הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

מבוא והמשנה

א. הפסוקים (ויקרא א)

יד וְאִם מִן-הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַה'  וְהִקְרִיב מִן-הַתֹּרִים אוֹ מִן-בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת-קָרְבָּנוֹ.  טו וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל-הַמִּזְבֵּחַ וּמָלַק אֶת-רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.  טז וְהֵסִיר אֶת-מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה אֶל-מְקוֹם הַדָּשֶׁן.  יז וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל-הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל-הָאֵשׁ,  עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'.

סיכום ההבדלים בין חטאת העוף (סד:) לעולת העוף (סה.).

חטאת העוף

עולת העוף

המליקה

הבדלת הראש, ומספר סימנים

לא מבדיל, סימן אחד

(ונראה פירושים שונים אם מעכב)

מבדיל, שני סימנים

מקום

בכל מקום בעזרה

(עדיף ליד קרן דרומית-מערבית)

על המזבח

(עדיף – על הסובב ליד קרן דרומית-מזרחית, אם אין מקום – על גג המזבח ליד דרומית-מערבית).

הדם

הוצאת הדם

הזאה + מיצוי

(מח' אם המיצוי מעכב)

רק מיצוי

מיקום

למטה

למעלה

הבשר

למי הולך

הכל לכהן

הכל למזבח

מה מסירים?

לא מסירים

מסירים מוראה ונוצה.

כללי

שלא לשמה

פסול

כשר, ולא עלה לבעלים

ב. תיאור הקרבת עולת העוף, בשילוב הגמרא

A. המליקה– על הסובב + מבדיל – ""ומלק – והקטיר" (ההקטרה למעלה, וגוף וראש בנפרד). לפי המשנה ההבדלה מעכבת.

B. המיצוי – ממצה מהגוף, ואח"כ מהראש.

C. ההקטרה – קודם ראש (וממצה לפני כן ושם במלח), ואח"כ הגוף (ומסיר המוראה ונוצה, ומשסע, ושם במלח).

כאן לא מעכב (עצם ההקטרה לא מעכבת, וגם לא המליחה והסרת המוראה וכו').

גמרא – חלק א – דינים ומקורות בעולת העוף

א. ברייתא – דרשות על פרשיית עולת העוף – עד הקטרת הראש

(יש דינים מיוחדים לעולת העוף ויש שנכונים גם לחטאת העוף).

1. והקריבו – גם אחד ולא שניים.

2. הכהן… ומלק –

ת"ק – שדווקא כהן מולק (ולא עושים קל וחומר מקרבן בהמה שלא צריך כהן מזה שלא צריך צפון).

ר"ע – הכהן מולק בגופו (ולא עושים קל וחומר מקרבן בהמה שצריך כלי, שגם כאן נצריך כלי כי צריך כהן). (ר"ע – הכהן מיותר, שהרי ברור שזה רק כהן, לכן בא ללמד כנ"ל, וצריך עיון מהשורה הקודמת).

3. ומלק – ממול ערפו (נלמד ממליקת חטאת העוף, שם מפורש "ממול ערפו ולא יבדיל". ואולי גם לא יבדיל? ראה שורה בהאה.

4. ומלק… והקטיר – שימלוק כמו שמקטיר: 1. מליקה בראש המזבח (בעולת העוף). 2. שמבדיל.

5. ונמצה דמו על קיר המזבח – כולו, ולא כבש/היכל. ומניין שעל חצי עליון? היקש מיצוי להקטרה ומלק והקטיר ונמצה דמו (מכתיבת המיצוי אחרי ההקטרה).

ב. לגבי מיצוי הדם – ברייתא (סו. בסוף)  – "עולה הוא" – עולה גם בלי מיצוי (הראש), "הוא" – המיצוי מעכב (בגוף, שם רוב הדמים).

ג. הכנת גוף העוף

A. הסרת המוראה והנוצה

B. שיסוע – ביד (כמו בשמשון).

חלק ב – האם אי ההבדלה בחטאת העוף מעכבת?

