https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_57.mp3

Download

{enclose avoda_57.mp3}

(נו: באמצע – נז: 8 שורות מלמטה)

יד רגל, וכוונה במגע גוי ביין

א. באיזה חלק של הגוף אוסר?

A. הילד בן 6 – נאסר ביד ולא ברגל, וניתן לקשור את ידיו ואז מותר גם למי שאוסר את הין לפני הבור.

B. מדד יין ע"י יד או רגל – ר' נתן – ביד אוסר ברגל לא (כילד בן 6).

C. נגע עם לולב – אוסר (אך עדיין תלוי בכוונה).

ב. האם צריך כוונה כדי לאסור?

[סוגים של חוסר כוונה – נגע בטעות, נגע בכוונה אך לא כדי לנסך, ילד].

A. דעות בתנאים –

a. מדד יין –

ר' נתן – ביד אוסר (לא צריך כוונה).

רבנן – אפילו ביד לא אוסר (צריך כוונה).

וכן ר"ש (דף ס) – צריך כוונה(לכן אם נפל ליין – לא אוסר).

b. סיפור – גוי ויהודי דשו ענבים ברגליים, ושמואל חיכה: 1. למצוא עוד מי שאוסר כר' נתן (דחייה – הרי ר' נתן לא אוסר ברגליים). 2. למצוא עוד מי שמתיר אפילו בידיים ללא כוונה (כר"ש).

B. דעת רב

מצד אחד – נגע בטעות (ע"י לולב) – מותר למכור (הנאה).

מצד אחד – תינוק – רב – אסר.

תשובה – מותר בהנאה, אסור בשתייה.

ג. דיון בדעת רב הנ"ל

A. חומרות האמוראים:

רב – (כנ"ל) – תינוק אוסר את היין (בשתייה).

ר"נ – שמואל – גוי שמל וטבל – עדיין אוסר בשנה הראשונה.

B. הקושיות מהברייתא:

עבד וכן בני שפחות שמלו ולא טבלו:

רוקם ומדרסם: גירסא 1- טמאים, גירסא 2 – טהורים (לא גזרו כי לא שכיח (רש"י)).
קשה על ר"נ–שמואל – כי משמע שאם מל וטבל – מותר מיד

יין נסך – גדולים אוסרים, קטנים – לא אוסרים.
קשה על רב – שאמר שקטנים אוסרים.

תירוץ – מה שהברייתא הקלה זה רק בבני השפחות.

C. קריאת הברייתא לפי התירוץ

קשה – הרי בברייתא כתוב: “עבדים… וכן בני השפחות".

תשובות:

1. ה"וכן" מתייחס רק לדין הראשון (רוק).

דחייה – זה טוב רק לגירסא המחמירה ברוק (אז יש חידוש שמחמירים גם בבני השפחות), אך לגירסא המקלה – אין סיבה להזכיר את בני השפחות ביחס לרוק.

2. ה”וכן” מתייחס גם לדין של יין נסך, אך לא לשתי הקולות:

לרב – זה מתייחס רק לקולא של השנה הראשונה, אך בקטן נחמיר בעבדים.

לר”נ–שמואל להפך – זה מתייחס רק לקולא של קטן, אך בשנה הראשונה נחמיר בעבדים.

השיעור עבודה זרה נז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_56.mp3

Download

{enclose avoda_56.mp3}

א. הקדמה
A.הנחת היסוד – מגע גוי (בידיים) – אוסר (ובתחילה היו לוחצים על הענבים בידיים).

B. שלבי הייצור של היין:

א. כבר כשהתחיל להימשך. ב. משיכנס לבור. ג. משיכנס לבור ויקפה. ד. משיישלה לחביות. (ה. משיכנס לחביות ויקפה).

[הנחת היסוד – מגע גוי (בידיים) – אוסר (ובתחילה היו לוחצים על הענבים בידיים)

C. נפק"נ –

יין נסך (ממתי אסור, והאם אסור לעבוד עם גוי בדריכת היין תמורת תשלום (האם נהנה מאיסור הנאה),

חיוב לתרומות ומעשרות.

