הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By אורי בריליאנטReligion & SpiritualityJudaism
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • זבחים צה – שיעור דף יומי

    לרפואת אדווה בת אורה בעז"ה בתוך שאר חולי ישראל

    להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_95.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

    סיכום הגמרא, דף יומי זבחים צה

    (צד: במשנה – צה: שליש תחתון)

    חלק א – המשך מיקום הכיבוס/שבירה/מירוק ושטיפה בעזרה

    א. משנה – אם הוציאו את הבגד/כלי – צריכים להחזיר ושם לכבס/לשבור/למרק ולשטוף.

    אם כשיצא נטמא – זה בעיה:
    מצד אחד – א"א להכניסו לעזרה טמא (אסור להכניס טומאה),
    מצד שני – א"א לטובלו בחוץ (זה יוריד את הדם בחוץ),
    לכן צריך להיפטר מהטומאה על ידי הריסת הבגד/כלי – יקרע את הבגד, יעשה חור בכלי (בכלי חרס מספיק חור קטן, בכלי נחושת חור גדול יותר), ואח"כ יכניס לעזרה ויכבס/ישבור/ימרק וישטוף.

    1. A. שואל רבינא – והרי אם הורס את הבגד/כלי – אז כשהוא מכבס/שובר/ממרק – זה כבר לא בגד/כלי!

      2. תשובה –

      בבגד וכלי חרס – קורע/שובר קצת – מספיק להוריד את הטומאה (לפחות מדאורייתא, מדרבנן זה עדיין טמא בבגד), אבל לא מספיק שלא יחשב כלי כלל.

      בכלי נחושת (שלא מספיק לשבור קצת) – שובר כמה שצריך ("פוחתו") ואז מתקן קצת שיחשב כלי, ואז מכניס לעזרה.

      1. B. מה אם הדם הותז על מעיל הכה"ג, והוציא ונטמא, הרי אסור לקרוע אותו? ("לֹא יִקָּרֵעַ" (שמות כח, לב).

        2. ר"ל – יש עוד פתרון – יכניס לעזרה רק חלק קטן מהמעיל (פחות משלוש על שלוש אצבעות, שאין בזה שיעור טומאה, ואין בזה איסור הכנסה לעזרה (אפילו שבאמת טמא).

        שואל רק אדא בר אהבה – לכאורה אפשר להקל יותר, ולהכניס פחות משלושה על שלושה טפחים (שיעור הטומאה של בדים עבים ורכים, כמו מעיל)

        תשובה – כיון שזה חלק מהמעיל, זה נותן לכל חלק חשיבות, ולכן השיעור הוא של 3 על 3 אצבעות.

         

        (צה. 4-)

        ב. איך מכבסים בעזרה? הרי אסור להכניס לעזרה מי רגליים?

        מניין שמכבסים במי רגליים – המשנה בנידה מפרטת שכדי לכבס דם מבגד (שלא ימשיך לטמא את הבגד ונוכל להטביל אותו) צריכים להשתמש ב7 סממנים בסדר הזה –

        רוק תפל (מאדם שלא אכל כלום עדיין באותו יום),

        מי גריסין,
        מי רגליים,
        נתר (מינרל)
        בורית (צמח)
        קמוניא (צמח)
        אשלג (חומר שיש במרגליות)

        וצריכים לשפשף את הכתם 3 פעמים עם כל חומר בפנ"ע לפי הסדר הזה.

        והגמרא מבינה שכך גם מכבסים את הבגד עם דם החטאת]

        תשובה – את הרוק היו עושים גם בפנ"ע, וגם כתוספת לכל אחד משאר הסממנים, ולכן כיוון שמי הרגליים לא נכנסו בפנ"ע אלא עם הרוק – זה לא ניכר ומותר.

         

        (צה: במשנה)

        חלק ב – סוג הבישול שמחייב שבירה/מירוק ושטיפה

        (הראשונים דנים האם יש לחלק בין כלי חרס לכלי נחושת, אנחנו כאן נלך כשיטות שאין הבדל).

        א. במשנה – לא רק בישול אלא גם עירוי

        מקור – "וּכְלִי־חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל־בּוֹ יִשָּׁבֵר…" (ו, כא)

        "בּוֹ יִשָּׁבֵר" – לרבות כל דבר שעירו לתוכו.

        ב. בעי רמי בר חמא – אם צלו את הקרבן באוויר הכלי בלי שנגע בדפנות – האם צריך שבירה? (האם זה דווקא כשיש בליעה, וכאן אין בליעה, או שהתורה לא חילקה?)

        ראיות שצריך:

        1. רבא – ממשנתנו –
          2. אם עירוי (בליעה) ללא בישול מצריך,
          אז גם בישול ללא בליעה מצריך.

          דחייה – זה לא אותו דבר, שם יש בליעה ואולי הבליעה היא העיקר.

          1. התנור במקדש היה של מתכת ולא של חרס,
            2. כדי שיהיה מספיק מירוק ושטיפה ולא יצטרכו לשוברו.
            והרי שם צלו באוויר ולא בישלו, אז מכאן שגם בצלייה צריך.

            דחייה – את שיירי המנחות שהכהנים אכלו אפו בתנור וכן נגעו בדפנות, ולכן היתה שם בליעה.

            השיעור זבחים צה – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

            21 min
          2. זבחים צד – שיעור דף יומי

            לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים, אלה בת דוד יצחק ז"ל, שנפטרה בנר שלישי של חנוכה

            להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_94.mp3

            Download

             

            לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

            להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
            להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
            להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

            סיכום הגמרא, דף יומי זבחים צד

            (צג: במשנה למטה – צד: במשנה)

            המשך כיבוס בגד שניתז עליו דם חטאת

            [ו, כ – "…וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל־הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ"].

            [יש כאן שני נושאים – ראוי לטומאה ואיזה בגד, וננסה להפריד ביניהם]

             

            חלק א – איזה בגד צריך כיבוס

            א. מתי נחשב "בגד" מבחינת קבלת טומאה –

            בברייתא לגבי בגד –

            ר"י – מספיק שראוי לטומאה (גם אם מחוסר מחשבה) (ובהמשך המשנה סותמת כמותו).
            ר"א – דווקא במקבל טומאה בפועל כמות שהוא.

            (צד. 4+)

            מאי בינייהו (מקרים שבהם מחוסר מחשבה כדי לקבל טומאה) –

            1. בגד פחות מ3 על 3 אצבעות –
              2. אם יחשוב לטלאי – יקבל טומאה, אך כרגע לא מקבל.
            2. בגד מוכן אך חשב להוסיף לו ריקמה –
              3. אם יחשוב לבטל מחשבתו – יקבל טומאה, אך כרגע לא מקבל.
            3. בד שמיועד לשטיח, וחשב לקצעו (ליישר החוטים סביב),
              4. אם יחשוב לבטל מחשבתו – יקבל טומאה, אך כרגע לא.

               

              (חזרה למשנה ולתחילת הגמרא ותחילת הברייתא)

              ב. המקור להרחבה לעור ושק עיזים וכד'

              מצד אחד כתוב "בגד"
              מצד שני ר"י ור"א מרבים מ"אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס" גם שאר מינים (עור, שיער עיזים ומשי וכד'),

              אבל דווקא בדומה לעור מבחינת קבלת טומאה,

              ולכן נחלקו במשנה ובברייתא לגבי עור:
              אם לא הופשט – ודאי שלא מקבל טומאה ולא צריך כיבוס.
              אם הופשט וחישב עליו להשתמש בו ככה – ודאי שמקבל טומאה וצריך כיבוס.
              אם הופשט ועוד לא חשב להשתמש בו ככה – בזה נחלקו כנ"ל:

              ר"י – צריך כיבוס (כי ראוי לקבל טומאה אם יחשוב להשתמש ככה)

              ר"א – לא צריך כיבוס (כי כרגע עדיין אל מקבל טומאה בפועל).

              (צד. מעל האמצע)

              ג. רק מקום הדם טעון כיבוס ואל כל הבגד

              מקור – "אֲשֶׁר יִזֶּה".

               

              (צד. אמצע)

              ד. רק דבר שראוי לכיבוס –

              1. A. כלי עץ ומתכת – לא צריכים כיבוס, אלא גירוד.
              2. B. עור –

                3. במשנה – כאמור, ראוי לכיבוס ולכן צריך כיבוס (בין לר"י ובין לר"א).

                ורמינהו (משנה בשבת) – מותר "לכבס" עור בשבת, כלומר לא ראוי לכיבוס,

                וכן רב חייא בר אשי היה משךשך במים את סנדלי העור של רב בשבת.

                תשובות:

                1. אביי – זאת מחלוקת תנאים בברייתא לגבי דם חטאת על עור –

                  2. אחרים – מכבס (ראוי לכיבוס, כמו משנתנו)

                  רבנן – מגרר ולא מכבס (לא ראוי לכיבוס, כמו המשנה בשבת וכמו רב),

                  מקשה רבא:

                  והרי יש פסוק מפורש שראוי לכיבוס – "וְהַבֶּגֶד אוֹ־הַשְּׁתִי אוֹ־הָעֵרֶב אוֹ־כׇל־כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס" (יג, נח)

                  1. רבא – זה תלוי בסוג העור

                    2. בעור רך – לפי כולם ראוי לכיבוס (ומשנתנו בעור רך, ולפי כולם),

                    בעור קשה – כאן המחלוקת בברייתא.

