הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(לא: שליש – לב: 7-)

מיתיבי – עשה את מה שאמור להיות רגיל כמו שירה (או להפך) פסולה?

תשובה – זה בספר תורה.

"לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ"

רב חסדא – המילים האחרונות "על הארץ" בשורה לבד,

יש אומרים – בסוף השורה

כדי שיצא מתחת ל"הַשָּׁמַיִם" – כדי לקיים "כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל־יְרֵאָיו" (תהלים קג).

יש אומרים – בתחילת השורה

(כמו שרחוקים השמיים והארץ), וכן נהוג.

(לא: 4-)

בתורה שתי הפרשיות (שמע + והיה) סתומות אחרי:

מה לגבי המזוזה –

מיתיבי – רשב"א – ר"מ עשה פתוחות (והסביר שאמנם בתורה סתומות אבל עם פרשיות אחרות, ואילו במזוזה לוקחים שתי פרשיות לא סמוכות אז לא שייך שיהיו סתומות),

תשובות:

(לב. 5+)

(דילוג לב. 5+ עד שליש תחתון)

(חזרה ל7+)

שהרי רב ידוע כמי שהולך לפי מנהג העולם, ומנהג העולם בסתומות.

איפה רואים שהולך לפי המנהג – לגבי חליצה:

[אמר גם לגבי מנעל, ויש שתי גרסאות מה אמר –

רב כהנא – חז"ל גזרו שלא לעשות במנעל,

ואמר רב שאם יאמר אליהו שמותר במנעל – שומעים לו

רב יוסף – לא היתה גזירה נגד מנעל,

ואמר רב שאם יאמר אליהו שאסור במנעל – שומעים לו].

(חזרה למטה – 7-)

משמע שאם זה לא היה הורדה – עושים.

אלא ודאי שהם סתומות, וגוזר את הפרשיות ותופר במקום הסתימה ויוצר סתומות (רשב"א).

דחייה – אולי הכוונה להשלים,

(הגענו ל4-, ועכשיו נחזור ללא: 4- להשלמת הלכות)

(לב. 5+)

[כמה ריווח – כמו אטב של ספרים, ששומר שהקלף לא יתגלגל כשכותבים].

(חזרה לסוף לב. 4-)

ראינו ברייתא – שלא משתמשים בתורה ותפילין לצורך מזוזות כי זה הורדה בקודש.

והרי יש עוד בעיות:

תשובות:

והרי הברייתא אמרה שאם שינה בזה והזה פסול?

תשובה – הכוונה לשני שינויים בתפילין – 1. אם כתב על הקלף אבל על החלק החיצוני (לכיוון השיער). 2. אם כתב על דוכסוסטוס.

(לב: 1+)

[יש הבנות שונות בשבת עט: מה המחלוקת, לענייננו מספיק שיש דעה ש:

או – בדיעבד אפשר גם מזוזה על קלף,

או בדיעבד אפשר גם תפילין על דוכסוסטוס ועמיד שלקח תפילין שנכתבו על דוכסוסטוס והשתמש בהם למזוזה].

(לב: 6+)

תשובה – זאת מחלוקת תנאים,

(לב: באמצע)

(אגב שלעיל ר' חלבו העיד על רב הונא שעשה סתומות, עכשיו מעיד עוד משהו)

רב הונא – לא ישב על מיטה שמונח עליה ספר תורה, אלא העביר את הס"ת על כד.

אך רבה בב"ח – מותר,

ואמנם יש סיפור על ר' אלעזר שנבהל כשגילה שיש ס"ת על המיטה,

השיעור מנחות לב – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ל: מתחת לאמצע – לא: מעל האמצע)

א. מהו אותו מקרה מסוים?

דחייה – אם כן היו מביאים אותו ברשימת האמוראים.

[נרחיב –

אם הוא מת – מותר ללא שחיטה,

אם הוא חי –

ר"מ – צריך שחיטה,

דחייה – זה אמנם נכון שהלכה כמותו,

ור"ש שזורי הוסיף – גם חולה מסוכן.

דחייה – אחרי הצעה 4.

אם מדובר בדמאי (שמפריש רק מדרבנן בגלל הספק שמא הבעלים לא הפריש) – אומר ר"ש שזורי שהקלו שיכול לשאול את הבעלים אם הפריש כבר, ואם הפריש – הרי שהכל מותר.

דחייה לשתי ההצעות (3,4) – זה אמנם נכון,

(ל: 9-)

אך אומר ר"ש שזורי יש שיטה – יקח הכל ויערבב טוב, ואז יפריש מהחדש על החדש ומהישן על הישן.

דחייה – זה אמנם נכון כנ"ל,

(ל: 1-)

ויש שם שתי מחלוקות –

רבנן – לא כלולים (כמו כלי נפרד)

רי"ס – כלולים, אבל לא הרווח שבין הרגליים

ר"ש שזורי – אפילו הרווח בין הרגליים כלול אם הרגליים נמוכות מטפח.

