הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

השיעור מוקדש לזכותו של אלקנה דוד דוויק מנווה דניאל הי"ו, שהיום חוגג בר מצווה,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(עד: 2 שורות מלמטה  – עה: במשנה)

הקדמה: במשנה בדף עא יש שני חלקים: 1. עירוב קרבנות פסולים עם כשרים (על זה דיברנו עד כה – ביטול ברוב וכו'). 2. עירוב קרבנות כשרים מאותו סוג/מסוגים שונים – בזה נתמקד היום.

א. במשנה – עירוב קרבנות מסוג זהה של בעלים שונים –  מקריב שניהם – כל אחד למי שהוא.

ומה עם סמיכה של הבעלים? (אמנם לא מעכב, אך עדיף).

תשובת רב יוסף – מדובר בקרבנות נשים (אינן סומכות).ואכן בגברים – לא יקריב אלא ירעו עד שיסתאבו.

(א 4-) 

[דיון פנימי בברייתא – שיטת רבי

(ב 4+)

ב. דיני תמורת בכור, ובכור בעל מום

[A. במשנה – נתערבו קרבנות מסוגים שונים – ירעו עד שיסתאבו וימכרו. אך בעירוב עם בכור ומעשר (אותם לא ניתן לפדות) – אחרי שיפול בהם מום – יפדה את הקרבן האחר על כסף, ויאכלו את כולם כבכור/מעשר.

B. הקדמה לגבי בכור – בבכור יש קדושה עצמית (ולא ע"י אדם), ולכן לא ניתן לפדותו.

C. שאלות רמי בר חמא –

משנה בתמורה (כא.) – אינה קריבה, אלא תרעה עד שתסתאב ונאכלת כבכור בעל מום לבעליה.

1. האם יש בתמורה את שאר דיני בכור בעל מום?

2. הקדיש בכור בעל מום לבדק הבית-

A.      תשובת ר' יוסי בר זבידא ממשנתנו – לא.

הראיה – אחרי שפודים את הבהמות האחרות, את הכל אוכלים כבכור – גם לעניין שלא נשקל בליטרא, והרי כאן ספק מי הבכור ומי לא, ופודים מספק ולא משתמשים בליטרא כדי לא לזלזל בבכור, יוצא שבשביל הבכור ההקדש מפסיד!

דחיית רב הונא ור' חזקיה – שם זה לזלזל בבכור בשביל להרוויח מקרבן אחר.

B. תמיהה על עצם השאלה –

נשלים בעז"ה ביום שני.

השיעור זבחים עה – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת רחל הינדל בריינדל בת ייטל מרטל ע"ה

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(עד. שורה 4 – עד: שליש תחתון)

תזכורות

A. מהתורה – בטל ברוב. מדרבנן – חשוב לא בטל, וגם נחשב קבוע (ולכן גם אין כל דפריש).

בדיעבד – עקרונית אפשר להתיר, אלא שבקרבנות יש דין "דיחוי".

(וראינו משנה בדף עז. לגבי עירוב של ראשי עולה בעלת מום עם ראשים כשרים – אם אחד עלה, לר"א – תולין שזה האסור, ואפשר להעלות השאר, חכמים – א"א להעלות השאר).

B. נראה שלושה נושאים:

א. עוד על ההיתר של "תולין"

A. (עמוד א) רב נחמן-רב – תולין (לגבי טבעת ע"ז שהתערבה בטבעות מותרות (שמהתורה בטלה אך מרבנן לא – כי היא דבר חשוב), ואחת נפלה לים, תולין והשאר מותרות).

קשה ממשנתנו – שם לא תולין (כי אם תולין, אחרי שבהמה אחת מתה, אפשר לתלות שהיא האסורה ולהתיר את כל השאר (ראשונים – כשלא הורגים ישירות אלא מתות מעצמם בכיפה)).

תשובה – זו מחלוקת תנאים: משנתנו – לא תולין, ר"א (משנה עז.) – כן תולין.

