הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

Download

(נד: במשנה – נה: 2 שורות מלמטה)

(במשניות האחרונות – במשנה א – חטאות הפנימיות, במשנה ב –  חטאת חיצונית במשנה ג – עולה, ועכשיו – שלמי ציבור ואשם, ובהמשך – קדשים קלים (איל נזיר ותודה, ושלמים)).

חלק א – משנת שלמי ציבור ואשם

א. המשנה – שלמי ציבור (שני כבשי עצרת) ואשמות: 

A. סוגי האשמות:

1.      גזילות (כפר נשבע לשקר והודה)

2.      מעילות (מעל בשוגג)

3.      שפחה חרופה (ישראל שבא עליה). (היא: רי"ש – שפחה כנענית שיוחדה לע"ע, ר"ע – חציה שפחה חציה בת חורין שנתקדשה בחציה לע"ע)

4.      נזיר (שנטמא ומתחיל מחדש)

5.      אשם מצורע (ביום השמיני לטהרתו)

6.      אשם תלוי – המסופק אם עבר על חטא (שבודאו יש בזדונו כרת ושגגתו חטאת)

B. פרטי עבודתם: שחיטה וקבלה בצפון, זריקה שתיים שהן ארבע, נאכלים לזכרי כהונה בעזרה, ליום ולילה (מדרבנן – עד חצות).

ב. המקור לצפון

באשמות – למדנו במט. (היקש שחטאת ולעולה).

A.      בשלמי ציבור –

1.      רבה בר רב חנן – היקש לחטאת – "ועשיתם שעיר עיזים אחד לחטאת, ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים".

דחייה – זה היקש מהיקש (שחטאת הוקשה לעולה).

2.      רבא – היקש לעולה – "וביום שמחתכם ובמועדיכם… ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם…" (מדובר בשלמי ציבור כיוון שטעונות שיר).

B.      ומה נלמד מההיקש לחטאת?

מקשה אביי – אם כך גם באיל נזיר (שם גם מוזכר האיל והחטאת יחד) צריך להקיש שרק לזכרים, ובמשנה הבאה נראה שאינו!

1.      רבא –  שם יש לימוד מיוחד ("ולקח הכהן הזרוע" – משמע שהשאר לכל אדם.

מקשה אביי – אז שלפחות את הזרוע נקיש לחטאת ותאכל רק לזכרי כהונה ולא לנשים (וגם זה לא נכון!) תשובה – 1. קשיא. 2. הזרוע אינה ק"ק אלא קודש ("קודש הוא לכהן").

2. שבדיעבד מספיק 1 מהם לפני התגלחת –

שאמנם לכתחילה צריך להביא את שלושתם לפני התגלחת, בדיעבד  – כמו שהזרוע (שלמים) מספיקה לתגלחת, כך גם העולה והחטאת, ויביא את השאר אח"כ].

(עד כה בפרק – ק"ק, מכאן – קדשים קלים, ומתחילים בתודה ואיל נזיר (שלמים) שדומים לק"ק בכך שנאכלים ליום ולילה).

חלק ב – משנת תודה ואיל נזיר

א. משנה – תודה ואיל נזיר (נביא ביום טהרתו)

קדשים קלים –

מצד אחד – רש"י – אין בהם מעילה (אך באימורים ודם יש), לא צריכים צפון בשחיטה וקבלה (אלא כל העזרה), נאכלים בכל ירושלים (ולא רק בעזרה) ולכל אדם (ולא רק לזכרי כהונה), והמורם מהם – אותו דבר אלא שנאכל לכהנים (אך לא רק לזכרים (גדולים) שראויים לעבודה, אלא גם נשיהם ובניהם ועבדיהם וכו').

מצד שני – זורקים שתיים שהן ארבע, נאכלים ליום ולילה.

ב. מקור לאכילת קדשים קלים בכל ירושלים

ביום השמיני למילואים – "ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור, אתה ובניך ובנותיך איתך…", והרי גם קדשי הקדשים (שעיר החטאת ומנחה) נאכלו במקום טהור (בין הקלעים = בעזרה)! אלא שהכוונה למקום קצת פחות טהור – ירושלים (שטהור ממצורע אך טמא בזב).

ואולי הכוונה למחנה לויה (כל הר הבית) שטהור מזב ומצורע, וטמא בטומאת מת?

