הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By אורי בריליאנטReligion & SpiritualityJudaism
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • חולין דף לא – גמרא דף יומי
    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_031.mp3

    Download

    להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

    סיכום הדף יומי, גמרא חולין לא

    (ל. מתחת לאמצע – לא. במשנה)

    חלק א – שחיטה מפורעת

    א. שחיטה בכמה מקומות

    A. המחלוקת
    נפרש לפי השאילתות – ששחט באותה מקום אך מכמה כיוונים, ובסה"כ יש רוב.
    ר"י-רב – כשר,
    שמואל – פסול (צריך שחיטה מפורעת (גלויה וניכרת), ר"ל  – "חץ שחוט").

    B. קושיות על שמואל:

    1. ר' אלעזר – (משנה ל:) שניים אוחזים בסכין (אפילו אחד למעלה ואחד למטה) – כשירה – כרב.
    (והחידוש – שלא חוששים שכל אחד יעשה מעט ואפילו יחד לא יהיה רוב).
    תשובה – הכוונה ששוחטים יחד באותה סכין, והחידוש (אחרי שינוי הגרסה) שאין חוששים לדריסה.

    2. ר' אבין (ל: 1+) – שחט את הוושט למטה וקנה למעלה (ולהפך) – כשר – כרב.

    תשובתו – הכוונה ששוחט ברצף באלכסון (וזה מפורעת).

    C. סיפור לטובת רב – שרב יצחק בר מרתא אכל משור שנשחט כך.

    ב. פסול חלדה

    A. ר"י-רב – חלדה פוסלת (שהכניס הסכין בין סימן לסימן וחתך ושט ואח"כ קנה).
    מה החידוש (הרי מפורש במשנה לב.)?
    שאפילו ששחט כדרך שחיטה (מלמעלה למטה) – פסול.

    B. חלדה תחת העור –

    גירסא 1 – כשירה,
    גירסא 2 (בי רב) – ספק.
    איבעיא להו – (הפכנו הסדר לפי הרא"ש) תחת הצמר, תחת מטלית קשורה, תיקו.
    בעי רב פפא – (ר"ת 1) – באמצע הסימן (האם נחשב חלדה) – תיקו.

    חלק ב – פסול דריסה

    א. מקור (מלבד ההלמ"ס (כז.)) – שמואל:  "חץ שחוט" – כמו חץ שהוא במשיכה.

    וכן תנא דבי רי"ש, ומביא עוד מקור – "זהב שחוט" = משוך (אך ניתן לדחות שהכוונה "נטווה כחוט").

    ב. ר' יונה בר תחליפא היה שוחט בחץ ממש (תוך כדי תעופת העוף!).

    תנאים –
    1. רבא היה בודק החץ מפגימות.
    2. צריך שיחתוך מהצד ולא יעשה נקב – בדקו שהנוצות בצד חתוכות.
    3. כיסוי הדם – צריך למצוא כל הדם ולכסות, וגם צריך להכין (בפיו (רש"י)) כל העפר שבאזור שיחשב כעפר שמתחת לדם.

    ג. חשש דריסה

    A. אם לא הוליך והביא אלא רק תנועה אחת –
    יש חשש שלחץ כדי שיחתך בתנועה אחת, ולכן כשר רק אם הסכין ארוכה מספיק.
    כמה ארוכה?
    במשנה – בבהמה אחת – "מלוא צוואר", (בשתי בהמות " מלוא צוואר אחד").
    ר' זירא מרחיב – "מלוא צוואר"=חוץ לצוואר. למה התכוון?
    1. מלוא צוואר +מלוא צוואר,  או – 2. מלוא צוואר + משהו.
    ראיה ל-1: בשתי בהמות כתוב "מלוא צוואר אחד" – משמע בדיוק, ולא ייתכן שכאן נדרוש פחות, אלא הכוונה היא למלוא צוואר מעבר למלוא צוואר.

    B. אם הוליך והביא – אפילו אם הסכין מאוד קטנה (אפילו כלשהו, אפילו באיזמל), כשר.

    רב אחא בן רב אויא שואל על סכינים שונים:
    1. מחט – פסול (פוצע הסימנים).
    2. מחט דאושכפי (רחבה קצת) –
    רב מנשה – כשירה (משנתנו – "אפילו כלשהו"),
    רב אחא – אולי דווקא כאיזמל ("כל שהוא=איזמל).  (הראיה – אם אפילו מחט דאושכפי, למה כתוב איזמל? דחיית הראיה – לחדש שלא גוזרים אטו איזמל עם קרניים).

    השיעור חולין דף לא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    17 min
  • חולין דף ל – גמרא דף יומי

    לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,

    תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

    להקדשת שיעור ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_030.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

    סיכום הדף היומי, חולין דף ל

    (כט: שורה 6 – ל. מתחת לאמצע)

    ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף או רק בסוף

    המחלוקת

    השאלה היא האם אפשר שתחילת השחיטה מוגדרת כ"שחיטה" –
    ר"ל – לבסוף,
    רי"ח – מתחילה ועד סוף.

    א. נפקא  מינה –

    פסולים – עולת העוף למטה
    חיובים – שחוטי חוץ
    חלות – טומאה בהתעסקות עם פרה אדומה

    ב. מה נחשב "תחילת השחיטה"

    דווקא שלב שאין לו משמעות עצמאית, כמו – מיעוט סימנים.[1]

    אבל – אם להתחלה יש משמעות עצמאית – לפי כולם מתייחסים גם להתחלה.