D. את כל מה שקשור לטומאת פירות חולין – נשמור לסוף.

ב. המקורות:

A. מקורות על ע"ז
מקור א – המשנה – משלב ב (מהכניסה לבור) (לכן גוי יכול לדרוך ולא אוסר, וממילא מותר גם לדרוך עבור הגוי בתשלום).

מקור ב – רב הונא – משלב א (כשהתחיל להימשך).

מנסים לומר שגם המשנה כך (ורק כשהגת פקוקה כך שכלום לא יורד – אז צריך בור, אך בסוף המשנה ברור שהמשנה לא כרב הונא אלא רק מהבור).

מקור ג – ברייתא

"משנה ראשונה" – מהירידה לבור (כמשנתנו).

"משנה אחרונה" – כרב הונא.

B. מקורות על תרומות ומעשרות

מקור ד – משנה במעשרות (א,ז) "היין, משיקפה (שלב ג), אף על פי שקפה, קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ומכל מקום ושותה".

מקור ה – ברייתא – רבנן – משירד לבור (שלב ב), ר"ע – משיקפה (שלב ג).

רבא – (תולה בין מעשרות ליין נסך) – ומשנתנו כרבנן והמשנה במעשרות כר"ע.

מקור ו – ברייתא של ר' אושעיא

רבנן – משירד לבור ויקפה, ר"ע – משישלה בחביות.

כדי שיסתדר עם מקור ה – משנים את מקור ה למקור ו (ואז המשנה במעשרות כרבנן).

C. יוצא שנשארנו עם הדעות הבאות (מהחמור לקל):

שלב א – משימשך – מקור ב (רב הונא) + ג (משנה אחרונה).

שלב ב – משיכנס לבור – משנתנו + משנה ראשונה במקור ג.

שלב ג – משיקפה בבור – רבנן במקורות ד,ה,ו.

שלב ד – משיישלה לחביות – ר"ע במקורות ה,ו.

D. בתרומות ומעשרות

שלב א – אין את שלב א.

לגבי שלב ב – ניתן לומר שמשנתנו (שלב ב) מודה במעשרות לשלב ג (וכך יש רק 2 דעות),

אך רבא לא סובר כך (ויש 3 דעות – שלבים א,ב,ג).

ב. הגרגותני

רב הונא – גם לדעות שהיין שבגת לא נאסר (אלא רק משלבים ב,ג):

אם שם את הגרגותני בגת – היין שבגת נאסר.

איך נאסר הגרגותני – 1. ניצוק אוסר. 2. היין שבבור נגעו בו.

ג. איסור לטמא חולין בארץ ישראל

A. הבעיה –

אם נאמר שאסור לטמא, מעבר למטמא באופן ישיר, יש שני איסורים עקיפין:

1. בוצר עבור מי שלא ידרוך בגת טהורה – גורם לטומאה שתבוא אח"כ.

2

. דורך בטומאה (אפילו שכבר נטמא) – מסייע לעוברי עבירה (לפי כולם לא שייך במסייע לגוי, כי בשבילו זה לא עבירה).

B. הדעות –

משנתנו – יש איסור לטמא גם ענבים של גוי,

ל"משנה אחרונה" – רק ענבים של ישראל (כי טבולים תרומה (רש"י)).

יוצא: לפי כולם – לבצור לגוי מותר, לבצור ולדרוך ליהודי – אסור. המחלוקת – לדרוך עם גוי – למשנה אסור ול"משנה אחרונה" – מותר.

השיעור עבודה זרה נו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לזכות אשתו של אחד הלומדים, שירלי גולדמן הי"ו לכבוד יום הולדתה,

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נד: במשנה – נה. במשנה)

א. למה ה' לא מעניש/משמיד את הע"ז עצמה?

