הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים, מרת חנה בת רבי שמואל ע"ה

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ס: 1- עד סא: 1-)

א. הקדמה

התורה לא נתנה סימנים לעופות כמו בבהמות, אלא פשוט רשימה של 20 עופות טמאים (וכיון שב4 מהם כתוב למינה/ו – דורשים עוד 4):

ויקרא פרק יא (ובאופן דומה בדברים יד)

 (יג) וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה:

(יד) וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ:

(טו) אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ:

(טז) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:

(יז) וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף:

(יח) וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:

(יט) וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף:

במשנה – התורה לא נתנה סימנים, אבל חכמים נתנו 4 סימני טהרה (ולהפך לטומאה):

לאילו עופות יש אלו סימני טהרה?

נשר – 0

פרס ועזניה – 1

עורב – 2

כל השאר (20 עופות) – 3

תורים ובני יונה – 4

מה עם שאר העופות בעולם? האם צריכים את כל סימני הטהרה כדי להיות טהורים, או את כל סימני הטומאה כדי להיות טמאים? את כל זה נראה בגמרא. עד כאן ההקדמה.

ב. משנה וברייתא –

במשנה – התורה לא נתנה סימנים, אבל חכמים נתנו 4 סימני טהרה/טומאה.

שואלת הגמרא – הרי בברייתא למדו את 4 הסימנים מהנשר,

           תשובה – אכן למדו את הסימנים מהנשר, והמשנה רק התכוונה שזה לא נכתב במפורש.

משמע מכאן:

(סא. מתחת לאמצע)

ב. שואלת הגמרא:

הרי יש לנו שני מקרים קיצוניים: לנשר יש 4 סימני טומאה, לתור יש 4 סימני טהרה.

למה הברייתות למדו דווקא מנשר שצריך 4 סימני טומאה כדי לטמא (ואז מי שבאמצע – טהור),

אולי נלמד מתור שצריך 4 סימני טהרה כדי לטהר, ומי שבאמצע – טמא?

תשובה:

הרי התורה כתבה 23 מקרי ביניים. אם לומדים מנשר, מובן למה הם נכתבו – כי הם יוצאי דופן.

אבל אם לומדים מתור – אז ברור שמקרי הביניים והנשר טמאים, אז למה הם נכתבו?

(דילוג לסא: 2-)

שאלה – אז אם לומדים מנשר שכל השאר טהורים, למה התורה כתבה שתורים ובני יונה טהורים?

תשובה – היא לא. היא רק כתבה שהם טהורים להקרבה, ואילו שאר העופות לא.

(חזרה לקטע הארוך שדילגנו – סא. באמצע (קצת פישטנו אותו, עכשיו נרחיב))

ג. תהליך הלימוד ושני כתובים הבאין כאחד

שוב: הגמרא שאלה למה לא ללמוד מתורים, וענתה כי אז למה כל מקרי הביניים נכתבו.

בגמרא זה נכתב בשלבים:

שנכתוב את תור, ונלמד מהם שמי שאין לו 4 סימני טהרה הוא טמא?

כי אז למה נכתבו כל ה20 שיש להם 3 סימני טהרה?

אז שנכתוב אותם ונלמד מהם ש3 סימני טהרה זה לא מספיק?

כי אז למה נכתב העורב שיש לו רק 2 סימני טהרה?

אז שנכתוב את העורב, ונלמד ממנו ש2 סימני טהרה זה לא מספיק?

כי אז למה נכתבו הפרס והעזניה שסימן טהרה 1 זה לא מספיק.

אז שנכתוב את הפרס והעזניה ונלמד שסימן 1 זה לא מספיק?

כי אז למה נכתב הנשר?

אפשר לסכם את כל זה בקצרה: אם נלמד מתורים, למה נכתבו כל הטמאים?

(סא: שליש עליון)

בשלב הביניים הצענו לכתוב את פרס ועוזניה וללמוד שסימן 1 לא מפסיק.