בעולת העוף – חייב להבדיל, ומעכב לפי כולם.

בחטאת העוף – לא מבדיל. ואם הבדיל?

משנתנו – פסולה.  ר"א בר"ש – "שמעתי שמבדילים".

ביאור המחלוקת:

(לפי ה-3 הראשונות אין בעיה בעצם ההבדלה, אלא הבעיה היא בעשיית "מעשה עולה" בקרבן חטאת, והמחלוקת היא האם מה שעשה דומה למעשה הכשר בעולת העוף):

1. רב חסדא – מדובר שהבדיל ועוד לא מיצה, והמחלוקת אם חייב למצות,

ת"ק – חייב למצות, ויוצא שמבדיל + מיצה,  שזה כמו מעשה העולה ופסול.

(שני ההסברים הבאים – כדי להכשיר צריך לומר: 1. בעולה אסור לשהות. 2. מדובר שבחטאת שהה. המחלוקת היא, רבא: 1. האם אכן בעולה אסור לשהות. 2. אביי – האם שהה בעולה).

2. רבא – מדובר שבחטאת העוף הבדיל ושהה בין סימן לסימן (רש"י – אין אפשרות בלי לשהות), ואז מיצה, ומחלוקת אם מעכב בעולת העוף:

3. אביי – (שהייה בעולה מעכבת) והמחלוקת אם חייב לשהות בחטאת (אם חייב לחתוך רוב בשר – חייב לשהות) – וממילא – האם שהה?

בניגוד ל-3 ההסברים, להסבר הבא המחלוקת האם יש בעיה בעצם השהייה:

4. ר' ירמיה – האם אכן יש איסור הבדלה? (מה פירוש "ולא יבדיל"?)

השיעור זבחים סה – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סד. שורה 3 – סד: במשנה השנייה)

ב. עבודת עולת העוף (נמשיך נושא זה מחר)

ג. (במשנה) – לשלושת העבודות שבקרן דרומית-מערבית – עולה מצד ימין.

חלק ב – משנה – תהליך הקרבת חטאת העוף

ב. המליקה

השיעור זבחים סד – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סב. שורה 2 ברחבות – סג. במשנה)

אגב- (מתחת לאמצע)

חלק ב – חטאת העוף

ב. A. הסיוג במשנה (לפי רב אשי) – את המליקה בדיעבד אפשר בפינה אחרת.

השיעור זבחים סג – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_62.mp3

Download

 להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(סב. שורה 2 ברחבות – סג. במשנה)

עוד על מבנה המזבח.

הקדמה: ראינו בדפים האחרונים אפשרויות שונות לגודל המזבח של משה ושבבית ראשון ובבית שני גודל המזבח שונה (מ28 ל32). כנראה נראה ברייתא שאומרת שאכן הגודל לא מעכב:

ברייתא – הקרן, כבש, יסוד, ריבוע – מעכבים, הגודל והגובה לא מעכבים.

          מקור: במה שמעכב כתוב "המזבח", בגודל לא כתוב.

הערות:

א. הכרכוב

שאלה: הרי גם לגבי הכרכוב כתוב "המזבח", אז אולי גם זה מעכב?

("ונתת אותה (את מכבר הנחושת) תחת כרכוב המזבח")

תשובה: זה אכן מעכב.

ומה זה הכרכוב?

ברייתא א –

רבי – כיוּר (עיטורים של פרחים וכד')

ר' יוסי בר"י – הסובב.

(לשניהם מדובר בבליטה שמתחילה בגובה 6, בגובה אמה. לרבי היא מעוטרת, לרי"ס בר"י לא. הכהנים לא היו הולכים עליה).

ברייתא ב –

הכרכוב זה 2 האמות שמקיפות את מקום המערכה, שזה שגג המזבח שקוע, שהכהנים לא יחליקו.

ומקשים – הרי את המכבר שמו תחת כרכוב המזבח, משמע שהכרכוב הוא על קיר המזבח.

תשובה – היו שני כרכובים – התורה התכוונה למה שנאמר בברייתא א, וחכמים הוסיפו גם את ברייתא ב.