ב. איך אנו רואים שיש לע"ז כוחות

השיעור עבודה זרה נה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת הנערה תהילה רבקה בת רחל הי"ו בתוך שאר חולי ישראל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נד. שורה 4 – נד: במשנה)

B. חזקיה – בברייתא ב – אדם אוסר את בהמת חברו כשעושה בה מעשה (ואז גם אוסר אותה להדיוט לרוב הראשונים).

ב. עוד מקרה של מעשה ושל בהמה (רי"ח)

ג. חליפי ע"ז

השיעור עבודה זרה נד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(נב: במשנה – נג: במשנה)

א. גוי מבטל ויהודי לא מבטל (גם לא של גוי)

האם גוי מבטל ע"ז של יהודי?

בע"ז רק של יהודי – לא (“ושם בסתר" / היקש למזבח).

בע"ז שמשותפת ליהודי וגוי – (2 אפשרויות: יכול לבטל לגמרי, יכול לבטל רק את חלקו):

רבי בצעירותו (לפי ר' הלל ב"ר ווולס) – מבטל לגמרי (כי היהודי עובד על דעת הגוי)

בזקנותו – רק את חלקו (כי היהודי לא עובד על דעת הגוי).

ב. איך מבטלים ע"ז?

A. ביטול פיזי (חיתוך האצבע, מיעוך הפנים וכו').

B. ביזוי הע"ז – לא מבטלה.

C. מכירת הע"ז לצורף יהודי/גוי

סברות:

אם המוכר מניח שהקונה יעבוד אותה – לא מבטל (סביר יותר בקונה גוי),

אם המוכר מניח שהקונה יהרוס אותה – מבטל (סביר יותר בקונה יהודי).

הדעות:

רבי – מבטל, רבנן – לא מבטל.

במה נחלקו:

דעה א – ליהודי – לפי כולם מבטל, לגוי – מח'.

דעה ב – ליהודי – מח'. לגוי – אפשרות 1 – לפי כולם לא מבטל. אפשרות 2 – גם כן מח'.

ראיות לדעה ב

1. רבי – “נראין דברי במוכר ליהודי ודברי חברי במוכר לגוי", מכאן שמחלקו בשניהם (כדעה ב – אפשרות 2).

דחייה – רבי אמר – חברי מודים לי במוכר ליהודי (כדעה א).

2. גוי מכר ליהודי ע"ז בגרוטאות – היא לא בטלה (כרבנן, לפי דעה ב).

דחייה – מדובר שמכר לו בטעות ולכן לא בטלה.

D. עוד פעולות שלא מבטלות:

משכן את הע"ז – כיוון שמתכוון לקבלה בחזרה.

לא מצילה ממפולת – כי חושב שיקח בהמשך.

נגנבה – כי חושב שאולי הגנב יעבוד אותה.

עזהבאותה והלך לחו"ל – כי אולי יום אחד יחזור (כמו שהאמוראים חשבו שיחזרו ולכן הפסלים לא התבטלו).

E. למה צריך את הדוגמא מיהושוע?

לרמז לדין אחר ביצירת ע"ז:

אם יהודי מראה שנוח לו בע"ז, אז אם גוי עבד חפץ של היהודי – אוסרה, אפילו שזה לא שלו, כי נעשה שליח שלו, כמו שהגוים אסרו את האשירות בא"י אפילו שהם של היהודים, כי היו כשליחיהם, כיוון שהיהודים הראו בחטא העגל שנוח להם בע"ז.

השיעור עבודה זרה נג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת הנערה תהילה רבקה בת רחל הי"ו בתוך שאר חולי ישראל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נא: משנה תחתונה – נב: משנה)

א. מותר להנות מנכסים של ע"ז

רישא – אך אסור לשלם להם, סיפא – אך כשהנכס משותף לאחר – מותר לשלם.

אביי (2 גרסאות):

1. להקל – לגבי הרישא לכמרים אסור, אך לאחרים מותר.

2. להחמיר – לגבי הסיפא – רק לשותף מותר, לא לכמרים.

ב. מתי הע"ז נאסרת

רי"ש – ביהודי – מיד, בגוי כשתעבד, ר"ע – ביהודי כשתעבד, של יהודי מיד.

המקורות:

[בכלי ע"ז של גוים – נאסרים לפי כולם רק כשיעבדו – “אבד תאבדון… אשר עבדו שם"]

A. ע"ז של גוי

רי"ש – כשיעבד, לומד היקש מכלי גוי (ור"ע אין היקש כי ה"את" מפסיק).