1.      אביי – אכן יש שני לימודים: 1. "ואכלתם אותה במקום קדוש" – רק המנחה (ושעיר בחטאת) בעזרה, ממילא – לחמי התודה (ושאר קודשים קלים) נדחפו לשלב הבא – מחנה לוייה, 2. "…במקום טהור" – מוציאם גם למחנה ישראל.

2.      רבא – מסכים לשני הלימודים, אך באופן אחר: 1. "ואכלתם אותה" – מוציא לכאורה קדשים קלים מכל 3 המחנות (שאינו קדוש כלל). 2. "במקום טהור" – דורש טהרה מינימלית – מחנה ישראל.

קושיות לרבא: 1. למה בראשון מוציאים לגמרי, ובשני מכניסים רק רמה אחת? 2. פסוק מפורש שלא אוכלים קדשים קלים חוץ ל-ג מחנות – "לא תוכל לאכול בשעריך… בכורות בקרך וצאנך…". אלא מחוורתא כדאביי.

חלק ג – משנת שלמים

א. המשנה – כנ"ל במשנה הקודמת, אלא שנאכלים לשני ימים ולילה.

ב. מקור לשחיטה בכל העזרה –

A. יש שלושה קרבנות שלמים בויקרא ג: עגל, כבש, עז, ויש מיקום לכל אחד: "ושחטו פתח אוהל מועד" + פעמיים – "ושחט אותו לפני אוהל מועד"

B. הברייתא

ת"ק – "לפני" – מלמד שבכל חצר המשכן/עזרה, וקל וחומר מק"ק שאפשר גם צפון.

במאי קמיפלגי? (איך כל אחד דורש את שלושת הפסוקים)

ת"ק

ר"א

1. "ושחטו פתח אוהל מועד"

לגופו,

(+ בגמרא בהמשך – שצריך שיהיה משכן, שהדלתות יהיו פתוחות).

2. "ושחט אותו לפני אוהל מועד"

להכשיר צדדים (צפון ודרום)

צפון

3. "ושחט אותו לפני אוהל מועד"

לפסול צידי צדדים

(רש"י – הלשכות הפתוחות לעזרה, תוס' – השטח שמאחורי האולם)

צדדים

ולהתיר צפון – לא צריך פסוק (אלא קו"ח מק"ק).

לאסור צידי צדדים – לא צריך פסוק נפרד (אינם "לפני אוהל מועד").

הכשרת ה"צדדים" בעזרה (סוף עמוד ב)

A. בברייתא הקודמת (של הפסוקים) – הפסוק הכשיר צדדים, ופסל צידי צדדים. בברייתא כאן – ניתן להכשיר צידי צדדים אם יש עוד פתח (פשפשין).

B. מיקום הפשפשין –

שלב א – בצד המערבי של האולם.

שלב ב – בפינה המערבית צפוניתדרומית – בשביל הצדדים שבצפון ודרום האולם.

שלב ג – רב – היה גם "לול" (תא מאחורי קה"ק שהיה פתוח) – כדי להכשיר גם מאחורי קה"ק (ועל זה כתוב בדה"י א, כו) ששמו שומרים לפרבר –לפתח שהוא "כלפי בר" (חוץ)).

ג. הצורך בדלתות פתוחות (ב 7+) 

a. ביאור הפסוקים – "פתח אוהל מועד" – שדלתות ההיכל יהיו פתוחות, ושהמשכן יהיה בנוי.

b. מה נחשב "דלתות פתוחות"? (ב כמעט שליש תחתון) 

1.      סגור אך לא נעול = סגור ("פשיטא")

2.      וילון – ר' זירא = פתוח (הוילון לצניעות).

3.      גובהה – משהו חוצץ (תל עפר, עץ)?

תא שמע – רי"ס בר"י – עשו שני פשפשין (=פתחים) "וגובהן שמונה" מאחורי האולם כדי שגם שם יחשב "לפני אוהל מועד".

דחייה – הכוונה לגובה הפתח (ופשפשין לא צריכים 20 אמה).

ולגבי מחיצה – אין תשובה.

השיעור זבחים נה – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נד. 8+ עד –נד: במשנה)

כלומר:

רב – כפשוטו – ממש היה חסר שם בבניין היסוד.

לוי – היה יסוד, אך לא היה קדוש בקדושת מזבח.

