' יוסי הגלילי שהם ממונו, וכך יכולים להיאסר אחרי ההקדשה.
    (לא מתאים לאתנן ומחיר – כי יש לימוד בתמורה שהאיסור לא חל על קדשים).
    3. יוצא דופן וכלאיים – כיוון שנולדים עם הפסול, נעמיד שהקדיש העובר בבטן אימו, וכך ההקדש קדם לפסול (בלידה).
    אתנן ומחיר כלב – הקדיש במעי אימו (ונסבור שהקדושה לא חלה עד הלידה, ובכל זאת נחשב ראוי כי בא אגב אימו), ואח"כ הקנה כמחיר כלב/אתנן גם כן במעי אימו (האיסור חל כי כאמור הקדושה לא חלה עדיין).

    חלק ב – שיטת ר"ש – מחסור זמן בחוץ – יש לאו (בלי כרת)


    א. צריכותא
    1. במום עובר סביר לומר כרבנן ובתור קטן – כר"ש (1. כי מום מאוס. 2. מום היה ראוי ונדחה).
    2. במום ותור יותר סביר כרבנן (בעיה בבהמה) מאשר אותו ואת בנו (שזה רק בעיה חיצונית).

    ב. המקור של ר"ש (לאו חדש לגבי מחוסר זמן)

    A. ר' אילעא – ר"ל – "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום" – יש לאו בהקרבת קרבן יחיד של חובה בזמן היתר הבמות.
    והרי קרבן זה הוא מחוסר זמן, ויש איסור (בבמה פרטית וציבורית). ומכאן לומדים גם למחוסר זמן כשיש משכן/מקדש.
    שואל רב ירמיה: לפי זה צריך לאו על מחוסר זמן גם בפנים (והרי ר' זירא – יש רק ביטול עזה).
    1. אכן לר"ש הלאו גם בפנים (מוקד הלאו – מחוסר זמן). ולרבן רק בחוץ (-ר' זירא).
    2. ר"נ בי"צ – גם לר"ש הלאו רק בחוץ (מוקד הלאו – חוץ). ובזמן היתר הבמות, הבמה הגדולה נחשבת בחוץ.

    B. "לא תוכל לזבוח את הפסח…" – ר"ש – מכאן לאו לזובח פסח בחוץ בזמן איסור הבמות.

    למה יש לאו נפרד?
    אלא שהכוונה היא ללפני חצות, ומכאן איסור לאו על מחוסר זמן בחוץ.
    דחייה – מדובר אחרי חצות, אך בזמן היתר הבמות (כי פסח עושים בבמה הגדולה).

    השיעור זבחים קיד – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    21 min
  • זבחים קיג – שיעור דף יומי

    לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

    בתוך שאר חולי ישראל

    להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_113.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

    סיכום הדף היומי, זבחים קיג

    (קיג. תחילת הגמרא – קיג: 2 שורות מלמטה)

    הסעיף הראשון במשנה – פרה אדומה ושעיר המשתלח.

    חלק א – פרה אדומה שנשרפה חוץ מגיתה – לא חייב על עבודת חוץ.

    א. A. אם יש "חוץ", יש מיקום, מהו אותו מיקום (שחוצה לו פסולה, אך לא עובר על עבודת חוץ)
    1. ר"ל – במקום הבדוק מטומאה (מחלוקת מפרשים אם סובר שממש נפסלת אם לא היתה שם, כרגע נניח שכן).
    2. רי"ח – בתוך חומת ירושלים.
    B. למה רי"ח לא ענה שהכוונה לשלא כנגד פתח ההיכל?
    (הרי בנשרפה שלא כנגד הפתח – רי"ח פוסל (היקש בין ההזאה לשריפה) ור' אושעיא מכשיר (על פירשה ישרוף – יכול לשרוף בכל מקום שפרשה נשמתה)).
    תשובה – כי זה חידוש גדול יותר (שאפילו שהתקרבה – פסולה (אך עדיין לא חייב על "עבודת חוץ").

    (א אמצע)

    ב. האם ארץ ישראל בדוקה ממתים – מחלוקת רי"ח ור"ל
    A. המחלוקת
    ר"ל – אינה בדוקה – ירד מבול גם בא"י,
    רי"ח – בדוקה – לא ירד מבול בא"י
    (גם לר"ל מדובר בחומרא בפרה אדומה, שכן לא חוששים לקבר התהום מלפני מתן תורה, וכן בתחומים אחרים לא חששו לזה).
    B. דרישת הפסוק – ר"נ בי"צ –
    יחזקאל כב – כג וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.  כד בֶּן-אָדָם אֱמָר-לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא  לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם.
    ר"ל –  הסוף בתמיהה – את ארץ לא מטוהרה (שהרי – האם עלייך לא ירד הגשם? ירד!).
    רי"ח – ההתחלה בתמיהה – את ארץ לא מטוהרה? את מטוהרה! שהרי עלליך לא ירדו הגשמים.

    (א שליש תחתון)

    B. קושיות:
    1. קושיא לרי"ח –
    למה דאגו שהילדים ששואבים את מי החטאת יגדלו הל חצר מעל חלל? מכאן שיש חשש.
    תשובה – זאת חומרא מיוחדת (אך במיקום השריפה – לא החמירו לפוסלה).

    2. קושיא –
    ברייתא – פעם מצאו עצמות במקדש, ורצו לגזור מחשש טומאה בכל ירושלים, ואמר ר' יהושע שלא יגזרו –
    "לא בושה היא לנו שנגזור טומאה על עיר אבותינו?!
    איה מתי מבול? איה מתי נבוכדנצר?" – כיוון שהם אינם כנראה שהעצם היה ארוע חד פעמי.
    (ברור שהעצמות מנבוכדנצר פונו, המחלוקת לגבי המבול) –
    a. ראיה לרי"ח – אין חשש (המבול לא היה בא"י, ועצמות נבוכדנצר פונו).
    תשובה – היו עצמות גם של המבול, אך פונו, אך רק מירושלים, ולא מהר הזיתים.
    b. ראיה לר"ל – כמו שהיו עצמות של נבוכדנצר, היו גם של המבול, ושניהם פונו מירושלים.
    תשובה – הא כדאיתא והא כדאיתה.

    (ב 5+)

    3. קושיא –
    במבול – "מכל אשר בחרבה מתו".
    a. ראיה לר"ל – מתו בכל מקום, גם בארץ ישראל.
    תשובה – מתו מהחום (רב חסדא – נענשו ברותחין).
    b. ראיה לרי"ח – מתו בחרבה (מקום יבש – א"י).
    תשובה – מקום שהיה חרבה (ונקרא חרבה – ללמד שדגים שבים לא מתו).

    (ב שליש)

    4. קושיא לר"ל – איך הראם שרד?
    1. ר' ינאי – הכניסו גורים.
    דחייה – גם הגורים עצומים כמו הר תבור.
    2. רי"ח (לטובת ר"ל) – היה ליד התיבה והכניס חוטמו, וקשרו קרניו שלא יתנתק.
    (ונעשה נס שליד התיבה לא היה רותח, שהרי אם היה רותח גם הזפת היה נמס וגם עוג היה נשרף).

    C. שאלה על ר"ל – הרי העצמות נאספו לבבל?

    תשובה – ודאי חלק נדבקו בטיט ונשארו בא"י.
    [נקראת מצולה – שנצטללו שם, נקראת שנער – שננערו לשם.
    ואכן אמר ר' אמי שמי שאוכל מעפר בבל כאילו אוכל בשר אבותיו/שקצים ורמשים.
    (ואגב – שנער – מנערת עשיריה, שהעשירות לא נשארת מעבר ל3 חדשים)].