(לא. 7+)

על איזה משקים גזרו?

ר"מ – יין ושמן,

חכמים – גם דבש.

ר"ש שזורי (לפי תיקון הגמרא) – דווקא יין.

(לא. שליש)

ב. ברייתא – עוד הלכה של ר"ש שזורי – פעם נתערב לו טבל (למעשרות) בחולין

מדאורייתא – בטל ברוב, אבל חז"ל גזרו שלא בטל כלל.

איזה תבואה הציעה לו לקנות? יש שתי גרסאות:

ולא אמר שיקנה תבואת נוכרי,

ולא אמר לו דמאי,

(לא. 6-)

רב פפא – כן

(ומוסיף רב אשי בשם מר זוטרא – פשיטא שכן!

(לא: 2+)

א. נקרע מלמעלה למטה כנגד האותיות

אם קרע אות לחצי – ודאי פסול (רא"ש)

אם עבר בין האותיות –

אם עבר עד 2 שורות – יכול לתקן בתפירה

אם 3 שורות – לא מתקן (גנאי, או שמא ייקרע).

ב. הערות:

(ואין הכוונה דווקא חדש ממש, אלא שעדיין ניכר עיבודו במי עפצים (ע"פ הרמב"ם).

ג. בעי רב יהודה בר אבא –

אם נקרע מלמעלה למטה ברווח שבין העמודות?

ואם זה לא קרע אנכי אלא אופקי בין השורות?

תיקו.

השיעור מנחות לא – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(כט: 7- עד ל: מתחת לאמצע)

א. אם יש יותר מדי פספוסים בספר תורה – לא מתקנים (ייגנז)

[הסבר – אם פספס מילה –

(אבל באותיות מיותרות – אין בעיה לתקן גם הרבה).

כמה טעויות זה יותר מדי –

רב – 2 בכל עמוד – יתקן, 3 בכל עמוד – ייגנז

אך בברייתא – 3 – יתקן, 4 ייגנז

רב יוסף – ואם יש בעמוד אחד 3 – יכול לתקנם שיהיה מושלם, ואז כבר יכול לתקן גם את השאר).

(ל. 1+)

ב. הכותב ספר תורה גומר אפילו באמצע עמוד

מיתיבי – בחומשים גומר באמצע עמוד, אבל את כל הספר גומר בסוף עמוד (מקצר והולך)

תשובות:

(דחייה – רב אמר זאת במפורד על כל הספר ("לעיני כל ישראל")

ונחלקו בהבנת רב (ע"פ נימוקי יוסף, ולא רש"י) –

רבנן – או באמצע שורה או בסוף

רב אשי – דווקא באמצע (וכן הלכה בשו"ע)

(מרדכי – שבזה ברור שהספר נגמר ואין המשך).

(ל. רבע)

א. ב8 הפסוקים האחרונים מעלים רק אדם אחד ולא מחלקים ל2

זה מתקשר למחלוקת לגבי מי כתב את 8 הפסוקים (על מיתת משה) –

ר"י – יהושע בן נון

מובן למה לא לקטוע, כי 8 הפסוקים האם יחידה אחת נפרדת

ר"ש – משה, וכתב בדמע (צער).

לכאורה לא מובן למה לא לקטוע, זה כמו שאר הפסוקים,

אך עונים – זה מובן, כי זה בכל זאת שונה משאר הפסוקים שכתב בדמע על העתיד לקרות.

(ל. אמצע)

ב. מצוות כתיבת ספר תורה –

הלוקח ספר תורה מן השוק – כחוטף מצווה מן השוק (פחות מהודר),

ואילו הכותב – כאילו קיבלה מהר סיני

(רב ששת – וכן המגיה אפילו אות אחת).

(רוב הדינים שנראה מצד שהספר יהיה יפה, ובדיעבד כשר גם בלי זה)

א. רוחב העמודות והיריעות

רוחב הדפים (עמודות) – לא יעשה צרות מדי (נראה כאיגרת), או רחבות מדי (עיניו משוטטות),

אלא ברוחב של "למשפחותיכם" X 3 (=30)

אורך כל יריעה – שתספיק ל3-8 דפים (עמודות),

– נזדמנה לו יריעה ארוכה יותר (9), לא יחלק ל3+6, אלא ל4+5 (שיהיה בערך שווה).

– היריעה האחרונה יכולה להיות קצרה – אפילו פסוק אחד בעמודה אחת (ויכתוב כל מילה ברוחב גדול כדי לסיים בסוף העמוד)

ב. רווחים –

בספר תורה: למטה טפח, למעלה 3 אצבעות, בין דף לדף 2 אצבעות

בין השיטות (שורות) – במלוא שיטה

בין התיבות – כמו אות קטנה (י)

בין האותיות – ברוחב שערה

(ל. 6-)

עדיף שיגלוש לרווחים למעלה/למטה מאשר שיקטין את האותיות.