מקורות וראיות:

A. הפסוק שהזכרנו לעיל:

"לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (דברים לג, יב)

רב – באחסנתיה יתבניה מדבחא

לוי – באחסנתיה יתבניה מקדשא

B. קשה ללוי:

משנה (מידות ג, א) – היסוד… אוכל בדרום אמאה אחת ובמזרח אמה אחת" – משמע שבנוי רק אמה וזהו.

תשובה: בנוי הכל, אך הקדושה אוכלת רק אמה.

C. קושיות לרב:

1.      אותה משנה במידות (א, ג) – המזבח 32 על 32 אמה. משמע שהיה ריבוע שלם.

תשובה: למסתכל מצפון או מערב היה 32 אמה.

2.      משנה (מדות ה, ב) – אורך המזבח והכבש היה 62 אמה.

והגמרא (סב:) הקשתה – הרי הכבש 32 אמה, וגודל המזבח 32 אמה, לאיפה נעלמו 2 אמות? ותירצו שהכבש מחובר ישירות לגג המזבח, ועובר מעל ("פורח") האמה של היסוד והאמה של הסובב.

משמע שיש יסוד גם בדרום.

תשובה: פורח מעל המקום שראוי היה להיות בו יסוד.

3.      ברייתא על בניית המזבח – בונים תבנית מעץ של כל שכבה, ויוצקים לתוכה אבני נחל חלקות, סיד, קוניא (עופרת מותכת) וזפת.

משמע שכל שכבה, גם היסוד – הייתה מלאה (ולא ייתכן שיצקו ואחר כך שברו, כי צריך אבנים שלמות).

תשובה: עשו תבנית בתוך התבנית של האזור המזרחי והדרומי, ואחרי הייבוש הסירו את אותן תבניות פנימיות.

והראיה שכך עשו גם כדי לבנות את השיטין (התעלות שיורדות למטה ביסוד הדרומי בשביל שיירי הדם (תוספות)[1].

(נד: 7+)

חלק – מדרש: מיקום בית המקדש

למדנו אתמול שהמקדש היה בגבול יהודה ובנימין. הגמרא מביאה דרשה של רבא כיצד מיקום זה נתגלה.

A.      "וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה… וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בְּנָיוֹת" (שמ"א יט, יח) – שישבו ברמה, ועסקו במיקומו של נויו של עולם (המקדש).

B.      "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט… וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ" (דברים יז, ח) – מכאן שמקום המקדש הוא בהר הכי גבוה.

ואיפה ההר הכי גבוה?

בתיאור הגבול הצפוני של שבט יהודה (יהושע טו) יש רק עליות מים המלח לכיוון מערב ("ועלה הגבול"), עד פסוק י שם הגבול יורד לבית שמש.

מכאן שמקום המקדש הוא בשיא של אותו רכס.

אז למה לא בהר הכי גבוה – עין עיטם?

1.      "ובין כתפיו שכן" – הוא שוכן בין הרים הגבוהים ממנו מעט.

2.      היה צריך מקום שבו ניתן לבנות את הסנהדרין בשטח של יהודה ואת המקדש בשטח של בנימין ושיהיו צמודים זה לזה, ובהר עיטם זה לא היה אפשרי (אולי שם זה לא ממש על הגבול, ואולי טופוגרפית לא היתה אפשרות לשטח גדול מספיק).

C.      ועל זה נתקנא דואג האדומי והלשין לדוד על אחימלך הכהן שעזר לדוד ולכן הרג (במצוות שאול) את כל אנשי נוב – "כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי" (תהלים סט, י).

D.     ועל זה אמר דוד (תהלים קלב):

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ:

(ב) אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב:

(ג) אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי:

(ד) אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה:

(ה) עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב:

(ו) הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר:

אפרתה – למדנו מיהושע שהוא משבט אפרים,

שדי יער – בשבט בנימין שנמשל לחיית יער (זאב).

[1] ולכאורה הגמרא יכלה להזכיר גם את התעלות שעשו בקרן הדרום מערבית בשביל ניסוך היין והמים.

השיעור זבחים נד – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נב: במשנה – נד. 8+)

הקדמות:

A. מבנה המזבח:

B. נראה היום שתי משניות לגבי חטאת ועולה, נסכם קודם את הדברים בהם הגמרא לא תעסוק:

·        שניהם קודשי קודשים, שחיטתם וקבלת דמם בכלי שרת בצפון

·        מפשיטים את הקרבן

·        בשר החטאת נאכל לזכרי כהונה בעזרה  יום ולילה (מדרבנן עד חצות),

את העולה מנתחים לחלקים ואז מקטירים הכל מלבד העור שהולך לכהנים

איך?