    חלק ב – שעיר המשתלח

    הקריב השעיר בחוץ – פטור.
    המקור – "ואל פתח אוהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה'".
    במשנתנו – שאינו ראוי לבוא לאוהל מועד. – אחרי ההגרלה והוידוי.
    בברייתא – ראוי לבוא, אך לא ראוי לה' (כקרבן). – לפני ההגרלה/וידוי.

    השיעור זבחים קיג – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    0 min
  • זבחים קיב – שיעור דף יומי

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_112.mp3

    Download

    

    {enclose zevahim_112.mp3}

    תחילת פרק השוחט והמעלה
    חלק א – קרבנות ועבודות בהם אין חיוב על עבודה בחוץ.
    א. פטור על קרבנות שלא קרבים בפנים – לא ראויים ל"פתח אוהל מועד".
    שריפת פרה אדומה והקרבת שעיר המשתלח.

    ב. קרבנות פסולים (שפסולים גם בדיעבד) – (ראויים לפתח, אך) לא ראויים להיקרב
    רובע ונרבע, מוקצה לע"ז ונעבד,
    מחיר כלב ואתנן,
    כלאיים, טריפה ויוצא דופן.
    בעלי מום.
    תורים קטנים או בני יונה גדולים.
    מחוסר זמן בבהמה,

    ג. מצבים שונים שלא מאפשרים הקרבה
    אותו ואת בנו

    מחוסר זמן (ההמה קטן מ-8, או שזמן הקרבן לא הגיע (זבה לפני היום ה-8).
    (בזבה וכד' – רק בחטאת ואשם פטורים, אך עולה ושלמים – ראויים לנדבה, לכן חייבים).

    ד. דעת ר"ש
    באם ראוי לבוא לאחר זמן – אין כרת אך יש לאו (בגמרא – איזה לאו) –
    מום עובר, תור קטן, אותו ואת בנו, מחובר זמן.

    ה. סוגי וחלקי קרבנות שלא קרבים
    מקריב בשר שמיועד לאכילה:
    לישראל – שלמים,
    לכהנים – בחטאת, אשם, שלמי ציבור בשבועות, מותר מנחת העומר, שתי הלחם של שבועות, לחם הפנים, שיירי מנחות (אחרי הקמיצה).

    ו. פעולות שאינן מעבודות הקרבן
    A. (בגמרא קטו: – עבודות שאינן גמר, אלא רק שלב בעבודה).
    במנחה –
    יוצק שמן על מנחה,
    פותת את המנחה (מפורר אחרי האפיה),
    בולל שמן בסולת (או בפתיתים).
    מגיש מנחה (קרן דרומית מערבית)
    ! – קומץ את המנחה (אפילו שזה עבודה, ראה להלן ז)
    בקרבן –
    מולח,
    מניף (כמו חזה ושוק של שלמים)
    ! – מקבל דם – (אפילו שזה עבודה, ראה להלן ז).
    שאר עבודות במשכן
    מסדר את לחם הפנים על השולחן,
    מטיב את הנרות (מפתילות ודשן)

    B. על פעולות אלו גם לא חייבים משום –
    זרות (אמנם אסור, אך פטור (ועבדתם – עבודת תם – עבודה שמסיימת)),
    טומאה (נלמד מזרות)
    מחוסר בגדים – נחשבים כזר,
    לא רחוץ – גזירה שווה למחוסר בגדים.

    (ב אמצע)
    חלק ב
    – תיאור הסטורי של היתר ואיסור הבמות, מה הדין בכל שלב, וההבדל בין במת ציבור, יחיד והמשכן.
    להשלים

    השיעור זבחים קיב – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    0 min
  • זבחים קיא – שיעור דף יומי

    לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

    בתוך שאר חולי ישראל

    להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_111.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

    סיכום הדף היומי, זבחים קיא

    (קיא. באמצע – קיב. סיום פרק השוחט והמעלה)

    חלק א – שפיכת שיירי דם החטאת בחוץ

    הקדמה – האם שפיכת שיירי הדם על היסוד מעכבת

    במשנה מז. – לא מעכבת (גם בחטאות הפנימיות)

    בגמרא (נב.) – ר"ע – לא מעכבת, לרי"ש משמע – מעכבת

    באיזה חטאות –

    רב אדא בר"א – בחטאות הפנימיות
    רב פפא – רק בחטאת העוף.

    א. המשנה אתמול – ר' נחמיה – שפך את שיירי החטאת בחוץ – חייב.

    רי"ח – זה כי סובר שהשפיכה בפנים מעכבת.

    מיתיבי – ר"ע טוען לר' נחמיה – הרי השפיכה לא מעכבת,

    ור' נחמיה עונה – כמו שחייב על הקטרת האיברים בחוץ, אפילו שגם הם לא מעכבים.

    משמע שחייב גם אם השפיכה לא מעכבת!

    תשובות:

    1. תיובתא על רי"ח.
    2. צריך לחלק:
    3. רי"ח דיבר על חטאות פנימיות – שאכן מעכבת,
      ואילו בברייתא דיברו על חטאות החיצוניות – שלא מעכבות.

      דחייה – אם כן, למה ר' נחמיה לא ענה לר"ע שהוא מדבר על הפנימיות, אלא ניסה לומר שגם אם לא מעכב חייב?

      1. אכן לדעת ר' נחמיה השפיכה מעכבת גם בחטאות החיצוניות (כפי שאומר בדף לט.)[1]
      2. וזה שבברייתא לא ענה כך לר"ע זה כי ניסה לטעון שגם לשיטתו שלא מעכבת – חייב בחוץ.

         

        (נדלג מהמשנה בסוף עמוד א למשנה בסוף עמוד ב)

        ב. המשנה בסוף עמוד ב – קיבל דם בשתי כוסות:

        קיבל בכוס אחת (בזה אין חידוש) –

        נתן 4 בחוץ ואת השאר בפנים – חייב על הבחוץ

        ונתן 4 מתנות בפנים ואת השאר בחוץ – חייב על השיריים בחוץ

        גמרא – המשנה כר' נחמיה שהשיריים מעכבים ולכן חייב עליהם בחוץ.

        קיבל בשתי כוסות (ומאחת נתן את 4 המתנות ומהשנייה את השיריים)

        1. נתן שתיהן בפנים – כמובן פטור,
        2. נתן שתיהן בחוץ – חייב על שתיהן
        3. בהעלם אחד – חייב אחת, בשני העלמות – חייב שתיים

          1. נתן אחת בחוץ ואחת בפנים – כמובן חייב על הבחוץ,
          2. והפנימית לא פסולה (כי היא בכוס נפרדת) ומכפרת עליו בפנים.

            1. החידוש: נתן אחת בפנים (4 מתנות) ואת השאר בחוץ – פטור
            2. A. גמרא – בזה גם ר' נחמיה מודה, כי כיוון שהם בשתי כוסות נפרדות, אם נתן הכל מכוס אחת – הכוס השנייה נעשתה דחויה ונשפכת לאמה, ולא ראויה להקרבה (ולא נעשית שיריים) – ולכן פטור עליה בחוץ.
            3. (ר"א בר"ש חולק – שלא נעשית דחויה, אלא נחשבת שיריים).

              1. B. ומוסיפה המשנה – זה דומה למקרה הבא:
              2. מי שהקדיש חטאת ואבדה והקדיש אחרת ואז נמצאה הקודמת –
                לפי רבי – יקריב איזה שירצה והשנייה תמות (בכיפה), ואז הדין כמו בשתי כוסות:
              3. שחטת את שתיהן בפנים – כמובן פטור
              4. שתיהן בחוץ – חייב (בהעלם אחד – 1, בשתי העלמות – 2)
              5. אחת בחוץ ואחת בפנים –
              6. חייב על הבחוץ, והפנימית נחשבת ויוצא בה ידי חובה.

                1. אחת בפנים ואחת בחוץ – פטור על הבחוץ,
                2. כי ברגע שהקריב בפנים – השנייה צריכה למות וכבר לא ראויה להקרבה (בדומה לכוס השנייה שנדחיתה).