יצא לו רווח קטן בסוף השורה – יכול לגלוש לשוליים –

אם נשארה לו למשל מילה של 5 אותיות – יעשה 3 בפנים ו2 יצאו לשוליים (ולא להפך).

אבל מצד שני – זה לא מתיר לכתוב מילה שלימה של 2 אותיות בשוליים, אלא יתחיל בשורה הבאה.

(ל: 4+)

ג. פספס את שם ה' –

[כאמור בחלק א, אם פספס מילה רגילה –

מהמקל למחמיר –

בברייתא –

רי"ס – יכול לתלות גם את שם ה'.

וכן ר"ש שזורי – תולין, אבל רק את כל השם ולא מקצתו.

ר"י ורי"צ – לא תולים את שם ה', ולכן:

רי"צ  – יכול למחוק או לגרור, לכתוב על מקום המחיקה, ואת מה שמחק תולה.

ר"י – רק גורר אך לא מוחק (לא כותבים שם ה' על מקום המחיקה).

ר"ש בן אלעזר – כל הנ"ל אסור,

כי את שם ה' לא כותבים על מקום גרירה או מחיקה, וגם לא תולים,

באמוראים –

רב – תולה (כרי"ס)

ולמה לא אומרים פשוט "הלכה כ___"?

(ל: שליש עליון)

ד. ר' חנינא – הלכה כר"ש שזורי (במקרה מסוים), ולא עוד אלא שבכל מקום הלכה כמותו.

מהו אותו מקרה מסוים?

אולי ר"ש שזורי אצלנו (שלא תולים חלק משם ה')

דחייה – אם כן היו מביאים אותו ברשימת האמוראים.

אלא מה כן? מחר נראה רשימה ארוכה של הצעות.

השיעור מנחות ל – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(כט. 11 שורות מלמעלה – כט: 7 שורות מלמטה)

חלק א – אגדתא אודות המנורה

א. כמות הזהב בה השתמש שלמה

רב אמי – שלמה כילה (גמר) את כל ה"זהב סגור".

קושיות:

1. הרי גם אחרי בניית המקדש היה עשיר?

2. האם צירוף מחסר כל כך הרבה בזהב? (והרי רי"ס בר"י – צירפו את המנורה 80 פעם וירד רק בגודל של מטבע).

ב. אלו כלים ה' הראה למשה?

a. רק את המנורה

ר' שמואל ב"נ – ר' יונתן – את המנורה.

עוד מקורות – "וזה מעשה המנורה"-

b. ארון, מנורה ושולחן (רי"ס בר"י בברייתא)

חלק ב – מזוזות (ותפילין)

א. עיכוב אות אחת + גויל סביב

פשיטא – (נלמד מ"וכתבתם").

תשובות:

ב. אות חסרה

(ב 3+)

B. ניקבה אות ו (למטה)

ג. תגין וקוים נוספים

(ב אמצע)

B. רבא – שעטנ"ז ג"צ

C. דרשות אגדתא על התגים וצורת האותיות

1. תג בצד שמאל של האות ח – (רב אשי על סופרי רב) – חי ה' ברומו של עולם,

2. האות ה –

השיעור מנחות כט – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(כח. במשנה – כט.11+)

שמות כה –

לא – וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ׃

לב – וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה  קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי׃

לג – שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן־הַמְּנֹרָה׃

לד – וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ׃

לה – וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת־שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן־הַמְּנֹרָה׃

לו – כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר׃

לז – וְעָשִׂיתָ אֶת־נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת־נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל־עֵבֶר פָּנֶיהָ׃

לח – וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר׃

לט – כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כׇּל־הַכֵּלִים הָאֵלֶּה׃

מ – וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר־אַתָּה מׇרְאֶה בָּהָר׃ {ס}

במדבר ח, ד –

"וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד־יְרֵכָהּ עַד־פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא…"

מקור:

א. ת"ר – הזהב לא מעכב (ואפשר שאר מיני מתכות), עשת מעכב (ואם עשה מגרוטאות פסול)

מקור –

מקשים – הרי "יִהְיוּ" מתייחס גם למִקְשָׁה?

תשובה: "יִהְיוּ" – מעכב (דווקא מקשה), אך "תֵּעָשֶׂה" – מרחיב (לאו דווקא זהב)

אך שוב מקשים – למה בחרת דווקא כך ולא הפוך?

(כח. מתחת לאמצע)

ומקשים – אבל כתוב גם כמה פעמים זהב!

תשובה – להכל יש דרשות חוץ ממקשה מיותרת שמלמד שמעכב:

שמות כה –

לא – וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ

זהב – לכתחילה זהב, אבל בדיעבד לומדים בסעיף ב שאפשר גם מעוד חומרים (כלל פרט וכלל או ריבוי מיעוט ריבוי).

מקשה – הדין הבסיסי שצריכה מקשה

לו – כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר

זהב – "כֻּלָּהּ… זָהָב" – רק אם היא זהב צריכה גביעים כפתורים ופרחים (תוס').