(סב. 5-)

ב. הגודל המינימלי

רבי מני – הגודל המינמלי כמו מה שעשה משה.

          וכמה? רב יוסף – אמה על אמה.

חכמים ששמעו את זה צחקו (הרי בתורה כתוב 5 לעל 5!),

ואמר אביי לרב יוסף – אולי התכוונת למקום המערכה? ורב יוסף העריך את זה,

ועל אלו שצחקו עליו קרא "בני קטורה" (שהם בני אברהם אך לא בני יצחק ויעקב,

ואגב זה מקרה נוסף שקראו לחכמים בני קטורה.

(סב: 6+)

ואגב זה שמקום המערכה של משה היה אמה על אמה:

ג. אביי – גזירי העץ שעשה משה היו אמה על אמה

          ר' ירמיה – באמה גדומה (שלא יבלטו כלל ויפריעו למקום הילוך הכהנים).

רב יוסף כך גם בברייתא[1]: "וערכו בני אהרן את הנתחים… על העצים אשר על האש…" – מכאן שהעצים צריכים להיות בדיוק על האש ולא לבלוט החוצה.

(סב: שליש עליון)

א. משנה במידות – הכבש בדרום.

מניין שבדרום?

1.      רב הונא – למזבח יש פנים ("וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי ה' אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ו, ז), הפנים הם הכבש (כי משם נכנסים, כמו שמזרח אוהל מועד (הפתח) נקרא "פני אוהל מועד").

וכפי שלמזבח יש פנים, יש לו גם רגליים "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה",

וכיוון הרגליים בצפון, הפנים הם בדרום (כאדם ששוכב).

ואולי הכוונה לאדם שיושב זקוף?

תשובה: כתוב "רבוע יהיה המזבח", ורבוע בארמית זה רבוץ.

(ומכך שכתוב "רבוע" ולא מרובע" ניתן ללמוד שהכוונה גם לצורה וגם לרבוץ).

2.      ר"י בברייתא – "וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים" (יחזקאל מג, יז)

כלומר שכשעולים מזבח פונים מזרחה.

ואם נצרף לזה את הכלל ש"כל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין" – חייבים לומר שהכבש בדרום.

ומניין שכל פניות פונים דרך ימין?

כי הפסוק תאר את הפרים שהחזיקו את הים של שלמה מצפון נגד כיוון השעון, שזה בעצם ימינה (כשאדם עם הפנים למרכז המעגל והולך נגד כיוון השעון, הוא הולך ימינה).

וכיוון שכתב שוב ושוב "פונים" בא ללמד משהו מעבר לפשט של עמידת הפרים.

(סב: שליש תחתון)

ב. הרווח בין הכבש למזבח

רשב"י – יש אוויר בין הכבש למזבח.

מקור –

ר' יוסי – "ועשית עולותיך הבשר והדם", מקיש את הבשר לדם, כפי שאת הדם זורקים, כך את השר יש לזרוק.

מכאן שיש רווח, ועומד על הכבש וזורק.

שואל ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא – יכול גם לעמוד על גג המזבח ולזרוק…

תשובות:

1.      ר' יוסי – שביל זה לא צריך היקש. הרי ממילא יזרוק קצת כדי לא להישרף. אלא ההיקש בא ללמד על הרווח.

2.      רב פפא – ההיקש מלמד שכפי ש הדם עף באוויר מעל קרקע המקדש, כך צריך גם הבשר, לכן הכוונה לרווח הנ"ל.

(סב: 6-)

ג. הכבשים הקטנים

רב יהודה – מימין ומשמאל לכבש המרכזי יש שני כבשים קטנים שיוצאים מאמצעו, הימני פונה לסובב, השמאלי יורד ליסוד[2].

וגם כבשים אלו מובדלים כמלוא נימה מהמזבח.

          מקור:

1.      רב יהודה – "וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב" (ויקרא ג, ב) – שניתן להקיף את המזבח עצמו סביב (לפחות ברוחב כלשהו, בעזרת חוט).