                  בגמרא – מה הדימוי הזה מוסיף?

                  הוא נועד בשביל ללמד שהמקרה של שתי חטאות הוא דווקא במקרה שאבדה, שאז אם שחט אחת השנייה צריכה למות, שזה דומה לכוס שנעשית דחויה,

                  אבל אם מראש הקדיש שתיים לאחריות – כששוחט אחת השנייה תרעה עד שתסתאב ותימכר ויקנו עולה (ואם מדובר בחטאת נשיא (שבא זכר) – אז בדיעבד אם שחט אותו לעולה בעצמו זה נחשב עולה) – אם שחט בחוץ כן חייב.

                  [וזה כמו אשם שניתק לרעייה (למשל שנתכפר בקרבן אחר, שדינו לא שימות אלא שירעה עד שיסתאב ויקנו עולה) – שאם שחטו סתם – הוא הופך לעולה].

                   

                   

                   

                  הקריב

                   

                   

                   

                   

                  (חזרה ל-קיא. במשנה למטה)

                  חלק ב – משנה – עשה עופות בחוץ

                  דעת רבנן – משנה:

                  מליקה:
                  "דרך חיובו בפנים (מלק בפנים והעלה בחוץ), פטורו בחוץ (מלק בחוץ והעלה בחוץ)"

                  1. מלק בפנים (כשר), והעלה בחוץ – חייב (כי ראוי להעלאה בפנים).
                  2. 2. מלק בחוץ (פסול) והעלה בחוץ – פטור (כי לא ראוי להעלאה בפנים).

                    שחיטה:

                    "דרך חיובו בחוץ (שחט והעלה בחוץ), פטורו בפנים (שחט בפנים, והעלה בחוץ)" –

                    1. שחט בפנים (פסול) והעלה בחוץ – פטור (כי לא ראוי להעלאה בפנים).
                    2. 4. שחט בחוץ (פסול אבל חייב), והעלה בחוץ – חייב

                      הסבר: אמנם כששחט בחוץ – לא ראוי להעלאה בפנים,

                      אבל יש לנו כלל: אם חייב על השחיטה בחוץ, חייב על ההעלאה בחוץ

                      (מקור (בדף קו.) – ויקרא יז – שמפסוק א והלאה מדובר על שחיטה בחוץ, ומפסוק ח על העלאה בחוץ, ופסוק ח מתחיל בו"ו החיבור – וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר – בא לחבר בין השחיטה וההעלאה).

                       

                      דעת ר"ש – כל שחייבים עליו בחוץ, חייבים על כיוצא בו בפנים,

                      חוץ מהשוחט בפנים ומעלה בחוץ – שמסכים שפטור,
                      למרות שהשוחט בחוץ ומעלה בחוץ חייב.

                      על מה דיבר ר"ש?

                      הסברים לא טובות:

                      1. A. לגבי הרישא (מליקה) –
                      2. שלרבנן – במלק בפנים והעלה בחוץ חייב,
                        אבל במלק בחוץ והעלה בחוץ פטור.

                        ור"ש בא להשוות –

                        או לחומרא – שגם במלק בחוץ והעלה בחוץ חייב
                        או לקולא – גם במלק בפנים והעלה בחוץ פטור,

                        דחייה – זה לא נכנס לניסוח שלו.

                        1. B. לגבי הסיפא (שחיטה) –
                        2. שלרבנן – שחט בפנים והעלה בחוץ – פטור,
                          שחט בחוץ והעלה בחוץ – חייב.

                          ור"ש בא להשוות –

                          או לקולא– גם בשחט בחוץ והעלה בחוץ – פטור

                          דחייה – לא נכנס לניסוח

                          או לחומרא – גם בשחט בפנים והעלה בחוץ – חייב

                          דחייה – ר"ש אומר בפירוש שבזה מודה שפטור.

                          (קיא: באמצע)

                          תירוצים:

                          1. זעירי – נחלקו לגבי בהמה שנשחטה בלילה:
                          2. לרבנן – שחט בלילה בפנים והעלה בחוץ – פטור
                            שחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ – חייב על שניהם (כי בחוץ חייב גם על לילה)

                            ובא ר"ש להחמיר – שגם בשחט בלילה בפנים והעלה בחוץ – חייב (כי גם בפנים – אם עלו לא ירדו).

                            1. רבא – נחלקו לגבי קיבל דם בכלי חול (ולא כלי שרת):
                            2. לרבנן – שחט בפנים וקיבל בחול, והעלה בחוץ – פטור,
                              שחט בחוץ וקיבל בחוץ בחול, והעלה בחוץ – חייב (כי שחט בחוץ, וכשחייב על השחיטה חייב על ההעלאה)

                              ובא ר"ש להחמיר – שגם בשחט בפנים וקיבל בחול בפנים והעלה בחוץ – חייב (כי גם בפנים – אם עלו לא ירדו).

                              1. על פי גרסת אבוה דשמואל למשנה – זה כן עוסק ברישא (במליקה) (האפשרות הראשונה שדחינו לעיל) –
                              2. שלרבנן – במלק בפנים והעלה בחוץ חייב,

                                אבל במלק בחוץ ובעלה בחוץ פטור.

                                ור"ש בא להשוות לחומרא – שגם במלק בחוץ והעלה

                                (הגענו למשנה בסוף עמוד ב, שאת זה כבר ראינו, אז הגענו לסיום הפרק בקיב.).

                                 

                                [1] פירשנו כגרסת רש"י שזו תשובה בפני עצמה.

                                השיעור זבחים קיא – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                20 min
                              3. זבחים קי – שיעור דף יומי

                                לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

                                בתוך שאר חולי ישראל

                                להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_110.mp3

                                Download

                                 

                                לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                סיכום הדף היומי, זבחים קי

                                (קי. 10+ עד קיא. באמצע)

                                חלק א – המשך הקרבה בחוץ – שצריך שיקריב בחוץ כמו שמקריבים בפנים

                                א. (מהמשנה) קטורת שחסרה – והקטירה בחוץ

                                תזכורת:

                                אם כל הכמות קיימת, אבל הקטיר בחוץ רק חלק (כזית) מהקטורת –

                                ר"א – פטור (צריך להקטיר את כל הכמות שצריך בפנים)

                                רבנן – חייב (מספיק כזית, כי גם בפנים יכול להקריב בשלבים (ובהמשך נראה הסבר אחר)).

                                אם הקטורת חסרה לפני שהוציא אותה –

                                גם רבנן מודים שפטור בחוץ,

                                כי גם בפנים לא יכל להקריב כך.

                                איבעיא להו – מה אם הקטורת חסרה בחוץ?

                                הסברות:

                                מצד אחד חייב – כי הרי ברגע שמוציא – פוסל אותה, אז מה זה משנה אם פוסל אותה מסיבה נוספת של חסרון?
                                מצד שני פטור – כי סוף סוף חסרה ולא יכל להקריבה כך בפנים.

                                שתי ראיות שפטור (מדברי רב ומהמשנה) – שמודים רבנן שאם חסר פטור,

                                אבל דוחים – אולי שם הכוונה דווקא כשחסר כבר בפנים,

                                אבל אם חסר בחוץ – עדיין אין תשובה.

                                 

                                (קי. באמצע)

                                ב. (מהמשנה) – הקריב בחוץ אימורין כשהם מחוברים לבשר (שמיועד לאכילה) – חייב

                                קשה – והרי הבשר חוצץ בין האימורים למזבח?