          חטאת – במריחה עם האצבע

          עולה – בזריקה,

כמה?

חטאת – 4 מתנות

עולה – 2 שהן 4

איפה?

          חטאת – למעלה

          עולה – למטה.

א. מיקום הזריקה

הקדמה –

באמצע גובה המזבח היה סימון, שמבדיל בין הדמים העליונים לתחתונים (למעלה חטאת בהמה ועולת העוף) לתחתונים ( וכל השאר).

במשכן זה היה מכבר הנחושת – "וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ" (שמות כז, ה),

במקדש זה היה סימון אדום – "חוט הסיקרא".

מחלוקת בברייתא –

ר' אלעזר בר"ש – על הקרנות ממש(בעולת העוף מספיק מעל החוט))

רבי – מספיק שיהיה מעל חוט הסיקרא,

ר' אבהו – מקור:

נאמר ביחס למזבח: "וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת…" (יחזקאל מג, טו), מה יש במזבח שהוא 4 אמות? המרחק מגג המזבח ועד חוט הסיקרא, מכאן שכל זה הוא רשות אחת לעניין זריקת הדם.   

מחלוקת רי"ח ור' אלעזר בתוך דעת רבי –

          אחד אמר – על הפינה עצמה.

ואחד אמר – אמה לכאן או לכאן (במקביל לרוחב הקרן),

                     וקשה: יש ברייתא ששם מפורש – ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן".

                     תשובה: אכן לכתחילה צריך, אך לא מעכב.

ב. משנה: איפה שופך את שיירי הדם בחטאות פנימיות וחטאות חיצוניות

הדעות:

במשניות (מז. ואצלנו) + ברייתא: פנימיות במערבי וחיצוניות בדרומי.

רי"ש – שניהם במערבי,

רשב"י – שניהם בדרומי.

סברות:

בפנימיות כתוב "ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד".

רי"ש לומד ש"פתח אוהל מועד" הוא המערבי, ומכאן לומד בבניין אב גם לחיצוניות שיהיה במערבי.

משנתנו גם כן לומדת חיצוניות מפנימיות, אך לומדת את העיקרון: כפי שבחיצוניות שופך במקום הראשון שפוגש כשמסיים עם הזריקה (כשיוצא מהקודש), כך בחיצוניות המקום הראשון שפוגש זה הדרומי (כי יורד מהסובב בצד הדרום מערבי).

רשב"י – רב אסי: גם לרשב"י צריך במקום הראשון שפוגש, אלא שלדעתו המזבח נמצא כולו בחצי הצפוני של העזרה, כך שכשיוצא מפתח ההיכל מה שנמצא מולו זה היסוד הדרומי.

לסיום – ברייתא שבה רשב"י חזר והודה לרי"ש.

(נג: במשנה)

זריקת הדם – שתיים שהן ארבע

אמוראים:

שמואל – זריקה אחת שפוגעת בשתי הצלעות (כמין גמא – ר).

רב – בכל פינה זורק פעמיים, אחת על כל צלע.

כתנאי:

ת"ק כשמואל – זריקה אחת שפוגעת בשתיים.

                     מקור: כתוב בעולה, שלמים ואשם שהזריקה נעשית "סביב".

                     אם היה כתוב רק סביב – הכוונה שיקפינו כחוט,

                     אך כיוון שכתוב זריקה – לא ניתן להקיף כחוט.

                     אלא הכוונה היא 2 שהן ארבע (שכך זה נותן דם בכל צלע, וגם זה סוג של משיכה).

רי"ש כרב – על כל צלע.

מקור: גם בפר החטאת של ימי המילואים כתוב "ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו", ושם ברור שהכוונה ל4 מתנות נפרדות (כי מדובר בחטאת), כך גם בשאר הקרבנות צריכים 4 מתנות נפרדות.

אז למה לא עושה ממש כמו חטאת ונותן על 4 הפינות?

כי זריקת הדם צריכה להיות מעל מקום שיש בו יסוד (הגמרא בדף נא. למדה את זה בקל וחומר מהשיריים), ולקרן דרום מזרחית אין יסוד, מכאן שהכוונה לקרן צפון מזרחית ודרום מערבית.