מקשה – ללמד שמקשה זה מעכב!

[ולמה לא דורשים שרק אם היא זהב צריכה עוד 6 קנים מלבד המנורה האמצעית?

תשובה – כי ודאי שתמיד צריכה, אחרת זה לא מנורה אלא פמוט].

לח – וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר

זהב – פשט: שגם הכלים צריכים להיות זהב.

לט – כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כׇּל־הַכֵּלִים הָאֵלֶּה

זהב – שרק אם היא זהב צריכה להיות כיכר.

במדבר ח, ד – "וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד־יְרֵכָהּ עַד־פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא…"

זהב + מקשה 1 – רק אם היא זהב צריכה מקשה.

מקשה 2 – למעט את החצוצרות שמקשה אצלם לא מעכב (נרחיב בחלק ד).

(דילוג על החצוצרות: כח. 5- עד כח: 9+)

ב. פסוק לא – אז אם לא רק זהב, מאיזה חומרים אפשר? מח' רבי ורי"ס בר"י –

וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה…" –

ברייתא א (רב פפא) –

כסף כשרה,

מתכות אחרות (עופרת, בדיל וכו') – מחלוקת:

שניהם דורשים בכלל-פרט-כלל, וצריך משהו שדומה לפרט (זהב) –

רבי – פוסל – כי צריך שיהיה דומה לזהב בכך שחשוב (לכן רק כסף)

 רי"ס בר"י – מכשיר – כי מספיק שיהיה דומה לזהב בכך שהוא מתכת.

עץ, אבן, חרס וכו' – פסולה לפי כולם, לא דומים לזהב משום בחינה.

ברייתא ב – רב יוסף –

כסף ושאר מתכות – כשרה

עץ – כאן המחלוקת:

רבי – פוסל – דורש בכלל פרט כלל – וצריך שיהיה דומה לזהב בכך שהוא מתכת

 רי"ס בר"י – דורש ריבוי מיעוט ריבוי – ומרבה הכל, מלבד חרס שהוא הכי בזוי

חרס – פסול לפי כולם.

ורב יוסף מוכיח את הברייתא שלו מעוד שתי ברייתות שברור בהם שבמתכות לפי כולם כשרה, ורק נחלקו בעץ.

(כח: רבע תחתון)

הערות –

תשובה – "עד ירחה עד פרחה".

מקשה רב שימי – הרי כתוב שהיה צריך לעלות על מדרגות כדי להטיב את הנרות, ואם זה 9 זה נמוך ולא צריך מדרגות.

תשובה – גם רב מסכים לשמואל שהיה 18,

(חזרה מדף כט. לכח. 5-)

במדבר י, ב – "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת־הַמַּחֲנוֹת".

א. הכסף מעכב, המקשה לא.

כי כתוב "וְהָיוּ" שזה מעכב,

ב. כל הכלים שעשה משה הם גם לדורות, מלבד החצוצרות

לכאורה כי כתוב "עֲשֵׂה לְךָ",

והרי גם בארון כתוב "לך",

תשובה – בחצוצרות כתוב פעמיים "לך" – "עֲשֵׂה לְךָ… וְהָיוּ לְךָ".

השיעור מנחות כח – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(כג: 1- עד כד: 1-)

משנה חגיגה כ: – "כלי מצרף מה שבתוכו לקודש" – שאם נגע טבול יום (שני לטומאה) באחד מהם, מטמא גם את השאר.

דיונים:

א. שאלות של בני ר' חייא לגבי הצירוף לטומאה –

ענה רב כהנא – כן, שהרי לא כתוב "מחבר" אלא "מצרף" – משמע שלא נוגעים.

ענה רב כהנא – לא, כי הכלי מצרף רק את מה שזקוק לכלי.

ענה רב כהנא – לא, רק כלי חרס מטמא מאווירו, ואילו כלי השרת היו לא היו מחרס.

(כד. רבע)

ב. שואל רב כהנא – האם הצירוף זה מדאורייתא ומצרף גם לקולא לגבי קמיצה?

ראיות שמצטרף (ודוחים, וזה יישאר ספק) –

ומשמע שהחלק שלא נתערב הוא בכלי, אבל לא נוגע (שהרי לא נתערב) – מכאן שמצטרף גם בלי מגע!

דוחה רבא – אולי הוא כן נוגע, ולכן מצטרף.

(כד. באמצע)

ונדייק –

דוחה אביי –

אבל אם אין מגע כלל – לא!

 [ציורים:

קפיזא בקבא (אין מגע בכלי עצמו, אלא רק מעל חלל הכלי)[1]

עריבתה של תנרגולים (יש מגע בתוך חלל הכלי הגדול)

(כד. שליש תחתון)

(חזרה לנושא הצירוף לטומאה)

ג. שואל ר' ירמיה – האם אפשר לצרף שני סוגי צירוף – כלי וחיבור מים?

ושואל על שני הכיוונים:

ב טמא מדין צירוף, האם גם ג טמא מדין צירוף בכלי ואז חיבור?