על זה שואלת הגמרא – איך נלמד, הרי שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדים?

תשובה – אין להם את אותו סימן טהרה, לכן מלמדים.

שאלה – עדיין יש כאן שני כתובים, כי הרי מה20 עופות אמנם לא למדנו ש3 סימני טהרה לא מספיקים (כי אז למה נכתבו העורב וכו'), אבל בשלב הזה כן ניתן ללמוד שסימן טהרה 1 לא מספיק (כי הגמרא עוד לא ענתה: שאז למה נכתב נשר), ואם כן אפשר ה20 עופות והפרס/עזניה הם שני כתובים, ואיך מלמדים? (וכאן מן הסתם מתוך ה20 יש לפחות אחד עם אותו סימן טהרה של הפרס/עזניה!)

תשובה – כנ"ל – אין להם את אותו סימן.

כלומר: לכל ה20 יש את אותם 3 סימנים, וכן לפרס או עזניה, ולשני (עזניה/פרס) יש את הסימן ה4, לכן מלמדים.

בכל אופן, כל זה רק בהוו"ה, לפני שאמרנו שגם מזה א"א ללמוד כי אז למה נכתב הנשר.

ד. הערת סיום

תוספות (סא. ד"ה מה) – הסימנים נועדו לאפשר לבדוק האם עופות שלא הוזכרו ברשימה טמאים או טהורים (וכן משמע לאורך הסוגיה).

ברש"י לעומת זאת (סא. נשר) עולה שהרשימה סגורה, והסימנים מאפשרים לברר האם העוף שאני רוצה לאכול הוא מהרשימה או לא (ואמנם יש רק 24 מינים, אבל כל מין כולל עוד עופות הדומים לו, כך שיש מקום ךדון בכל עוף האם הוא מה24).

השיעור חולין דף סא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים, מרת חנה בת רבי שמואל ע"ה

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ס. שליש תחתון – ס: 1-)

(ס. 6-)

(וניחם אתה בארבעה דברים: א. תהיה גם ביום. ב. בה ימנו את החודשים והשנים. ג. צדיקים יקרא 'קטן' על שמה. 4. "הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח).

מאמרים מוסגרים על הדשאים:

(ס: חצי)

א. רב חנן בר רבא:

ורב חסדא לרב תחליפא – תרשום את המילים בספרך ותפרשם.

ב. עוד מילה למילון

אגב רב תחליפא: "חמשת סרני פלשתים… והעוים" – והרי העוים הם 6?

ר' יונתן – הפסוק החשיב רק את הארנקי שבהם (החשובים).

ושוב רב חסדא לרב תחליפא – תרשום את המילה ארנקי כנ"ל.

ג. העוים

ר' יונתן – פלשתים, אך לא חשובים.

רב – מתימן, והברייתא מבארת למה נקראו עוים.

ר"ל – פלשתים: דברים ב, כג: הכפתורים השמידו את העוים.

למה צריך את הפסוק הזה, לכאורה מיותר וניתן לשורפו!

אלא הן הן גופי תורה: לעם ישראל היה אסור לכבוש את הפלשתים (ברית אברהם ואבימלך), אבל הכפתורים כבשום (את העוים) ועם ישראח כבש מהכפתורים.

ד. עוד פסוקים שר"ל אומר שלכאורה מיותרים אך הם לא:

נזכר כי כך עמ"י יכלו לכבוש את השטח (כח במואב אסור להם להילחם).

ללמד שהגויים אהבו את הרי ישראל וקראו לערים שלהם על שמם.

כדי שלא רק עם ישראל ירגישו שהם גולים.

השיעור חולין דף ס – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(נח: במשנה – ס. שליש תחתון)

א. משנה: בהמה חולה היא כשרה (כמו "מסוכנת").

כי טריפה זה רק כשיש בעיה פיזית באיבר, אבל אם אין – כשרה, גם אם ברור שתמות.