ר"ע – “פסילי אלוהיהם" – מיד כשנפסל (ורי"ש – לומד מכאן שגוי יכול לפסול (לבטל) את הע"ז, ור"ע לומד את שני הדברים מפסוק זה).

B. ע"ז של יהודי

רי"ש – 1. סברא (ששונה משל גוי, דחייה – אוי לא שונה). 2. פסוקים בהם החטא מיד אחרי העשייה (דחייה – אולי החטא מיידי אך איסור ההנאה רק מהשימוש). 3. “אשר יעשה… תועבת ה'” (ור"ע – רק כשיעבד זה תועבה).

ר"ע – “תועבת ה' ושם בסתר"- כשעובד את הע”ז (בדר"כ בסתר). (ורי"ש – משם לומד שצריך לגנוז את הע"ז של יהודי, ור"ע לומד זאת מההיקש למזבח, ורי"ש לומד מההיקש לגבי דיין לא הגון).

ג. 3 שאלות על ע"ז

A. שאלת רב המנונא–

גירסא א – לרי"ש – ממתי כלי ע"ז של יהודים נאסרים? (כלי גוים, וכן כלי יהודים לר"ע – מכשיעבדו).

דחייה – למה שאל על ריתוך כלי לע"ז ולא על כלי חדש?

גירסא ב – כלי שכבר היה אסור וטמא, ונשבר ורותך, האם גם כאן יש גזירה דרבנן שחוזר לטומאתו הישנה, כמו שגזרו בטומאות דאורייתא? תיקו.

B. היחס בין ביטול האיסור לביטול הטומאה דרבנן בע"ז

אם האיסור בטל (ע"ז, כלים) – הטומאה בטלה.

כשהאיסור לא בטל (בתקרובת) – האם הטומאה (דרבנן) בטלה? תיקו.

C. האם רבנן קנסו את הכלים של בית חוניו (לר"י – שזה לא ע"ז) שלא ישתמשו בהם במקדש? (כמו שקנסו על הכהנים).

ראיות:

1. אנשי חזקיהו "הכינו והקדישו" את הכלים שאחז השתמש בהם לע"ז (שם אין איסור תורה כיוון שמהתורה לא נאסרו כי שייכים להקדש).

רי"ס ב"ש – הכוונה שהשתמשו בכלים – מכאן שלא קנסו.

רבי – הכוונה שלא השתמשו – מכאן שקונסים גם על כלים.

2. בית חשמונאי גנזו את אבני המזבח – מכאן שקונסים (כרבי).

דחייה – שם זה לא קנס אלא איסור תורה – כי הגוים מוציאים את הכלים לחולין.

[וגנזו כי למזבח א"א להשתמש כי צריך שיהיהו ישרות ואסור להניף עליהם ברזל, ולהשתמש בחולין א"א כי זה לא מכובד].

השיעור עבודה זרה נב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת הנערה תהילה רבקה בת רחל הי"ו בתוך שאר חולי ישראל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נ: 8 שורות מלמטה – נא: במשנה השנייה)

א. החידוש של רב

A. יש שני מסלולים בע"ז: כדרכה וכעין עבודת פנים.

B. מחדש רב שניתן לשלב בין המסלולים – למשל בע"ז שמקשקשים בפניה במקל, אם שבר את המקל חייב מיתה (לקח את המקל מהמסלול של "כדרכה" ואת השבירה מהמסלול של "עבודת פנים" (=שחיטה)).

[אך אם זרק את המקל פטור, כי זריקת מקל שונה מאוד מזריקת דם (נוזל)].

C. הצעה שזאת מחלוקת תנאים – ב"שוחט" חגב לע"ז (שדרכה למשל בזריקת חגבים), ר"י מחייב (כרב) ורבנן פוטרים. דחייה – שם ר"י מחייב כי דומה לשחיטה במקדש (לחגב יש צוואר).