(והגבלה נוספת – ר"א התיר רק שניים שניים (שבזה מוסיף ספק נוסף – כי בכל זוג ודאי יש אחד מותר), ולזה גם ר"נ התכוון).

B. (תחילת עמוד ב) ר"ל – תולין – חבית יין (=חשוב לפי כולם (עב:)) – שהתערבה ב100, ונפלה אחת לים, תולין שהיא האסורה והשאר מותרות.

2. האם באמת ר"ל התיר דווקא חבית (שרואים שנפלה)?

ב. רב – טבעת של ע"ז (="חשוב")

1. טבעת שפרשה מה-40 והתערבה בערימה נוספת -מותרת, מה-60 אסורה.

2. כל הארבעים התערבו בטבעות נוספות –

B. דיון על ספק ספיקא בע"ז

תשובה – זו מחלוקת תנאים, ושמואל סובר כר"י:

כר"י – דתניא – רימון באדן (=חשוב לפי כולם (עב:)) – נפל לרוב , ומשם אחד לרוב אחר –

ר"י – מחמיר ברימון, ודאי יחמיר בע"ז.

ג. ביטול חשיבות החבית הסתומה של תרומה שנפלה בין 100 חביות:

a. האם יכול לפתוח אחת החביות ולבטל חשיבותה?

השיעור זבחים עד – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת גיסי היקר והאהוב יצחק חיים בן מרדכי פופר ז"ל,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

קושיות:

השיעור זבחים עג – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_72.mp3

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(זבחים עב. שורה 5 – עג. 2 שורות מלמטה)

א. למה הבהמה לא בטלה ברוב? (כמו הדין מהתורה)

תשובה – זה דבר חשוב (שמוכרים אותו במניין) ולכן אינו בטל.

מי סובר כך?

A. כשיטת ר"מ
[המשנה בערלה (ג, ו-ז) – (א 1-)
תלתן של כלאי הכרם – אסור בהנאה וחייב שריפה. אם התערב בתלתן היתר –
חכמים – בטל ב200 (מהתורה בטל ברוב), (ומחמירים רק ב-6 (ר"ע – 7) דברים ספציפיים).

ר"מ – לא בטל ברוב והכל ישרף, כי דרכו לימנות.
ר"ל – כל שדרכו לימנות (על ידי הרוב) – כולל בהמות

רי"ח – את שדרכו לימנות – (כל ידי כולם) – לא כולל בהמות.

אז כמי המשנה לפי רי"ח?

B. רב פפא – כר' יהושע (לפי ר"י) – שמספיק מיעוט שמוכרים במניין
[דתניא – דרס ליטרא קציעות תרומה (תאנים יבשות, בפי חבית ולא יודע איזה, ואין 100 חביות, אך יש כמות של 100 ביחס לתרומה.
אם יודע שזה רק בפיה – 3 שיטות (2 שיטות במחלוקת ר"א ור' יהושע), מהמקל למחמיר –

1. גם החלק התחתון מצטרף לבטל (ר"א לפי ר"מ).
2. רק החלק העליון מבטל (רי יהושע לפי ר"מ, ר"א לפי ר"י), ורק כשלא יודע איפה – אז החלק התחתון מצטרף.
3. לא בטל בכלל – אפילו אם היו 100 חביות, כיוון שלפעמים נמכר במניין (ר' יהושע לפי ר"י).

(אגב, אם לא ניכר, אז גם לר' יהושע לפי ר"י בטל).

C. רב אשי – אפילו לרבנן שרק שישה דברים נחשבים כחשובים, מודים בבעלי חיים.

ב. סיכום השיטות (מהמקל למחמיר)

רבנן – רק שישה דברים לא בטלים
ר"ע – שבעה דברים.
רב אשי – גם לרבנן – בע"ח לא בטלים.

השיטות שדברים שנמנים לא בטלים –

ר"מ לרי"ח – רק כשתמיד נמנה.
ר"מ לר"ל – כשלפעמים נמנה.