ב טמא מדין חיבור, האם גם א טמא מדין חיבור ואז צירוף בכלי?

תיקו.

(כד. 5-)

ד. האם אומרים "שבע לו טומאה"?

נקדים – הכלי מצרף רק אם שני החצאים היו בכלי בזמן ההיטמאות.

השאלה – עכשיו, מה אם טמא נגע שוב פעם בחתיכה א?

אביי – זה כן מטמא, ממשנה בכלים:

ר' יוסי מסכים עקרונית שיש שתי טומאות, אבל טומאת המגע לא מגיעה מעצם המגע של הסדין עם עצמו, אלא רק אם הזב גם ישב וגם נגע בסדין.

והרי בהנחה שקודם ישב ואז נגע – מה המגע הוסיף, הרי כבר שבע מטומאת המדרס?

אלא מכאן שכשהטומאה החדשה מוסיפה משהו (כמו כאן – שאם טומאת המדרס תעלם אז תישאר טומאת המגע) – היא כן מטמאת!

דחייה – אולי שם קודם נגע ואז ישב,

והרי התחתון כבר שמע מהמדרס, למה נטמא גם ממגע?

דחייה – אולי זה דווקא כאן ששתי הטומאות באו בבת אחת,

(כד: מעל האמצע, אמר רבא)

ה. לגבי מצב של שלושה חצאים בכלי –

(מקרא: א – ראשון, ב – האבוד, ג – מופרש)

רבא – כיוון שלא בחר אז בינתיים א'+ב', א'+ג' – מצטרפים, אבל ב'/ג' לא שייכים זה לזה (כי רק אחד מהם ייבחר והשני לא קשור), ולכן:

אביי – שלושתם שייכים לאותו בית (מנחה), ואף אחד לא שייך יותר מהאחרים, ולכן:

(כד: 7-)

מתקיפים רב פפא ורב יצחק בריה דרב משרשיא –

ולכן שואלים – איך הקמיצה כן עובדת לגבי הקומץ עצמו והשיריים של אותה חתיכה שממנה קמץ?

הרי:

ב. רב יצחק בריה דרב משרשיא – לגבי הקומץ עצמו –

מסביר רב אשי – הקומץ שייך רק לשתי חתיכות, לא לשלושתם, פשוט לא יודעים מי החתיכה השנייה.

[1] והרי צריך שכל העישרון יהיה בתוך חלל הכלי?

השיעור מנחות כד – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(כג. שורה 3 – כג: שורה אחרונה)

[תזכורת מאתמול 

במשנה בכב. – קומץ שהתערב בקומץ/מנחת כליל (הבעיה זה מעבר השמן) –

קשה מזבחים –

תשובה – כאן זה מין במינו + לא מינו – ובטל.]

א. שם שמן במנחת חוטא

A. המקור והמחלוקת –

אם שם לפני קמיצה – פסולה.

B. קושיא לר"ל –

תשובה – הכוונה לא לחריבה ממש (חוטא), אלא לחריבה באופן יחסי (בנסכים של פר ואיל – 2 לוג שמן לכל עישרון סולת, בנסים של כבש – 3 לוגים לכל עישרון).

ב. קומץ שנחסר שמנו אך מחובר אליו

תשובת רבינא – זאת מחלוקת רי"ח ור"ל – מעלה בחוץ איבר עם עצם שמשלימו לכזית, רי"ח – חייב (חיבור) ור"ל פוטר (לא חיבור).

דחיית הגמרא – אולי אין קשר – מצד אחד שם נחשב חיבור כי העצם "ממין הבשר", מצד שני לא נחשב חיבור – אין מצווה להקטיר העצם (אם פרשה – לא מחזירה).

תיקו.

ג. A. משנה – תערובת של:

2. קומץ במנחה שלא נקמצה – הקומץ לא בטל,

B. חידוש בהבנת ר"י – הגדרה הלכתית ל"מין במינו"

בפשטות – ר"י מגדיר מין במינו לפי החפצא (אצלנו – מראה),

ובדוגמא –

נבלה שנפלה לשחוטה

שחוטה שנפלה לנבילה

רב חסדא

בטלה

לא בטלה

ר' חנינא

לא בטחה

בטלה

C. קושיות ממשנתנו

במשנה ראינו כמה מקרים שבהם לא בטל, שזה ודאי כר"י, ונראה אם מדובר שאחד יכול להשתנות לשני:

1. קשה לרב חסדא –

אז לר' חנינא זה טוב (לפי הבטל), אך לרב חסדא (לפי המבטל) קשה – למה אין ביטול?

2. קשה לר' חנינא –

3. קשה לשניהם –

תירוץ ל-3 הקושיות:

(ב 3+ בשורות הרחבות)

D. קושיא ממצה – קשה לרב חסדא –

ראיה לר' חנינא – לפי הבטל!