                                תשובות:

                                זה לא חוצץ:

                                1. שמואל – הפך אותם, כך שהאימורים על האש ללא חציצה.
                                2. רב – זה לא חוצץ, כי מין במינו לא חוצץ.
                                3. זה חוצץ ולא אכפת לנו:

                                  1. רי"ח – כי המשנה כרי"ש שגם אם הקריב בחוץ על סלע חייב, כלומר שלא חייבים שיהיה בדיוק כמו בפנים.
                                  2. (אבל נדגיש – זה רק לגבי צורת ההקרבה, אבל לגבי שצריך שכל הקטורת תהיה – כן צריך שיהיה כמו בפנים)

                                     

                                    (קי. שליש תחתון, משנה 1 בעמוד)

                                    ג. המעלה בחוץ מנחה שלימה (שלא נקמצה) – פטור, כי גם בפנים לא כשר

                                    אבל אם נקמצה, וחזר הקומץ והתערבב בשיריים  והעלה – חייב, כי גם בפנים בדיעבד יצא.

                                    קשה – למה חייב, הרי הקומץ בטל אל השיריים?

                                    תשובה –
                                    כמו שעולים לא מבטלים זה את זה (למשל אם הקטיר קומץ גדול עם קטן)[1],
                                    כך גם השיריים לא מטבלים קומץ

                                    (השיריים הוקשו לקומץ, כי גם לגביהם נאמרה הקטרה (בפסוק שממנו דורשים שאסור להקטיר אותם – "לא תקטירו ממנו אישה לה'" (ב, יא))).

                                     

                                    (קי. משנה שנייה)

                                    ד. הקריב רק קומץ או רק לבונה ולא את שניהם (במנחת נדבה)

                                    וכן – הקריב אחד מבזיכי הלבונה של לחם הפנים,
                                    (בפנים צריך להקריב את שניהם)

                                    גם כאן נחלקו (כמו בהקריב רק כזית) –

                                    רבנן – חייב

                                    ר"א – פטור, כי צריך להקריב את כל המתיר

                                    (אא"כ הקריב אחד בפנים ואת השני בחוץ, שאז חייב, כי הקריב את כל ה"מתיר" שנשאר)

                                    גמרא –  בעי רי"צ נפחא – האם כשמקריב אחד מהם בפנים – מה זה עושה?

                                    • מישרא שרי – האם זה מתיר חצי מהשיריים?
                                    • קלושי מיקלש – או שזה מחליש את האיסור על כל השיריים (לא מתיר חצי מסוים, אבל עושה שלא יהיה מלקות אלא רק לאו (תוס'))
                                    • מקשה הגמרא – לכאורה אין שאלה, אלא זה תלוי במחלוקת תנאים האם מפגלין בחצי מתיר (משנה מנחות טז., כלומר אם חשב מחשבת פיגול רק על הקומץ או רק על הלבונה) –

                                      לר"מ – מפגלין בחצי מתיר – כלומר גם חצי מתיר הוא משמעותי – כשמקריב חצי זה מתיר חצי.

                                      לרבנן – לא מפגלין בחצי מתיר – חצי מתיר הוא כלום – כשמקריב חצי זה לא עושה כלום.

                                      תשובה – ההתלבטות שלו היא לא בתנאים שם אלא בתנאים אצלנו:

                                      לפי ר"א אין ספק – צריך להקטיר בחוץ הכל, כלומר לחצי אין משמעות גם בפנים ולא עושה כלום.

                                      אבל לפי רבנן – שמספיק להקטיר בחוץ אחד מהם – זה מראה שלחצי יש משמעות גם בפנים – ובזה הספק מה המשמעות בפנים – האם זה מתיר חצי או מקליש הכל? תיקו.

                                      (זה נותן הבנה חדשה ברבנן –

                                      שזה שחייב בחוץ על חצי מתיר או כזית[2], זה לא כי לדעתם גם בפנים אפשר להקריב בשלבים, אלא כי באמת גם בפנים יש לחצי/כזית משמעות – מתיר חצי או מקליש הכל).

                                       

                                      (קי. משנה שלישית)

                                      ה. משנה – הזורק דם בחוץ, אפילו זריקה אחת – חייב

                                      אם מדובר ברוב הקרבנות – ודאי שחייב לפי כולם

                                      כי גם בפנים בדיעבד מספיקה זריקה אחת

                                      אלא כאן החידוש הוא – אפילו בחטאות הפנימיות – שבפנים חייבים 4 – בחוץ חייב על 1

                                      רבא – וכאן מודה גם ר"א,

                                      כי גם בפנים – אם זרק אחת, ואז נשפך הדם, יביאו עוד קרבן וימשיך לזרוק מהמקום שפסק, כלומר שהזריקה האחת שעשה משמעותית.

                                       

                                      (קי: 7+)

                                      ו. במשנה – ר' אלעזר – המנסך את מי החג של סוכות בסוכות בחוץ – חייב

                                      1. A. זה בהנחה שניסוך המים הוא דאורייתא, כמי זה?
                                      2. רי"ח – ר' מנחם יודפאה – זה כר"ע,
                                      3. שלמד את ניסוך המים מ"ונסכיה" (במדבר כט, לא – ביום ה6 של סוכות) – בשני ניסוכים: יין ומים.

                                        מקשה ר"ל – אם המקור הוא מהיקש ליין, אז:

                                        1. a. שיהיה חייב גם במים רק על לפחות 3 לוגים (ואילו במשנה משמע גם לוג אחד).
                                        2. b. שיהיה חייב גם בשאר השנה.
                                        3. רי"ח – ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן – ניסוך המים זה הלמ"ס (דאורייתא)
                                        4. וההלמ"ס זה רק לוג 1, ושחייבים רק בסוכות.

                                           

                                          (קי: 4-)

                                          חלק ב – הרחבה על ניסוך המים בחוץ

                                          א. עוד 2 ברייתות לגבי כמה מים צריך לנסך בחוץ בשביל להתחייב –

                                          1. A. בברייתא הקודמת אמרנו:
                                          2. לר"ע – 3 לוגין (כמו יין)

                                            ר"א לפי ר' נחוניא איש בקעת חורתן – לוג 1 (הלמ"ס, ולא כמו היין).

                                            1. B. עכשיו נראה אחרת – ת"ר –
                                            2. רבנן – 3 לוגים

                                              ר' אלעזר – אם מלאן בכלי שרת חייב.

                                              הסבר: לפי שניהם צריך 3 לוגים (בניגוד למה שהצענו לעיל שלר"א לוג 1),

                                              אלא שכאן הוא מילא יותר מ3 לוגים, והמחלוקת היא:

                                              1. רנבי"צ – האם יש מקסימום למים:
                                              2. רבנן – חייב, אין מקסימום (רק ביין יש)

                                                ר"א – פטור, כי 3 זה גם המינימום וגם המקסימום (וכיוון ששם יותר – המים לא ראויים לכלי, ויוצא שגם ה3 לא התקדשו).

                                                1. רב פפא ורבינא – לשניהם 3 זה המקסימום ולשניהם המים לא התקדשו,
                                                2. והמחלוקת – האם בכלל צריך לקדש את המים בכלי כדי להתחייב בחוץ –

                                                  רבנן – לא צריך, וחייב

                                                  ר"א – צריך, ופטור.

                                                  (קי: 1-)

                                                  ב. המחלוקת אם צריך כלי כדי להתחייב על מים בחוץ

                                                  1. A. רב פפא ורבינא בברייתא הנ"ל – זאת מחלוקת רבנן ור"א:
                                                  2. a. רב פפא – הסבר המחלוקת ביין:
                                                  3. פרשיית הנסכים מתחילה כך (במדבר טו) –
                                                    ב – דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם… וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל־הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד.