    למשל – בעולת העוף עשה סימן אחד למטה וסימן שני למעלה – שלפי כולם ההתחלה פוסלת (וכן בגוי ששחט סימן ראשון).

    אבל – אם שחט סימן ראשון בחוץ – יש מחלוקת האם נחלקו –

    רבא – כמו מיעוט סימנים (שנחלקו בזה),
    רב יוסף – כמו סימן למטה – שלכו"ע מתייחסים אליו.

    (כט: באמצע)

    ג. קושיות לכאן ולכאן

    A. מהמשנה בפרה

    פרה (ד,ד) – כל העוסקים בפרה אדומה נטמאים.
    אם הפרה נפסלה:
    אם נפסלה בשחיטה (רש"י – התנבלה) – אין כאן פרה כלל וכולם טהורים (גם מי שהתעסק לפני הפסול).
    אם נפסלה בהזאת הדם – יש כאן פרה (עד הפסול), ומי שהתעסק עד הפסול טמא, ומי שאח"כ טהור.

    1. ר' זירא – ראיה לר"ל שה"שחיטה" רק בסוף

    כי אם ניתן לחלק את השחיטה לשלבים, ניתן לטמא את מי שהתעסק גם במקרה הראשון שנפסלה בשחיטה – שהרי התעסק עם "שחיטת פרה".
    דחיית רבא – השלב הראשון נחשב שחיטה, רק אם בסוף השחיטה אכן הושלמה, אך כאן למפרע אין שחיטה כלל.

    2. רבא – ראיה לרי"ח שהשחיטה גם מההתחלה

    אם יש שחיטה רק בסוף, המשנה יכלה לחלק בין טמאים ללא טמאים גם בפרה שלא קרה בה פסול, אלא ש:
    1. שחטו שני אנשים – הראשון יהיה טהור,
    (לרבנן, אך לר' אלעזר בר' שמעון יש איסור על שניים לשחוט (אמנם בדיעבד כשר) ולכן לא סביר שהמשנה תחלק כך).
    2. אחד ששחט והחליף בגדיו, שהראשונים יהיו טהורים.
    דחייה – אכן ניתן היה לחלק כך, אך המשנה רצתה לעסוק רק בפרה שנפסלה.

    (ל. 6+)

    B. משחיטת פסח בחול המועד – ששחיטה רק בסוף (משנה פסחים סג.)

    הקדמות:
    איסור שחיטת פסח על חמץ – גם לכל קרבן כשר ששוחט במהלך החג.
    פסח בחול המועד: לשמו – פסול, שלא לשמו – שלמים,
    ממילא:
    שחט פסח על חמץ בחוה"מ –
    לשמו – פטור, שלא לשמו – חייב.
    ומדייקים – סתמא=לשמו (ופטור), מכאן שפסח צריך עקירה (מח' בזבחים עג:).
    ודחו בני החבורה – כאן מדובר שהתחייב בפסח שני, ולכן הפסח עדיין ראוי וצריך עקירה, אך אם לא ראוי לפסח שני – אז סתמא שלא לשמה (וכשר כשלמים).

    ולענייננו – אם ישנה לשחיטה גם בהתחלה – נפסל לגמרי כבר בהתחלה,

    אבל – אם רק בסוף, בהתחלה לא נפסל אבל נדחה מפסח שני (=עקירה), ואז סתמא שלא לשמה וצריך להיות כשר (וחייב על חמץ).
    תשובת אביי – עדיין ראוי לפסח שני (דמיו) ולכן אין כאן עקירה עד הסוף.

     

    [1][1] לגבי סימן אחד בבהמה – לא ברור האם זה נחשב "תחילה" כמו מיעוט סימנים, או שלפי כולם יש לו משמעות.

    השיעור חולין דף ל – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    19 min
  • חולין דף כט – גמרא דף יומי

    לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,

    תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

    להקדשת שיעור ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_029.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

    סיכום הדף היומי, חולין דף כט

    (כח: רבע תחתון – כט: שורה 6)

    א. האם חצי סימן נחשב רוב

    A. זאת מחלוקת רב ורב כהנא –

    רב – נחשב רוב (כיון שבחלק השני אין רוב, נחשב שמה ששחט הוא הרוב),
    רב כהנא – אינו רוב, אלא צריך רוב ממש.

    קושיות על רב:

    1. משנתנו. תשובה – זה מדרבנן.
    2. כלי חרס טמא שחתכו לשני חצאים – שניהם טהורים, ואילו לרב כהנא לכאורה שניהם צריכים להיות "רוב" וטמאים. תשובה – אי אפשר ששניהם יחשבו רוב כי א"א שני "רוב".
    3. חתך חצי קנה, שהה ואז המשיך – כשר. בהו"א – כי החצי לא נחשב כלום (כרב כהנא) ואינו מטריף. תשובה – כשר כי החצי נחשב שחיטה שלמה (בעוף) – כרב.
    4. מצא חצי קנה פגום, שוחט עוד קצת וכשר, מכאן שחצי אינו מטריף. נסיון תשובה של רבא – לחלק בין מה מצריך למה נחשב שחיטה, אך דוחה אביי – אם בטריפה צריך רוב ממש, כל שכן שבשחיטה.
    לכן שיטת רב נדחתה.