לכן: אחוזת דם, מעושנת, מצוננת, אכלה רעל חיות כמו הרדופני – כשרה.

אבל: אם אכלה משהו שרעיל גם לבני אדם, אמנם לא טריפה, אבל אסור לאוכלה משום סכנה.

ב. גמרא: שתי סתירות ותירוצים:

(נט. 1+)

ג. סכנות של מאכלים שונים

אכילת חלתית – נפשט עורו,

(נט. משנה)

בתורה:

א. בברייתא:

קושיות:

אלא כוונת הבברייתא לא לתת סימן אלא לתת שיטה (עונה בעיקר על הקושיא השנייה):

למשל אדם שנמצא במדבר ומצא בהמה, אם אין אפשרות או זמן לבדוק אם מעלה גרה, בודק אם אין שיניים.

אך יש יוצא דופן: לבן גמל אין שיניים והוא מעלה גרה – אך טמא.

וכך אמר רב חסדא.

ב. עוד מימרות דומות של רב חסדא:

ולכן אם הולך במדבר, מספיק שיבדוק את הרגליים.

           אך יש יוצא דופן: ערוד.

(נט. 1-)

א. ברייתא: חכמים: קרניים + טלפים

ר' דוסא – קרניים (טלפים לא מספיק).

ב. ביאור קרניים – שלושה שלבים (נפרש לפי הרמב"ן והרשב"א, לא לפי רש"י):

והרי לעז יש קרניים והיא בהמה?

צודק, צריך כרוכות חרוקות (=שכבות כן מהודקות), ולכן השור לא חיה כי הם לא מהודקות.

יוצא שצריך 2 דברים כדי להיות חיה:

כרוכות חרוקות (שכבות מהודקות) + הדורות (עגולות).

שור לא חיה כי כרוכות אך לא חרוקות.

עז לא חיה – כי כרוכות חרוקות, אך לא הדורות.

מה עם עז כרכוז? (הקרניים כרוכות חרוקות והדורות, אבל נחרוקות לא בלועות זה בזה ("מבלע חירקייהו", האם זה מונע ממנה להיות חיה?)

           מחלוקת:

           רב אחאי – בהמה (צריך "מבלע חירקייהו" כדי להיות חיה)

           רב שמואל בן ר' אבהו – חיה (לא צריך מבלע חירקייהו), וכן הלכה.

ג. המשך הברייתא – "קרש" יש לו קרן אחת, והיא חיה וחלבה מותר.

           רב יהודה – זהו הצבי מבית עילאי (מהיער העליון).

ואגב, טיגריס הוא האריה מבית עילאי.

           (ומדובר בחיות ענק: אורך הצבי 16 אמה, רוחב פני האריה 9 אמות).

(נט: שליש תחתון, אגב הזכרת אריה דבי עילאי)

א. ר' יהושע ב"ח מדמה את ה' לאריה דבי עילאי, והקיסר רוצה לראות את האריה אך מתחרט מרוב פחד.

ב. רוצה לראות את ה', ר' יהושע ממשיל לו על ידי שלא יכול אפילו להסתכל בשמש.

ג. הקיסר רוצה לעשות לה' סעודה.

ד. בת הקיסר רוצה שה' יכין לה פלך.

השיעור חולין דף נט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים, מרת חנה בת רבי שמואל ע"ה

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נז: 8 שורות מלמטה – נח: במשנה)

א. סימן ל(אינה) טריפה (בספק טריפה)

רב הונא – 12 חודש.

מיתיבי – סימן ל(אינה) טריפה –

ב. ביצי טריפה

A. אמימר –

איתיביה –

גירסא 2 (נח. אמצע)

איתיביה – מהברייתא הנ"ל שיש לטריפה ביצים (b),

B. ביאור הרישא בברייתא

ולד של בהמת טריפה, ר"א – לא יקרב, ר' יהושע – יקרב,

הסבר המחלוקת –

לגירסא ב

C. למה לא נחלקו בחולין?

אך לאור שני ההסברים של אמימר, קשה – למה נחלקו דווקא בקדשים?