                    הערות:

                    1. A. הסבר הפסוק בצרעת –
                    2. הפסוק בעור רך שראוי לכיבוס.
                    3. חוזר בו – הפסוק גם בעור קשה, אלא שהצרעת מרככת אותו, ונעשה ראוי לכיבוס.
                    4. B. לגבי המשנה בשבת שהתירה לשפוך מים, ורב שהתיר לנקות את סנדליו במים –

                      5. בהתחלה – מובן שהמשנה ורב בעור קשה, ולכן מותר לפי רבנן.

                      אבל רבא מקשה (צד: 1+) – הרי מדובר שם בכרים וכסתות שהם רכים!

                      לכן רבא מוסיף עוד תנאי לעור – כדי לאסור בעור זה דווקא אם כסכס (שפשף) (בניגוד לבגד שעצם ההכנסה למים נחשבת כיבוס).

                      ולפי זה –

                      המשנה בשבת שהתירה –
                      זה כאמור בעור רך, ומותר כי לא כסכס.

                      ורב שהתיר לשכשך אך לא לכסכס –

                      או בעור רך – ולפי כולם אסור לכסכס,
                      או בעור קשה – וזה כדעת אחרים שאם יכסכס זה אסור.

                      [דילוג על 5 שורות שעוסקות בזריקת זרע למים עד לצד: שליש]

                      (הערות שוליות יותר:)

                      1. C. דרש רבא – מותר לכבס נעליים (משמע גם לכסכס)

                        2. מקשה עליו רב פפא ורב שהתיר לשכשך אך לא לכסכס,

                        וענה רבא – צודק, טעות שלי, אסור לכסכס (כאמור – תלוי במה ולפי מי).

                        1. D. הקטע עליו דילגנו –
                          2. זרק זרעי פשתן למים בשבת – חייב משום לישה (ולא משום זורע) – כי הזרעים מתחברים במים.

                           

                          (צד: באמצע)

                          חלק ב – מכבסים במקום קדוש (בעזרה)

                          וכן כלי שבושל בו קרבן וצריך לשבור/למרק ולשטוף – עושים את זה בעזרה.

                          סברא – שהרי אסור להוציא את הדם/טעם הקרבן מהעזרה.

                          מקור –

                          דם חטאת – מפורש בפסוק – "תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ" (ו, כ)

                          כלי – לומדים מהדם ע"י ו"ו החיבור – וּכְלִי־חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל־בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם־בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם (שם כא)

                           

                          חלק ג – זה (הדין של דם על הבגד) חומר בחטאת משאר קודשי קודשים

                          והרי יש עוד חומרות:

                          1. יש קרבנות חטאת שדמם נזרק בקודש, משא"כ בשאר הקרבנות

                            2. תשובה – המשנה התכוונה לחטאות החיצוניות.

                            1. בחטאות החיצוניות – אם נכנס הדם הקרבן נפסל, משא"כ בשאר קודשי קודשים.

                              2. תשובה – לפי ר"ע זה אכן הדין גם בשאר קודשי קודשים.

                              1. החטאת מכפרת על כרת, משא"כ שאר קו"ק?

                                2. תשובה – המשנה רוצה להתייחס גם לחטאת שלא מכפרת על כרת – קרבן עולה ויורד של שמיעת קול (שבועת העדות) ושבועת ביטוי.

                                1. החטאת טעונה 4 מתנות דם (משא"כ בשאר שמספיק 2 שהן 4)

                                  2. תשובה – המשנה כרי"ש שגם בשאר קרבנות צריך 4.

                                  קשה – גם לרי"ש נותנים ב2 קרנות (בכל קרן פעמיים) ולא ב4?

                                  תשובה – אכן התנא לא התכוון להזכיר את כל החומרות, ובאמת יש עוד חומרות לגבי נתינת הדם – על הקרן/חוד, באצבע.

                                  מחר נמשיך לעסוק בכיבוס הבגד ודיני הכלי

                                   

                                  השיעור זבחים צד – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                  21 min
                                2. זבחים צג – שיעור דף יומי

                                  לעילוי נשמת בלומה חיה רחל בת ישכר דב מלאך ז"ל (לבית לוסטמן))

                                  להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                  https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_93.mp3

                                  Download

                                   

                                  לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                  להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                  להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                  להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                  סיכום הגמרא, דף יומי זבחים צג

                                  (צב: 4- עד צג: במשנה)

                                  המשך דיני כיבוס בגד שניתז עליו דם חטאת

                                  (דילוג לצג. שליש תחתון)

                                  א. דם פסול –

                                  הקדמות:

                                  1. A. באותם פסוקים גם ראינו שכלי שבישלו בו חטאת צריך מירוק ושטיפה

                                    2. בניגוד לדם שניתז – שזה דווקא בחטאת,

                                    הדין של מירוק ושטיפה זה גם בשאר הקרבנות.

                                    באיזה קרבנות –

                                    ר"ע – גם בקודשים קלים (אבל לא בתרומה)
                                    ר"ש – רק בקודשי קודשים.

                                    1. B. יש שני מצבים בפסול הדם –

                                      2. היתה לה שעת הכושר – הדם היה ראוי ורק אח"כ נפסל, למשל לינה/טומאה),

                                      לא היתה לה שעת הכושר – לא היה שלב שהדם היה כשר, למשל נשחטה חוץ לזמנה/מקומה או כהן פסול קיבל את הדם.

                                      ולענייננו – האם דם פסול מצריך כיבוס –

                                      ר"ע – תלוי באיזה פסול –

                                      היתה שעת הכושר – צריך כיבוס,
                                      לא היתה שעת הכושר – לא צריך כיבוס.

                                      מקור – יש רק מיעוט אחד,

                                      כי מהמיעוט השני לומד לגבי מירוק ושטיפה (שלמרות שגם בקודשים קלים צריך מירוק ושטיפה, בתרומה לא צריך)

                                      רבנן (במשנה ובברייתא) ור"ש – בכל מקרה לא מצריך כיבוס –

                                      מקור – כי יש שני מיעוטים –

                                      1. פסוק כב – כׇּל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ…
                                        2. 2. פסוק כג – וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד

                                        (ולא צריך את המיעוט לאפוקי תרומה, כי זה ברור (שהרי לדעתו אפילו בקודשים קלים לא צריך).

                                        (חוזרים מהמשנה בצג. לצב: 4-)

                                        ב. שואל לוי – ניתז מבגד לבגד – האם גם הבגד השני צריך כיבוס?

                                        (מתוך הנחה שדם פסול לא מצריך כיבוס)

                                        צדדי השאלה: האם אחרי שהותז על בגד אפשר עדיין לאסוף אותו ולזרוק על המזבח (כשר – מצריך כיבוס) או לא (פסול – ולא מצריך כיבוס)?

                                        עונה רבי – גם השני טעון כיבוס –

                                        כי הרי כאן היתה שעת הכושר,

                                        אז הנחת היסוד של השאלה היא כרבנן – שגם בהיתה שעת הכושר מצריך כיבוס,
                                        אבל אני (רבי) כר"ע שפסול כזה עדיין מצריך כיבוס, ולכן גם אם נאמר שזה פסול – לא צריך כיבוס.

                                         

                                        (צג. 1+)

                                        ג. שואל רמי בר חמא – ניתז על בגד טמא –

                                        האם כשטומאת הדם והמגע בבגד "באין כאחד" זה נחשב כאילו הדם כבר היה טמא ולא מצריך כיבוס (לפי רבנן שדם טמא לא מצריך כיבוס)?

                                        עונה רב חסדא – "באין כאחד" זאת מחלוקת תנאים, לפי ההסבר של אביי במי חטאת:

                                        האם אפשר לטהר עם מי חטאת שנטמאו?

                                        ר"א – כן, שהרי מטהרים גם נידה.
                                        רבנן – לא, וא"א ללמוד מזה שמטהרים נידה, שהרי שם המים היו טהורים עד שנגעו בה, איך מזה אתה רוצה ללמוד למקרה שהמים היו טמאים עוד לפני כן?

                                        במה נחלקו (מה ר"א יענה לרבנן) –

                                        (צג. 9+)

                                        1. לפי ר"א גם שם המים היו טמאים לפני כן

                                          2. רבה – כי נטמאו באוויר,

                                          כי סובר כר"ע שיש חומרא שכשמי חטאת עוברים מעל האישה באוויר – הם נטמאים מהאוויר.

                                          דוחה אביי – גם ר"ע מטמא רק כשהכלי עבר מעל (שמא יניח) אבל לא כשמי ההזאה עברו מעל (שהרי כבר היזה, וכבר אין לו אפשרות להניח).

                                          (צג. באמצע, נדלג רגע על אביי)

                                          רבא – כי לר"א מי החטאת מטהרים בשלבים (צריך שיעור, והטיפות מצטרפות) –

                                          הטיפה הראשונה נגעה באישה ועוד לא טיהרה (כי עדיין אין שיעור, ונטמאה, ואז כשבאה הטיפה השנייה – היא טיהרה, אפילו שהטיפה הראשונה כבר היתה טמאה).

                                          ואילו לרבנן – לא צריך שיעור והטיפה הראשונה ישר טיהרה, ולא היה שלב שהיתה טמאה עוד קודם.

                                          (נחזור לצג. באמצע)

                                          1. אביי – ר"א לומד מאישה נידה כי "באין כאחד" נחשב כמו טמא מעיקרא

                                            2. וממילא, אומר רב חסדא, גם אצלנו – התיז הדם על בגד טמא, הטומאה ומגע בבגד באין כאחד, ונחשב כהיה טמא מעיקרא – ולכן הבגד לא צריך כיבוס.

                                            ואילו לרבנן – באין כאחד לא נחשב טמא לפני כן, וצריך כיבוס.