    B. מחלוקת רב ורב כהנא בנושא אחר – בחצי עם טמא בפסח ראשון –

    רב – יעשו בטומאה (כמו רוב), כי חצי עם לא נדחים לפסח שני כי אינם "איש איש".
    רב כהנא – יידחו, כי צריך רוב כדי לעשות בטומאה בפסח ראשון.

    ב. ביאור הכפילות במשנה שמספיק רוב – רישא בחולין וסיפא בקודשים.

    A. ראיות שדווקא הרישא בחולין והסיפא בקודשים:

    1. רב כהנא – מהלשון "שחיטה" ביחס לעוף ברישא (ולא מליקה).
    2. רב שימי בר אשי – "אחד בעוף" ברישא, ואילו בעולת העוף מולקים שני סימנים.
    3. רב פפא – מר"י (באמצע המשנה) מצריך חיתוך סימנים ורבנן לא, ואילו בקדשים גם רבנן יצריכו.[1]
    4. רב אשי – מהמשנה הבאה שאומרת שלכתחילה לא ישחט שניים יחד, וזה דווקא בקודשים (בחולין מותר).

    B. ר"ל הראה את ההוה אמינא שבקודשים נצריך לשחוט את כל הסימנים סביב משנה ביומא, שנתנו לכהן אחר לסיים את השחיטה.

    שאלה – מה ההוא אמינא שזה מעכב, הרי אם זה מעכב אז הכה"ג חייב לעשות זאת?
    תשובה – ההו"א שזה מעכב בקודשים זה רק מדרבנן.

     

    [1] א. יש לשים לב, שגם למסקנה שאין צורך בכל הסימן גם בקודשים, זה לא סותר את דעת רב פפא שצריך וורידים, כי חיתוך הוורידים אינו חלק מתהליך השחיטה. ב. לא ברור האם רב פפא מתייחס דווקא לעוף (כרב חסדא בביאור ר"י בכח:) או גם לבהמה. ג. אחרונים אומרים שיתכן ששאר האמוראים שהביאו ראיות אחרות חולקים על רב פפא וסוברים שגם בקודשים לא צריך חיתוך הוורידים.

     

    השיעור חולין דף כט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    17 min
  • חולין דף כח – גמרא דף יומי

    לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,

    תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

    להקדשת שיעור ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_028.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

    סיכום הדף היומי, חולין דף כח

    (כז: 8 שורות מלמטה – כח: 13 שורות מלמטה)

    הקדמה – שחיטת חיה מהתורה

    היקש בין בהמות לחיות (צבי ואיל):

    1. דברים יב – כא – כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשום שמו שם, וזבחת מבקרך ומצאנך… כאשר ציויתיך, ואכלת בשעריך… כב – אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל, הטמא והטהור יחדיו יאכלנו.
    2. בפסולי המוקדשים –  דברים טו – "וכי יהיה בו (בבכור) מום… לא תזבחנו לה' אלוקיך. בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו, כצבי וכאיל. רק את דמו לא תאכל, על הארץ תשפכנו כמים".

    חלק א – שחיטת עוף מהתורה

    ר' יצחק בן פנחס – אין שחיטה לעוף מן התורה.

    (רש"י – צריך חיתוך סימנים, אך מותר עקירה, דריסה וכו').

    א. מקור וקושיא עליו:

    ויקרא יז,יג – "ואיש… אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל, ושפך את דמו וכיסהו בעפר" – מספיק לשפוך דמו גם ללא שחיטה כשרה.

    קשה – למה לא בחיה?

    הרי בשניהם יש הקש שצריך שחיטה:
    בחיה – ראה הקדמה.
    בעוף – (ת"ק שראינו אתמול) – "זאת תורת הבהמה והעוף" – עוף הוקש לבהמה.
    ובשניהם יש את הלימוד של "ושפך את דמו" – שלא צריך!
    תשובה – בויקרא יז – עוף צמוד לשפיכה ולכן רק בו לא צריך.

    ב. קושיות מברייתות:

    1-2. משנה וברייתא שבנחירה לא צריך כיסוי דם.
    תשובה – לא מדובר בעוף, אלא בחיה או בהמה.
    3. מלק בסכין – מטמאה כנבילה.
    והרי מליקה בסכין אינה גרועה מנחירה, למה היא נבילה (ולא רק טריפה)?
    אכן זאת מחלוקת תנאים, כדלקמן.

    ג. מחלוקת התנאים –

    ר"א הקפר – אין – יש היקש בין צבי ואיל (ראה הקדמה), אך לעוף לא.
    רבי – יש –  (דברים יב, כא) – כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשום שמו שם, וזבחת מבקרך ומצאנך… כאשר ציויתיך, ואכלת בשעריך… – מכאן שזה הלמ"ס.
    (וכן ת"ק שראינו אתמול – "זאת תורת הבהמה והעוף" – עוף הוקש לבהמה)

    חלק ב – סימן אחד בעוף – דווקא וושט או מה שרוצה?

    א. המחלוקת

    רב אדא ב"א – וושט (אחד = הסימן המיוחד, שנקב קטן מטריף),
    ר"נ – או קנה או וושט (אחד = איזה שרוצה).