השיעור מנחות כג – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להצלחת נכדי היקר דוד רוט שחוגג בר-מצווה בט״ו בשבט,

Download

(מנחות כב. 3 שורות מלמעלה – כג. 3 שורות מלמעלה)

לרפואת יחיאל מיכאל בן צביה שרה

השיעור היום מועבר ע"י ר' דובי שחור

העצים שעל המזבח משל ציבור

המקור: בעולת יחיד הכהנים ערכו את אברי העולה "על העצים אשר על האש אשר על המזבח", התורה מקישה בין העצים לבין המזבח.

רבי אלעזר בן רבי שמעון לומד מההיקש: כמו שהמזבח הוא משל ציבור כך גם העצים והאש משל ציבור. ולא כמו נסכים שמגיעים משל יחיד.

רבי אלעזר בן שמוע לומד מההיקש: כמו שהמזבח צריך להיות מחומרים שאף אדם לא השתמש בהם קודם כך גם העצים דוקא משל ציבור.

נפק"מ: האם צריך דוקא עצים חדשים.

עירוב של קומץ בקומץ – או עירוב קומץ במנחה שמוקטרת כליל

לדעת ת"ק – אפשר להקטיר את הכל על המזבח ושתי המנחות כשירות כי בסופו של דבר כל התערובת אמורה הייתה להגיע להקטרה על המזבח.

לדעת רבי יהודה – רק אם הבלילות שמהם עשויות המנחות שוות בצמיגות שלהם מותר להקריב את שתיהן והן כשרות, אבל אם במנחה אחת יש בלילה עבה ובשנייה יש בלילה רכה, הם בולעות אחת מהשנייה ואז שתי המנחות פסולות.

[הגמרא הקשתה על המקור של שתי השיטות ונשארה בקושיא].

קושיא על שיטת רבי יהודה – למה במשנה בזבחים אמר שמין במינו לא בטל, ואצלנו במנחות לא אמר כך ופסל את שתי המנחות שבלילתם דומה?

והתירוץ של רבא המשנה שלנו לא מדברת על מקרה רגיל של מין במינו אלא על מקרה של מין במינו ודבר אחר, שם גם רבי יהודה מודה לחכמים שבטל.

השיעור מנחות כב – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואה שלימה לחייל חגי בן רונית הי"ו, יחד עם שאר החיילים שנפצעו

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(כא. רבע עליון עד כב. 3+)

א. אתמול שני מקורות שדם לא צריך מלח –

מקשה הגמרא – הרי גם בלי מקור ברור שלא צריך מלח, כי אמר זעירי – אם מולחים אותו נחשב כמו בישול וכבר לא ראוי למזבח,

תשובות –

(כא. שליש)

ב. גופא – זעירי – דם שבישלו אינו ראוי למזבח והאוכלו פטור

איתיביה אביי – הקפה (הקריש) את הדם בחום ואכלו – האוכלו חייב

תשובות:

דחייה – הרי בזמן שהתקשה נדחה מהמזבח, ולכן נשאר דחוי (וכפי שאמר גם רי"ח לר' מני).

בדרך כלל דם שחומם נחשב דם (כברייתא) – ולא משנה איך חומם, גם בחטאת חיצונה, וגם בחולין (כי ראוי לעבודה כחטאת חיצונה) –

רבא-רב חסדא – מקור: "וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל־קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה…" (ד, ל – לגבי חטאת) – דם קרוש ראוי ללקיחה ונתינה.

ואילו זעירי דיבר רק על חטאות פנימיות, שלא נחשב דם  –

מקור: "וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת־אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וְהִזָּה…" (ד, ו) – כי אינו ראוי לטבילה והזאה.

ולגבי מי שאוכלו:

לזעירי – האוכלו פטור

רבא – האוכלו חייב, אפילו שהוא של פנימית, כיוון שראוי לחיצונית – האוכלו חייב.

ומרחיב רב פפא – לפי זה – אפילו דם חמור שקרש האוכלו חייב – כי יש דם דומה שראוי לעבודה.

(כא. רבע תחתון)

ג. אגב – עוד אמירה של זעירי על דם – דם חוצץ, בין לח בין יבש.

מיתיבי – דם לח לא חוצץ?

תשובה – תלוי כמה זה לח –

לח ממש – לא חוצץ

לח דביק (סריך) – חוצץ

(כא. 11-)

הפסוק (ב, יג) –

אתמול דרשנו את קרבן ומנחה, היום נדרוש את השאר:

שיכול "תבונהו", תלמוד לומר תמלח.

והמסקנה שלא צריך הרבה.

אך דוחים – זה לא נכנס ללשון.

והמסקנה שצריך יותר (אבל לא יותר מדי – לשים על שני הצדדים)

(אביי – וכן בהכשרת בשר מהדם לפני הבישול – לא צריך הרבה מדי ולא פחות מדי).

מצד אחד "וְלֹא תַשְׁבִּית" – שעדיף ממלח שאינו שובת (כלומר מלח סדומית (מלח ים דק) שאוספים אותו כל השנה

מצד שני "תַּקְרִיב" – שאם אין מלח סדומית אפשר מלח איסתרוקנית (מלח שחוצבים, והוא גס יותר).