                                            (צג. במשנה למטה)

                                            ד. משנה – דווקא בניתז מהכלי של קבלת הדם, לא לפני ולא אחרי:

                                            ולכן במקרים הבאים לא מצריך כיבוס:

                                            ניתז לפני קבלת הדם (מהצוואר),
                                            או אחרי זריקת הדם (מהקרן או היסוד)
                                            או שנשפך על הרצפה ואספו בכלי (פסול לזריקה)
                                            ומסיימת המשנה: "אין טעון כיבוס אלא דם שנתקבל בכלי וראוי להזאה".

                                             

                                            1. A. מקור – "כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל־הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ" (ויקרא ו, כ)

                                              2. יִזֶּה – בראוי להזאה (ולא מהצוואר)

                                              יִזֶּה – ולא שכבר הוזה.

                                              1. B. מה הצורך במשפט הסיום –

                                                2. "אין טעון כיבוס אלא דם שנתקבל בכלי" – רק מסביר את שאר המשנה.

                                                "וראוי להזאה" – לרבות שאם נתקבל דם חטאת (פנימית) בשני כלים – פסול להזאה ואל מצריך כיבוס.

                                                [מקומות בהם הנושא עלה:

                                                1. ברייתא לגבי מי חטאת – שאם קיבל בשני כלים פסול,

                                                  2. והגמרא מתלבטת אם גם בדם חטאת פנימית פסול

                                                  (האם במי חטאת זה הלמ"ס ואז דווקא שם,
                                                  או מפסוק ("וטבל במים") – ואז גם בדם חטאת יש פסוק דומה – "וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת־אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וְהִזָּה מִן־הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי" (ד, ו)).

                                                  1. בשם ר' אלעזר – אכן גם בדם (חטאת פנימית) פסול בשני כלים.
                                                  2. וכן בברייתא שמביא רבא מהפסוק הנ"ל.

                                                    3. (צג: רבע)

                                                    1. C. אגב, הברייתא הנ"ל לומדת מהפסוק הנ"ל עוד שני דינים:

                                                      2. וְטָבַל – ולא מספג (שלא מורח את האצבע על הדופן להוציא עוד דם)

                                                      וְהִזָּה מִן־הַדָּם – שלפני כל הזאה יטבול את האצבע, ולא שיזה שוב משאריות הדם שבאצבעו (וכן אמר ר' אלעזר).

                                                      (צג: באמצע)

                                                      קושיות:

                                                      1. היה מזה וניתזה הזאה מידו על בגד,
                                                        2. עד שלא הזה – טעון כיבוס, משהזה – לא טעון כיבוס.

                                                        ומבינה הגמרא –

                                                        הכוונה שתוך כדי כל 7 ההזאות – טעון כיבוס – אפילו מהשיריים,
                                                        ורק כשסיים כל ההזאות (שאז כבר לא ראוי) – לא טעון כיבוס.

                                                        אך דוחה הגמרא –

                                                        הכוונה לגבי כל הזאה והזאה –
                                                        ניתז לפני שהזה אותה – טעון כיבוס
                                                        ניתז מהשיריים אחרי שהזה – לא טעון כיבוס, כי אכן שיריים לא מצריכות כיבוס.

                                                        1. איתיביה אביי (לגבי הזאת דם פרה אדומה) – גמר להזות מקנח ידיו בגוף הפרה.

                                                          2. משמע – בין ההזאות לא מקנח, אלא יכול להזות מהשארית.

                                                          דחייה – גם בין ההזאות מקנח (כי לא מזה מהשארית), ולא הוזכר כי בין ההזאות אמנם מקנח אבל אל על גוף הפרה אלא על כלי (שלא ללכלך אצבעו).

                                                           

                                                          השיעור זבחים צג – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                          31 min
                                                        2. זבחים צב – שיעור דף יומי

                                                          לעילוי נשמת בלומה חיה רחל בת ישכר דב מלאך ז"ל (לבית לוסטמן))

                                                          להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_92.mp3

                                                          Download

                                                           

                                                          לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                          להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                          להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                          להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                          סיכום הגמרא, דף יומי זבחים צב

                                                          (צב. תחילת פרק דם חטאת עד צב: 4-)

                                                          הפסוקים של כיבוס בגד ומירוק ושטיפה – ויקרא ו

                                                          יח – דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי ה'  קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הִוא׃

                                                          יט – הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכְלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד׃

                                                          כ – כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל־הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ׃

                                                          כא – וּכְלִי־חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל־בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם־בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם׃

                                                          כב – כׇּל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הִוא׃

                                                          כג – וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף׃ {פ}

                                                           

                                                          חלק א – דם חטאת שניתז על בגד – הבגד צריך כיבוס

                                                          משנה וברייתא – באיזה קרבנות חטאת –

                                                          בחטאת רגילה (חיצונית) וחטאת פנימית – צריך,

                                                          בחטאת העוף – לא צריך.

                                                          המקור –

                                                          1. ר"ל – יש בפסוק מיעוט (זֹאת) וריבוי (תּוֹרַת – תורה אחת לכל החטאות).

                                                            2. ולמה דווקא פנימית כן ועוף לא?

                                                            1. A. כתוב תִּשָּׁחֵט – דווקא חטאות שבשחיטה.

                                                              2. דחייה – גם כתוב יֹאכְלֶנָּה – דווקא חטאות שנאכלות (פנימית לא).

                                                              1. B. כי יש יותר דמיון בין חטאת חיצונית לחטאת פנימית מאשר לחטאת העוף:

                                                                2. הדמיון בין חטאת חיצונית לפנימית:

                                                                1. שניהם בהמה ולא עוף
                                                                  2. 2. שניהם בשחיטה (ואילו עוף במליקה)
                                                                  3. השחיטה בצפון (ואילו עוף בכל העזרה)
                                                                  4. בשניהם מקבלים את הדם בכלי (ואילו בעוף מזים ישירות מהעוף)
                                                                  5+7 – בשניהם נותנים את הדם על החוד/קרן,
                                                                  ואילו בעוף בחצי התחתון.
                                                                2. בשניהם נותנים את הדם באצבע (ואילו בעוף, כאמור, ישירות מהעוף).
                                                                  3. 8. בשניהם יש חלק שמוקרב ואילו בעוף הכל נאכל.

                                                                  הדמיון בין חטאת חיצונית לחטאת העוף:

                                                                  1. בשניהם זריקת הדם על המזבח החיצוני (ואילו בחטאת פנימית – בפנימי).
                                                                  2. בשניהם חלק/כל הבשר נאכל, ואילו בפנימית הכל מוקרב.

                                                                    3. (צב: 3+)

                                                                    1. רב יוסף – מסכים לר"ל שיש מיעוט (זֹאת) וריבוי (תּוֹרַת),
                                                                      2. אבל למיעוט מצטרף עוד מיעוט – יֹאכְלֶנָּה – שיש רק מקרה אחד של חטאת נאכלת, ולכן א"א לרבות את חטאת העוף (שהרי גם היא נאכלת).
                                                                    2. רבה – מסכים לר"ל (מיעוט וריבוי),
                                                                      3. אלא שהבסיס אינה חטאת רגילה אלא חטאת פנימית, ומשם מרבים, ולכן ודאי שחטאת פנימית כלולה בדין.

                                                                      קושיות:

                                                                      1. a. בנוסח המשנה משמע שהבסיס זה חטאת רגילה.

                                                                        2. תשובה – נשנה את הנוסח.

                                                                        1. b. עדיין קשה – למה אתה מרבה דווקא חטאת חיצונית ולא חטאת העוף?

                                                                          2. תשובה – כמו ר"ל – כי יש יותר דמיון בין חטאת פנימית וחיצונית מאשר לחטאת העוף.

                                                                           

                                                                          (צב: באמצע)

                                                                          חלק ב – אגב – שאלות ר' אבין על זה שבחטאת העוף לא צריך לקבל את הדם בכלי

                                                                          השאלה העקרונית –

                                                                          האם אין צורך בכלי,

                                                                          או שצריך כלי – והעוף עצמו הוא הכלי?

                                                                          השאלות:

                                                                          1. האם יש בעוף פסול של הכנסת הדם להיכל (הכניס כשהדם עוד בתוך העוף)-
                                                                            2. אם לא צריך כלי – לא יהיה כלל דין של הכנסת הדם, וכשר
                                                                            אם צריך כלי והעוף הוא הכלי – הדם ייפסל

                                                                            ניסיון ראיה שפסול –

                                                                            אם העוף פרכס ונכנס ויצא – כשר,
                                                                            משמע: אם הכניס אותו – פסול!

                                                                            דחייה – גם אם הכניס כשר,

                                                                            ולמה הברייתא דיברה על פרכוס? בשביל מקרה נוסף שם – שאם פרכס החוצה מהעזרה – פסול.

                                                                            1. נשפך דם העוף על הרצפה ואז אסף בכלי – האם ההכנסה לכלי פוסלת?
                                                                              2. אם לא צריך כלי – כשר (לא צריך אבל זה גם לא מפריע)
                                                                              אם צריך כלי והעוף הוא הכלי – ההכנסה לכלי אחר פוסלת.

                                                                              ניסיון ראיה שכשר – מהברייתא שלנו בחלק א –

                                                                              שדם חטאת העוף שניתז על הבגד – לא צריך כיבוס ("זאת"),
                                                                              והרי אם דם חטאת העוף שנכנס לכלי (או עבר מעל הבגד) נפסל – אז ברור שלא צריך כיבוס כי הוא דם פסול! אלא מכאן שלא נפסל.

                                                                              דחייה – אולי אם נכנס/עבר מעל הבגד – נפסל,

                                                                              ובכ"ז צריך לימוד שלא צריך כיבוס,
                                                                              כי יש מצב שבו הדם נגע בבגד בלי שעבר מעל אווירו (וכך עוד לא נפסל) – אם הצמיד את הבגד לצוואר העוף.