אגב ה12 חודש

(נח: 11+)

B. הגבלות:

ה. ניטלה הנוצה

השיעור חולין דף נח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת רות שמואלי ז"ל אשת חיל שהיתה מאירה פנים תמיד ולכל אחד. שיום ו' תמוז הוא יום השנה לפטירתה.

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נו:  במשנה – נז: 8 שורות מלמטה)

המשנה –

א. זפק

ב. יצאו בני מעיה – כשירה

ג. נשברו רגליה – כשירה (נז. 2+)

ד.  שמוטת ירך וגף בעוף (נז.5+)

B. שמוטת ירך

b. נפקא מינה לצומת הגידים

c. רבי אבא ור' זירא (נז. 4-)

d. ועוד דעות (נז: שליש עליון)

הסבר לחזקיה (שאין) –

(נז: 5- לפני הרחבות)

A. פקפוקים על סימני הטריפה מניסויים מדעיים

B. עוד ניסויים – של ר"ש בן חלפתא (עסקן בדברים)

נספח

הסימון hd מצביע לשקי האוויר שנמצאים בתוך הזרועות, ושתלישתם יכולה לפגוע גם בריאות עצמן (lung).

בדיקת צומת הגידים (מוטמע מאתר אוצר-סטוק) –

השיעור חולין דף נז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת רות שמואלי ז"ל אשת חיל שהיתה מאירה פנים תמיד ולכל אחד. שיום ו' תמוז הוא יום השנה לפטירתה.

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נו. במשנה – נו: במשנה)

המשנה

חלק א – נקב בקרום המוח

א. האם אפשר לבדוק?

ב. עוף של מים (שורה אחרונה בצרות)

כאמור, את כל החומרות תירצו שמדובר בעוף של מים.

ג. בדיקות נוספות

(נו: 2+)

חלק ב – נפלה לאש

א. שיעור הירוק – כלשהו (רי"ח).

[מי אמר זאת:

ד. בישול

(נב: 4- לפני המשנה)

חלק ג – חשש לריסוק איברים

השיעור חולין דף נו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת רות שמואלי ז"ל אשת חיל שהיתה מאירה פנים תמיד ולכל אחד. שיום ו' תמוז הוא יום השנה לפטירתה.

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

השיעור הוכן על ידי הרב דובי שחור

(נד: 9- עד נו. במשנה)

כאמור במשנה – אם נחסר הקנה עד כאיסר האיטלקי – כשרה

מה אם נחסרה בדיוק כמטבע האיטלקי?

ר"נ – נחשב כמו יותר וטריפה.

כלומר "עד" זה "עד ולא עד בכלל"

קושיות:

תשובה – גם שם זה "ולא עד בכלל".

אם המקורי היה עד לוג – השברים צריכים לקבל שמן כדי לסוך אצבע רטנה של תינוק בן יומו.

אם היה מלוג ועד סאה – השברים צריכים להחזיק רביעית נוזל

אם ההיה מסאה ועד סאתיים –  השבר צריך להחזיק לפחות חצי לוג.

וגם שם מדייקת הגמרא שהכוונה "עד ועד בכלל"

תשובות:

דחייה – יש ברייתא מפורשת שאומרת שזה כן עד ועד בכלל ("לוג – כלמטה").

ולכן מצד אחד בשברים – זה עד ועד בכלל –

ומצד שני בקנה שנחסר זה "עד ולא עד בכלל" – כי מחמירים ומטריפים גם באיסר מדויק ולא רק בגדול מאיסר.

וראיה לדבר שתמיד מחמירים – במקרה של חבל המיטה:

יוצא דופן שבו לא מחמירים – כתם שנמצא בבגדה של אישה – אם זבה פחות מגודל גריס טהור (תולים שהגיע ממקום אחר).

