הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

שבועות דף לג, גמרא הדף היומי


Listen Later

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_032.mp3

Download

דף לג

(לג. במשנה עד לד. 12+)

המשך שבועת העדות –
חלק א – הרישא של המשנה – כשיש כמה תביעות

המקרים:

כמה סוגי חיובים – תעידו לי על פקדון, תשומת יד, גזל ואבידה שיש לי אצל פלוני

כמה חומרים – תעידו לי שיש לי פקדון אצל פלוני של חיטין, שעורין וכוסמין

הדין:

אמרו "שבועה שאין אנו יודעים שיש לך ביד פלוני" – חייבים אחד

אמרו "שבועה שאין אנו יודעים שיש לך פקדון ותשומת יד וכו'" – חייבים על כל אחד.

 

חלק ב – תביעות על תשלומים יוצאי דופן וקנסות –

א. במשנה – תעידו לי על:

  1. חצי נזק
  2. מקרים עם קנס – כפל וארבעה וחמישה, שאנס או פיתה פלוני את בתי (50 שקלים)
  3. מקרים שבהם החידוש שאין "קים ליה" ולכן יש חיוב ממון
    • שהכני בני (מדובר במכה שלא עשתה חבורה, לכן אין לו עונש מיתה)
    • שחבל בי חברי או הדליק את גדישי ביו"כ (ביו"כ זה כרת ולא מיתת בי"ד, ואין "קים ליה")
    •  

      א. גמרא –  האם יש חיוב שבועת העדות על קנס?

      שהרי גם אם יעידו – אולי הנתבע יספיק להודות קודם וייפטר, כך שבזה שלא העידו לא פגעו בתובע[1]

      השאלה רק לפי רבנן, אך לר"א בר"ש יש שתי סיבות לומר שחייב:

      1. בדין מודה בקנס: ר"א בר"ש שאומר שאם הודה בקנס, ואחר כך באו עדים – חייב, כך שבכל מקרה העדות היתה עוזרת – וחייב.
      2. בדין שבועת העדות: ר"א בר"ש שראינו אתמול – שגם עדות בדבר הגורם לממון (שלא בטוח שהעדות היתה עוזרת) – מחייבת קרבן – גם כאן ודאי חייב.
      3. אלא השאלה רק לפי רבנן, שגורם לממון לא מחייב שבועה, והשאלה האם כאן זה נחשב ממון או רק גורם לממון?

        (לג. רבע תחתון)

        ראיות:

        1. במשנה יש מקרים של קנס וחייב!
        2. דחייה – בכל המקרים יש (גם) ממון:

          חצי נזק –

          או שהכוונה לחצי נזק של שור תם, ולפי הדעה שזה ממון ולא קנס

          או שהכוונה לחצי נזק צרורות – שלהלכה זה ממון

          כפל ודו"ה – הכפל והדו"ה קנס, אבל הקרן זה ממון ומחייב אותו קרבן.

          אנס או פיתת את בתי – יש בושת ופגם שזה ממון.

          אם הכל ממון – מה החידוש שחייב קרבן?

          שחצי נזק צרורות זה ממון ולא קנס (ושאר המקרים הוזכרו בדרך אגב)

          ולאפוקי מר' נחוניא בן הקנה שאמר שגם בכרת יש קים ליה.

          (לג. 1-)

          1. ת"ש מברייתא – שבעדות על מוציא שם רע (קנס – מאה שקלים)– חייב קרבן.
          2. דחייה – אולי הברייתא כר"א בר"ש שכאמור לדעתו (שהעדים יכולים לחייב גם אחרי שהודה) – חייב.

            (והגמרא מסבירה איך זה יסתדר עם המשפט הבא בברייתא שם).

            (לג: במשנה)

            חלק ג – מקרים בהם פטור משבועת העדות

            המשנה –

            1. צריך דווקא עדות על תביעה ממונית – ולכן בעדות שהוא כהן כשר – פטורים (אפילו שיש לזה השלכה ממונית (תרומות ומעשרות).
            2. שאיש פלוני כהן – גם פטור כמובן.
            3. מקרים של "קים ליה" – שאנס פלוני את בתו, שחבל בי בני, שחבל בי חברי בשבת (סקילה, בניגוד ליום כיפור שזה כרת).
            4.  

              א. שצריך שהתובע עצמו יבקש שיעידו (משנה לה.)