2.      ר' אבהו – "רבוע יהיה המזבח", ואם הכבש מחובר, זה כבר לא ריבוע.

[ובאמת צריך את שני המקורות (לגבי צורת המזבח):

1.      אם לא היה כתוב רבוע – יכולנו לחשוב שהוא עגול.

2.      אם לא היה כתוב סביב – יכולנו לחשוב שהוא מלבן].

(סב: 2-)

ד. משנה במידות – אורך הכבש והמזבח – 62.

          והרי אמור להיות 64 (32+32)?

          אלא שהכבש היה מחובר ישירות לגג המזבח ומרחף מעל היסוד והסובב.

(סג. 1+)

ה. שיפוע הכבשים

רמי בר חמא – כל הכבשים שבמקדש (הקטנים, וכבשים אחרים שהיו) – 3 ל1 (כל אמה זה עולה ב0.33, יוצא זוית של 18.4 מעלות)

חוץ מהכבש הגדול שהיה בשיפוע מתון יותר – שגודלו 32 וגובהו 9, שזה 0.28 (יוצא זוית של 15.7)

          כי עולים בו עם איברים כבדים, שלא יהיה קשה לעלות.

(אגב, בתקן היום השיפוע הוא הרבה יותר מתון, בין 8ל10 אחוז (כלומר על כל מטר עולה 6-8 ס"מ, שזה יוצא הכי הרבה 4.5 מעלות).

[1] אנחנו מפרשים לפי הצאן קדושים שמובא בשוטנשטיין, שרב יוסף לא התכוון לחלוק אלא להביא סיוע.

[2] לפי זה כשהכהן מסיים עם נתינת דם החטאת בקרו מערבית דרומית, הוא חוזר חזרה עם כיוון השעון על המסלול שעשה, חוצה את הכבש הגדול, ויורד בכבש השמאלי כדי לשפוך את הדם.

ויש ציורים שבהם יש כבש שמאלי שגם כן מגיע לסובב, כך שהכהן פשוט יורד מהפינה הדרום מערבית של הסובב יש בכבש זה, ואכן תוספות סד. אומרים שגם בצד שמאל היה כבש לסובב, כך שלא היה צריך לחזור על המסלול ההפוך.

השיעור זבחים סב – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סא: 4+ עד סב. שורה 2 ברחבות)

הקדמה (משנה קיב:) היו 5 שלבים של המשכן/מקדש:

1.      במדבר (40) – עם ארון

2.      בגלגל (14) – ללא ארון (במה גדולה).

3.      שילה (369) – עם ארון.

4.      נב וגבעון (57) – ללא ארון (במה גדולה).

5.      המקדש בירושלים – עם ארון.

המזבח של משה היה עץ מצופה נחושת וחלול, ומילאו אותו באדמה. בגלגל עדיין השתמשו במזבח של משה, במקדש ברור שבנו מזבח חדש (כמו שראינו בדף נט). מה לגבי המשכנות?

רב הונא-רב: המזבח במשכנות היו מזבח אבנים.

מקור בברייתא: שלושה פסוקים שמוזכר בהם "אבנים" ביחס למזבח – שילה, נב וגבעון והמקדש.

וקשה – ברייתא: האש שירדה משמיים לזבח של משה לא ירדה משם עד שעברה למזבח של שלמה, משמע שעדיין השתמשו בשל משה!

תשובות:

1.      כר' נתן – אכן השתמשו במזבח של משה, אלא שמילאוהו באבנים במקום באדמה (שפת אמת).

2.      רב נחמן בי"צ – היו שתי מזבחות במשכן, שם אדמה של משה וגם חדש,

והאש משמיים: או שהייתה על של משה ושלחה גיצים לחדש, או שלפעמים הייתה בשל משה ולעמים בחדש.

(סא: שליש תחתון)

A. גודל המזבח

ר' יוסי במסכת מידות: בבית ראשון היה 28 (ביסוד), בבית שני 32 (את ההוספה עשו בצד דרום ומערב).

למה הוסיפו?

1.      רב יוסף בהתחלה – כי לא היה מקום.