    ב. ראיות שדווקא וושט (רב אדא ב"א)

    1. שחט את הוושט ואח"כ נשמטה הגרגרת וכו' (ראינו בדף י) – ואין שם מקרה הפוך של שחט את הגרגרת. תשובה – כי דרך הגרגרת להישמט ולא להפך.
    2. "ר"י אומר בעוף עד שישחוט את הוושט ואת הורידין" (כמשנתנו). תשובה – פשוט יותר קל, כי הוושט ליד הורידים.

    ג. ראיות שאו קנה או וושט (ר"נ)

    1-2. ברייתות בהם הקנה כבר חתוך (כי חתך חצי או כי פגום) וגומר השחיטה וכשר. לכאורה מדובר בעוף, ומספיק הקנה. דחייה – מדובר בבהמה, והכוונה שחותך גם הוושט.
    3. כיצד מולקים (כא.) – חתך שדרה ומפרקת וכו' עד שמגיע לוושט או לקנה.
    דחייה – (בהתחלה אומרים תיובתא, אבל בכ"ז דוחים) – אולי דווקא במליקה כי שם כבר חתך המפרקת ומספיק דבר קטן כדי להורגה.

    ד. למעשה – ראיה לר"נ מסיפור:

    רבא הסתפק באווז שצווארו מדמם איך יבדקו הוושט – הרי צריך לבדוק אחרי השחיטה מתוך הוושט, אך יש חשש "שמא במקום נקב נקב". אמר לו רב יוסף בנו – יבדקו הקנה וישחטו הקנה ויבדקו את הוושט אח"כ.

    (כח: 8+)

    חלק ג – ר"י – עד שישחוט את הוורידים

    א. וכן רב חסדא – זה לא חלק מהשחיטה, אלא כדי להוציא הדם – ודווקא בעוף (שצולהו כאחד ולא אבר אבר).
    a. קושיות על רב חסדא מהמשנה ושתי ברייתות שהוורידים בשחיטה.
    תשובה – הכוונה שמנקב בשעת השחיטה (אז הדם חם ונוח לצאת).
    b. תניא כוותיה – ר"י דווקא בעוף.
    ב. במקביל – בעי ר' ירמיה – האם יש בזה פסולי שחיטה (שהייה, דריסה)?
    ר' אלעזר/רי"ח – לא, ויכול לנקב בקוץ (כי זה רק להוציא הדם).

    השיעור חולין דף כח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    15 min
  • חולין דף כז – גמרא דף יומי

    לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,

    תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

    להקדשת שיעור ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_027.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

    סיכום הדף היומי, חולין דף כז

    (כז. תחילת פרק השוחט – כז: 8 שורות מלמטה)

    א. המשנה – כמה סימנים

    בהמה – רוב שני סימנים, עוף – רוב סימן אחד (ר"י – גם ורידים).

    לשון "השוחט" (בדיעבד) – 1. על אחד בעוף. 2. על רובו.

    ב. מניין לשחיטה מן הצוואר?

    [את כל המקורות הבאים הגמרא דוחה: 1. דחיות מקומיות. 2. מניין נלמד את הפסולים בשחיטה. אלא זה הלמ"ס, ואח"כ מביאים לימוד אחר מאותם מקורות].

    המקור

    איך לומדים

    הדחייה המקומית

    מה לומדים למסקנה

    1. רב כהנא

    ושחט את בן הבקר (ויקרא א,ה)

    ממקום ששח חטהו – נקה, הוצא דמו (וחטא את הבית, תחטאני כאזוב).

    אולי זה:

    1. זנב. דחיה – שהיה זקוף ושח.
    2. אוזנו. דחיה – דם הנפש (בקרבן). דחיית הדחייה – יחתוך מאוזנו עד מקום דם הנפש.

    שלא יעשהו גיסטרא (יוריד הראש לגמרי)

    2. רב יימר

    וזבחת מבקרך ומצאנך (דברים יב,כא)

    ממקום שזב – חתהו (שוברהו – "אל תירא ואל תחת")

    אולי זה:

    1. חוטמו. דחייה – דווקא זב על ידי  החיתוי.
    2. מליבו.

    3. דבי רי"ש

    ושחט את בן הבקר

    ושחט=וסחט,

    ממקום שסח

    אולי זה:

    1. לשון (וקורע עד דם הנפש).

    4. תני ר' חייא

    (ויקרא א)
    ו (בקר)- והפשיט את העולה וניתח אותה לנתחיה.
    ח – וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים, את הראש ואת הפדר (=חלב) על העצים…
    יב (צאן) – וניתח אותו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו, וערך הכהן אותם על העצים

    ראש מלמד שלמרות שהותז (שני סימנים) ולא היה בהפשטה, עדיין צריך לערוך אותם. מכאן שהותזו.

    [ועוד לימודים:
    ראשו ופדרו (פסוק יב) – שהם קודמים.
    פדר (פס' ח) – ששמים הפדר על מקום החת)]

    5. האי תנא – דתניא

    בסיכום של ענייני הקרבנות (סוף צו) – "זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים…" (ויקר יא, מו).

    ר"א – מעוף לבהמה:

    כמו שעוף הכשרו מהצוואר (מליקה ממול ערפו) גם בהמה.
    אך לא ממול ערפו כי "ומלק את ראשו ממול ערפו" – דווקא בעוף,
    זאת – שלא כשר בסימן אחד.