השיעור זבחים עב – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת משה אריה רוט בן יעקב ז"ל, שנפטר לפני 8 שנים ביום א׳ בכסלו, היה מלומדי הדף היומי,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ע: תחילת הפרק – עב. שורה 5)

חלק א – המשנה

א. זבחים שנתערבו בפסולים/חולין, אין ביטול, והדין תלוי במה התערבו –

A.      בחייבי מיתה –

B.      בפסולי הקרבה (אך מותרים בהנאה) –

C.      בבהמות חולין שכשרות להקרבה –

[ב. זבחים שנתערבו בזבחים כשרים

A.       מין במינו (חטאת החטאת) – יקריב כל אחד לשם בעליו, ממילא דרך ההקרבה זהה (גם בלי שיודע, תוס' – גם לא יאמר, אלא בסתם).

B.       מין שלא במינו – (עולה בחטאת, שהזריקה, ההקטרה והאכילה שונים) – ירעו עד שיסתאבו, ויימכרו (ויחמיר ואת שני החדשים יביא כמו היפה שבהם על חשבונו).

C.        בבכור/מעשר (אין להם פדיון) – ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו כולם כבכור ומעשר.

(הערה לסיום – בחטאת ואשם אין ספק – כי האשם איל וחטאת אינה איל אלא כבשה, שעיר, פר).]

חלק ב – גמרא

א. בירור הלשון "אפילו אחת בריבוא" – אפילו חטאת מתה אחת בריבוא חטאות כשרות.

ב. הדין שאינה בטלה ברוב

שאלה – הרי כבר למדנו:

A. במשנה בתמורה (כח.) – כל האסורים למזבח (מקרה B) אוסרים בכלשהו.

B. במשנה בע"ז (עד:) שאיסורי הנאה (ביניהם שור הנסקל – מקרהA) אוסרים בכלשהו.

השיעור זבחים עא – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(סט: שליש תחתון – ע: סיום פרק חטאת העוף, בדילוגים על מה שראינו אתמול)

(סט: שליש תחתון)

א. לימוד בחלב מהמילה "טריפה":

כתוב לגבי חלב – "וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ" (ויקרא ז, כד). הגמרא בפסחים (כג.) מבארת שהפסוק מלמד שחלב של בהמה טמאה לא נטמא.

מה המקור? טריפה:

בבהמה טהורה (שיש במינה טריפה) – הבשר טמא והחלב טהור,

בבהמה טמאה (שאין במינה טריפה) – הבשר טמא וגם החלב טמא.

(ע. 1+)

וקשה, הרי ניתן ללמוד את זה מהפסוק גם בלי "טריפה": "וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ" –

הפסוק עוסק רק במי שאיסור אכילתו נובע רק כי מדובר בחלב,

הפסוק לא עוסק בבהמה טמאה, ששם יש איסור אכילה נוסף.

עונה הגמרא – נכון. באמת לא צריך בשביל זה את טריפה, אלא לומדים משהו אחר:

1. לרבות שגם חלב של חיה טהורה טהור (אפילו שהחלב שלה בכלל מותר באכילה).

("טריפה" מרבה כל מי שיש במינו טריפה, כולל חיה).

דחייה: זה לא נכון. חלב חיה כן מטמא.

          שהרי:

a.      כפי שהפסוק לא עוסק בטמאה, ושם אין הבדל בין בשרה לחלבה (שניהם אסורים),

כך הפסוק לא עוסק בחיה, שגם בה אין הבדל בין חלבה לבשרה (שניהם מותרים).

b.      " וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ" – הפסוק עוסק רק בחלב אסור, ורק לגביו חידש שהוא לא מטמא. חלב חיה לא אסור, והפסוק לא עוסק בו.

2.      אביי – זה נצרך לגופו.

כלומר שנבלה שנתגלה שהיא גם טריפה – עדיין חלבה טהור.

ולמה שנחשוב שלא? כי גם בהמה טמאה וגם בהמה טריפה אסורות באכילה מחיים, אז יכולנו לחשוב שכפי שחלבה של בהמה טמאה טמא, אולי גם בטריפה. קמ"ל.