                                                    המחלוקת היא מה התחדש בכניסה לארץ (לגבי יין + מים) –

                                                    רבנן – חייבים בחוץ גם בלי כלי –

                                                    תיאור הסטורי:

                                                    גם ב40 השנה היו נסכים בקרבנות ציבור.
                                                    מה שהתחדש זה שבכניסה לארץ ב14 שנות כיבוש וחלוקה (זמן היתר הבמות) – גם בבמת יחיד צריך נסכים,

                                                    מסקנה הלכתית:

                                                    1. אפילו שבבמת יחיד אין כלי שרת, כלומר – קרבו נסכים בבמת יחיד בלי כלי שרת,

                                                    1. וכיוון שזה כשר בבמה, אז גם בפנים – אם עשו נסכים בלי כלי – אם עלו לא ירדו.
                                                    2. וכיון שזה פסול כזה שבדיעבד עולה – גם בחוץ חייבים בלי כלי.
                                                    3. וכן ר"ע בברייתא בהמשך (עוד 7 שורות) – שיש נסכים בבמת יחיד – "כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם" – בבמות שיש בכל מושב ומושב.

                                                                     ר"א – חייבים בחוץ רק עם כלי, ולכן פטור

                                                      תיאור הסטורי:

                                                      ב40 השנה + המשכן בגלגל כלל לא היו נסכים,
                                                      ומה שהתחדש בכניסה לארץ זה נסכים במשכן שילה,
                                                      אבל אין נסכים בבמת יחיד.

                                                      מסקנה הלכתית:

                                                      כלומר אין דבר כזה נסכים בלי כלי.

                                                      וכן רי"ש בברייתא בהמשך (עוד 7 שורות) – שאין נסכים בבמת יחיד.

                                                      "כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם" – שמה שהתחדש זה נסכים בבמה הגדולה ששייכת לכולכם.

                                                      1. b. רבינא – שניהם מסכימים שביין חייבים בחוץ גם בלי כלי,
                                                      2. אלא המחלוקת האם ללמוד מים מיין –

                                                        רבנן – לומדים מים מיין, וגם במים חייבים בחוץ בלי כלי

                                                        ר"א – לא לומדים מים מיין, שהרי אין מים בבמת יחיד, אז לגבי מים לא התחדש שחייבים בלי כלי בחוץ.

                                                        (קיא. 2+)

                                                        1. B. ת"ר – ברייתא דומה לגבי יין –
                                                        2. רבנן – המנסך שלושה לוגין יין בחוץ חייב,
                                                          ר' אלעזר בר"ש – והוא שקידשן בכלי.

                                                          הסברים:

                                                          1. a. בירוצי מידות – לרבנן כן, לר"א לא.
                                                          2. b. זאת אותה מחלוקת כמו לעיל – האם צריך כלי כדי להתחייב בחוץ וזה כאמור תלוי בשאלה האם קרבו נסכים בבמת יחיד –
                                                          3. רבנן (כרבנן לעיל) – קרבו בבמת יחיד (בלי כלי) – ולכן לא צריך כלי להתחייב בחוץ

                                                            ר"א בר"ש (כר"א לעיל) – לא קרבו בבמת יחיד, כלומר צריך כלי להתחייב בחוץ.

                                                             

                                                            ג. את המחלוקת הזאת, האם צריך כלי בבמת יחיד, מצינו בעוד שני מקומות:

                                                            1. דתניא –
                                                            2. רבי – במת יחיד אינה צריכה נסכים (כר"א בר"ש)

                                                              רבנן – במת יחיד צריכה נסכים (כרבנן).

                                                              1. דתניא –
                                                              2. שוב מביאים את הפסוק בתחילת פרשיית נסכים – "כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם…" – הבאנו את זה לעיל בתוך הסבר רב פפא:

                                                                ר"ע כרבנן – שיש נסכים בבמת יחיד

                                                                רי"ש כר"א – שאין נסכים בבמת יחיד.

                                                                [1] המקור שעולין לא מבטלים זה את זה – מעבודת יו"כ שמערבב את דם הפר ודם השיער ונותן יחד על המזבח, ולא מבטלים זה את זה (ובדף פא ראינו עוד שני מקורות לזה).

                                                                [2] לפי השפת אמת, שכל זה נכון לא רק לחצי מתיר (קומץ/לבונה) אלא גם למחלוקת הקודמת ביניהם שלפי רבנן מספיק להקריב בחוץ כזית כדי להתחייב.

                                                                השיעור זבחים קי – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                33 min
                                                              3. זבחים קט – שיעור דף יומי

                                                                לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

                                                                בתוך שאר חולי ישראל

                                                                להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_109.mp3

                                                                Download

                                                                 

                                                                לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                                להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                סיכום הדף היומי, זבחים קט

                                                                (קט. במשנה – קי. 10+)

                                                                המשך עבודה בחוץ – מתי חייב?
                                                                חלק א – מה הוא הקריב

                                                                א. כשמקריב קרבן פסול

                                                                תזכורת:

                                                                ראינו במשנה בדף קו – גם שחט בחוץ וגם הקריב בחוץ:

                                                                רבנן – חייב – שהרי בכל הקרבה בחוץ הקרבן כבר נפסל בהוצאה מהעזרה

                                                                רבי יוסי הגלילי – פטור על ההקרבה, כי הוא מקריב קרבן שכבר נפסל (כי שחט בחוץ).

                                                                ומה יענה לרבנן:

                                                                ר"א בר"ש – זה תלוי ברמת פסול מדובר:

                                                                קרבן שיצא – אמנם פסול, אבל אם עלה לא ירד, ולכן כשמקריב בחוץ חייב

                                                                קרבן שנשחט בחוץ – זה פסול מהותי יותר שאם עלה ירד – אם מקריב בחוץ פטור

                                                                עכשיו במשנה נראה חלוקה דומה.

                                                                המשנה – אם שחט בחוץ קרבן פסול –

                                                                אם זה פסול בדיעבד זה לא פסול (אם עלה – לא ירד) – חייב על השחיטה בחוץ,

                                                                אם זה

                                                                ומוסיפה הברייתא:

                                                                1. רשימת הפסולים שבהם אם עלה לא ירד –
                                                                2. לן, יוצא, טמא, נשחט חוץ לזמנו חוץ למקומו,

                                                                  מישהו פסול קיבל את הדם או זרק אותו,
                                                                  זרקו את הדם במקום הלא נכון (למטה/למעלה, בפנים/בחוץ)
                                                                  שחטו פסח וחטאת שלא לשמה

                                                                  1. המקור – "ואליהם תאמר איש איש מבית ישראל… אשר יעלה עולה או זבח ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו לעשות אותו" – כל דבר שעושים אותו בתוך אוהל מועד, אפילו אם רק בדיעבד, אז אם עשו אותו בחוץ הוא חייב.
                                                                  2.  

                                                                    ב. על איזה קורבנות או דברים שמקריבים חייבים?

                                                                    בפסוק כתוב עולה, אבל הברייתא מרחיבה גם לכל שאר הקרבנות וכן קומץ, לבונה, הקטורת, מנחות, יין ומים.

                                                                    המקור – הפסוק הנ"ל –

                                                                    1. "איש איש… אשר יעלה עולה או זבח" – "זבח" זה קרבן שיש בו אימורין (כמו שלמים),
                                                                    2. "ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו לעשות אותו" – כל דבר שאמורים להקריב אותו על המזבח מול פתח אוהל מועד.
                                                                    3.  

                                                                      (קט. שליש תחתון)

                                                                      חלק ב – שיעור ההקרבה

                                                                      תזכורת –

                                                                      כדי להתחייב צריך דבר שלם:

                                                                      1. הכי מקל – רק אם הקריב את כל מה שאמור להקריב על המזבח
                                                                      2. איבר שלם
                                                                      3. הכי מחמיר – כזית – וכך המשנה היום סוברת.
                                                                      4.  

                                                                        א. צירוף שני דברים לכזית –

                                                                        במשנה – חצי כזית בשר וחצי כזית אימורין מצטרפים.

                                                                        גמרא וברייתא – זה דווקא בעולה, ששניהם קרבים,

                                                                        אבל בשלמים, שהבשר לא קרב – ודאי שאינו מצטרף לאימורים.