    ת"ק – מבהמה לעוף:

    שיש שחיטה בעוף.
    זאת – שלא צריך שני סימנים

    (כז: באמצע)

    ג. סימן אחד בעוף

    A. בברייתא הנ"ל – לת"ק – זאת – שלא צריך שני סימנים. לר"א כנראה יש מקור אחר.

    B. תני בר קפרא – עוף נמצא בין בהמה (2 סימנים) לדגים (שום סימן) והוקש לשניהם ועושים פשרה – סימן אחד.
    בדומה לזה, דרש עובר גלילאה – בהמה מהאדמה – 2, דגים מהים – 0, עוף מרקק (בוץ)– 1.

    C. השלמות:

    a. מניין שדגים בלי שום סימן –

    הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף.
    (ואמנם גם לגבי השלו כתוב אסיפה, אך כאן זה כתוב כתחליף לשחיטה).

    b. מניין שעוף נולד מרקק

    • ראיה מציאותית – יש לו קשקשים ברגליים.
    • ראיה מהפסוקים – הקונטריקון הרומאי טען שיש סתירה:
      • בפרק א – וַיֹּאמֶר אֱלקים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ… (כ),
      בפרק ב – וַיִּצֶר ה' אלוקים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ (יט).
      תשובות ר"ג:
      1. נברא מרקק (בוץ).
      2. נבראו מהמים, ובפרק ב עוף הוזכר רק כי האדם קרא לו בשם.

      השיעור חולין דף כז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

      17 min
    • חולין דף כו – גמרא דף יומי
      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_026.mp3

      Download

      להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

      סיכום הדף יומי, גמרא חולין כה

      (כה: במשנה הראשונה – כו: סוף פרק הכל שוחטין)

      דין א במצב A ודין ב במצב B

      חלק א – שקדים, שותפים ותפוסת הבית, קטנה ונערה, יו"ט ושבת

      א. שקדים מרים/מתוקים בתרו"מ

      משנתנו + ת"ק

      רי"ש

      מרים

      מתוקים

      קטנים

      חייבים

      פטורים

      שניהם פטורים

      גדולים

      פטורים

      חייבים

      שניהם חייבים (ניתן למתק את הגדולים)

      ג. קלבון במחצית השקל ומעשר בהמה

      שותפים – חייבים בשני קלבונות (לר"מ) ופטורים ממעשר בהמה,
      תפוסת הבית – פטורים משני קלבונות וחייבים במעשר בהמה.
      [לרבנן (שקלים א,ו) – גם שותפים חייבים בקלבון אחד].

      ד-ה. קטנה, נערה ובוגרת

       

      קטנה

      נערה

      האם האב מוכרה לאמה

      מוכר

      לא מוכר

      קנס בנאנסה או נתפתתה

      אין קנס (ר"מ)

      (רבנן – מג' שנים יש קנס)

      יש קנס

      האם ממאנת

      ממאנת

      לא ממאנת (ר"מ)

      (רבנן – ממאנת עד שירבה השחור על הלבן)

      האם חולצים לה

      לא חולצים

      חולצים

      ו. יום טוב ביום שישי מול ביום ראשון

      יו"ט ביום שישי

      יו"ט במוצ"ש

      תוקעים

      לא תוקעים

      לא מבדילים

      מבדילים

      הערות:

      A. לגבי התקיעות

      בשבת רגילה:
      תקיעה- לבטל המלאכה בשדות, תרועה – לבטל המלאכה בעיר, תקיעה – הסרת הקדירות ולהדליק נרות, תקיעה תרועה תקיעה – להבדיל בין קודש לחול.
      בין יו"ט לשבת –
      אמוראים – עושים יותר צפוף – רב יהודה – מריע מתוך תקיעה, רב אסי – בנשימה אחת.
      מיתיבי – תוקעים ולא מריעים. תשובה – הכוונה שמריעים בשינוי.

      B. הבדלה בין שבת ליו"ט (המודגש להלכה).

      במשנה – ת"ק – בין קודש לקודש, ר' דוסא – בין קודש חמור לקודש קל.
      בגמרא – איפה השינוי – רב יהודה ור"נ – רק בחתימה, רב ששת – גם בפתיחה.

      חלק ב – מתי תמד נחשב יין?

      א. נפקא מינות –

      1. מותר לקנות יין במעשר שני.
      2. שלושה לוגים יין לא פוסלים מקווה.
      3. אי אפשר לטהר יין על ידי השקה במקווה.

      ב. הקריטריונים

      A. היחס בין המשנה לברייתא
      במשנה – החמצה,
      בברייתא – ת"ק – כמות, ר"י – גם בלי כמות.

      ביאור הברייתא והיחס למשנה

      ר"נ –

      לפי כולם צריך החמצה (אך מספיק עתידית),
      המחלוקת היא האם צריך גם כמות.
      ולגבי המשנה – 1. רבה – המשנה כר"י. 2. רבא – המשנה כרי"ח בן נורי שדורש החמצה בפועל (-שזה סימן למראה).

      [לגבי מה רי"ח ב"נ אמר זאת (לא לגבי תמד, אלא-)

      שלושה לוגים מים שאובים שחסרים קצת (קורטוב) והשלים אותם מים או יין, ונפלו למקווה, האם נחשבים כמים ופוסלים?
      לת"ק – לא,
      לרי"ח ב"נ – אם נראים כמים – מים, נראים כיין – יין]. 

      ר"א –

      לפי כולם החמצה (עתידית) מחשיבה אותו כיין,
      המחלוקת האם אפשר כמות במקום החמצה.
      (לפי"ז המשנה יכולה להיות גם כרבנן)
      [ר"י – כיוון שזה רק ספק אם יחמיץ, לא יפריש מתמד אחד על תמד אחר].