דחייה:

a.      אם כך נאמר דבר דץומה גם בטומאת נבלת עוף:

כפי שעוף טמא, שאסור באכילה, אינו מטמא, אולי גם עוף טריפה, שאסור באכילה, אינו מטמא. והרי זה לא נכון.

b.      אל תשווה בהמה טריפה לבהמה טמאה. לטריפה היה שעת הכושר, ולכן אולי חלבה טהור.

3.      רבא – לא בא ללמד על טומאה אלא על איסור אכילת חלב – שאיסור חלב חל על איסור נבלה/טריפה, והאוכל חלב כזה יתחייב 80 מלקות).

ולמה צריך לחדש את שניהם?

כי כל אחד מהם חמור במשהו – טריפה חלה מחיים, נבלה מטמאה.

(ע.

ב. המשך הדיון – הפעם מברייתא

הברייתא חוזרת בדיוק על אותו מהלך (לימוד מ"טריפה" ודחייה), אך תחילת הברייתא מוסיפה הקדמה:

שאם לא יהיה לנו את הלימוד פסוק, היינו בבעיה:

          מצד אחד ניתן לדמות חלב נבלה לחלב שחוטה (שבשניהם אין טומאת נבילה)

          וממילא: כפי ששחוטה זה בבהמה טהורה, כך בחלב זה דווקא בבהמה טהורה.

אך מצד שני ניתן לדמות חלב נבלה לחלב נבלת עוף טמא (שבשניהם אין טומאת נבילה),

וממילא: כפי שהעוף טמא, גם חלב נבלה גם בבהמה טמאה.

לכן יש פסוק: "טריפה" – דווקא בבהמה שיש במינו טריפה, ולא בבהמה טמאה.

[ולכאורה זה כולל חיה, שהרי יש במינה טריפה, שגם החלב שלה יהיה טהור.

אך דוחה הברייתא – "ואוכל לא תאכלוהו" – הפסוק מטהר רק חלב שאסור באכילה, כפי שראינו. ואילו חלב חיה – טמא].

(ס: 11+)

חלק ב – חזרה למחלוקת במשנה: שחט/מלק ונמצא טריפה –

ר"מ – מטהר, ר"י – מטמא, רי"ס – תלוי.

האם ר"מ מטהר גם במלק בעלי מומין (שאינם ראויים כלל למזבח)?

          רי"ח – לא טיהר,

          ר' אלעזר – טיהר, ואפילו באווזים ותרנגולים.

                     ושואל ר' ירמיה: ערף עז במקום עגלה, האם גם היא לא תטמא?

                     (האם רק בתרנגול, שהוא מין עוף, או שמספיק שהעז היא מין בהמה, ואין תשובה).

[השאלה מניחה שעגלה ערופה לא נחשבת נבלה, כי כתוב בה "כפר לעמך ישראל", בדומה לקרבן שאינו נבלה.

והרי הברייתא מביאה פסוק כדי ללמד שחלבה טהור, משמע שהבשר טמא?

תשובה: שם מדובר שמתה מעצמה לפני שהספיקו לערוף אותה. היינו חושבים שכיון שהיא אסורה בהנאה (עגלה ערופה אסורה בהנאה משלב ההורדה לנחל), אולי החלב שלה טמא (כמו בבהמה טמאה), קמ"ל שכמו בכל נבלת בהמה טהורה – הבשר טמא אך החלב טהור].

השיעור זבחים ע – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת ר' יצחק בן יוסף דוד גולדשטיין ז"ל מוינה,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

(סט. רבע עליון – ע. שליש תחתון)

א. תזכורת מהמשנה:

מה ההבדל? יש שתי חלוקות:

פסול שפסולו בקודש (ואז אם עלה – לא ירד) – לא מטמא,

– מלק בשמאל, בלילה.

פסול שאין פסולו בקודש (ואז אם עלה – ירד) – מטמא.

– בני יונה מבוגרים, יבשה גפה, מלק קודשים בחוץ.