                                                                         

                                                                        (אגב, המשך הברייתא)

                                                                        ב.  הבשר והאימורים של שלמים לא מצטרפים גם לאיסור אכילת פיגול נותר ו(כשהאדם) טמא.

                                                                        למה לא – הרי גם בבשר וגם באימורים יש איסורים אלו?

                                                                        תשובה – אכן מצטרפים,

                                                                        ומה שאמרנו שלא מצטרפים זה לגבי משהו אחר –

                                                                        פיגול – הכוונה לא שאוכל פיגול, אלא למחשבת פיגול – שחשב על חצי זית מהבשר וחצי מהאימורים – ולא מצטרף.

                                                                        נותר – הכוונה לא לאיסור "נותר",

                                                                        אלא שהבשר והאימורים נשרפו/אבדו בטעות ונותר מהם חלק קטן, והדין הוא (ר' יהושע בדף כד) שכדי לזרוק את הדם צריך שיישאר מהבשר/אימורין כזית – אם נשאר חצי כזית מזה ומזה – לא מצטרפים.

                                                                        וממילא עכשיו, אם הבשר/אימורין יהיה גם נותר במובן הרגיל – ואכל אותו – פטור, כי אין חיוב על אכילת קרבן שגם כך לא זורקים את דמו.

                                                                         

                                                                        (קט: במשנה)

                                                                        ג. השיעור להתחייב בהקרבה בחוץ של – קומץ, לבונה הקטורת ומנחות

                                                                        המשנה –

                                                                        רבנן – כמו בכל קרבן (כזית)

                                                                        סברא – אמנם בפנים צריך הכל וזה מעכב,

                                                                        אבל גם בפנים אפשר להקריב בשלבים כל פעם כזית,

                                                                        ר"א – כאן זה רק אם הקריב את כל מה שמקריבים על המזבח

                                                                        רש"י –

                                                                        כי בקרבן רגיל – הקרבת הבשר והאימורים לא מעכבת,
                                                                        אבל בקומץ, לבונה, הקטורת והמנחה – מדובר בדברים שצריכים להקריב את כולם וזה מעכב, ולכן גם בחוץ – חייב רק אם הקריב הכל.

                                                                         

                                                                        גמרא – מתמקדת בקטורת

                                                                        א. ברייתא עם סתירה –

                                                                        רישא – כמו רבנן במשנתנו – שחייב עם הקטיר כזית קטורת
                                                                        אך בסיפא – אם הקטיר בפנים פחות מהשיעור (פרס) – פטור.

                                                                        תשובות:

                                                                        1. A. לכאורה הכוונה – שזר הקטיר, וכיוון שהקטיר פחות מהשיעור (פרס) – פטור ממיתה.
                                                                        2. וזה קשה – למה בחוץ חייב כבר בכזית, ובפנים רק בפרס?

                                                                          1. B. אלא הסבר שני – מדובר שאדם כשר הקטיר, והכוונה ב"פטור" זה לא פטור מעונש (כי הוא לא עשה שום עבירה), אלא שגם אם הקטיר פחות משיעור פרס – כלומר כזית – יצא ידי חובה.
                                                                          2. ואז הרישא והסיפא מסתדרות:

                                                                            בסיפא – לכתחילה צריך פרס בבוקר ובערב (רש"י – מדרבנן), אבל בדיעבד מספיק כזית
                                                                            ברישא – הקטיר כזית בחוץ – חייב. אם הקריב כזית בחוץ – חייב.

                                                                            (קט: באמצע)

                                                                            ב. רב – כל זה נכון גם לר"א במשנתנו

                                                                            שאמר שחייב רק אם הקריב את כל מה שמקריבים – כי כאמור בדיעבד מספיק להקטיר כזית.

                                                                            ומקשה ר' זירא – הרי במשנה משמע שר"א חולק גם על הקטורת?

                                                                            תשובות:

                                                                            1. רבה ואביי – מדובר בשני דברים שונים:
                                                                            2. בברייתא – הכוונה לקטורת של כל יום – מספיק כזית
                                                                              במשנה – הקטורת של יו"כ וצריך יותר (מלוא חופניים)

                                                                              ובזה נחלקו במשנה – מה השיעור להתחייב בחוץ –

                                                                              ר"א – כל הכמות
                                                                              רבנן – כזית,

                                                                              ולמה? הרי ביו"כ אי אפשר להקטיר בשלבים?

                                                                              רבה – בדיעבד גם בפנים לא צריך מלוא חופניו

                                                                              אביי – ודאי שצריך ("חוקת")

                                                                              אביי – כמו גזירת הכתוב – לומדים מהקטורת של כל יום לקטורת של יו"כ שגם בה אם הקטירו בחוץ מספיק כזית.

                                                                              מקשה רבא – לא סביר שלומדים מהקטרה בחוץ (של כל יום) להקטרה בפנים (של יו"כ)

                                                                              הראיה – הרי ב3 לוגים גם רבנן מודים שצריך 3 לוגים כדי להתחייב, ושם לא למדו משאר הדברים בחוץ שמספיק כזית!

                                                                              עונה רב אשי –

                                                                              ללמוד מקטורת לקטורת – הגיוני (אפילו שזה בהיכל וזה בקה"ק)
                                                                              אבל ללמוד משאר הדברים ליין – לא לומדים.

                                                                              1. רבא –
                                                                              2. גם הברייתא וגם המשנה מדברות על הקטורת של כל יום, אלא שלר"א:
                                                                                בברייתא – כזית – זה במצב רגיל
                                                                                במשנה – פרס – זה כשכבר הכניס את הפרס לכלי, כדי להתחייב בחוץ חייב להקטיר הכל.

                                                                                ואילו רבנן – זה ששם בכלי "לאו מילתא היא".

                                                                                ומוסיף רבא – זה שההכנסה לכלי לא משפיעה נכון גם לגבי היין, שאפילו אם שם בכלי 6 לוגים (לפר) אם הקטיר בחוץ 3 – בכ"ז חייב.

                                                                                 

                                                                                השיעור זבחים קט – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                19 min
                                                                              3. זבחים קח – שיעור דף יומי

                                                                                לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

                                                                                בתוך שאר חולי ישראל

                                                                                להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_108.mp3

                                                                                Download

                                                                                 

                                                                                לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                                                להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                סיכום הדף היומי, זבחים קח

                                                                                (זבחים קז: שליש תחתון – קח: למטה).

                                                                                א. עבודה בחוץ בזמן הזה

                                                                                A. מחלוקת אמוראים
                                                                                רי"ח – חייב (קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא)
                                                                                ר"ל – לא חייב (לא קידשה לעתיד לבוא).
                                                                                B. בתנאים
                                                                                ר' יהושע – הקריבו בלי קלעים – קידשה לעתיד לבוא.
                                                                                ר"א – שמו קלעים. הבנה 1 – לא קידשה לעתיד לבוא. הבנה 2 – שמו בשביל צניעות.

                                                                                ב. צירוף לשיעור כזית

                                                                                A. בשר + עצם
                                                                                רי"ח – מצטרפים וחייב – חיבורי עולין כעולין.
                                                                                ר"ל – לא מצטפרים
                                                                                B. בעי רבא – איבר + מלח
                                                                                רבא מפרזיקא – תלוי במחלוקת הנ"ל.
                                                                                רב אשי – זאת שאלה אחרת: מצד אחד – לא מחובר ולא ממינו, מצד שני – יש מצווה להקריב המלח.

                                                                                ג. חיוב על הקטרה בחוץ על שחוטי חוץ

                                                                                רי"ס הגלילי – פטור –  שהרי כבר פסול.
                                                                                רבנן – חייב – הרי גם כשמוציא כבר נפסל.
                                                                                מה יענה רי"ס הגלילי – פטור דווקא כש:
                                                                                רבי – לא היתה לו שעת הכושר.
                                                                                ר"א בר"ש – דווקא כשגם בדיעבד אם עלה – ירד.
                                                                                נפק"מ –
                                                                                1. זעירי – נשחט בלילה. 2. רבה – קיבל בכלי חול. שבשניהם – לא היתה שעת הכושר, אך אם עלו – לא ירדו.