      השיעור חולין דף כו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

      22 min
    • חולין דף כה – גמרא דף יומי
      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_025.mp3

      Download

      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/videos/chulin/25.flv

      להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

      סיכום הדף יומי, גמרא חולין כה

      (כד: במשנה – כה: במשנה הראשונה)

      א. חלק א – כלי חרס מול כלי שטף

      A. הדין –

      כלי חרס

      כלי שטף

      גב

      טהור

      טמא

      אויר

      טמא

      טהור

      B. מקור –

      a. פשט
      "וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא, מכל כלי עץ, או בגד או עור או שק וכו'…
      וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא, ואותו תשבורו" (ויקרא יא, לג).
      ומניין שגם מהאויר –
      שמטמא – כי מטמא הכל –אפילו גרגירי חרדל שבאמצע (ר' יונתן).
      שנטמא – גז"ש תוכו-תוכו (ר' יונתן בן אבטולמוס).

      b. למה לא לומדים קל וחומר

      1. שכלי חרס ייטמא גם מגבו (קל וחומר מכלי שטף) ?
      תשובה – מקור נוסף לגבי כלי באוהל המת – "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא" – יש כלי שנטמא דווקא מתוכו (לכן צריך להיות פתוח),
      ומדובר בכלי חרס – שהרי 1. תוס' – הוא היחיד שכתוב עליו שמטמא מתוכו. 2. דרשה – "פתוח" – כלי שהטומאה ממהרת לטמא כבר בפתח גם בלי לגעת].

      2. שכל הכלים ייטמאו גם מאווירם (קל וחומר מכלי חרס)?

      תשובה – תוכו של כלי חרס ולא של כלי שטף.

      3. שכל הכלים ייטמאו דווקא מתוכן (קל וחומר מכלי חרס)?

      "וכל כלי פתוח… טמא הוא" – דווקא בכלי חרס יש הקפדה על תוכו.

      [אגב – תוכו תוכו מלמד מעבר לפשט עוד 3 דברים –

      איך מטמא –
      1. לגופיה – שמטמא מה שבתוכו.
      2. . תוכו ולא תוך תוכו.
      איך נטמא –
      3. גז"ש הנ"ל – שגם נטמא מאווירו.
      4. שבשאר כלים נטמאים גם מגבם].

      ב. חלק ב – כלי עץ מול כלי מתכת

      A. הדין

      כלי עץ

      כלי מתכת

      גולמי כלים  (חסר עיבוד סופי – החלקה, קישוט, אביזרים (ידית, כן).

      טמא

      טהור

      פשוטי כלים (אין בית קיבול)

      טהור

      טמא


      B. סברת החלוקה בגולמי כלים –
      כי כלי מתכת: רי"ח – עשויים לכבוד, ר"נ – דמיהם יקרים (ועומדים למכירה),
      ונפק"מ לכלי עצם (שאינם לכבוד אך דמיהם יקרים).

      C. מקור שכלי עצם נטמאים ומטמאים (כה: 8+)

      "וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עיזים וכל כלי עץ תתחטאו" –
      מעשה – עצמות קרניים וטלפיים, וכל – שאר חיות, עזים – למעט עופות (ודגים).

       

      השיעור חולין דף כה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

      0 min
    • חולין דף כד – גמרא דף יומי
      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_024.mp3

      Download

      להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

      סיכום הדף יומי, גמרא חולין כד

      (כג: במשנה – כד: במשנה)

      [עוד דוגמאות ל"כשר ב-A פסול בB" ולהפך. יש מבנה קבוע בגמרא – שהיה הו"א לעשות קל וחומר מאחד לשני, ולכן יש לימוד שפסול].

      א. משנה – פרה בשחיטה ועגלה בעריפה

      מקור:

      פשט: דברים כא – "וערפו שם את העגלה בנחל", במדבר יט – "ושחט אותה לפניו".
      מניין שגם מעכב? (שהרי לכאורה ניתן לעשות קל וחומר מאחד לשני להכשיר)

      בפרה:

      1. זאת חוקת התורה – דווקא בשחיטה כפי שכתוב בה.
      דחייה – לגבי קידוש השעירים ביו"כ בקריאת שם בלי גורל  (בק"ו משאר הקרבנות) לא הסתפקו ב"והיתה זאת לכם לחוקת עולם" אלא הצריכו לימוד ("ועשהו חטאת").
      2. "העגלה הערופה בנחל" (מיותר) – רק זאת ערופה.

      בעגלה:

      "וערפו שם את העגלה" (מיותר, מהרש"ל) –  דווקא בעריפה ולא בשחיטה.

      ב. משנה – כהנים במומים ולויים בשנים

      A. מקור

      פשט – כהנים (ויקרא כא,יז) – "איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום, לא יקרב להקריב לחם אלוקיו". לויים – (במדבר ד) – מפקד הלויים היה מ30 עד 50, למשל "מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה, כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא" (פסוק מז).
      מניין שמעכב (שלכאורה ניתן לעשות קל וחומר מזה לזה) –
      "זאת אשר ללויים, מבן חמש ועשרים…" (במדבר ח, כד), כל ההקדמה מיותר ובאה ללמד:
      בלויים – "זאת אשר ללויים…" – ולא מומים.
      בכהנים – "זאת אשר ללויים…" – דווקא ללויים ולא לכהנים.