איך לא היה מקום? הרי בבית ראשון היו יותר אנשים מבבית שני?

a.       בבית ראשון האש משמיים סייעה לשרוף, ולכן היה צריך פחות אש ופחות מקום.

b.      (סב. 1+) גם בבית שני לא היה מקום, אבל לא ידעו עד כמה ניתן להרחיב.

איך ידעו יותר מבית ראשון?

                            i. נבואה.

וקשה – הרי גם דוד התנבא על בית ראשון ומסר לשלמה (דברי הימים – הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל").

(אמנם בסעיף הבא הגמרא מביאה דעות ששוב חוזרות על זה שהיו להם נביאים שיגלו להם גם את המידות).

                            ii. דרשה
על פסוק בדברי הימים – "ויאמר דוד זה הוא בית ה'… וזה מזבח לעולה" – ודרשו: כמו שההיכל הוא 60 אמה, כך גם המזבח יכול להיות 60 אמה (בבית ראשון לא דרשו כך את הפסוק).

2.      רבין – ר"ש בן פזי: בשביל שהקרן הדרום מערבית תהיה בדיוק מעל השיתים (בור באדמה), וכך היין/מים לא יזלו על קיר המזבח ויכנסו לשיתים, אלא יעברו בתוך המזבח עצמו ישירות לשיתים.

מקור:

בבית ראשון: "מזבח אדמה" – שיהיה אטום באדמה.

בבית שני: ש"שתיית" המזבח צריכה להיות כמו "האכילה" שלו – בתוכו ולא על הצד.

ואת מזבח אדמה" הם דרשו שהכוונה שיבנו אותו ישירות על האדמה ולא מעל קשתות או מחילות.

B. מיקום המזבח

איך ידעו את מיקום המזבח? בנס/נבואה:

1.      ר' אלעזר – ראו ברוח הקודש מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול מקריב עליו.

2.      רי"צ נפחא – ראו את אפרו של (האיל של) עקידת יצחק.

3.      רבי שמאול בר נחמני – באותו מקום לא היה ריח של קטורת אלא של איברים

(מהרש"א – היה נס שהריחו, כאילו הבית בנוי. ואולי יש לפרש שהריח פשוט נשאר?).

4.      רבה בב"ח-רי"ח – שלושה נביאים (חגי זכריה ומלאכי) עלו וגילו להם: מיקום המזבח, גודלו, ושמקריבים אף על פי שאין בית, כלומר מספיק שיבנו מזבח ויתחילו להקריב.

(הברייתא מוסיפה עדות נוספת שהתורה תיכתב אשורית).

השיעור זבחים סא – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ס. 7- עד סא: 4+)

כלומר גם אם כבר שחטו וזרקו את הדם והקטירו את האימורים/קומץ, אם אחר כך נפגם – לא אוכלים.

מקור:

במנחה – "קחו את המנחה… ואיכלוה אצל המזבח, כי קודש קודשים היא" (ויקרא י, יב).

בשאר קודשי קודשים – "קודש קודשים" – מכאן גזירה שווה לשאר קודשי קודשים.

בקדשים קלים? (דילוג לאמצע ס:) – אביי: אפשר ללמוד את זה מר' יוסי:

בסוגיית אכילת מעשר שני בירושלים (נרחיב על זה בחלק ב), אומר ר' יוסי בשם ר' ישמעאל לפי ההסבר של רבינא:

כתוב בפרשת מתנות כהונה: "אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר… לֹא תִפְדֶּה, קֹדֶשׁ הֵם. אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר… וּבְשָׂרָם, יִהְיֶה-לָּךְ…" (במדבר יז-יח) – מקיש את הבשר לדם, כמו שהדם חייב מזבח, כך גם הבשר.

(דילוג ס: 9-)

ר' ירמיה – בבלאי טיפשאי, הרי יש שתי ברייתות סותרות לגבי אכילה כשאין מזבח:

1. בשעת סילוק מסעות קודשים נפסלים (לא ניתן לאוכלם).