                                                                              השיעור זבחים צב – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                              18 min
                                                                            2. זבחים צא – שיעור דף יומי
                                                                              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_91.mp3

                                                                              Download

                                                                              (צ: במשנה – צא. במשנה למטה)

                                                                              חלק א – משנה

                                                                              משנה – המשך דיני קדימה בקרבנות
                                                                              A. יוצא דופן לקדימה – אשם מצורע>חטאת, כי בא לגמור את טהרתו (מכשירו לקדשים וביאת מקדש).
                                                                              (בדרך אגב – אשם מצורע ונזיר יוצאי דופן גם ב: בני שנה, לא שני שקלים).
                                                                              B. דיני הקדימה – גם לגבי אכילת הבשר.
                                                                              C. קרבן מאתמול – קרבן מהיום
                                                                              תוס' – לגבי האכילה
                                                                              1. שלמים מאתמול>שלמים מהיום (שלא נפספס).
                                                                              2. שלמים מאתמול – חטאת של היום:
                                                                              ר"מ – שלמים קודמים (הטעם הנ"ל>מקודש). חכמים – חטאת קודמת (מקודש גובר).
                                                                              רש"י – לגבי ההקרבה
                                                                              1. שלמים שהובאו אתמול (ולא נשחטו)>שלמים שהובאו היום – לעניין שחיטה (ואפילו שהראשונים הובאו בלילה, כשממילא א"א לשחוט).
                                                                              2. שלמים שהובאו אתמול ולא נשחטו, (או – הובאו היום ונשחטו) > חטאת קודמת לפי כולם.
                                                                              אבל – שלמים שהובאו אתמול + נשחטו כבר – מחלוקת אם זריקת דמם קודמת לשחיטת החטאת:
                                                                              ר"מ – שלמים קודמים (לא לזלזל כל כך), חכמי ם – חטאת (קדשי קדשים).
                                                                              D. צורת האכילה – איך שרוצים (צורת הבישול, תבליני חולין ותרומה).

                                                                              גמרא

                                                                              שאלות שמנסים לפושטן ממשנתנו:
                                                                              א. מה קודם – תדיר או מקודש?
                                                                              1. ראיות שתדיר קודם –
                                                                              a. מהמשנה הראשונה – תמידין>מוספי שבת, מוספי שבת>ר"ח, מוספי ר"ח>מוספי רה"ש – תדיר קודם למקודש.
                                                                              דחייה – שניהם מקודשים באותה מידה (שבת, ר"ח, רה"ש – משפיע לא רק על המוסף שלו אלא על כל קרבנות היום).
                                                                              b. קידוש לב"ה – ברכת היין בקידוש (תדירה)>ברכת היום (קדושה), מנחה>מוסף שבת (הלכה לרי"ח).
                                                                              כולם קדושים באותה רמה (דחייה דומה – קדושת השבת חלה גם בברכת היין ובמנחה).
                                                                              2. ראיות שהקדוש קודם
                                                                              ממשנתו – שלמים של אתמול>חטאת של היום (לפי ר"מ), משמע – חטאת של היום>שלמים של היום לפי כולם, – אפילו שהשלמים תדירים.(היה אפשר להקשות גם מהמשנה בדף פט.)
                                                                              דחיית רבא – השלמים לא תדירים, אלא רק מצוים יותר (כי אין חיוב).
                                                                              [מקשה רב הונא בר יהודה – מצוי=תדיר: בברייתא – מילה תדירה מפסח. והרי היא רק מצויה.
                                                                              תשובה – 1. הכווונה שתדירה במצוות (רש"י – 13 בריתות). 2. כיוון שהיא הרבה יותר מצויה – זה כבר "תדיר"].
                                                                              האיבעיא לא נפשטה.

                                                                              (א אמצע)

                                                                              ב. מה גובר – דיני הקדימה או "אין מעבירין על המצוות"?
                                                                              המקרה – שחט את הפחות תדיר, האם יזזוק או שיעיבר על המצוות, וישחט את היותר תדיר?
                                                                              ראיות שהקדימה>"אין מעבירין"
                                                                              (ודחיות ל1-3 – כאן ממילא על אחד מהם נצטרך חהעביר, אז דיני הקדימה חלים).
                                                                              1. ממשנתנו –
                                                                              ר"מ – שלמים של אתמול שנשחטו > שחיטת חטאת של היום, נדייק – שלמים של היום שנחטו – נפסיק ונעשה את החטאת (וכש"כ לרבנן – שגם בשל אתמול נפסיק).
                                                                              דחייה – כוונת המשנה שגם החטאת כבר שחוטה, ואז – מאתמול גובר לפי ר"מ, אך מהיום – כיון ממילא באחד מהם נצטרך להעביר, אז הקדוש גובר.
                                                                              2-3. מקידוש ומנחה –
                                                                              כאמור – לב"ה – יין (תדיר) > יום (לא תדיר), אפילו שהיום התחיל לפני שהביאו את היין,
                                                                              מנחה>מוסף, אפילו שזמן המוסף מהבוקר,
                                                                              אז יוצא שמעבירים על היום/מוסף.
                                                                              דחייה – כיון שכבר הביאו את היין/הגיע זמן מנחה –  אז ממילא על אחד מהם צריך להעביר.
                                                                              4. תמיד>פסח – (משנה פסחים סא) – אפילו שכבר שחט הפסח – יחכו עם הדם וישחטו קודם את  התמיד (מעבירין על פסח).
                                                                              דחייה – מדובר שכבר שחטו התמיד (וכך גם מדויק במשנה שם), אך עוד לא זרקו, ויוצא שממילא על אחד יעבירו.
                                                                              גם איבעא זו לא נפשטה.

                                                                              ג. היתר צורת האכילה – "לך נתתים למשחה" – לגדולה, כדרך המלכים.

                                                                              חלק ב – משנה

                                                                              השיעור זבחים צא – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                              14 min
                                                                            3. זבחים צ – שיעור דף יומי
                                                                              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_90.mp3

                                                                              Download

                                                                              (פט: 9 שורות מלמטה – m: במשנה)

                                                                              א. אימורי קדשים קלים (קק"ל) שיצאו לפני זריקה

                                                                              לאחר זריקה – קדשי קדשים,
                                                                              לפני זריקה – מצב ביניים – אין מעילה אך (רבינא-) יש פסול יוצא.
                                                                              נסיונות לתלות במקורות שונים:
                                                                              A. מקור ממשנתנו: משנתנו – מעשר>עופות – שיש בו דם ואימורים שהם ק"ק. והרי גם לעוף יש דם? אלא שבא ללמד שהאימורים כמו הדם (והדם – מדובר לפני זריקה, ונפסל ביוצא).
                                                                              B. ניסיון סיוע מאמוראים:
                                                                              בשר קק"ל שיצא – אחרי זריקה – מותר, לפני זריקה – רי"ח – כשר (סופו לצאת), ר"ל – פסול (עוד לא הותר).
                                                                              הראיה – מכך שנחלקו על הבשר, משמע שבאימורים לפי כולם פסול.
                                                                              דחייה – ייתכן שגם באימורים רי"ח מכשיר, אך נחלקו בבשר לחדש שאפילו בבשר ר"ל פוסל.
                                                                              C. לימא כתנאי:
                                                                              משנה (מעילה ו,ב) – אימורי קק"ל שיצאו לפני הזריקה – ר"א – אין מעילה, פיגול, נותר וטמא. ר"ע – יש מעילה.
                                                                              יש שתי אפשרויות במה נחלקו:
                                                                              1. כשהאימורים כבר חזרו פנימה, והמחלוקת אם נפסלו ביוצא – ר"א – נפסלו, ר"ע – לא נפסלו.
                                                                              2. (רב פפא) כשהאימורים עדיין בחוץ ואז נזרק הדם, האם ניתן לזרוק כשהם בחוץ. אך אם חזרו ונזרק – לפי כולם לא נפסלו.
                                                                              (ואמנם רב פפא עצמו במנחות אמר כאפשרות הראשונ לגבי 2 הלחם שיצאו לפני זריקת הדם, אך שם מקל כי שתי הלחם והדם הם נפרדים).

                                                                              חזרה לדיני הקדימות

                                                                              ב. A. קושיות על הסברות במשנה – ראינו אתמול.
                                                                              B. שאלות על מצבים נוספים –
                                                                              ראינו שמנחת חוטא > מנחת נדבה, כי היא מכפרת, אפילו שבמנחת נדבה יש שמן ולבונה.
                                                                              אך האם מנחת סוטה > מנחת נדבה? (היא לא מכפרת, אך כן קשורה לחטא – באה לברר עוון).
                                                                              ראיות:
                                                                              1. ת"ש ממשנתנו – מנחת סוטה לא קודמת: מכך שהמשנה דיברה על מנחת חוטא, ולא חידשה גם למנחת סוטה.
                                                                              דחייה – אולי המשנה התכוונה גם למנחת סוטה (מפני שבאה על חטא – לברר חטא).
                                                                              2. ת"ש מברייתא – "זו (מנחת חיטין) קודמת לזו (מנחת שעורין)". לכאורה הכוונה מנחת נדבה>מנחת סוטה.
                                                                              דחייה – הכוונה מנחת חוטא>מנחת סוטה.
                                                                              [קושיא על הדחייה – הרי ממילא מנחת חוטא קודמת כי מכפרת, למה צריך את סיבת החיטין-שעורין? תשובה – גם לאפשרות הראשונה (נדבה>סוטה יש סיבה נוספת שבנדבה יש שמן ולבונה, אלא הברייתא הזכירה סיבה אחת משתיים).