ושם אם זה בדיוק גריס הקלו,

(נה. באמצע)

א. טריפה טחול

מדייק רב עוירא – רבא – דווקא אם הטחול איננו – כשרה,

קושיא ממשנה בדף סח. –

באופן כללי האיבר מותר (אינו אבר מן החי).

ונדייק – לאכול את הטחול אסור,

תירוצים:

אז למה המשנה שם דיברה על העובר ואל על האימא?

ב. בעיות בכליות

במשנה – ניטלו הכליות – כשרה.

בארץ ישראל הגבילו את הדין הזה – רק אם החולי הגיע לאמצע הכליה (לחריץ).

רבי נחוניא  –

הגבלות –

(נה: 7+)

מקשה רב תנחומא –

הראיה – אם הרגל חתוכה בחלק העליון של הרגל, היא נחשבת לטריפה ותמות באופן ודאי תוך זמן קצר,

בהמה דקה – רק אם הצטמקה לפחות מפול – טריפה.

(נה: רבע)

ב. ניטל הלחי התחתון – כשרה

מגביל רבי זירא – רק אם יכולה להמשיך לאכול, אפילו על ידי שאדם מכניס לה את האוכל לגרון.

ג. הרחם ("אם")

במשנה – ניטל הרחם כולו – כשרה.

בברייתא – לרחם יש כמה שמות בתנאים (

במשנתנו – אם,

(נה: רבע)

חרותה = בהמה שהריאות שלה הצטמקו כתוצאה מבהלה קיצונית.

א. הדין במשנה –

בהלה בידי שמים (ברקים ורעמים) – כשרה,

ב. מה לגבי בהלה בידי בעל חי אחר? – בברייתא מובא רשב"א

תשובה – ברייתא שבא להחמיר.

ג. מעשה שקרה לרבא בר בר חנה, שהלך במדבר, ומצא אילים עם ריאות שהצטמקו,

אם הריאות חוזרות למצב הרגיל  – סימן שהבהלה בידי שמיים – וכשרות

(נה: אחרי האמצע)

א. ת"ר: רבי מאיר – כשרה, חכמים – טריפה.

ואומר רשב"א שר"מ חזר בו

והגמרא מתלבטת  –

ורנבי"צ מכריע שאכן חזר בו.

ב. כאמור – גלודה שנשאר בה סלע כשרה.

ומסתפקת הגמרא – האם שיעור הסלע צריך להיות לאורך כל השדרה או שמספיק פס דק לאורך כל השדרה שכולו מצטרף לגודל של סלע?

ופושטת הגמרא שצריך רוחב סלע לאורך כל השדרה כולה.

תיקו.

אך יש דעות שעור (בשיעור סלע) בכל מקום בגוף יכול לעזור –

רב – בכל מקום, חוץ מהעור בתחתית הרגל והפרסות (עור בית הפרסות).

רי"ח מקל אפילו יותר – אפילו עור בית הרפסות מספיק כדי להכשיר.

ומקשה רב אסי ממשנה – עור בית הפרסות נחשב בשר ולא עור (בהקשר של טומאה וטהרה)

עונה רי"ח – אותה משנה היא כדעת יחיד, ולא נפסקה להלכה.

הראיה  – מברייתא שמלמדת הלכות פיגול ומוזכר בה דעת יחיד של אליעזר בן יהודה איש עיבלים שאמר משמו של רבי יעקב שאמר זאת (לגבי פיגול), ומכאן שזו רק דעתו.

השיעור חולין דף נה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת רות שמואלי ז"ל אשת חיל שהיתה מאירה פנים תמיד ולכל אחד. שיום ו' תמוז הוא יום השנה לפטירתה.

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

השיעור הוכן על ידי הרב דובי שחור

(נג: 6- עד נד: 9-)

א. סימני הדריסה

ר"נ – אדמימות באיזור הבטן של הבהמה –

אם האדמימות מול איזור בני המעיים – טריפה.

אם נדקרה ע"י קוץ ויש נקב – נטריף אם הקוץ חדר לחלל הגוף

שיעור הפגיעה –

רב פפי –

בנקבים –

נקב בוושט – מספיק נקב קטן ביותר.