ב. מתי נחשב תקרובת

רב – בע"ז שדרכה בזריקת מקל, חייב מיתה, אך המקל לא תקרובת, כי זה לא כעין עבודת פנים.

(וזה שונה מזריקת הדם כי זה מוצק).

קושיות:

1. למה האבנים שנזרקות למרקוליס אסורות? תשובה – הן נאסרות כע"ז עצמה ולא כתקרובת.

[לדעה שמספיק ליצור את הע"ז כדי לאוסרו – זה מובן, לדעה שצריך שמישהו יעבוד את הע"ז – איך האבן נאסרת? 1. בזריקה של האבן הבאה. 2. רב אשי – באותה זריקה הוא גם מצרפה לע"ז וגם עובד אותה עצמה].

2. למה במשנה בע"ב אוסרים ענבים שנזרקו למרקוליס? (הרי לא דומה לזריקת הדם). תשובה – שם נבצרו לשם הע"ז וזה דומה לבצירת הביכורים (ר"ן).

ג. מקורות לשני המסלולים בע"ז

A. כדרכה – "איכה יעבדו הגוים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני".

B. שלא כדרכה –

רי"ח – “זובח לאלוהים יחרם, בלתי לה' לבדו" – דווקא בכעין עבודת פנים (ולכן בבעלת מום – פטור. אך רבא – דווקא מום שפוסל גם לגוים כמו מחוסרת איבר).

ר"א – חייב אפילו שאינו כדרכה (כמו שוחט למרקוליס) – “ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" – וכיוון של"כדרכה" יש פסוק, לומדים ל"שלא כדרכה" (ואמנם הפסוק תפוס לשחוטי חוץ שהוקדשו בזמן היתר הבמות, מהמילה עוד ניתן ללמוד לימוד נוסף).

ד. המשנה – מצא מעות כסות או כלים – מותרים

A. מותרים כיוון שזה לא כדרכה וגם לא כעבודת המקדש.

למה לא אוסרים מצד:

“שיקוציהם.. עץ ואבן וכסף וזהב אשר עמהם". דחייה – זה רק דברים שהם לנוי.

“איסור נוי (“כסף וזהב עליהם"). דחייה – כאן מונח בצורה שאינה לנוי.

B. תקרובת מאחורי הקלקלין (מחיצה) אינה אסורה כתקרובת (אך נוי כן), חוץ מבפעור ובמרקוליס (שם אין משמעות למחיצה).

השיעור עבודה זרה נא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

{enclose avoda_50.mp3}

(מט: תחילת פרק רביעי – נ: 8 שורות מלמטה)

(הקדמה – האבנים אסורות בהנאה – כע"ז, ואולי גם כתקרובת – ראה בהמשך בB)

א. אבנים שנמצאו ליד המרקוליס

כדי לאסור צריך:

הנחה מציאותית – שהם מהמרקוליס.

הנחה הלכתית – שלמרות שעכשיו כבר אינן על המרקוליס – אסורות (או – כי בכל ע"ז שנשברה עדיין ע"ז, או – דווקא כאן כיוון שזה טבעי שאבנים יפלו).

הדעות –

לפי כולם (רבנן ורי"ש) – אם ברור שהאבנים נזרקו למרקוליס – הן אסורות (כהנחה השנייה),

וכדי צריך לבדוק את המרחק – במישור זה תוך ד' אמות, אם יש בליטה – אז תוך אמה וחצי.

רי"ש מוסיף – אם יש 3 אבנים רחוקות, חוששים ל"מיני מרקוליס" ואסורות.

ב. ביטול אבני המרקוליס

A. גוי יכול לבטל ע"ז אך לא יכול לבטל תקרובת (הוקש למת).

B. יש מחלוקת האם האבנים הם רק ע"ז (ואז יכול לבטל) או גם תקרובת (ואז א"א לבטל).

C. רב יוסף בר אבא אמר על ברייתא שהביא רבה בר ירמיה (שאמרה שגוי יכול לבטל אבני מרקוליס) שהיא קשה ושלא ניתן לתרצה (כי לדעתו האבנים הם תקרובת), ורב ששת תירץ שזה לא קשה (כי האבנים אינם תקרובת).