2. "בשני מקומות הקודשים נאכלים" – משמע שנאכלים גם בסילוק מסעות.

ויש לתרץ את הסתירה שבקודשי קודשים צריך מזבח, ובקודשים קלים לא צריך מזבח.

תירוץ:

1.      אכן זו מחלוקת תנאים, ואביי אמר כרי"ש שלמד בבכור שצריך מזבח.

2.      הברייתא השנייה התכוונה שאוכלים אם רק סילקו את הקלעים, אך עוד לא הזיזו את המזבח עצמו, ואז אכן אוכלים גם בקודשים קלים וגם בקודשי קודשים

("ונסע אוהל מועד" – אף על פי שנסע (באופן חלקי) הוא עדיין אוהל מועד).

(דילוג חזרה לס. 1-)

חלק ב – סוגיית ר' יוסי ברי"ש: האם אוכלים מעשר שני בירושלים בזמן הזה?

א. ההתלבטות (גמרא בהמשך):

          אם המקדש עדיין קדוש (קדושה ראשונה קידשה גם לעתיד לבוא) – יכול לאכול.

אם המקדש לא קדוש (קדושה ראשונה קידשה רק לשעתה) – יש להתלבט האם ירושלים עדיין קדושה בקדושת ירושלים (האם עדיין נחשבת "לפני ה'").

ב. בברייתא:

מע"ש צריך הבאה לירושלים, וכן בכור וביכורים, ואותם אי אפשר לעשות כשאין מקדש.

תחילה רי"ש מנסה ללמוד מהם למע"ש בבניין אב

(רי"ש מנסה מכל אחד בנפרד, הגמרא מציעה ללמוד משניהם ביחד (ה"הצד השווה"),

אבל דוחה כי ניתן לפרוך: הם צריכים את המזבח

(בכור זה קרבן, זורקים את הדם ומקטירים אימורים), ביכורים צריך להניח ליד המזבח לפני שנותנים לכהן), אבל מע"ש לא צריך כלל מזבח, אז אולי אפשר.

לכן בסוף הוא לומד מהיקש לבכור.

ג. בגמרא – למה בבכור ברור לו שצריך מזבח ובמע"ש הוא מתלבט?

אמנם בדרך כלל בכור חייב מזבח (הוא קרבן), ואז ברור שבלי מזבח הוא פסול,

אבל ייתכן מצב שבו הוא כבר לא חייב מזבח אלא רק את ירושלים, ואז יש מקום להתלבט גם לגביו.

כאן מגיע רבינא הנ"ל – ולומד היקש מהדם לבשר שאכילת הבשר של בכור חייבת מזבח ולא מספיק ירושלים.

[אם זה היקש, איך לומדים עוד היקש מכור למע"ש, הרי לא עושים היקש מהיקש בקודשים?

1.      מע"ש זה חולין, וכיון שהדבר הלמד הוא חולין – אפשר לעשות היקש מהיקש.

2.      ההיקש מהדם לבשר לא נחשב כי זה רק החרבה של הדין בתוך אותו קרבן. לכן יש רק היקש אחד מהבכור למע"ש.

השיעור זבחים ס – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בשיעור עם שרטוט המזבח, רק לחלק המסובך של הדף

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

לצפייה בשיעור עם שרטוט המזבח, רק לחלק המסובך של הדף

(נט. באמצע – ס. 7-)

כשהמזבח פגום – לא ניתן לשחוט קרבנות,

מקור: רי"ש ברי"ס – "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּעָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ…" (שמות כ, כא).

          עליו – כשהוא קיים.

ומעבר לזה, כל הקרבנות נדחים, כלומר:

רב – רק קודשים שכבר נשחטו (יש דיחוי אחרי שחיטה, אין דיחוי מחיים)

          רי"ח – גם מה שרק הוקדש, גם לפני שחיטה (יש דיחוי גם מחיים).

קושיות:

קשה לרב:

1.      לגבי דיחוי:

כל הקודשים שהיו עד שלא נבנה המזבח, ואחר כך נבנה המזבח – פסולים.

במה מדובר?