(נג:

א. למה בדרום מזרח לא היה יסוד?

הגבול בין יהודה ובנימין היה באמצע הר הבית[1], יהודה במזרח ובנימין במערב, וקו הגבול מצפון לדרום עבר בדיוק צמוד לקיר המזבח (הסובב), וכן רצועה צרה שהמשיכה לאורך הצלע הדרומית של המזבח, עד אמה לפני הסוף.

ואילו בברכת יעקב – "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" (ברראשית מט, כז) נדרש על המזבח, כלומר שכל המזבח (כולל היסוד) יהיה בחלקו של בנימין, לכן בצלע המזרחי והדרומי (מלבד אמה למעלה ולמטה + אמה של היסוד הצפוני והמערבי) לא היה יסוד, כדי שכל היסוד יהיה בשטח בנימין.

ב. מדרש –

וכל ימיו הצטער בנימין על רצועה זו, ובזכות זה זכה להיות אושפיזכן לשכינה (בברכת משה – "לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם (מצטער על זה) וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן (שכינה)" (דברים לג, יב) – שגם שילה נב וגבעון היו בבנימין (אדרת אליהו).

ג. קושיה –

מיתיבי – והרי את עולת העוף מלק על הסובב בפינה דרום מזרח, והרי יכול להיות שיעשה באוויר ואז הדם יזול על הקרקע (אם אין סובב). וצריך לכתחילה שכל הדם יפול על המזבח, לא רק מה שממצה.

תשובה (רש"י) בנו מדף קטן מתחת לפינה, כדי שיפול על המדף, וכך נחשב שנפל על המזבח.

[1] זה בהנחה שירושלים התחלקה לשבטים (זו מחלוקת ביומא יב.).  לדעה שלא התחלקה יש לו מר שזו פשוט נבואה על איך לבנות.

השיעור זבחים נג – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נב. שורה 7 – נב: במשנה)

ד. רמי בר חמא

ו. המשנה בקי: – ר' נחמיה – גם הקרבת שיירי הדם בחוץ מחייבת כרת.

ה. ברייתא – "וכילה מכפר את הקודש".

השיעור זבחים נב – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נא. אמצע – נב. בשליש)

שפיכת שיירי הדם ליסוד המזבח

א. במשנה – בחטאות הפנימיות שופך ליסוד המערבי

מקור – בפר כהן משיח – "ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד".

[בשאר החטאות הפנימיות: בפר העלם גם כתוב "אשר פתח אוהל מועד", שעיר ע"ז הוקש לפר העלם, פר יו"כ מ"הפר" ושעיר יו"כ כפר יו"כ].

ב. לימוד מהמקורות השונים של שפיכת שיירי הדם (5 מקורות בחטאת)

A. הפסוקים

בפר כהן משיח, העלם דבר ושעיר הנשיא (חטאת חיצונית) – "אל יסוד מזבח העולה",

B. ברייתא (מתחת לאמצע נא.) עם ביאורי הגמרא (א 3-)

3 המקורות של "יסוד מזבח העולה" –

ביאור הגמרא (א 3-)

אולי בא ללמד שאפשר גם בחוץ ("לגופיה") ולא למעט את מזבח הפנימי? זה כבר נלמד מ"אשר פתח אוהל מועד", ולכן "העולה" בא למעט שדווקא שם.

(אין ביאור בגמרא).

ביאור הגמרא (ב 1+):

לא ייתכן שהפסוק מלמד שחטאת הנשיא צריכה שיריים,

ואולי נאמר שתמיד עושים הפוך?

2. לא ייתכן, הרי לפנימי אין יסוד!

B. שואלת הברייתא – ואולי בא ללמד ש"למזבחה של עולה יהא יסוד"? (רש"י – שזריקת דם העולה תהיה בקרן שיש תחתיה יסוד (ולא בקרן דרום-מזרח).

רי"ש – לזה יש לימוד אחר מקל וחומר מהשיריים שלא מכפרים (ור"ע – וגם לא באים לכפר) וצריכים יסוד.

ביאור הגמרא (נב. 3+)

1. לגבי השאלה – למה שנחשוב שבא ללמד על זריקת הדם מעל היסוד, הרי אז צריך לכתוב "אל יסוד העולה", ולא מזבח העולה (שמשמעו שמתייחס לכל הקרבנות שמוקרבים שם, ולא רק לעולה).