                                                                                [בדרך אגב – טמא שאכל בשר טמא –

                                                                                להשלים.

                                                                                ד. השוואה בין שחיטה להקטרה בחוץ –

                                                                                לשם הדיוט – בשחיטה חייב, בהקטרה פטור.
                                                                                שניים ביחד – בשחיטה פטור, בהקטרה – רבנן – חייב, רי"ס (בגמרא) – פטור.

                                                                                מקורות

                                                                                המקורות בהם נשתמש –
                                                                                לה' – דווקא לשם ה', להוציא שעיר המשתלח
                                                                                איש איש – גם לשם הדיוט/2 שעשו חייבים
                                                                                ההוא – 1 ולא שניים/למעט שוגג

                                                                                הבעיה היא שהנל מופיעים גם בשחיטה וגם בהקרבה, אלא ש:

                                                                                בשחיטה –
                                                                                יש פעמיים ההוא – 1 ולא שניים + לא שוגג
                                                                                ממילא – איש איש – גם לשם הדיוט,
                                                                                לה' – להוציא שעיר המשלחץ
                                                                                בהקרבה –
                                                                                משנתנו + ר"ש בברייתא –
                                                                                ההוא (פעם אחת) – למעט שוגג,
                                                                                ממילא – איש איש – אפילו שניים,
                                                                                לה' – דווקא לשם ה'.
                                                                                רי"ס
                                                                                ההוא – אחד ולא שניים,
                                                                                ההוא – שלא שוגג (ור"ש לא דורש),
                                                                                איש איש – דיברה תורה כלשון בני אדם (ובשחיטה – לומד שחייב להדיוט מ"דם יחשב").
                                                                                לה' – דווקא לה'.

                                                                                ה. העלה וחזר והעלה

                                                                                A. הקדמה:

                                                                                1. אתמול – חייב דווקא כשאינו חסר – רי"ש (מקל) – גם בשחוטי פנים וגם בשחוטי חוץ, ר"ע (מחמיר) – בשחוטי פנים חייב גם אם חסר.
                                                                                2. מה הכוונה חסר (חסר ממה?) – 1. כל הבהמה. 2. איבר שלם. 3. כזית.

                                                                                B. המחלוקת במשנה

                                                                                העלה וחזר והעלה – ר"ש – חייב על כל העלאה, רי"ס – רק אחת.

                                                                                C. במה מדובר:

                                                                                5 שיטות, נחלק אותם לשתי קבוצות (לא לפי הסדר):

                                                                                a. לפי כולם צריך שיעור שלם, והמחלוקת מה נחשב שיעור שלם

                                                                                1. ר"ל –
                                                                                העלה בהמה שלימה איבר איבר –
                                                                                ר"ש – השיעור הוא איבר, ולכן חייב על כל איבר, רי"ס – השיעור הוא בהמה – ולכן חייב 1.

                                                                                2. עולא (1) –

                                                                                הוא העלה איבר בחתיכות של כזית.
                                                                                ר"ש – כזית (ולכן חייב על כל זית), רי"ס – איבר (לכן חייב 1).
                                                                                [בנוסף – עולא סובר שכולם כר"ע, שבמוקטרי פנים לא צריך שיעור וחייבים כמה לפי כולם[.

                                                                                b. המחלוקת סביב רי"ש ור"ע (האם בשחוטי פנים צריך שלם).

                                                                                מדובר שהעלה שיעור שלם אך בשלבים

                                                                                במוקטרי חוץ – חייב 1 (כי כל העלאה חסרה).
                                                                                במוקטרי פנים – מחלוקת (האם צריך שלם) –
                                                                                ר"ש (כר"ע) – חייב על חסר (ולכן חייב על הכל העלאה) , רי"ס (כרי"ש) – צריך שלם – ולכן רק 1 בסוף.

                                                                                (רי"ח – השיעור השלם הוא איבר. עולא (2) ואבוה דשמואל לא נכנסים לשאלה מה נחשב שיעור שלם. אבוה דשמואל מוסיף, שהסברא לחייב בפנים על חסר, היא שאם חלק קפץ מהמזבח צריך להחזירו).

                                                                                ו. האם חייב דווקא במעלה על מזבח

                                                                                רי"ס (מקל) – דווקא במזבח – "ויבן נוח מזבח לה'" (דחייה – כדי שיהיה גבוה ונוח).

                                                                                ר"ש (מחמיר)  – גם אל סלע/אבן – 1. "ויקח מנוח את גדי העיזים… ויעל על הצור לה' (דחייה – הוראת שעה). 2. "וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פתח אוהל מועד…" – ובבמה אין מזבח.

                                                                                [לרי"ס – שבבמה יש מזבח, האם צריך גם קרן, כבש, ריבוע ויסוד? תניא – צריך רק בבמה גדולה (גלגל (לפני שילה), נוב, גבעון (בין חורבן שילה למקדש)].

                                                                                השיעור זבחים קח – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                21 min
                                                                              4. זבחים קז – שיעור דף יומי

                                                                                לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

                                                                                בתוך שאר חולי ישראל

                                                                                להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_107.mp3

                                                                                Download

                                                                                 

                                                                                לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                                                להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                סיכום הדף היומי, זבחים קז

                                                                                (זבחים קז. שורה 3 – קז: שליש תחתון)

                                                                                המשך מקור לאיסורי עבודת הקרבנות בחוץ

                                                                                א. העלאה במוקטרי חוץ (=שחוטי חוץ)

                                                                                רב כהנא – ועליהם תאמר, תנא דבי רי"ש– ואליהם תאמר,

                                                                                רי"ח – גזירה שווה "הבאה" – משחיטה להקטרה.

                                                                                קושית רב ביבי – למה לא מוגדר ככרת נפרד (=37 כריתות). קשיא. להסביר

                                                                                (א שליש) 

                                                                                ב. זריקה ושחיטת עוף

                                                                                סדר הסוגיא

                                                                                המחלוקת הבסיסית,

                                                                                A. מה רי"ש יעשה עם הלימוד של ר"ע, ומאיפה ר"ע ילמד אותם דינים.
                                                                                B. מה ר"ע יעשה עם הלימוד של רי"ש, ומאיפה ר"Hש ילמד את אותם דינים.

                                                                                טבלת הדינים

                                                                                זריקה

                                                                                לחלק

                                                                                שאינו חייב על החסר

                                                                                שחיטת עוף

                                                                                שחיטה ולא מליקה

                                                                                גזירה שווה לנדרים

                                                                                רי"ש

                                                                                דם יחשב… דם שפך.

                                                                                או זבח

                                                                                לא יביאנו + לעשות אותו

                                                                                (מוקטרי פנים וחוץ)

                                                                                "או אשר ישחט".

                                                                                זה הדבר

                                                                                ר"ע

                                                                                "או זבח" (בהעלאה).

                                                                                לא יביאנו.

                                                                                לעשות אותו – פטור במוקטרי חוץ.

                                                                                אך במוקטרי פנים חייב.

                                                                                דם יחשב

                                                                                "או אשר ישחט".

                                                                                זה הדבר

                                                                                טבלת הלימודים

                                                                                דם יחשב

                                                                                או זבח

                                                                                לא יביאנו

                                                                                לעשות אותו

                                                                                או אשר ישחט

                                                                                זה הדבר

                                                                                רי"ש

                                                                                זריקה

                                                                                לחלק

                                                                                שלא חייב על חסר –

                                                                                במוקטרי חוץ

                                                                                שלא חייב על חסר –

                                                                                במוקטרי פנים

                                                                                שחיטת עוף

                                                                                שחיטה ולא מליקה

                                                                                ר"ע

                                                                                שחיטת עוף

                                                                                זריקה

                                                                                לחלק

                                                                                שלא חייב על חסר –

                                                                                במוקטרי חוץ.