הרי אם הכוונה לפני בניית המקדש – הרי דיחוי מעיקרו זו מחלוקת (קידושין ז:).

אלא אולי הוקדשו בבית ראשון ומקריבים אותו בבית שני – הרי יש פסול זקן.

אלא כוונת הברייתא: "כל הקודשים שהיועד שלא נפגם ותוקן המזבח – פסולים", שזה המקרה שלנו, ומשמע שפסולים אפילו שלא נשחטו.

דחייה – תגרוס – "כל הקודשים שנשחטו עד שלא נפגם ותוקן המזבח…" (הרי ממילא שינינו לגמרי את מה שכתוב שם…).

2.      לגבי עצם הפסול כשאין מזבח:

הרי רב עצמו אמר – מזבח פנימי שנעקר, מקטירים את הקטורת במקומו על הרצפה.

אז לכאורה כך גם במזבח החיצוני – שיקריבו על הרצפה!

תשובה: רק את הקטורת/אימורים אפשר להקריב על הרצפה,

אך את הדמים חייבים על המזבח.

          וכפי שנאמר בחלק הבא לגבי ר"י.

(נט. 3-)

אמרנו שרצפת המקדש כשרה, אך רק לקטורת ולא לדם. הגמרא מדמה את זה לסוגייה הבאה:

א. "ביום ההוא קידש…"

דתניא – ביום חנוכת מקדש שלמה:

"וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַה' בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת  בֵּית ה' הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (סה"כ 142,000).

בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית ה',

כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים,

כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים" (מל"א ח, סג-סד).

ר"י – דברים ככתבם.

הכוונה שמזבח שלמה היה קטן (ומכונה "נחושת" כי במשכן היה נחושת),

          ולכן קידש את כל העזרה (רבא: לגבי האימורים, לא לגבי הדם).

והקשה עליו ר' יוסי: הרי שלמה העלה ביום אחד 1000 עולות על מזבח הנחושת של משה בבמה בגבעון (מל"א ג, ד),

והרי לפי ר' יוסי (מידות א, ג) במזבח של משה היה שטח של 1 על 1 להקריב, ובמזבח של שלמה 20 על 20[1], אז אם המזבח של משהו הספיק ל1000, של שלמה צריך להספיק ל400,000!

אז למה לא היה מקום?!

רי"ס – הכוונה למעבר ממזבח משה למזבח שלמה.

ולא קידש את כל העזרה להקרבה, אלא קידש אותה בקדושת עזרה (רק עכשיו בנו את המקדש ועוד לא הייתה קדושה בקדושת עזרה), כדי לשים שם את המזבח החדש ("וקטון מהכיל" לא רק בגלל הגודל, אלא כי סיים את תפקידו).

ומה יענה ר"י לרי"ס? לדעתו מזבח משה היה גדול יותר (10 על 10), ובתוכו היה 64 אמות להקריב (8 על 8), ואז מובן שאין מקום גם בשל שלמה.

          אם ב64 מקריב 1000,

          אז ב400 מקריב 6250, שזה רק מאוד מ142,000.

דיונים על זה:

א.     הטענה של רי"ס לר"י ותשובת ר"י:

הרי שלמה העלה ביום אחד 1000 עולות על מזבח הנחושת של משה בבמה בגבעון (מל"א ג, ד), והרי לפי ר' יוסי (מידות א, ג) במזבח של משה היה שטח של 1 על 1 להקריב, ובמזבח של שלמה 20 על 20[2], אז אם המזבח של משהו הספיק ל1000, של שלמה צריך להספיק ל400,000!

אז למה לא היה מקום?!

ויענה ר"י:

לדעתו מזבח משה היה גדול יותר (10 על 10), ובתוכו היה 64 אמות להקריב (8 על 8), ואז מובן שאין מקום גם בשל שלמה.

אז אם ב64 מקריב 1000, אז ב400 מקריב 6250, שזה רק מאוד מ142,000.

(נט: 7+)

ב.      המקור למחלוקת לגבי גודל המזבח של משה

פסוקים:

במזבח משה – "וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ" (שמות כז, א).