תשובה – כי אז היינו חושבים שהכוונה לדופן העולה, לכן כתוב "יסוד מזבח העולה" שהכוונה שרק ייזל לגגו של היסוד (כמו שלמזבח יש גג).

2. לגבי תשובות רי"ש – מאי בינייהו, נראה מחר…

השיעור זבחים נא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אורית פריידל ז"ל בת יעקב שלום הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מט: רבע תחתון – נא. באמצע)

טבלת המסקנות

הלימוד הראשון

לימוד מלימוד בקודשים

ד. בניין אב

ג. קל וחומר

ב. גזירה שווה

א. היקש

ספק – אין ניסיון

מחלוקת

רב פפא – כן

מר זוטרא – תיקו

מחלוקת

רב פפא – כן,

מר זוטרא – דוחה

לא

1. היקש

הלימוד השני

ספק – אין ניסיון

כן

כן

לא

2. גזירה שווה

ספק – אין ניסיון

כן

כן

כן

3. קל וחומר

ספק –

כן, ואולי נדחה

ספק

(כן, ונדחה)

תיקו

ספק

(לא, אך נדחה)

4. בניין אב

(*) – לימודים שנלמדו בחצי השני (מקו"ח)

טבלת הלימודים

הלימוד הראשון

לימוד מלימוד בקודשים

(ד) בניין אב

(ג) קל וחומר

(ב) גזירה שווה

(א) היקש

(נא. 6+)

ספק – אין ניסיון להוכיח

(ב שליש)

1. לרב פפא – כן

היקש-גז"ש – לא.

גז"ש-היקש – כן (רב פפא),

היקש-קו"ח-כן,

קו"ח-היקש – כן!

2. למר זוטרא – תיקו.

(א אמצע)

רב פפא – כן

אם נדר מראש להביא נדבה (כמו תודה) ממעשר שני – יכול.

מניין –

מעשר שני ->גז"ש לשלמים ("שם")->היקש לתודה ("…וזאת תורת זבח השלמים… אם על תודה יקריבנו…")

(לכאורה כאן לא מדובר בלימוד דין מהלמד, כי הגז"ש הראשונה לא למדה דין ממע"A לשלמים, אלא רק קישרה ביניהם, וצ"ע).

דוחה מר זוטרא –

מעשר הוא חולין.

מתרץ רבינא – מספיק שאחד מהם קודשים. (יש שיטות שונות איזה מהם, בדף ס: משמע שהאחרון קובע).

לא

למדנו בדף מט: –

רבינא – אשם הוקש לעולה ולא חטאת לדין צפון.

רבא – שעירי עיזים הוקשו לפר העלם ובו כביכול נכתב דין האימורים.

1. היקש

הלימוד השני

ספק – אין ניסיון להוכיח

(ב אמצע)

כן

קו"ח>גז"ש:

היקש-גז"ש – לא,

גז"ש-גז"ש – כן,

היקש-קו"ח – כן,

=קו"ח-גז"ש- כן!

(א שליש תחתון)

כן

1. רמי בר חמא – ממנחה, תניא –

"והקריב על זבח התודה: 1. חלות מצות בלולות בשמן. 2. ורקיקי מצות משוחים בשמן. 3. וסולת מורבכת חלות בלולות בשמן".

ולומדים דין סולת:

3->1 (גז"ש חלות) -> 2 (גז"ש מצות).

דוחה רבינא –

אולי הכוונה ללמוד את ה-2 ממנחת מאפה תנור (שם מפורש סולת, וגם כתוב מצות).

2. רבא – מהחטאות הנשרפות

(שתי ברייתות) –

לומדים ניתוח לפני השריפה:

עולה->גז"ש לפר הכהן ("ראשו וכרעיו")->גז"ש פר ושעיר יו"כ ("עור ובשר")

לא

א. בהתחלה למדים שכן –

מכך שלומדים את הדין שאם הצרעת פרחה בכולו:

נגעי בשר->היקש לנתק->גזירה שווה (גבחת וקרחת) לבגדים

אך דוחה רי"ח – שם זה לא קודשים.

ב. רי"ח – ראיה שלא – מצפון באשם: הרי היה ניתן ללמוד צפון באשם:

עולה -> היקש לחטאת->גז"ש לאשם ("קדשי קדשים").