בדריסה – בקנה ובשווט השיעור אפילו במשהו, כי גם בנקב קטן הארס נכנס ומתפשט לגודל איסר.

(נד. 4+)

ב. איך בודקים את הדרוסה

הדעות –

רב יצחק בר שמואל בר מרתא – בודקים כנגד בני המעיים (כשמואל מאתמול)

ר"נ דורש יותר – מהגולגולת עד הירך.

עוד דעות

רב חייא עלה לארץ ומצא את רי"ח ור"ל שפסקו שמספיק כנגד בני המעיים,

ר"ל שאל מי זה רב (כי רב ירד לבבל הרבה לפני כן),

מה היתה הקולא של רב – אם לאחר השחיטה הקנה שמוט ואינו מחובר ללחי, ולא ברור מה קרה קודם – ההשמטה או השחיטה,

אך הגביל ר"נ – מקלים רק אם בזמן השחיטה השוחט לא אחז בקנה ובוושט,

ורי"ח חולק על הקולא של רב – כדי להכשיר את הבהמה יש לבצע בדיקה נוספת: חותכים את הקנה במקום אחר ומשווים בין החתכים

אם החתכים דומים – טריפה.

אם הם שונים – כשירה (כי חיתוך כשהקנה מתוח ומחובר שונה מחיתוך כאשר הקנה שמוט ולא מתוח).

(נד: באמצע)

ג. ג

במשנה – "זה הכלל – כל שאין כמוה חיה טריפה",

מה "זה הכלל" בא לרבות?

"שב שמעתתא" – 7 שמועות על טריפות (שהוזכרו בדף מב)

וכיוון שכבר הזכרנו טריפות נוספות שאינן מפורשות במשנה,

האם זה טריפה?

ר"י ב"ב – לא, כי לא מוסיפים על הטריפות שמנו חכמים.

וענה רבי אבא כנ"ל – לא מוסיפים על הטריפות שמנו חכמים.

שואלת הגמרא – והרי אנחנו רואים שאותם בהמות מתות תוך זמן קצר?

תשובה – קבלה בידינו שניתן להצילן על ידי תרופות.

(נד. במשנה למטה)

המשנה – "ואלו כשרות" (כהנגדה למשנה הראשונה (מב.) "אלו טרפות") –

הרשימה:

א. ניקב הקנה או נסדק לאורכו או כשנחסרה לרשב"ג פחות מאיסר [בגמ' והוא כדינר קורדינאה או פשיטא קטן או סלע]

כשהטחול ניטל [ובגמ' (נה.) כשניקב טרף[

ח. חרותה [בברייתא צמקה הריאה ונתקשתה כחריות] בידי שמים [בברייתא בידי אדם טריפה ולר"ש ב"א – אף בידי כל בריה[

גמרא –

א. מה הדין של מכות שלא הוזכרו לא ברשימת הטרפות ולא בכשרות?

רי"ח – מדייק מהמשנה הראשונה, והן כשרות

ר"ל – מדייק מהמשנה שלנו, והן טרפות

על איזה מקרה חלקו – המקרה של רב מתנא על ראש עצם הירך שיצא ממקומו בבהמה:

ולענייננו –

(כי כל מה שלא הוזכר במשנה הראשונה כשר,

ר"ל – טריפה,

(כי לא הוזכר במשנה השנייה של הכשרות.

(נד: 12+)

ומסביר זעירי – ששיעור זה דומה לדינר קורדינאי,

השיעור חולין דף נד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת רות שמואלי ז"ל אשת חיל שהיתה מאירה פנים תמיד ולכל אחד. שיום ו' תמוז הוא יום השנה לפטירתה.

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

השיעור הוכן על ידי הרב דובי שחור

תמלול השיעור:

שלום לכולם, אנחנו לומדים את דף נג במסכת חולין, באתר sinay.org.il אנחנו מתחילים בדף נב עמוד ב' בשורה האחרונה ונלמד עד 6 שורות בתחתית עמוד ב'. השיעור יהיה 15 דקות.