שחט חולין בפנים או קודשים בחוץ – אמנם אין פסולם בקודש, אבל סוף סוף נשחטו – לא טמאים.

מלק בסכין, מלק חולין – אפילו שפסולם בקודש, אינו כלום (כמו לתת לה מכה בראש) – טמאים.

ב. מה המקור?

שתי הברייתות לומדות מהיקש בין נבלה לטריפה – "וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר" (ויקרא יז, טו) –

ברייתא א – מקור לחלוקה הראשונה –

ברייתא ב – מקור לחלוקה השנייה –

לגבי מליקה (טמא):                                         

לגבי מלק חולין – זה שווה בפנים ובחוץ (בשניהם פסול), ולכן זה נבלה.

לגבי מלק קודשים בחוץ – לכאורה הם שונים (בחוץ כשר, בפנים פסול), אז למה בחוץ זה נבלה?

תשובה: הסברה רק עובדת כשמשווים בין שני דברים פסולים (כמו שחיטת קודשים בפנים ובחוץ).

לגבי שחיטה (טהור):                                       

לגבי שחיטת חולין בפנים –

תחילה הגמרא מבינה שזה אכן שונה בפנים ובחוץ (בחוץ כשירה בפנים פסולה) – ולכן לא טמאה.

ולכן רש"י (בכת"י) מביא הסבר שני:

לגבי שחיטת קודשים –

תחילה הגמרא מניחה שאין הבדל בין בפנים לבחוץ (שהרי שניהם פסולים), ולכן מביאה סברה אחרת לשחיטה בחוץ:

אך זה עונה רק על שחיטת קודשים בחוץ. מה עם בפנים?

אחר כך אומרת הגמרא (לפי ההסברים על הגמרא) – בעצם גם כאן לא שווה בפנים ובחוץ – שהרי בחוץ יש כרת ובפנים אין.

שאלה על עצם הסברא שלא להשוות בין כשר לפסול:

הברייתא למדה שפסול יוצא "אם עלה לא ירד" שכן מצינו בבמה שיוצא מותר לכתחילה.

תשובה: המקור בברייתא זה רק אסמכתא, ואילו המקור האמיתי ל"אם עלו לא ירדו" הוא מזאת תורת העולה, ומהסברא שכל שפסולו בקודש – לא ירד.

(סט. במשנה)

משנה:

שחט בהמה ונמצאת טריפה: לא מטמאת (כי הרי השחיטה עצמה הייתה כשירה),

מקור: "וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב" (ויקרא יז, לט). "מן הבהמה" ולא כל הבהמה, לאפוקי נשחטה ונמצאה טריפה – שטהורה.

מלק/שחט עוף (קודשים או חולין בהתאמה) ונמצאת טריפה:

ר"מ – לא מטמאת (לא נבילה)

מקורות לעוף:

ר"מ –

אבל מקשה הגמרא – הרי דיו לבא מן הדין להיות כנידון, אז אפשר ללמוד לשחיטה אבל לא למליקה!

ר"י –

כתוב לגבי נבלת עוף טהור: "וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר" (ויקרא יז, טו).

הנושא הוא נבלה, כלומר בעל חי שמת. למה נכתב גם טריפה (בעל חי שחי ועומד למות)? אלא בא ללמד: בהמה שנשחטה ונמצאה טריפה, שנחשבת נבילה וטמאה.

(סט: שליש תחתון)

אבל מקשה רב שיזבי – "טריפה" כבר נצרך כדי ללמד משהו אחר – את עצם הדין שנבלת עוף מטמאת רק בעוף טהור:

בעוף טהור (שיש במינו טריפה) – יש טומאת נבלה,

תשובה – ר"י לומד שאין טומאת בית הבליעה בעוף טמא ממקור אחר: "נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה" (ויקרא כב, ח) – "לטמאה בה" לכאורה מיותר, שהרי כבר למדנו טומאת נבלת עוף בויקרא יז. אלא בא ללמד:

רק מי שאסור רק מצד שהוא נבלה – יש טומאה,

(ע. שליש תחתון, 11 שורות)

ג. המשך הדיון בין ר"מ ור"י

תזכורת:

ראינו שני פסוקים על נבלת עוף טהור:

ויקרא יז, טו: "וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר".