(למה שנחשוב שאסור בשבת?

(כא: 1+)

הקדמת שתי ברייתות מאמצע הסוגיה – נתחיל בשני:

(כא: 4 שורות אחרי האמצע ועד השורה הרחבה ה1)

הברייתא מתבלטת –

האם ללמוד מהלבונה, שהבעלים משלם

סברא – כמו שהלבונה באה בכלי אחד עם המנחה, כך גם המלח

או ללמוד מהעצים, שהציבור (המקדש) משלם,

סברא – כמו שהעצים באים בכל הקרבנות (ולא רק מנחות), כך גם המלח

תשובה – הציבור משלם,

(עכשיו שאנחנו יודעים שהצבור משלם, נראה בהקדמה הבאה איפה המלח לכל זה היה, ועוד דבר שבשבילו השתמשו במלח הציבורי)

(כא: 10+ ל7 שורות)

על כבש המזבח – למליחת איברי הקרבנות לפני השלכתם מהכבש אל האש

בראש המזבח – למליחת שאר הדברים שמקריבים מראש המזבח (קומץ, לבונה, קטורת ועוד)

בלשכת המלח – למליחת עורות הקודשים שהכהנים קיבלו לפני שהם לוקחים אותם הביתה.

(כא: מהשליש העליון לשורה 2 ברחבות)

בן בוכרי – לא חייבים

(אבל אם יביא הוא לא חוטא בהבאת חולן לעזרה,

רי"ח בן זכאי – חייבים

אלא שהכהנים היו דורשים דרשה מוטעית לטובת עצמם,

[הגמרא בירושלמי (שקלים א, ג) מבארת את טעותם:

(עכשיו נחזור להתחלה – כא: 1+)

א. ת"ר – מעילה במלח שמיעוד למליחה לפני ההקרבה

והרי גם כאן כבר נעשית מצוותו?

(כא: 5+)

ב. תנן התם (בשקלים) – למרות שהמלח של המקדש כאמור הוא הקדש – התנו על המלח שהכהנים יכולים להשתמש בו,

שמואל – משתמשים לקרבנם, אבל לא לאכילה

פירוש א –

קושיות:

(כא: 5 לפני האמצע, נדלג על הפירוש השני, אל הקושיא השנייה על פירוש א, הכי נמי מסתברא באמצע כא:)

(שורה רחבה 1)

עונה רב מרדכי – המשנה כבן בוכרי שכהנים לא משלמים מחצית השקל, ולכן המקדש מממן מלח לציבור אבל לא לכהנים,

(חזרה מכב. 3+ לכא: באמצע)

פירוש ב –

אלא הכוונה:

למה שיהיה בשר חולין במקדש? (ע"פ תוס' בתמורה כג.)[2]

תשובה – כי אם אין בקרבן מספיק, צריך לאכול איתו חולין כדי שהקרבן יאכל על השובע, אך לחולין האלו לא שמים מלח משל המקדש.

המקור שצריך על השובע – ברייתא (שהגמרא מצטטת רק חלק קטן) –

יֹאכְלוּהָ – כשיש מספיק, אוכל רק אותה, שלא יגיע לנותר

(הגענו לאמצע כא:, את השאר ראינו)

[1] לא ברור האם בשלב הזה התכוונו שזה דם אפילו כשזה עדיין קרוש (כיוון יש פוטנציאל לרכך) או רק אם ירכך בפועל. בר' מני בהמשך משמע שהתכוון לשאול גם כשעדיין קרוש. בכל אופן – למסקנה זה לא משנה כי זה דחוי בכל מקרה.

[2] שהגמרא לא שאלה שיש איסור להכניס חולין, אלא פשוט – למה שיהיה חולין?

השיעור מנחות כא – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/mencahot_20.mp3

Download

(כ. רבע עליון – כא. רבע עליון)

 על מה צריך מליחה?

חלק ראשון – הפסוק והברייתא

א. הפסוק –
"וכל קרבן מנחתך במלח תמלח,
ולא תשבית מלח ברית אלוקיך מעל מנחתך,
על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב, יג).

ב. הברייתא –

לפי מסקנת הגמרא –
כלל (קרבן – כל דבר הקרב) – פרט (מנחתך) – כלל (קרבנך) – מרבים "כעין הפרט".

A. מה נחשב כעין הפרט –

במה זה דומה לקומץ – יש שתי אפשרויות:
1 – שמצריכים הקרבה של דבר אחר (עצים) (כולל – לבונה, קטורת, אימורים ואיברים. לא כולל – עצים ודם),
2 – שמתירים (כולל דם ובזיכי הלבונה. לא כולל – אימורים, קטורת, עצים ועוד).

ואולי נאמר ששני הדברים כלולים – בשלב הבא –
B. עוד מיעוט – "ולא תשבית… מעל מנחתך" – אפשר רק אחד מהם מהדברים הדומים.
ובוחרים בדמיון של הצורך בעצים.