                                                                              ג. חטאת העוף>עולת העוף

                                                                              A. מנא הני מילי?
                                                                              (תורת שלמה – מניין שאפילו כשבאים יחד בקרבן עולה ויוד החטאת קודמת)
                                                                              ת"ר – (נראה מה המקור, ונלמד דין נוסף שבו נתמקד)
                                                                              כתוב בקרבן עולה ויורד (ויקרא ה) –
                                                                              "ח וְהֵבִיא אֹתָם (-שתי העופות) אֶל-הַכֹּהֵן וְהִקְרִיב אֶת-אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה וּמָלַק אֶת-רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל.   י וְאֶת-הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר-חָטָא וְנִסְלַח לוֹ".
                                                                              לימודים:
                                                                              שדם חטאת > דם עולה בבהמות – ראינו אתמול.
                                                                              "ואת השני יעשה עולה" – שחטאת העוף קודמת לעולת העוף.
                                                                              "לחטאת ראשונה" – בניין אב לכל שאר המקרים – שאפילו חטאת העוף>עולת בהמה (למשל בקרבן יולדת עשירה).

                                                                              B. ביאור החידוש – חטאת עוף > עולת בהמה

                                                                              a. שואל תוס' – הרי אפילו מעשר>חטאת עוף! כש"כ שעולת בהמה>חטאת עוף.
                                                                              תוס' – זאת גזה"כ.
                                                                              רש"י – אין סתירה – כשבאים ביחד על אותו ארוע (לידה) – חטאת קודמת (אפילו עוף), כשבאים לחוד – זבח>עוף.

                                                                              C. קושיות על החידוש:

                                                                              1. ת"ש מברייתא – ר"א – ביולדת עולת העוף>חטאת העוף
                                                                              (הוא משווה זאת עם עולה ויורד, שם חטאת העוף>עולת העוף, והוא מביא 3 סיבות להבדל: 1. ביולדת החטאת תחליף לבהמה, והרי בהמה>עוף. 2. ביולדת החטאת פחות רצינית – כי אין חטא. 3. ביולדת העולה יותר רצינית – בעולה ויורד גם העולה היא במקום חטאת, וביולדת העולה עולה).
                                                                              תשובת רבא (תוס') – הכוונה רק שמקדישים את העולה קודם, אך החטאת קודמת גם ביולדת.
                                                                              2. ת"ש מברייתא – הברייתא המייחסת חשיבות למין הקרבן – פרים>אילים>כבשים>שיעירם.
                                                                              מן הסתם הכוונה לחגים, ויוצא שפר עולה>שעיר חטאת (המין>סוג הקרבן).
                                                                              דחייה – 1. מדובר שכולם עולות. 2. (ע"פ המשך הגמרא) גזה"כ מ"כמשפטם" שצריך בסדר שבו זה כתוב (במדבר כט,לג לגבי סוכות – וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּהֶם לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כְּמִשְׁפָּטָם").
                                                                              3. ת"ש מברייתא – פר כן משיח>פר העלם דבר>פר ע"ז (עולה)>שעיר ע"ז (חטאת).
                                                                              (ואמנם ברישא החטאת קודמת, אך שם זה באותו מין אז זה ברור).
                                                                              תשובה – בפר ושעיר של ע"ש יש לימוד שיהיה לפי הסדר שכתוב – (במדבר טו,כד) "וְהָיָה, אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה, וְעָשׂוּ כָל-הָעֵדָה פַּר בֶּן-בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה, וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט; וּשְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּת". 1. במערבא – "ושעיר עיזים אחד לחטת". 2. רבינא – "כמשפט".

                                                                              D. סתירה בין כללים – מה יקרה  מעשר>חטאת עוף>עולת בהמה>מעשר…?

                                                                              הרי יש פה מעגל בלתי אפשרי…
                                                                              בבבל – מעשר>חטאת העוף>עולת בהמה (כי העולה לא יכולה להתחיל מגזה"כ).
                                                                              בישראל – חטאת העוף>עולת בהמה>מעשר (כביכול קדושת העולה נכנסה לחטאת העוף והפכה אותו ל"זבח", וממילא חטאת >עשר).

                                                                              השיעור זבחים צ – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                              21 min
                                                                            4. זבחים פט – שיעור דף יומי

                                                                              לזכות נשואי הבן החתן ישראל צבי בן מרים עם הכלה בת שבע בת כתריאלה שיהיה לבניין עדי עד

                                                                              להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_89.mp3

                                                                              Download

                                                                               

                                                                              לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                              להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                              להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                                              להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                              סיכום הגמרא, דף יומי זבחים פח
                                                                              קדימות בקרבנות

                                                                              (פט. בתחילת הפרק – פט: 9 שורות מלמטה)

                                                                              שני סוגי קדימויות: 1. תדירות. 2. קדושה. 

                                                                              חלק א – כל התדיר קודם

                                                                              א. משנה
                                                                              הכלל – כל התדיר קודם – תמידין>מוספי שבת>מוספי ר"ח>מוספי חגים
                                                                              מקור במשנה –  (במדבר כח, כג-כד) – "כג מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת-אֵלֶּה.  כד כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' עַל-עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ." (תמיד>פסח).
                                                                              ב. גמרא
                                                                              במשנה יש מקור לתמיד>פסח (תדיר>לא תדיר),
                                                                              אבל מניין שגם ר"ח>פסח (לא תדיר>עוד יותר לא תדיר)?
                                                                              1. ר' אילעא – "כאלה תעשו ליום" – שמוספי כל הפסח כמו של היום הראשון, כולל בשבת חוה"מ – שמוסף שבת>מוסף פסח.
                                                                              דחייה – הפסוק נצרך לגופו.
                                                                              [ניסיון הצלה – היה ניתן להיכתב "אלה תעשו…".
                                                                              דחייה – 1. א"כ היה מובן שאחד בכל יום כבש אחד. דחיית הדחייה – כתוב "ליום". 2. אלה תעשו – הכוונה ליום הראשון (לנאמר בפסוק הקודם), לכן כתוב "כאלה…". וממילא הפסוק נצרך לגופו].
                                                                              2. כאלה תעשו – שכל העשיות שוות.
                                                                              3. אביי – מהפסוק הראשון – מהתוספת של "אשר לעולת התמיד" – ללמד שהעיקרון הוא שהיא תדירה יותר.

                                                                              חלק ב – כל המקודש קודם

                                                                              משנה
                                                                              העיקרון – כל המקודש מחברו קודם.
                                                                              דוגמאות:
                                                                              בזבחים:
                                                                              חלקים שונים:
                                                                              1. דם חטאת > דם עולה (חטאת מכפרת)
                                                                              (גם לפני השחיטה – חטאת>עולה (ר" קורקוס)).
                                                                              2. אימורי עולה>אימורי חטאת (עולה כליל).
                                                                              קדימות כללית בזבחים:
                                                                              3. חטאת>אשם (4 מתנות + יסוד מפורש. בגמרא נבאר שהכוונה לאימורי חטאת>אימורי אשם).
                                                                              4. אשם>תודה, נזיר (קודש קדשים)
                                                                              5. תודה ואיל נזיר>שלמים (נאכלים ליום אחד ולא יומיים, + לחם)
                                                                              6. שלמים>בכור (2 שהם ארבע (בכור רק אחד), נסכים חזה ושוק).
                                                                              7. בכור>מעשר בהמה (קדושתו מהרחםפ, נאכל לכהנים).
                                                                              סוגי קרבנות שונים
                                                                              8. מעשר>עופות (זבח, אפילו שהן עולה וחטאת + יש בו דם ואימורים (לחטאת העוף – רק הדם למזבח)).
                                                                              9. עופות>מנחות (מיני דמים).
                                                                              בתוך המנחות והעופות
                                                                              10. מנחת חוטא>מנחת נדבה (באה לכפר)
                                                                              11. חטאת העוף>עולת העוף (כנ"ל).

                                                                              עמוד ב

                                                                              גמרא
                                                                              א. מקור
                                                                              A. (אחרונים – עצם הכלל שהקדוש קודם – מסברא. כאן הגמרא שואלת על החלוקה הפנימית לדם ואיברים).
                                                                              ת"ר –
                                                                              במדבר ח – ו קַח אֶת-הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם. ח וְלָקְחוּ פַּר בֶּן-בָּקָר וּמִנְחָתוֹ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן וּפַר-שֵׁנִי בֶן-בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת.   יב וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת-יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת-הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת-הָאֶחָד עֹלָה לה' לְכַפֵּר עַל-הַלְוִיִּם.
                                                                              מצד אחד – וַעֲשֵׂה אֶת-הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת-הָאֶחָד עֹלָה – חטאת>עולה – בדם (ובעשייה הכללית).
                                                                              אך מצד שני – וּפַר-שֵׁנִי בֶן-בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת – עולה>חטאת – באימורים.
                                                                              B. ולמה לא מסתפקים בחטאת רגילה בזריקה הראשונה (הרי השאר לא מעכבות (לח.)).
                                                                              תשובות –
                                                                              1. הרי חטאת הלויים כלל לא באה על חטא, ובכ"ז קודמת, אז גם בשאר הזריקות של חטאות רגילות.
                                                                              2. במערבא – הואיל והתחיל גומר.