      B. עוד על הלויים

      a. הגבלת הגיל בלויים – דווקא לעבודת הפירוק, ולא בבית עולמים.
      מקור:
      ברייתא א – "עבודת עבודה ועבודת משא" – רק כשיש גם עבודת משא.
      ברייתא ב (כד. 6-) – (רש"י) – "ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים" – כולם כאחד, גם זקנים.
      הגבלה במקדש –
      (ברייתא ב) מהמשך הפסוק "להשמיע קול אחד" – נפסלים בקול (רמב"ם – רק לשירה, לא לנעילת שערים).

      b. גיל המינימום בלויים

      בהרבה פסוקים – שלושים, ואילו ב"זאת אשר ללויים מבן חמש ועשרים שנה…".
      מפשרת הברייתא – לומד מ25, עובד מ30.
      [אגב, תלמיד שלא רואה ברכה בלימודו, מתי יתייאש:
      ת"ק – 5 שנים (מהלויים), רי"ס – 3 (מלימוד הכשדית לדניאל וחבריו). (במה נחלקו – מאיפה ללמוד את שאר הלימודים, מהמשכן (קשה מהרגיל) או מכשדית (קל מהרגיל)?].

      (כד. 6-)

      C. עוד על גיל הכהנים

      a. ברייתא ב – משתי שערות (וכן ברייתא ג-ד, ויש ב-ד מקור ("איש מזרעך לדורותם"),
      עד שיזקין (גמ' – עד שירתת). (מדלגים מכד: 3-12).
      b. ברייתא ג –רבי – מדרבנן מגיל 20, רב חסדא – "ויעמידו את הלויים (=כהנים, כריב"ל) מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת ה'" (עזרא ג). ות"ק – זה דווקא בעבודות כבדות ("לנצח").
      שתי הבנות ברבי – 1. רק לכתחילה. 2. גם בדיעבד.
      c. ברייתא ד – (כד: אמצע) – אחיו לא הרשו לו עד 20 לכתחילה, ויש 2 הבנות (תלוי בהבנות לעיל): 1. זה רבי. 2. זה רבנן – ומחודש שגם לדעתם לכתחילה לא).

      D. נספחים שקשורים לגיל

      a. (ברייתא ג) (כד: 12+) – לשליח ציבור ולברכת כהנים – נתמלא זקנו.
      b. תנן התם – (כד: 3+) – ילד לעניין ששכבת הזרע לא נשארה לו בגיד – אם יכול לחלוץ ולנעול נעלו על רגל אחת (ור' חנינא עשה זאת בגיל שמונים בזכות שאמו שמה לו חמין ושמן).

      השיעור חולין דף כד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

      16 min
    • חולין דף כג – גמרא דף יומי
      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_023.mp3

      Download

      להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

      סיכום הדף יומי, גמרא חולין כג

      (כב. במשנה – כג: במשנה)

      חלק א – תורים ובני יונה וגיל המעבר

      (מובא אגב – "כשר בשחיטה פסול במליקה" ולהפך).

      א. הדין

      תורים – גדולים, בני יונה – קטנים, גיל המעבר (תחילת הציהוב) – פסול בשניהם.

      ב. מקור

      A. (רש"י-) לדין לכתחילה: תורים – גדולים, בני יונה קטנים.  אך אולי זה רק לכתחילה (שהרי לכאורה ניתן לעשות קל וחומר מאחד לשני…).
      B. בברייתא (ב) – שגם בדיעבד פוסל (רבא) – 1. בני יונה – מזה שהתורה אף פעם לא הפכה וכתבה בני תורים ויונים. 2. תורים – דומיא דבני יונה שזה לעיכובא.

      (כב: באמצע)

      C. הפסול בגיל המעבר –
      a. בברייתא (ג) – "ואם מן העוף עולה קרבנו לה', והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו" (ויקרא א,יד, לגבי עולת נדבה).

      b. בעי ר' זירא – האם תקופת המעבר אסורה מדין ספק או מדין ודאי (בריה), והנפק"מ – נדר להביא  או בן יונה או תור, והביא את שניהם בגיל המעבר: אם מספק – אחד כשר, אם ודאי – שניהם פסולים.

      תשובת רבא – מהברייתא הנ"ל – שזה מתורת ודאי (לא צריך פסוק למעט ספק).
      [אלא מה בא "מן" למעט – נרבע (בנקבה) ונעבד (לע"ז), כי היתה הו"א שכיון שמום וערווה וע"ז נלמד מאותו פסוק (כי משחתם (ערווה וע"ז) בהם מום בם) אז אולי כיוון שאין פסול של מום גם אין פסול של ערווה וע"ז, קמ"ל שיש].

      ג. גיל מינימלי (בבני יונה)

      תני קרחה – משיעלעלו (יספג דמם באברים).

      חלק ב – שאלות נוספות של ר' זירא במצבים גבוליים

      א. כבש, פלגס ואיל

      הקדמה – משנה (פרה א,ג) –
      a. כבשים בני שנה, ואילים בני שתיים, כולם מיום ליום.  בן שלושה עשר חודש, אינו כשר לא לאיל ולא לכבש.  רבי טרפון קוראהו פלגס…
      b. הקריבו, והביא עליו נסכי איל [אם נדר צאן סתם]
      לא יעלה לו מזבחו [לא יוצא אם נדר איל או כבש].
      c. בן שלושה עשר חודש ויום אחד, הרי זה איל.