ויקרא כב, ח: "נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ אֲנִי ה'".

ולמדנו כמה דינים, לגבי נבלת עוף טהור. האחרון היה המחלוקת במלק/שחט עוף ונמצא טריפה:

סימנו בקו תחתון בטולה את מה שכבר ידוע לנו מהחלקים הקודמים.

לומד מ"טריפה" בפרק כב – רק עוף שיש במינו טריפה

"נבילה… לא יאכל" – שגם הטומאה תלויה בכזית כמו האכילה.

ולמה לא למד מהפסוק בפרק יז?

ר"ילומד מ"טריפה" בפרק כבנבילה.

(ועל זה רב שיזבי הקשה שזה נצרך ל-ג', וענינו שלומדים מפרק כב).לומד מאותו פסוק של ר"מ, אבל לא מ"טריפה" אלא מ"נבילה… לא יאכל" – שדווקא בדבר שהאיסור היחיד שלו הוא נבילה, ולא עוף טמא (כפי שענינו לרב שיזבי אתמול בדעת ר"י)[1].אולי ילמד את זה מהפסוק בפרק יז, ולא צריך שני פסוקים לכזית ובכדי אכילת פרס.

[1] ר"מ לא לומד כך כי לדעתו איסור חל על איסור, לכן אין סיבה שהנבילה תהיה האיסור היחיד.

השיעור זבחים סט – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמצ ר' יצחק בן יוסף דוד גולדשטיין ז"ל מוינה,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סח. במשנה – סט. רבע עליון)

טומאת נבלה של קרבן עוף פסול

א. משנה

A. לא מטמא (נחשב מליקה) –

B. מטמא

ומסיימים בכלל – כל שפסולו בחוץ (B1) – לא מליקה ומטמא, פסולו בפנים (A1) – מליקה.

ב. האם זר שמלק נחשב מליקה?

A. הדעות

שיטת רב – בכלל לא מליקה, וטמא

למה אינה מליקה? הרי כמו ששמאל (החזקת הקטורת) ולילה (אימורים) מחשיבים כמליקה כי יש הזדמנויות בהם זה מותר, גם זר:

1. שחיטה כשירה בזר!

2. עבודה בזר כשירה בבמה!

[ב רבע תחון] 

B. שיטת רי"ח – נחשב מליקה, ולא מטמא.

ראיות לרי"ח:

1. ממשנתנו – כל הפסולים שמלקו" – לא מטמא.

2. ממשנתנו – "כל שהיה פסולו בקודש אינו מטמא" –

3. ברייתא – מפורש שזר שמלק – לא מטמא (וכן פיגול, נותר וטמא – שהם ודאי פסולים שבקודש).

C. ר' יצחק –

השיעור זבחים סח – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סו: במשנה – סח. במשנה)

א. בשיעור הקודם –

אם שינה בעבודת הקרבן: 1. במעשה (הדם: שבחטאת מיצה ובעולה היזה) או במיקום (של הדם – שעשה חטאת למעלה ועולה למטה) – פסול.

משנתנו – בכל המקרים האלו של הפסול – זה עדיין קדוש ומועלים בו (גם בקרבן פסול יש מעילה).

אבל – אם עשה עולת עוף לגמרי כמו חטאת (למטה, ולא הבדיל, והיזה) –

ב. למה לר' יהושע אין מעילה, והדיון ביניהם: 

יש שני שלבים בהבנת ר' יהושע –

(1. עצם העשייה כקרבן אחר – מבטלת את המעילה. 2. העולה הופכת לחטאת.)

A. הבנה ראשונה – העשייה והמחשבה קרבן אחר – מבטלת את המעילה.

טענות ר"א ותשובות ר' יהושע (ומתוך זה – מיקוד הסברא):

במשנה:

1. קל וחומר מחטאת שעשה כעולה.