                                                                              ב. שאלות שונות על שילובים שונים של המקרים במשנה

                                                                              1. שני החזקים בעולה וחטאת: דם חטאת (מרצה) – איברי עולה (כליל)?
                                                                              2. שני החלשים בעולה וחטאת: אימורי חטאת (לא כליל) – דם עולה (לא מכפר)?
                                                                              3. דם עולה – דם אשם?
                                                                              אמנם דם האשם מכפר, אך חלש מדם החטאת (1. לא על כרת. 2. שתיים שהן ארבע).
                                                                              ראיות:
                                                                              a. דם עולה>דם אשם: במשנה כתוב דם חטאת>דם עולה, ואם גם דם אשם, היו כותבים דם אשם.
                                                                              דחיית הראיה – המשנה רצתה לדבר על עולה וחטאת גם לגבי אימורים (ולא רצתה לחדש לגבי אימורי אשם, כי אז לא היינו יודעי לגבי אימורי חטאת).
                                                                              b. דם אשם>דם עולה: כתוב במשנה – חטאת>אשם. משמע – עולה לא קודמת לאשם. ולכאורה הכוונה לדם.
                                                                              דחיית הראיה – הכוונה לאימורים (אימורי חטאת>אימורי אשם, וכל שכן שאימורי עולה>אימורי אשם).
                                                                              ולגבי דם, מן הסתם – דם חטאת>דם אשם, אך זה לא כתוב במשנה.
                                                                              4. תודה – איל נזיר? (תודה – 4 סוגי לחמים ובאיל נזיר 2, איל נזיר בא עם עולה וחטאת)
                                                                              תשובה – ברייתא – תודה קודמת.

                                                                              ג. שאלות על הסברות במשנה

                                                                              חטאת 1

                                                                              עולה 2

                                                                              3

                                                                              4

                                                                              5

                                                                              6

                                                                              7

                                                                              8

                                                                              9 (צ.)

                                                                              10

                                                                              11

                                                                              דם

                                                                              אימורים

                                                                              דם

                                                                              אימורים

                                                                              אשם

                                                                              תודה ואיל נזיר

                                                                              שלמים

                                                                              בכור

                                                                              מעשר

                                                                              עופות

                                                                              מנחות

                                                                              מנחת חוטא

                                                                              מנחת נדבה

                                                                              חוזק ביחס למי שאחריו

                                                                              מכפר,

                                                                              4 נתינות

                                                                              כליל

                                                                              קדש קודשים

                                                                              נאכלים ליום 1 + לחם

                                                                              2 שהן 4 + נסכים חזה ושוק

                                                                              קדשו מרחם + לכהנים

                                                                              זבח + דם ואימורים למזבח

                                                                              מיני דמים

                                                                              מכפרת

                                                                              חוזק ביחס למי שלפניו

                                                                              קיצבה

                                                                              לחם

                                                                              בציבור (כבשי עצרת)

                                                                              קדושתו מרחם

                                                                              מקדש 9 ו-11.

                                                                              קדשי קדשים

                                                                              גם בציבור

                                                                              שמן ולבונה

                                                                              השיעור זבחים פט – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                              19 min
                                                                            5. זבחים פח – שיעור דף יומי

                                                                              לזכות נשואי הבן החתן ישראל צבי בן מרים עם הכלה בת שבע בת כתריאלה שיהיה לבניין עדי עד

                                                                              להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_88.mp3

                                                                              Download

                                                                               

                                                                              לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                              להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                              להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                                              להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                              סיכום הגמרא, דף יומי זבחים פח

                                                                              (פח. במשנה – פח: סוף הפרק)

                                                                              הכלים מקדשים את מה שבתוכם

                                                                              א. הקדמה –

                                                                              1. A. מקור הקידוש
                                                                              2. (פז.) – שמות ל, כט – "וקידשת אותם והיו קודש קודשים, כל הנוגע בהם יקדש".
                                                                              3. (פח.) – במדבר ז – "קערת כסף… מזרק כסף… שניהם מלאים סולת", משמע שהכלים קידשו את הסולת.
                                                                              4. B. שלוש רמות של קידוש
                                                                              5. מקדשים כמו שהמזבח מקדש – שאם הכניסו אליהם פסול, ניתן יהיה להקריבו לכתחילה –

                                                                                6. הוה אמינא של ר"ל בדף פז., אך נדחה.

                                                                                1. מקדשים שיהיו ראויים להקרבה –

                                                                                  2. דווקא בכלי שראוי לתוכן.

                                                                                  1. מקדשים שיהיו קדושים בקדושת הגוף

                                                                                    2. נפק"מ:

                                                                                    1. a. שלא ניתן לפדותם.
                                                                                    2. b. שיהיה ראוי להיפסל (בטומאות גבוליות – טבול יום ומחוסר כיפורים),

                                                                                      3. גם בכלי שאינו ראוי לתוכן.

                                                                                       

                                                                                      ב. המשנה – הגבלות ליכולת הקידוש של הכלים:

                                                                                      1. A. כל כלי מקדש את הראוי לו –

                                                                                        2. כלי מדידת לח – רק לח, (שמואל בגמרא – כלי אחסנת לח – לח ויבש (כי ניתן לאחסן גם יבש), כלי מדידת יבש – רק יבש.

                                                                                        (כלי מדידת לח – כלי מדידת היין והשמן, כלי אחסנת לח – כלים לדם ולשמן, כלי מדידת היבש – עישרון וחצי עישרון).

                                                                                        1. B. כלי שניקב – מקדש רק אם עדיין ראוי לעבודתו.
                                                                                        2. C. מקדש רק בעזרה.

                                                                                          3.  

                                                                                          גמרא

                                                                                          ג. הכלי מקדש את הראוי לו

                                                                                          1. A. לח-יבש – הגבלת ההגבלה של המשנה (הרחבת יכולת הקידוש) –
                                                                                          2. שמואל – המשנה בכלי מדידה, אבל כלי איחסון לח – מקדש גם יבש.

                                                                                            3. ראיה – "קערת כסף… מזרק כסף… שניהם מלאים סולת" – ומן הסתם יש סולת שלא נבלל לגמרי בשמן ונשאר יבש, ובכ"ז מתקדש.

                                                                                            1. רב/רב אסי (שליש תחתון) – המשנה לגבי הרמה ה1, אבל לגבי הרמה ה2 (לעניין הכשרה להיפסל בטומאה) – מספיק גם כלי שאינו ראוי.

                                                                                              2. [איכא דמתני לה אהכי –

                                                                                              לא מביאים מנחות, נסכים וביכורים מדבר שאינו ראוי לאכילה לחלק (מדומע) ולכולם (ערלה, כלאיים), ואם הביא לא קידש.

                                                                                              ומגביל רב/רב אסי – שקידש לעניין שעכשיו פסול ולא ניתן להיפדות].

                                                                                              (מעל אמצע ע"א)

                                                                                              1. B. שמואל מגביל את יכולת הקידוש
                                                                                              2. כלי שלם (ללא נקב, כבשמשנה).
                                                                                              3. מלאים (כל הכמות שאמורה להיות נמצאת)

                                                                                                4. מקור – "שניהם מלאים סולת"

                                                                                                הגבלה – אם מתכוון להוסיף, מקדש כבר בהתחלה.

                                                                                                1. שתי גרסאות – הכלים מקדשים רק: a. מתוכן (בתוך הכלי). b. בפנים (בתוך העזרה – כבמשנה).

                                                                                                  2. (שתי הגרסאות ודאי מסכימות שמקדש רק בעזרה (משנה) ורק בתוך הכלי (אחרת אינו ראוי)),

                                                                                                  אך יש הבדל – האם מקדש "בירוצי מידות" (הגודש) – לa – לא, לb – כן.

                                                                                                  ולסיכום – ברייתא שדורשת את שתי הגרסאות.

                                                                                                   

                                                                                                  כיון שהזכרנו כלי מנוקב –

                                                                                                  ד. תיקוני בגדים וכלים – אין עניות במקום עשירות

                                                                                                  1. A. תיקון כלי קודש

                                                                                                    2. לא מתקנים חור, פגימה, קת, אלא –

                                                                                                    בכלים מתיכים ועושים חדש,

                                                                                                    בסכין – גונזים.

                                                                                                    ואכן מעשה שגנזו

                                                                                                    (רש"י – כל הבעיה רק בתיקון ניכר, ושם לא היה ניכר וגנזו מחשש שתנבל).

                                                                                                    1. B. בגדי כהונה

                                                                                                      2. נתלכלכו –

                                                                                                      דעה אחת בברייתא – לפי אביי)- תלוי ברמת הלכלוך –

                                                                                                      לכלוך קל שמספיק מים – מותר גם בנתר,

                                                                                                      לכלוך חזק שצריך נתר – לא מכבסים כלל.

                                                                                                      (משמע – הלכלוך החזק הוא ה"עניות", לא עצם הכביסה

                                                                                                      (וצ"ע שבהתחלה משמע ברש"י שעצם הכביסה)).

                                                                                                      דעה שנייה – לא מכבסים כלל.

                                                                                                      (הערות:

                                                                                                      1. מה שלא מכבסים – הולך לפתילות.
                                                                                                      2. זבח תודה – הכוונה ללכלוך בשטח נרחב, אחרת כל יום יזרקו בגד…).

                                                                                                        3.  

                                                                                                        ה. אודות בגדי הכהונה (תיאור ואגדתא)

                                                                                                        1. A. מבנה המעיל – הוא עצמו תכלת, הרימונים מתכלת ארגמן ותולעת שני, ובתוכם/ביניהם 72 (36*2) או 36 (18*2) זגים וענבלים.

                                                                                                          2. [ר' ענייני בר ששון – גם במספר מראות הנגעים (גוונים) מצינו מחלוקת דומה בין 72 ל36. (נגעים והמעיל באים על לה"ר)].