      האם הוא ברייה בפנ"ע?

      ספק

      בריה

      האם יוצא ב"צאן"

      כן

      כן

      האם יוצא באיל/כבש

      לא, מספק

      לא, מודאי

      נסכים

      יביא כחמור, ויתנה על השאר

      לכאורה לא, אא"כ יש לימוד מיוחד

      בר פדא – מביא ומתנה.

      רי"ח –  "או לאיל"

      ור' זירא התלבט

      מתנה – או איל או כבש

      מתנה – או איל או כבש או פלגס

      אמר "או איל או כבש"

      כן

      (ממה נפשך)

      לא

      לא

      תיקו.

      ב. מצה, שיאור וחמץ

      A. הגדרות (פסחים ג,ה)
      a. דינים –
      חמץ גמור – כרת,
      שיאור(חמץ נוקשה, שהחמיץ קצת וההחמצה רק מקלקלת) – ר"מ – מלקות (לימוד מיוחד), ר"י – אסור באכילה וחייב ביעור אך אין מלקות.[1]

      b. מתי נחשב שיאור?

      מכסיפין פניה

      כקרני חגבים

      הסדקים מתערבבים זה בזה

      ר"מ

      שיאור

      חמץ

      ר"י

      מצה

      שיאור

      חמץ

      B. הספק של ר' זירא –

      נדר להביא 10 לחמי תודה – או חמץ או מצה, והביא שיאור – האם יצא, תיקו.

      C. הערות:

      1. הספק רק לר"י ולפי שיטתו בהבנת שיאור – כי לר"מ זה חמץ ודאי (אלא שאין כרת בפסח), וכן לר"י – השיאור של ר"מ או מצה ודאי.

      2. (כג: שליש עליון) מהו אותו מצב בו מביא רק 10 לחמי תודה? הרי אמור להביא 30+10.

      תשובה – נדר להביא 10 בשביל חברו. ברור שזה לא יעזור לחבר, כי זה עדיין ספק. אך האם הנודר יצא ידי נדרו?
      אם אמר שיפטור בזה את חברו – לא
      אם לא אמר שיפטור – זה הספק, ונשאר בתיקו.

       

      [1] יש ראשונים שמסבירים שלפי האפשרות בר"י ששיאור מצב בפנ"ע,  חיוב הביעור הוא מדרבנן.

       

      השיעור חולין דף כג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

      21 min
    • חולין דף כב – גמרא דף יומי
      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_022.mp3

      Download

      להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

      סיכום הדף יומי, גמרא חולין כב

      (כא. 8 שורות מלמטה – כב. במשנה)

      חיתוך הסימנים בעולת העוף

      א. פסוקים

      בקרבן עולה ויורד – "ואם לא תגיע ידו די שה והביא… שתי תורים או שני בני יונה לה', אחד לחטאת ואחד לעולה. והביא אותם אל הכהן, והקריב את אשר לחטאת ראשונה, ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל… ואת השני יעשה עולה כמשפט" (ויקרא ה, י).

      בעולת העוף (א, יד) – "ואם מן העוף עולה קרבנו לה', והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו. "והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה, ונמצה דמו על קיר המזבח".

      ב. לימודים מהפסוק

      כמשפט

      והקריבו – מיעוט – שיש דין דווקא בעולת העוף

      ומלק והקטיר

      ת"ק – מספיק הכל

      כמו חטאת בהמה (שהרי זה חטאת עולה ויורד) – חולין, יום, ימין

      שחטאת העוף אינה כעולת העוף – שבעולה כן מבדיל

      ושלא נחשוב שמספיק רוב שני סימנים כבחטאת: היקש בין מליקה והקטרה – שבמליקה מבדיל את כל הסימנים

      למה צריך את שני הלימודים – לולי "והקריבו" היינו מפרשים "כמשפט" – כחטאת עוף, וזה היה גובר על "ומלק והקטיר" (שממנו נלמד דברים אחרים – שמולק בראש המזבח).

      ולהפך (מהרש"א) – אם היה רק והקריבו, אז ההיקש לחטאת היה גובר והיה מספיק רוב שניים.

      רי"ש

      הכל

      כמו חטאת העוף – ממול עורפו.

      כנ"ל

      (רש"י) – כנ"ל

      כנ"ל

      ר"א בר"ש

      כמו חטאת העוף – לא יבדיל לגמרי – אלא רק רוב

      כן מבדיל קצת – שני סימנים ולא אחד.

      ג. השלמות לגבי שאר הדינים

      A. המקור בחטאת בהמה –

      והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו (בעבודת יום כיפור). רש"י – וכן יום וימין.

      B . למה צריך את "כמשפט" לעולת העוף, הרי ניתן ללמוד מ:  1. יום – "ביום צוותו". תשובה – אכן "כדי נסבה". 2. ימין – "והקריבו הכהן" – כהונה=ימין. תשובה – כר"A (זבחים כד.) שכהונה לבד אינה ימין אלא כהונה+אצבע.

      C. מאיפה ת"ק ילמד את "מול עורפו"? תשובה – מ"מליקה" "מליקה" – בבמה מצינו.

       

      השיעור חולין דף כב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

      15 min

    About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

    From the publisher's feed

    הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.