אלא שלא למדים!

(ניסיון דחייה – יש פירכא – חטאת חמורה מאשם שמכפרת על כרת.

דחיית הדחייה – לא פורחים גז"ש כשמוםנית משני צדדים ("קדש קדשים" מיותר בשניהם).

2. גזירה שווה

ספק – אין ניסיון להוכיח

(ב שליש תחתון)

כן

1. קו"ח>גז"ש:

היקש-גז"ש – לא

גז"ש-קו"ח (*) – כן,

היקש-קו"ח-כן

=קו"ח-קו"ח – כן!

וזהו קו"ח בן קו"ח (*).

דחייה:

"בן בנו של קו"ח הוא"!

תוס' – הרי הקו"ח בנוי על קו"ח, וזה גופא השאלה האם עושים קו"ח-קו"ח!

2. קו"ח>גז"ש:

היקש-היקש – לא,

היקש-קו"ח – כן,

היקש-קו"ח – כן,

=קו"ח-קו"ח – כן!

(3. אחרונים: לכאורה זה פשוט קו"ח:

א>ב>ג!)

(ב 3+) מכאן זה כבר לא לימודים חדשים אלא ניצול הלימודים הקיימים

כן

קל וחומר מהיקש-קו"ח:

מניין שגז"ש טובה יותר:

1. מגז"ש-היקש:

היקש-היקש – לא.

(היקש-קו"ח – כן).

גז"ש-היקש – כן,

=גז"ש-קו"ח – כן!

דחייה – מר זוטרא –

גז"ש-היקש – לא.

2. מגז"ש-קו"ח

היקש-היקש – לא.

היקש-קו"ח -כן.

גז"ש-גז"ש – כן,

גז"ש-קו"ח – כן!

כן

(מט: 1-)

מדתנא רי"ש (מ:)

שלמד "את בדם וטבילה" –

פר כהן-> היקש לשעירי ע"ז->קל וחומר לשעיר יו"כ.

(אין מקור, רק דעה)

3. קל וחומר

כן

ראיה מהדין של "אם עלו לא ירדו"

בשר שלמים->בניין אב לאימורים שלנו->בניין אב לדם שלן

דחייה – וכי לומדים פסול מכשר?

אלא – הלימוד הראשון אינו באמת בניין אב, אלא גילוי מילתא לאלו פסולים המזבח מכשיר ואלו לא.

(ב 11-)

רב ירמיה – כן

ראה הקדמה למטה לגבי מליקת עוף טריפה.

ר"מ –

שחיטת בהמה-> לשחיטת עוף בחולין בקל וחומר->למליקת עוף בקודשים בבניין אב.

(ור"י – דיו לבא מן הדין להיות כנידון)

דחייה – שם המקור הראשוני הוא חולין.

ספק – תיקו

ספק

ר' ירמיה – לא – מצפון בעולה –

1. הרי היה ניתן לללמוד צפון באשם:

עולה -> היקש לחטאת->בנ"א לאשם.

אלא שלא למדים!

דחייה – יש פירכא שחטאת מכפרת על כרת (הראיה שגם מעולה לא נלמד, כי יש פירכא שעולה כליל).

2. היה ניתן ללמוד מעולה+חטאת ב"צד השווה".

יש פירכא ששניהם גם בציבור.

[הגמרא עצמה דנה לגבי שלושתם למה לא ניתן ללמוד אחד משני האחרים].

4. בניין אב

טומאה בנבילה וטריפה

נבילה(שלא נשחטה כדין)

בהמה – מטמאה במגע ומשא,

עוף – עוף טמא – לא מטמאה, עוף טהור – מטמאה בבית הבליעה.

טריפה (שנשחטה/נמלקה כדין)

בהמה – לא מטמאה.

עוף – עוף טמא – ודאי לא מטמאה, עוף טהור – זה הספק [ר"מ – לא מטמא, ר"י – מטמא, רי"ס – בחולין לא מטמא ובקודשים (מליקה) – מטמא).

השיעור זבחים נ – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לזכות אוֹרי בן ליאת ומאיר יחיאל רוטר הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

השיעור זבחים מט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת לע"נ דב מרדכי גנץ ז"ל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

השיעור זבחים מח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, חיה בת ר' צבי גולדמן ז"ל, שנלב"ע בד' מרחשוון ה'תשמ"ה.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

השיעור זבחים מז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אורית פריידל ז"ל בת יעקב שלום הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מו. 2+ עד מו: במשנה)

תזכורת:

למדנו במשנה בדף מג. שבדם (וקומץ ולבונה וכו') אין איסור פיגול, כי אין לו מתיר.