                                                                                                          1. B. ר' ענייני בר ששון – כפרת בגדי הכהונה:[1]

                                                                                                            2. פרשת קרבנות סמוכה לבגדי כהונה (בפרשת תצוה או צו) – ששניהם מכפרים:

                                                                                                            כתנת – שפ"ד (כפרה לציבור),

                                                                                                            מכנסיים – גל"ע,
                                                                                                            מצנפת – גסות רוח,
                                                                                                            אבנט – הרהור הלב,
                                                                                                            חושן – עיוות הדין,
                                                                                                            אפוד – עבודת כוכבים,
                                                                                                            מעיל – לשון הרע,
                                                                                                            ציץ – עזות פנים.

                                                                                                            שאלה – והרי לשפכ"ד וללה"ר מצינו כפרה אחרת?

                                                                                                            תשובה:

                                                                                                            שפיכות דמים:

                                                                                                            כשהרוצח לא יודע – עגלה ערופה, כשידוע – כתונת,

                                                                                                            לה"ר: בגלוי – מעיל (עושה רעש), בסתר – קטרת (שבאה בסתר (בהיכל, בלי שאף אחד מלבד הכה"ג רואה).

                                                                                                             

                                                                                                            [1] (מובא כאן – גם כי הובא לעיל, וגם כי קשור למה שאמר לעיל על הקשר בין המעיל לנגעים – ששניהם על לה"ר)

                                                                                                            השיעור זבחים פח – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                            18 min
                                                                                                          2. זבחים פז – שיעור דף יומי

                                                                                                            השיעור מוקדש לעילוי נשמת נחום פניגשטין הי"ד, בן אברהם ושרה

                                                                                                            שנהרג בגולן לפני חמישים שנה בי"ז כסליו תשל"ו

                                                                                                            להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_87.mp3

                                                                                                            Download

                                                                                                            להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

                                                                                                            להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                                            סיכום הגמרא, זבחים פז

                                                                                                            (פז. באמצע – פח. במשנה)

                                                                                                            חלק א (אגב) – שואל רבא – האם יש לינה בראש המזבח

                                                                                                            אם לנו ולא ירדו – ודאי שמקטירים לעולה (הרי אפילו אם לן למטה, ואז העלה – לא ירדו ומקטירים)

                                                                                                            אם ירדו – האם מחזירים?

                                                                                                            רבה – מקטירים,

                                                                                                            מדמה לשולחן – שאם הלחם היה עליו יותר משבוע גם לא נפסל (אולם ראה תוס' שמגביל את זה ומקשה).

                                                                                                            אך רבא לא הסכים – לא מקטירים

                                                                                                            כמו כשלן על גבי הקרקע.

                                                                                                             

                                                                                                            (פז.

                                                                                                            חלק ב – גם הכבש והכלים מקדשים

                                                                                                            במשנה – כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו, כך הכבש מקדש… כך הכלים מקדשין.

                                                                                                            א. מקור – ת"ר –

                                                                                                            במזבח – "כל הנוגע במזבח יקדש" (שמות כט, לז)

                                                                                                            כבש  – "ומשחת בו… ואת מזבח העולה" (שמות ל, כו-כח)

                                                                                                            כלים – "כל הנוגע בהם יקדש" (שמות ל, כט)

                                                                                                             

                                                                                                            ב. מה הכוונה שהכלים מקדשים

                                                                                                            הקדמה:

                                                                                                            כשמקדישים סולת למנחה – בהתחלה אם נפסלה (למשל נטמאה) – יכולה להיפדות.
                                                                                                            אם ניתנה בכלי שרת – אז גם אם נטמאה – לא נפדית.

                                                                                                            ושואל ר"ל – כשהמשנה אמרה שכלי שרת מקדשים – האם מקדשים גם פסולים?

                                                                                                            1. A. רי"ח הבין – ששואל אם הסולת קודם נטמאה, ורק אח"כ שם בכלי, האם גם זה מקדש ומונע פדיון?
                                                                                                              2. ועונה רי"ח – כן, זה פשט המשנה שהכלים מקדשים.
                                                                                                            2. B. אך ר"ל – השאלה שלי יותר מזה – האם גם אפשר להקטיר את זה על המזבח?
                                                                                                              3. ועונה רי"ח – כן, שהרי במשנה פד. כתוב אחד הפסולים שלא יורדים הוא – "ושקבלו פסולין וזרקו את דמו" – אם עלו לא ירדו (בדיעבד).
                                                                                                              משמע שאם קיבלו פסולים, וזרקו כשרים – זה לכתחילה.

                                                                                                              דוחה ר"ל – אולי הכוונה – קיבלו פסולים או זרקו פסולים,

                                                                                                              כלומר שבשני המצבים זה בדיעבד.

                                                                                                               

                                                                                                              (פז: 3+)

                                                                                                              ג.  האם אויר המזבח מקדש?

                                                                                                              ראינו שהמקור הוא "כל הנוגע במזבח יקדש" (שמות כט, לז) – לכאורה מכאן שהקרבן צריך ממש לגעת במזבח, אך אם כהן עומד ומחזיק אותו – לא מקדש.

                                                                                                              ראיות לכאן ולכאן:

                                                                                                              1. האוויר כן כמזבח –
                                                                                                                2. המשנה אמרה שגם הכבש מקדש. אבל הרי אם שם את הקרבן על הכבש, ואח"כ מעלה אותו למזבח – הוא מרים אותו לאוויר, ואם אוויר לא מקדש – זה נחשב כאילו הוריד אותו, ואז שוב אסור להעלותו.

                                                                                                                תשובה – אכן מקדש רק אם גרר אותו על רצפת הכבש והמזבח.

                                                                                                                והרי יש רווח בין הכבש למזבח (ואז הקרבן מעל אוויר הסובב)?

                                                                                                                תשובה – הרווח קטן, וכל הזמן רוב הקרבן על הכבש/מזבח (ומכאן נפשוט את שאלת רמי בר חמא שהרוב זה מספיק ("יש חיבור").

                                                                                                                (פז: באמצע)

                                                                                                                1. האוויר לא כמזבח – רבא בר רב חנן – מעולת העוף:
                                                                                                                  2. את עולת העוף מולקים על חציו העליון של המזבח (על הסובב), ואז ממצה את דמה על חציו העליון של קיר המזבח, ואח"כ מקטיר את הגוף.

                                                                                                                  אם בזמן המליקה חשב להקטיר שלא בזמן  – זה פיגול (משנה סד:).

                                                                                                                  כעת, אם האוויר נחשב – הרי הקרבן כל הזמן היה באוויר המזבח, כך שגם אם באמת יחכה למחר עם ההקטרה – עדיין יוכל להקריב (אם עלו לא ירדו), וכיוון שחשב על דבר שממילא לא היה פוסל – זה לא פיגול!

                                                                                                                  עונה רב שימי בר אשי – נעמיד שחשב שהוא יורידה מהמזבח ואז יחזירה, וכך יהיה פסול לינה, וזה תלוי בחלק א:

                                                                                                                  לרבה – דווקא אם יחשב להוריד לפני עלות השחר,

                                                                                                                  לרבא – גם אם חשב להוריד אחרי עלות השחר.

                                                                                                                   

                                                                                                                  (פז: 2-)

                                                                                                                  1. האוויר כן כמזבח – מדם שניתן על המזבח
                                                                                                                    2. ר"ג אמר במשנה בדף פג. שהמזבח מקדש גם את הדם.

                                                                                                                    במה מדובר:

                                                                                                                    בחטאת העוף[1] – אמורים למלוק בעזרה ולא על המזבח, אך אם מלק על המזבח ואז הניח על המזבח – המזבח מקדש את הדם,
                                                                                                                    ובקרבן רגיל – הכוונה שמשום מה שם את כוס הדם על המזבח

                                                                                                                    ומה זה אומר שהמזבח מקדש:

                                                                                                                    אם מלק/שחט שלא לשמה כך שהקרבן נפסל ולא אמורים למצות/לזרוק את הדם, אך בכל זאת כן שם את הדם על המזבח – המזבח מקדש וישתמשו בו.

                                                                                                                    והרי אם האוויר לא כמזבח – כשמרים שוב כדי למצות/לזרוק[2] – זה נחשב שהוריד מהמזבח, אז איך זורק?

                                                                                                                    תשובות:

                                                                                                                    1. A. הוא לא מרים, אלא העוף/כוס כל הזמן נוגע במזבח ומשם מזה/זורק.

                                                                                                                      2. דחייה – הרי זה לא הזאה/זריקה אלא מיצוי/שפיכה?

                                                                                                                      וזה גם לא דרך הזאה/זריקה.

                                                                                                                      1. B. רב אשי – משנה את כל התפיסה: אם הכהן עומד על המזבח ומרים דם/קרבן – ודאי שנחשב על המזבח ומקדש.

                                                                                                                        2. ולכן גם אם ירים את הדם – לא נחשב שירד,

                                                                                                                        וכן לגבי הראיה ה1 – אם מרים מהכבש למזבח – עדיין נחשב על המזבח ולא ירד ולכן מקטיר).

                                                                                                                        אלא כל השאלה היתה אם עומד על רצפת העזרה ומחזיק את הקרבן/דם מעל אוויר המזבח, ובזה נשארים בתיקו.

                                                                                                                         

                                                                                                                        [1] למה לא הקשו גם מעולת העוף? אולי כי שם ברור שאפשר לתרץ כפי שתרצו שממצה בלי להגביה, כי שם אכן צריך רק מיצוי ללא הזאה).

                                                                                                                        [2] לכאורה בשלב הקושיא מזים מדם החטאת הזאת רק אם הניחו אותה פיזית על המזבח (כי אחרת – זה רק באוויר ולא מקדש). ומזה מקשים – ברגע שירים כדי להזות – הרי נחשב כאילו ירד, אז איך מזים?