ג. מלאכות בשמיטה ובחול המועד

[מובא בדרך אגב, כי גם כאן רב יוסף בר אבא אמר על ברייתא שהביא רבה בר ירמיה שהיא קשה ושלא ניתן לתרצה].

A. הברייתא:

1. התלעה וזיהום – בשביעית מותר, בחוה"מ אסור.

2. גיזום – בשניהם אסור

3. סיכה – בשניהם מותר.

B. נסיונות רבינא להבין את הקושי:

1. על השוני בין שביעית לחוה"מ (1). לא קשה – בשביעית אסור מלאכה (לאברויי), בחוה"מ – טירחא.

2. לגבי שביעית למה מותר לזהם ואסור לגזום (1-2). לא קשה – לאוקמי מותר, לאברויי אסור.

3-4. קשה על 1 ממשניות בשביעית שם אסור להתליע ולזהם אחרי ראש השנה. לא קשה – לאוקמי מותר, לאברויי אסור.

C. קושי אמיתי – לגבי חוה"מ – למה לזהם אסור ולסוך מותר?

השיעור עבודה זרה נ – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_49.mp3

Download

(מח: במשנה – מט: סוף הפרק)

א. הקדמה – המקורות שנראה (של ר' יוסי ורבנן):
a)    משנתנו: בקיץ אסור לזרוע ירקות תחת אשירה כי נהנה מהצל, בחורף – רבנן מתירים, ר' יוסי אוסר בגלל השלכת (נבייה).
b)    משנה (מג:) לגבי השמדת ע"ז: רבנן – אסור לפזר ברוח, ר' יוסי – מותר לפזר ברוח.
c)    משנה בערלה: ר' יוסי – אם נטע אגוז ערלה העץ שגדל ממנו מותר.
d)    שדה שנזדבלה בזבל ע"ז: ברייתא אחת מתירה וברייתא אחרת אוסרת.
הערה: בכל מקרה, איסור השימוש בדבר ש"נגרם" מע"ז הנו רק איסור דרבנן.

ב. מהלך הסוגיה:

משנתנו: בחורף רבנן מתירים, ר' יוסי אוסר בגלל השלכת (נבייה).
ולכאורה יש להסביר: רבנן – זה וזה גורם מותר, ר' יוסי – זה וזה גורם אסור.
קושייה על המשנה (a) מהמשנה בדף מג (b),
שגם שם זהו מקרה של זה וזה גורם, ורבנן אוסרים ור' יוסי מתיר!
תשובות:
1.     איפוך – נהפוך את השיטות אצלנו שיתצאימו למשנה במג:.
2.    לא נהפוך, ולפי כולם "זה וזה גורם – אסור", אלא שלכל דעה יש סיבה נקודתית:
ברוח ר' יוסי מתיר כי האבק הולך לאיבוד ולא באמת מזבל.
במשנתנו רבנן מתירים כי אמנם יש הנאה מהזיבול אבל יש נזק מהצל, וזה מתקזז.
3.    לא נהפוך, ואכן זו מחלוקת כמו במשנה במג: –
לרבנן אסור, לר' יוסי מותר.
ולמה במשנתנו זה הפוך?
רבנן (כמו בתשובה הקודמת) – כי ההנאה מתקזזת,
ר' יוסי – באמת מתיר, ורק אמר שאסור לשיטת רבנן שזה וזה גורם אסור.
ופוסק ר"י-שמואל: הלכה כר' יוסי שמותר.