C. "על כל קרבנך תקריב מלח" – לרבות – שאר דברים המוקרבים –
במנחות – לבונה שעם המנחה – כיוון שבאה איתה בכלי (נחשבים אחד).
לבנוה בפנ"ע, לבונה בבזיכין, מנחות שהן כליל (מנחת כהן, מנחת כהן משיח, מנחת נסכים).
בשאר קרבנות – אימורים (של ק"ק, קק"ל), איברים עולה.

למסקנה – מרבים כל דבר שמוקרב על המזבח, חוץ מדם ועצים.

D. עוד הערות –

1. (בין B ל- C) מה במנחה צריך מלח – "וכל קרבן מנחתך" – למעט – רק מה שמוקרב (ולא שיריים).
2. בתוך C – ללבונה שעם המנחה לא צריך ריבוי, כיוון שבאה איתה בכלי (נחשבים אחד).

(רבע תחתון)

חלק ב – ביאור הברייתא

א. קשיים על "כעין הפרט" –

A. גם דם דומה למנחות – שצריך הקרבה של דבר אחר:

אולי "אחרים" = לבונה (אפילו שזה דבר עצמאי),
ואז נאמר – גם דם, שהנסכים באים עמו.

תשובות:
1. נסכים אינם נספחים לדם אלא לאימורים (אכילה ושתייה)
דחייה – נסכים נספחים לדם (כפרה ושמחה).

2. הדם לא דומה למנחות –
בדם – הנסכים לא באים עם הדם, אך במנחות – הלבונה באה עם המנחה.
לעומת זאת – שאר הדברים שריבינו – דומים למנחות, שכולם צריכים עצים באותה מידה.

(א 7-)

B. אולי הדמיון למנחות הוא בצריף שני סוגי הדמיון –
גם "אחרים באים לה" (ולא דם ועצים) וגם מתירים (ולא קטורת אימורים איברים) = רק בזיכי הלבונה.
דחייה – בברייתא הגמרא אמרה שאולי "או או" (ואז נצריך מלח גם בדם וגם באימורים), והבאנו מיעוט ("מנחתך" השני) שזה רק אחד מהדמיונות.
אם זה היה "גם וגם", אז לא היה צריך את המיעוט הנ"ל.

(א 3-) 

C. בחירת סוג הדמיון –
על שלבB  בברייתא – למה "מעל מנחתך" ממעט דווקא את "מתירים" (דם), אולי ממעט "אחרים באים לה" (ואז דם כן, אימורים לא).
דחייה – "אחרים" (דברים המוקרבים) דומים יותר למנחה מ"מתירים" (דם) –
פירוט:
"אחרים באין לה" (אימורים ואיברים) דומים לקומץ ב–
1. צריכים את העצים. 2. כולם נשרפים על האש. 3. העבודה מחוץ להיכל (בדם יש גם בפנים). 4. כרת בנותר. 5. כרת בטומאה. 6. חיוב מעילה. בדם אין נותר וטומאה  (באכילתו) ומעילה (בהנאה ממנו).
"מתירים" (דם) דומה לקומץ מנחה ב –
1. מתיר. 2. נפסל תמיד בשקיעה (אימורים – רק בבוקר).

(ב 3+) 

ב. ההוה אמינא שעצים כלולים (="קרבן") (A) –
מיהו התנא – רבי (לומד מ"והגורלות היפלנו על קרבן העצים").
אך קשה – הרי לפי רבי עצים אכן ממש כמנחה וצריכים מלח.
(לדעתו העצים ממש כמנחה – מלח, הגשה, ורבא מוסיף קמיצה (מח' ראשונים אם השיריים מוקטרים או לכהנים).

תשובות:

1. אכן יש למחוק עצים.

קשה – מה ממעטים מ"מנחה"?
(הרי הכלל-פרט-כלל חייב למעט משהו, ואם הוא רק ממעט דם, יש מיעוט מיותר).
תשובה – נמעט נסכים (יין) שבאים עם הזבח,
דתניא – יין, דם, עצים וקטורת לא טעונים מלח
[ברייתא זו כרי"ש, שורש דמיון למנחה בשלושה דברים – מקבל טומאה (ולא עצים), עולה לאישים (ולא דם ויין), במזבח החיצון (ולא קטורת).

סיכום השיטות

הדמיון למנחה

עצים

דם

נסכים

קטורת

רבנן

דומה למנחה בכך שמצריך הקרבת עצים

לא –

לא מצריך עצים

לא –

לא מצריך עצים (ויש מיעוט נוסף)

(לא)

(כן) – מצריך גחלים

רבי

כן – בדיוק כמו מנחה.

רי"ש

מקבל טומאה, עולה לאישים, במזבח החיצון

לא –

לא מקבל טומאה

לא –

לא עולה לאישים

לא –

לא עולה לאישים

לא –

אינה במזבח חיצון

השיעור מנחות כ – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.