                                                                                                                         

                                                                                                                        השיעור זבחים פז – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                        27 min
                                                                                                                      2. זבחים פו – שיעור דף יומי

                                                                                                                        השיעור מוקדש לעילוי נשמת נחום פניגשטין הי"ד, בן אברהם ושרה

                                                                                                                        שנהרג בגולן לפני חמישים שנה בי"ז כסליו תשל"ו

                                                                                                                        להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                                                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_86.mp3

                                                                                                                        Download

                                                                                                                        להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

                                                                                                                        להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                                                        סיכום הגמרא, זבחים פו

                                                                                                                        (פה: במשנה – פז. באמצע)

                                                                                                                        חלק א – משנה – עוד דברים שאם עלו ירדו – דברים כשרים שפשוט לא שייכים למזבח –

                                                                                                                        א. חלקי הקרבן שנאכלים –

                                                                                                                        נאכלים לכהנים וישראל – בשר קודשים קלים

                                                                                                                        נאכלים לכהנים – בשר קודשי קודשים, מותר העומר, שתי הלחם, לחם הפנים, שיירי מנחות.

                                                                                                                        ב. קטורת – מוקטר על המזבח הפנימי ולא על מזבח העולה

                                                                                                                        ג. חלקי קרבן עולה שאינם דם ובשר – צמר שבראש, שיער שבזקן, עצמות, גידים, קרניים, טלפיים.

                                                                                                                        כל עוד מחובר – מוקרבים.

                                                                                                                        אם פרשו – לא מוקרבים, ואם עלו ירדו,
                                                                                                                        ובגמרא נראה שזו דעת רבי, ורבנן חולקים.

                                                                                                                        גמרא – לגבי העצמות והגידים של עולה

                                                                                                                        א. מחלוקת ומקורות:

                                                                                                                        מצד אחד – ויקרא א, ט – "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת־הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה"
                                                                                                                        מצד שני – דברים יב, כז – "וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל־מִזְבַּח ה' אלוקיך", ולא העצמות וכו'.

                                                                                                                        אלא שלפעמים מקריבים ולפעמים לא:

                                                                                                                        רבי (משנתנו, ברייתא א, רבי בברייתא ב) –

                                                                                                                        כל עוד מחובר – מקריבים,

                                                                                                                        אבל אם פרשו – לא מקריבים, ואם עלו ירדו.

                                                                                                                        רבנן בברייתא ב –

                                                                                                                        בין אם מחובר ובין אם פרש – מקריבים.

                                                                                                                        אבל עיכולי גידין ועצמות (שקפצו מהאש) – לא מחזירים.

                                                                                                                         

                                                                                                                        (פו. שליש)

                                                                                                                        ב. דיון בדעת רבי לגבי אם העצמות פירשו (שלא מקריבים) –

                                                                                                                        ר' זירא מחלק, ויש שתי גרסאות מה החלוקה:

                                                                                                                        1. פירשו כלפי מטה (התרחקו מהמזבח) – אכן לא מקריבים,
                                                                                                                          2. אבל אם התקרבו למזבח – מקריבים.

                                                                                                                          דחייה – סוף סוף הרי פירשו, ולא מקריבים.

                                                                                                                          1. החלוקה היא אם פירשו לפני או אחרי זריקת הדם:

                                                                                                                            2. רבה ור' זירא –

                                                                                                                            פירשו לאחר זריקה – לא מקריבים ויש מעילה (הזריקה עשתה אותם ראויים למזבח, וכיוון שפרשו הם כמו קודשים פסולים וצריכים שריפה)

                                                                                                                            פירשו לפני זריקה – הזריקה מתירה אותם לכהנים לכל שימוש, אפילו להכין ידית של סכין (כמו העור).

                                                                                                                            וכרי"ח-רי"ש שלמדו גז"ש (מופנה) "לו יהיה" מאשם לעולה, שהעצמות של הכהנים.

                                                                                                                            ר' אלעזר להפך –

                                                                                                                            פירשו לאחר זריקה – מהתורה אין מעילה, כי הזריקה התירה אותם (ומרבנן אסורים)

                                                                                                                            פירשו לפני הזריקה – הזריקה לא כוללת אותם, ויש בהם מעילה והם קודשים פסולים וצריכים שריפה.

                                                                                                                            ורב אדא בר אהבה מביא ברייתא שבעצמות עולה מועלים לעולם, משמע בין לפני בין אחרי

                                                                                                                            אך רבה יתרץ – משנים קצת את הגירסה, והכוונה שם רק אחרי זריקה.

                                                                                                                            (פו. משנה למטה)

                                                                                                                            חלק ב – משנה – פקעו דברים מעל המזבח

                                                                                                                            משנה –

                                                                                                                            בקרבנות פסולים, גם אלו שאמרנו שאם עלו לא ירדו – לא יחזיר (וכן גחלת שפקעה)

                                                                                                                            בקרבנות כשרים – קודם חצות יחזיר (ויש מעילה), אחרי חצות לא יחזיר (ואין מעילה).

                                                                                                                            גמרא –

                                                                                                                            א. לגבי איברים – מה זה משנה חצות?

                                                                                                                            אם הם כבר פחם/אפר – לא יחזיר גם לפני חצות, אם לא אז יחזיר גם אחרי חצות.

                                                                                                                            תשובה –

                                                                                                                            אם לא שרופים עדיין – יחזיר גם אם פקעו אחרי חצות (עד שיתקשו, חזו"א).

                                                                                                                            אם כבר פחם/אפר – לא יחזיר גם עם פקעו לפני חצות
                                                                                                                            אלא המשנה במצב בינייים (שרירי – נתקשו כעץ, אך לא פחם) – שלזה חצות מספיק.

                                                                                                                            ב. מקור שבהתקשו – חצות מספיק:

                                                                                                                            כשמעלים את הקרבנות למזבח יש שני שלבים (ויקרא ו, ב-ג)

                                                                                                                            העלאת הקרבן והשריפה

                                                                                                                            ב – צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כׇּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃

                                                                                                                            בסיום השריפה יש תרומת הדשן –

                                                                                                                            ג – וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי־בַד יִלְבַּשׁ עַל־בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת־הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת־הָעֹלָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ׃

                                                                                                                            (ואח"כ יש עוד שלב של הוצאת שאר הדשן מחוץ למחנה).

                                                                                                                            והגמרא מבינה ש"כׇּל־הַלַּיְלָה" מתייחס לשני השלבים. איך ייתכן שהלילה הוא גם לזה וגם לזה? אלא חלקהו (לגבי איברים שהתקשו) חציו להקטרה חציו להרמה.

                                                                                                                            (פו: 3+)

                                                                                                                            מתיב רב כהנא – והרי זמן תרומת הדשן מתחיל עוד קודם חצות (ברגלים היו תורמים כבר באשמורת הראשונה של הלילה, כי פינוי הדשן לקח הרבה זמן ושיספיקו עד עלות השחר)?

                                                                                                                            תשובה – אכן אפשר לתרום עוד לפני כן (רי"ח – לומדים מ"כׇּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר" – לתת לו בוקר נוסף מוקדם יותר),

                                                                                                                            אבל עדיין, לגבי איברים שהתקשו יש את הדרשה הנ"ל לגבי חצות.

                                                                                                                            (פו: 2-)

                                                                                                                            ג. מה אם פקעו לפני חצות והחזיר אחרי חצות (כלומר בחצות לא היו על המזבח)

                                                                                                                            הבנה א – השאלה לגבי שרירי, ועקרונית צריכים להיות על המזבח בחצות, ולכן:

                                                                                                                            רבה – בין אם החזיר ב2 בלילה ובין אם ב7 בבוקר – לא נחשב, אלא צריכים את חצות הבא כדי להיחשב שעוכלו (כאמור – כל עוד עדיין לא נעשו פחם).

                                                                                                                            רב חסדא – חצות הבא לא מועיל, אלא:

                                                                                                                            החזיר ב2 בלילה – כשיגיע עלות השחר נחשב שעוכלו (עלות השחר חזק יותר מחצות בקל וחומר מפסול לינה).
                                                                                                                            החזיר ב7 בבוקר – לא יחשבו שעוכלו לעולם (חצות הבא לא מועיל), עד שיהפכו לפחם.

                                                                                                                            הבנה ב – לא נחלקו בשרירי (רב יוסף) אלא בשמנים (אביי), כלומר:

                                                                                                                            בשרירי (התקשו לפני חצות) – מתקיף רב יוסף: מספיק שיעבור עליהם חצות גם אם אינם על המזבח

                                                                                                                            (וכן: שלחו מארץ ישראל, ר' חייא בר אבא (אך מדרבנן אין נהנהנים מהם), תנא בר קפרא)

                                                                                                                            בשמנים (לא התקשו) –

                                                                                                                            היו על המזבח בחצות – בין אם קפצו לפני ובין אחרי, יחזיר ומותרים כשהתקשו + אחרי חצות.

                                                                                                                            אבל קפצו לפני חצות והחזיר אחרי חצות – אביי לרב פפא: כאן אמרו רבה ורב יוסף שלא מספיק שיתקשו, אלא:

                                                                                                                            רבה – צריך חצות הבא

                                                                                                                            רב חסדא – אם החזיר ב2 בלילה – עלות השחר מספיק, אם החזיר ב7 בבוקר – לא יעוכלו לעולם (אלא רק כשיהיו פחם).

                                                                                                                            השיעור זבחים פו – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                            27 min

                                                                                                                          About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                                                                                          From the publisher's feed

                                                                                                                          הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.