בעלי החיים שעליהם נדבר הם: חתול, חולדה, עוף דורס, שועל וכלב.

במשנה כתוב שלעופות נץ וגס יש דיני דריסה. לנץ בעופות קטנים ולגס גם בעוות גדולים. הגמרא מסתפקת מה דינם של שאר העופות הדורסים האם הם מטריפים בדריסה שלהם או לא?

ונעבור לשועל ולכלב.

אז נסכם את השלב בראשון בחלק הזה

בשלב השני ננסה להבין כמה כללים בדריסה עצמה.

ספק דרוסה הכוונה – מה קורה כאשר אני לא בטוח אם בעל החיים דרוס לפי הכללים או לא. האם להטריף אותו או לא?

כדי להמחיש את מחלוקת רב ושמואל, האם ספק דרוסה כשירה או טריפה, מביאה הגמרא שלושה מקרים:

אביי מגביל בשלוש הגבלות את ההיתר של רב:

הגבלה נוספת להיתר של רב אומר אביי: כל ההיתר הוא כשמצאנו בגב השור ציפורן לחה, שברך כלל לא נושרת מהיד. אבל אם הציפורן הייתה יבשה, קורה לפעמים שכזו ציפורן נושרת ואז כבר לא נתיר את השור.

המקרה השלישי מופיע בשליש העליון של עמוד ב' מעל תוספות ד"ה דרוסה.

הגמרא פוסקת להלכה את דיני ספק דרוסה, אמימר פוסק כשמואל, שחוששים לספק דרוסה. והסיבה שלא מקלים כשיטת רב, היא או שאמימר אינו סובר כרב ומחמיר כשמואל, או לפי גירסא שניה, סובר אמימר שרב חזר בו והודה לשמואל שחוששים לספק דרוסה, והראיה ממעשה שקרה.

נסכם את החלק הזה:

ועכשיו נעבור לחלק השלישי והאחרון שבו נלמד איך לזהות דריסה בבעל חיים.

לסיום, מביאה הגמרא מעשה שממחיש את ההלכה הזו. סיפר רב אשי, שכאשר למד בבית מדרשו של רב כהנא, הביאו לפניהם ריאה שכאשר היו מושיבים אותה היא הייתה שלימה, אבל כאשר הרימו אותה היא הייתה מתפרקת, ונפלו ממנה חתיכות, בגלל הריקבון. ועל פי ההלכה שהזכרנו, הטרפנו את אותה בהמה.

בחלק השלישי ראינו מחלוקת עד כמה צריך לבדוק בהמה אחרי דריסה.

השיעור חולין דף נג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת רות שמואלי ז"ל אשת חיל שהיתה מאירה פנים תמיד ולכל אחד. שיום ו' תמוז הוא יום השנה לפטירתה.

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נב. באמצע – נב: באמצע)

א. רוב צלעות – בבהמה 13 זוגות צלעות (=26), אך אומר רי"ח שאנו מחשיבים רק את הגדולות עם מח – 11 זוגות (22). אם נשברו רוב מתוכם (12) – טריפה.

א. צריך רוב:  רי"ח – שני צדדים (12), עולא (מחמיר) – צד אחד (6).

ב. רב – נעקרה צלע וחוליה – טריפה. (בהמשך נעמיד שהכוונה לחצי חוליה).

ג. שאלו רב כהנא ורב אסי את רב – נעקרו 2 צלעות מקבילות ללא החוליה?

שאלות:

[ולמה שאלו על 2 ולא 1?

ד. שמואל – (נב. 2-) נעקרה צלע מעיקרה (ר"ת – עם חלק מהחוליה) – טריפה (כדעת רב).

[הערות: (נב: 7+)

ב. אגב, בירור עוד שתי טריפות ששמואל הזכיר:

השיעור חולין דף נב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.