                                                                                שחיטה ולא מליקה

                                                                                (א 3-)

                                                                                ג. (משנה קיב) קמיצה וקבלת הדם – פטור.

                                                                                A. מנלן? פשוט אין סיבה לחייב.

                                                                                B. לכאורה יש סיבה לחייב

                                                                                בניין אב משותף משחיטה (חמורה שנפסלת שלא לאוכלין בפסח) + זריקה (חמורה – שזר חייב מיתה, משא"כ קמיצה וקבלה).

                                                                                דחייה – לא ניתן לעשות בניין אב

                                                                                כי אם כן ניתן ללמוד גם זריקה – משחיטה (חומרא בפסח) + הקטרה (יש במנחה).
                                                                                אלא שנכתב בזריקה, ללמד שלא עושים בניין אב.

                                                                                (ב 6+) 

                                                                                ד. כמה פעולות בהעלם אחד

                                                                                a. שחט וזרק

                                                                                לרי"ש – חייב 1 –  כי נלמד מאותה פרשייה (דם שפך – בשחיטה)
                                                                                לר"ע – ר' אבהו – 2 (נלמד מפרשיית העלאה) , אביי – 1 (שם תעשה – כל שאר העשיות יחד (שחיטה וזריקה).

                                                                                b. זרק והעלה

                                                                                לרי"ש – 2 (נלמד מפרשיית השחיטה)
                                                                                ר"ע – ר' אבהו – 1 (אותה פרשייה), אביי – 2 (התורה חילקה – שם תעלה שם תעשה).

                                                                                c. שחט + זרק +העלה – חייב 2 לפי כולם

                                                                                לרי"ש – שחיטה וזריקה – 1, העלאה 1.
                                                                                לר"ע – שחיטה – 1, זריקה והעלאה 1.
                                                                                ולא אומרים שיש לחלק בין זריקה להעלאה בגל ה"שם שם", כי אז נחבר את הזריקה לשחיטה).

                                                                                ה. מה נחשב "חוץ"?

                                                                                A. בפסוקים (ויקרא יז)– "ג אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  ד וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ…".

                                                                                B. אם היה רק "חוץ למחנה" – חוץ לג' מחנות, לכן כתוב במחנה.

                                                                                אם היה רק "במחנה" – אפילו בעזרה בדרום/צפון, לכן כתוב חוץ למחנה – דווקא מקום שלא ניתן להקריב שם א"פ.

                                                                                C. שוחט על גג ההיכל

                                                                                עולא – חייב (אפילו שזה בעזרה) – כיוון שלא ניתן להקריב שם. חוץ = מקום בו לא ניתן להקריב. כמו הברייתא.
                                                                                רבא – פטור ("ואל פתח אוהל מועד לא הביאו" – שהרי הביאו לפתח (הביאו לעזרה) – חוץ = חוץ לחלל העזרה.
                                                                                [וקשה – למה צריך "במחנה" ו"חוץ למחנה", אפשר ללמוד הכל מ"פתח אוהל מועד".
                                                                                תשובה: לחייב גם כשחלק מהבהמה בפנים (גופה בפנים וצווארה בחוץ. פשיטא. צווארה בפנים וגופה בחוץ). וכיוון שכבר כתוב, צריך גם "מחוץ למחנה", שלא נחייב דרום/צפון].

                                                                                השיעור זבחים קז – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                21 min
                                                                              5. זבחים קו – שיעור דף יומי

                                                                                לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

                                                                                בתוך שאר חולי ישראל

                                                                                להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_106.mp3

                                                                                Download

                                                                                 

                                                                                לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                                                להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                סיכום הגמרא, דף יומי זבחים קו

                                                                                (זבחים קו. במשנה – קז. שורה 3)

                                                                                שחיטה והעלאה (הקטרה) מחוץ למקדש
                                                                                א. במשנה – על שניהם חייבים.
                                                                                ב. הפסוקים –
                                                                                A. ויקרא יז –
                                                                                עונש כרת על שחיטה והעלאה בחוץ + לאו לא ברור
                                                                                א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ג אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  ד וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה', דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ.  ה לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַה' אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל-הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַה' אוֹתָם. ז וְלֹא-יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת-זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם  חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה-זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם. 
                                                                                ח וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּתוֹכָם  אֲשֶׁר-יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ-זָבַח.  ט וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה' וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו.
                                                                                B. דברים יב
                                                                                לאו להעלאה בחוץ
                                                                                יג הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל-מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה.  יד כִּי אִם-בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ.

                                                                                ג. מה מקור הלאו בשחיטה בחוץ?

                                                                                [כדי לחייב חטאת, צריך דבר שבמזיד יש עליו מלקות/כרת. וכדי לחייב מלקות צרך למצוא לאו (אזהרה)].
                                                                                1. A. "וְלֹא-יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת-זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם…".
                                                                                דחייה – ר' אלעזר לומד משם לגבי ע"ז (שבשחיטה חייב גם בשלא כדרכה).
                                                                                B. מתרץ רבה – לומדים שני דברים: 1. ולא יזבחו (בחוץ). 2. ולא עוד – שחיטה לע"ז.
                                                                                דחייה – ברייתא –
                                                                                מהפסוק "למען אשר יביאו" מדבר על איסור שחיטה בבהמה שהוקדשה בשעת היתר הבמות ורוצה לשוחטה בשעת האיסור – ורק לזה מתייחס האיסור (ובזה גם אין כרת).
                                                                                C. (ב שליש) אביי – נלמד קל וחומר – אם כשהוקדש בשעת ההיתר – יש לאו (ואין כרת), קל וחומר כשהוקדש בשעת האיסור (שיש כרת).
                                                                                דחיות:
                                                                                a. אם לומדים לאו מקל וחומר – ניתן לוותר על לאוים וללומדם מקל וחומר:
                                                                                רבינא – יש ללמוד לאו של חלב (בו יש כרת) מאיסורי אכילה אחרים בהם יש לאו ואין כרת, ונוותר על הלאו המפורש של חלב:
                                                                                1. מנבילה, שמונה שרצים. דחייה – נבילה ושרצים חמורים שמטמאים (וצ"ע למה כתוב בשרץ – במשהו), משא"כ חלב.
                                                                                2. משרצים טהורים (צפרדע ונמלה). דחייה – חמורים שאסורים במשהו (כעדשה), משא"כ חלב.
                                                                                3. מערלה וכלאי הכרם. דחייה – אסורים בהנאה, משא"כ חלב.
                                                                                4. משביעית. דחייה – חמורה שתופסת דמיה, משא"כ חלב.
                                                                                5. מתרומה. דחייה – לא הותר מכללו (=תמיד אסור לזר), משא"כ חלב שמותר בחיה.
                                                                                6. מכולם יחד. דחייה – כולם לא הותרו מכללם.
                                                                                (ב רבע תחתון)
                                                                                רבא – שנלמד שגם בפסח ומילה (שיש כרת) שיש גם לאו (ואז יהיה חטאת), בקל וחומר מביטול עשה שיש בו לאו ואין כרת – מותיר.
                                                                                דחייה – מותיר חמור – שאין לו תקנה (פסח – פסח שני, מילה – אפשר אח"כ).
                                                                                b. הרי אין מזהירים מן הדין! (גם אם עונשים מן הדין).

                                                                                2. גזירה שווה בין שחיטה להעלאה (רי"ח – בשניהם "הבאה" (בפסוקים בויקרא), רבא (ר' יונה) – בשניהם "שם" (בפסוקים בדברים – היקש בין ההעלאה לשאר העשיות).

                                                                                השיעור זבחים קו – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                14 min

                                                                              About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                                              From the publisher's feed

                                                                              הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.