אחר כך במשנה בדף מה: למדנו שאיסור נותר וטמא יש גם בדבר  שאין לו מתיר (קומץ ולבונה), אבל הדם הוא יוצא דופן ואין בו גם איסור נותר וטומאה.

מה המקור?

"כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז, יא).

הגמרא לומדת מפסוק זה שלושה דינים: בדם אין איסורמעילה, נותרוטומאה.

[ועכשיו נפרט:

תחילה הגמרא לומדת משלושת הלימודים שאין מעילה:

A.      עולא – לכם, שלכם יהא, ואין מעילה.

B.      דבי ר' ישמעאל – לכפר – ולא למעילה.

C.      רי"ח – הוא – הוא לפני כפרה כלאחר כפרה, כלומר כפי שאחרי הזריקה אין מעילה (כי נעשתה מצוותו), כך גם לפני הזריקה.

אח"כ שואלת הגמרא – מה כל דעה תלמד משני הלימודים האחרים?

תשובה: כמו שכבר אמרנו – היא תלמד את שני הלימודים האחרים,

כלומר שלא רק שאין מעילה, גם אין נותר וטמא

קשה על המקור של רי"ח:
אולי נאמר להפך – שכפי שלפני יש מעילה, כך גם אחרי?

תשובה: אחרי ברור שאין, כי אין דברים שבהם נעשתה מצוותו ועדיין יש מעילה.

והרי יש? תרומת הדשן, בגדי כהן גדול אחרי יו"כ, עגלה ערופה!

1.      זה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים.

ומה עם הדעה ששניים כן מלמדים?

2.      יש לימוד ספציפי שזבה דווקא בהם:

"והרים את הדשן… ושמו" – ושם אותו, דווקא אותו.

"העגלה הערופה" – דווקא היא אסורה].

(מו. 1-)

תזכורת

טומאת בשר – לאו.

טומאת גוף – כרת.

מקורות (את כל הפסוקים הזכרנו כבר בדפים האחרונים):

ויקרא ז:

תחילת פסוק יט – טומאת בשר,

כל ההמשך – טומאת הגוף (הזכרנו את זה בדף מג).

(יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר:

(כ) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ:

(כא) וְנֶפֶשׁ כִּי תִגַּע בְּכָל טָמֵא בְּטֻמְאַת אָדָם אוֹ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּכָל שֶׁקֶץ טָמֵא וְאָכַל מִבְּשַׂר  זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ:

ומקור נוסף לכרת (ויקרא כב, ב-ג):

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי ה'.

אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי ה'".

א. רי"ח – למה נאמר הכרת 3 פעמים?

1.      כלל – לאו דווקא שלמים אלא כל הקרבנות.

2.      פרט – שדווקא בקרבנות שהם דומים לשלמים, אך לא בבדק הבית.

(נלמד בעזרת המידה: דבר שהיה בכלל ויצא ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא על הכלל כולו).

3.      שיש כרת גם על דברים שלא ראויים לאכילה (עצים, לבונה וכד').

(מו: 8+)

ב. דברים שאינם ראויים לאכילה

במשנה:

רבנן – חייב,

ר"ש – פטור.

דעה אחת – המחלוקת בין בטומאת הגוף בין בטומאת הבשר.

(וכך מסתבר, כי טומאת הגוף והבשר מוזכרים יחד בויקרא ז, אז אם ה"בשר" באחד מהם כולל גם לבונה וכד', כך גם השני).

דעה שנייה – המחלוקת רק באחד, אבל בשני לא. באיזה? יש שתי גרסאות:

1.      המחלוקת בטומאת בשר (שם יש מקור "הבשר" לרבות גם דברים לא ראויים),

אך בטומאת הגוף לפי כולם אינו חייב (בניגוד לרי"ח לעיל).

2.      המחלוקת בטומאת הגוף,

אבל בטומאת בשר לפי כולם כן חייב.

(ולדעה שאין חיוב גם בטומאת בשר, מה עם המקור? זה רק אסמכתא לפסול אך לא לחייב על אכילתו (רש"י)).

השיעור זבחים מו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.