2. קדשי קדשים שעשה לשם שלמים ובדרום – יש מעילה.

בברייתא:

3. אשם ששחט לשם שלמים –

b. בדרום –

תשובה – שינוי מקום זה לא מספיק, צריך שינוי מעשה.

c. רבא – ר"א יכל להקשות – בשינוי בעלים (=שינוי עשה)

מכך שלא ענה לו כך, מכאן שהבין שבאמת סברת ר' יהושע היא אחרת:

B. הבנה שנייה – רב אדא ב"א – העולה הופכת לחטאת

ג. דיונים בהבנה השנייה (שהעולה הופכת לחטאת)

A. למה לא אומרים גם הפוך? (שהחטאת תהפוך לעולה).

1. אכן אומרים גם הפוך.

2. רב אשי – לא אומרים הפוך, כי יש הבדל:

B. קושיות ממסכת קינים

1. שתי נשים, אחת עולה ואחת חטאת, ועשה אחת למעלה ואחת למטה – הכל פסול.

2. כנ"ל, אך בקרבן שלה – שתי נשים שהביאו שלושה קינים:

(C. ראיה שהמשניות שם כר' יהושע:

מין 1

הסבר

2 מינים

הסבר (יש גם ספק מה המין ה-1 שהיה למעלה)

לא פרשה

1

חסר רק העולה שנעשתה למטה

2

לא יודעים איזה מין נעשה למעלה כדי שתשלים מאותו מין

פרשה

3

מספק צריכה סה"כ 4 לנדבה, ורק 1 בסדר.

4

(גם ה-1 שהביאה לא טוב, כי אולי מהמין הלא נכון)

פרשה וקבעה

5

גם ה-1 לא טוב, כי בא לבד, וגם החובה באה לבד,

לכן 4 + 1 חובה

6

4 + 2

4 כ"נל, ועוד אחד לחובה אך כיוון שלא יודעת מאיזה מין – צריכה 2.

פרשה וקבעה, ולא זוכרת אם הביאה 2 מינים,

והכהן לא זוכר מה עשה

7,

בן עזאי -8

לפי התחלת המקרה – 6,

בן עזאי – החטאת חייבת לבוא ממין העולה (ולחכמים – החטאת יכולה להיות ממין אחר, ויביא עולה מאותו מין).

השיעור זבחים סז – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סב. שורה 2 ברחבות – סג. במשנה)

(זבחים סו. תחילת פרק חטאת העוף – המשנה בעמוד ב)

א. תזכורת

חטאת העוף

עולת העוף

המליקה

הבדלת הראש, ומספר סימנים

לא מבדיל, סימן אחד

(ולר"א בר"ש לא מעכב)

מבדיל, שני סימנים

מקום

בכל מקום בעזרה

(עדיף ליד קרן דרומית-מערבית)

על המזבח

(עדיף – על הסובב ליד קרן דרומית-מזרחית, אם אין מקום – על גג המזבח ליד דרומית-מערבית).

הדם

הוצאת הדם

הזאה + מיצוי

(מח' אם המיצוי מעכב)

רק מיצוי

מיקום

למטה

למעלה

 ב. המשנה – בחטאת העוף ובעולת העוף –

A. עשה מעשה טוב, אך לשם השני – פסול/לא עלה לבעלים

B. שינוי במעשה – פסול:

ג. גמרא

מהו אותו שינוי מעשה שפוסל?

(אפשרויות: במליקה – הבדלה/חוסר הבדלה, מיקום. בדם – הזאה/מיצוי, למעלה/למטה – זה כנראה לא אפשרות כי כתוב במפורש).

A. בחטאת העוף

1. שינה במליקה (שהבדיל).

2. שינה בדם (שרק מיצה ולא היזה).

B. עולת העוף

1. שינה במליקה (שלא הבדיל) – שפסול.

2. במיצוי

השיעור זבחים סו – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.