ביחזקאל – "וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב רָבוּעַ אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָיו(יחזקאל מג, טז)

            המרחק הוא לא כל הרוחב אלא מהאמצע לצדדים.

במזבח הפנימי של משה – "אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו" (שמות ל, ב) – גובה פי שניים מהרוחב.

רי"ס – דברים ככתבם (5 על 5).

          ולומד מהגזירה שווה מהמזבח הפנימי שהגובה פי שניים מהרוחב,

          לכן הגובה היה 10 אמות.

1.      והרי כתוב שהגובה 3 אמות? הכוונה משפת הסובב (שהיה בגובה 7).

2.      והרי צריך שקלעי החצר יסתירו את עבודת המזבח? (מילא לר"י, רואים רק את הראש של הכהן, אבל לרי"ס רואים הכל!)

תשובה: הקלעים לא היו 5 אמות גובה (כפי שכתוב), אלא 15, (5 אמות – הכוונה 5 אמות מעל גג המזבח).

[מעדיף ללמוד מהמזבח הפנימי, כדי ללמוד כלי מכלי].

ר"י – לומד גזירה שווה מיחזקאל שהכוונה למידות מהאמצע, לכן גודל המזבח – 10 על 10,

          אך הגובה היה 3.

[מעדיף ללמוד מיחזקאל, כדי ללמוד את מזבח העולה ממזבח העולה (דבר שהוא מחוץ להיכל)]

(ס. באמצע)

ג.      רבא – העזרה מקודשת לר"י רק לגבי האימורים, לא לגבי הדם.

ראיה – ר"י: בפסח יש לקחת מדם התערובת על הרצפה ולזרוק, כדי שאם נשפך לאחד הקרנבות דם זה יחשב לו זריקה. ואם נאמר שזריקה על הרצפה נחשבת זריקה – אז הרי זה כבר נזרק.

דחיית הראיה – אולי נחשבת, אלא שצריך זריקה ושלא שפיכה בטעות.

ולמה לא אומרים לו שיזרוק במקומו ולא על המזבח? כי ברור שלכתחילה עדיף מזבח.

[1] רי"ס (מידות ג, א) –

מזבח משה היה 5 על 5, באמה המקיפה לא הקריבו כי שם הקרנות, באמה הפנימית יותר לא הקריבו כי זה מקום הילוך הכהנים, נשאר רק האמה על אמה האמצעית.

מזבח שלמה לדעתו היה ביסוד 28, סובב 26, בגג 24, אחרי הקרנות נשאר 22, ואחרי אמה להילוך הכהנים נשאר 20.

[2] רי"ס (מידות ג, א) –

מזבח משה היה 5 על 5, באמה המקיפה לא הקריבו כי שם הקרנות, באמה הפנימית יותר לא הקריבו כי זה מקום הילוך הכהנים, נשאר רק האמה על אמה האמצעית.

מזבח שלמה לדעתו היה ביסוד 28, סובב 26, בגג 24, אחרי הקרנות נשאר 22, ואחרי אמה להילוך הכהנים נשאר 20.

השיעור זבחים נט – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בשיעור עם שרטוט המזבח, רק לחלק המסובך של הדף

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

לצפייה בשיעור עם שרטוט המזבח, רק לחלק המסובך של הדף

א. שחיטה על המזבח

ב. מיקום המזבח

(א 9-)

השיעור זבחים נח – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נו: במשנה – סוף פרק איזהו מקומן)

ב. זריקת הדם

B. מניין שכנגד היסוד?

(א. רבע עליון)

B. גודל חלות התודה

ד. זמן אכילת הפסח

השיעור זבחים נז – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אימו של אחד הלומדים

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(זבחים נה: 2 שורות מלמטה – נו: במשנה)

חלק א – הלשכות שיוצאות מהעזרה

חלק ב – אכילת בשר השלמים (ודם הקרבנות).

B. האם הוא נותר, והאם כשחושבים לעשות כך מפגל?

השיעור זבחים נו – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.