ג. השלמה – למה הגמרא לא קיבלה את תשובה 2 (שלפי כולם אסור)?
כי קשה על זה מהמשנה בערלה, ששם ר' יוסי מתיר.
ואולי נאמר שבע"ז ר' יוסי מחמיר, בתחומים אחרים (כמו ערלה) מקל?
דחייה – לא ניתן לומר שלפי כולם זה וזה גורם אסור בע"ז,
שהרי בשדה שנזדבלה יש ברייתא שמותר גם בע"ז, אז ודאי שיש מישהו שסובר ש"זה וזה גורם מותר" גם בע"ז! (וזה מן הסתם ר' יוסי, היחיד שיש לנו לגביו מקור מפורש שזה וזה גורם מותר – באגוז ערלה).
ואולי נאמר שהמחלוקת בשדה שנזדבלה היא לא ר' יוסי ורבנן אלא רבנן (מותר) ור' אליעזר (אסור)?
    דחייה: לא מצאנו מחלוקת כזו. הנה שני הניסיונות והדחייה שלהם:
a.    משנה בערלה: שאור תרומה ושאור חולין נפלו לעיסת חולין והיא החמיצה (והתרומה קטנה מ1/100 ולכן רק תהפוך את העיסה לחולין אם היא אחראית להחמצה).
רבנן – בכל מקרה מותר, כי זה וזה גורם מותר.
ר"א – תלוי מי נפל קודם.
ואמר אביי – אם נפלו יחד, או אחד אחרי השני ולא הוציא את הראשון – אסור (זה וזה גורם – אסור). רק אם כבר הוציא את הראשון – אז ר"א הולך לפי השני, כי אז הוא באמת הגורם הבלעדי.    
דחייה – אפשר לא לפרש כאביי, ולומר שר"א תמיד הולך לפי השני, כי הוא נחשב הגורם הבלעדי, אבל אם נפלו יחד – אולי מותר (כלומר לפי כולם: זה וזה גורם מותר).
בכל מקרה, לא ניתן ללמוד מתרומה לע"ז.
b.    משנה בעמוד ב: נטל עצים מעץ אשירה והסיק תנור ואפה לחם:
רבנן – הלחם אסור, וגם בתערובת.
ר"א – הלחם אסור, אך ניתן להתיר על ידי "פדיון" (שישמיד כסף בשווי העץ האסור).
והרי גם התנור שותף, יוצא שזה וזה גורם אסור.
לפי זה בע"ז שניהם סורים שזה וזה גורם אסור.

(מט: במשנה הראשונה)

במשנה:
1.    קצץ עצי אשירה והסיק בהן תנור ואפה לחם – הלחם אסור.
2.    קצץ ענף וארג בעזרתו בד – הבד אסור.
התערבב הלחם/בד באחרים – כולם אסורים. אבל אומר ר"א יש פתרון – ישמיד כסף בשווי הסכום שנהנה, וכך כולם מותרים.
בגמרא:
1.    צריכא – כי במקרה השני יש יותר סברא לאסור, ובכ"ז רבנן אוסרים גם בראשון ור"T מתיר גם בשני.
2.    הלכה כר"א.
ויש מחלוקת אם גם בחבית של יין נסך שהתערבבה.

א. מספיק שיבטל משהו מהעץ.
ב. שייף ממנה לצרכו – ביטל, לצורכה – לא ביטל.
    ומה עם השיופים? מחלוקת אמוראים והמסקנה שבטלים.
ג. ע"ז שנשברה (ראה גם בדף מב.) –
    שמואל – מותרים (מניחים שהגוי ביטל), רב – אסור.
    הסברים:
1.    נחלקו בכל ע"ז שנשברה.
2.    באמת שניהם מחמירים, ושמואל רק מקל בשברי שברים.
3.    באמת שניהם מקלים, ורב רק מחמיר בע"ז של חוליות.

השיעור עבודה זרה מט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/avoda_48.mp3

Download

(מח. במשנה – מח: שליש תחתון)

חלק ב – דיני עצי אשירה
א. איסור הנאה מהצל של העץ
אסור להנות גם מהצל של הצל (צל רחוק), אך בכל מקרה – נהאה מהצל לא מטמאת.
ב. איסור הליכה תחת העץ, ואם הלך נטמא – (חוששים לתקרובת שנמצאת תחת העץ ומטמאת מדרבנן באוהל).
אם העץ מאהיל על דרך של הרבים, לא נטמא –
כשיש דרך אחרת – לכתחילה לא ילך בדרך עם האשירה,
כשאין דרך אחרת (באותו אורך) – ילך גם לכתחילה (ורב ששת הלך מהר).

השיעור עבודה זרה מח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.