              במקרה השני "שאיש פלוני כהן" – למה הביאו דוגמה של כהן, והרי גם בממון יהיה פטור כי זה לא התובע ביקש?

              תשובה – כאן מדובר שתובע נתן לו הרשאה (יפוי כח), ואז בממון כן יהיו חייבים קרבן.

              (הגבלה – זה מועיל רק לפני שהנתבע כבר כפר).

               

              ב. מניין ששבועת העדות זה דווקא בתביעת ממון

              1. ר"אגז"ש משבועת הפקדון שהיא בממון – שבשניהם יש "אואין" –
              2. שבועת העדות – "וְנֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם־לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ" (ויקרא ה, א)

                שבועת הפקדון – "וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ־בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת־עֲמִיתוֹ. אוֹ־מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ…" (שם פסוקים כב-כג).

                ולמה לא לומדים מרוצח וסוטה, למרות שגם בהם יש אואין?

                רוצח – במדבר לה, כ-כא – "וְאִם־בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ אוֹ־הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת. אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת…"

                סוטה – במדבר ה, יד – "וְעָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ־עָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה.

                תשובה – כי שבועת הפקדון דומה יותר – יש בה גם שבועה (בניגוד לרוצח) ואין כהן שמשביע (בניגוד לסוטה).

                1. ר"ע – כתוב בקרבן עולה ויורד (הקרבן של שבועת העדות) – "וְהָיָה כִי־יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ" (ויקרא ה, ה) –
                2. מֵאֵלֶּה – יש שהוא חייב (תביעת ממון) ויש שפטור (כשזה לא תביעת ממון).

                  1. רי"ס הגלילי – מהפסוק של שבועת העדות – ויקרא ה, א – "וְנֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם־לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ" –
                  2. מדובר בדבר שניתן להעיד עליו גם מראייה לבד וגם מהודאה לבד, וזה דבר שקורה רק בממון:

                    ראייה בלי ידיעה – ראובן תבע את שמעון שנתן לו כסף,

                    ושמעון טען שראובן מעולם לא נתן לו,
                    ואז באו עדים שראו שנתן לו ולא ידעו לומר אם זה הלוואה או מתנה וכד' –
                    שמעון חייב לשלם (הוחזק כפרן).
                    ידיעה בלא ראייה – שהעדים מעידים שהלווה הודה שקיבל, בלי שראו.

                    1. ר"ש – לומד משבועת הפקדון (בדומה לר"א)
                    2. איך לומד –

                      1. בניין אב,
                      2. קל וחומר
                      3. שבשבועת הפקדון מחמירים יותר

                        החומרות:

                        גם נשים ופסולי עדות,

                        ואם השביעו כמה פעמים בפני בי"ד חייב על כל אחד ואחד (ואילו בשבועת העדות רק אחד)
                        (ולפי רבנן – בשבועת הפקדון חייב גם מחוץ לבי"ד ובשבועת העדות רק בפני בי"ד)

                        ובכ"ז שם זה מצומצם לממון,

                        אז קל וחומר שבשבועת העדות זה מצומצם לממון.

                        אך דוחה ר"ש את עצמו – גם לשבועת העדות יש חומרות[2]

                        מושבע מפי אחרים: בשבועת העדות – חייב, בשבועת הפקדון – פטור

                        במזיד: בשבועת העדות – חייב בשוגג ומזיד, בשבועת הפקדון – דווקא בשוגג

                        1. גזירה שווה (אבל אחרת משל ר"א) –
                        2. בשבועת העדות – "וְנֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד…" (ויקרא ה, א)

                          בשבועת הפקדון – " נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה'…" (שם פסוק כא)
                          [1] כך משמע ברמב"ם (שבועות ט, ד) – וְכֵן הַמַּשְׁבִּיעַ עֵדֵי קְנָס וְכָפְרוּ פְּטוּרִין מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת. מִפְּנֵי שֶׁאִם קָדַם הַנִּתְבָּע וְהוֹדָה בִּקְנָס יִפָּטֵר מִלְּשַׁלֵּם וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּאוּ הָעֵדִים אַחַר כֵּן וְהֵעִידוּ. נִמְצְאוּ הָעֵדִים לֹא חִיְּבוּ זֶה בְּעֵדוּתָן לְבַדָּהּ אֶלָּא עֵדוּתָן עִם כְּפִירַת הַנִּתְבָּע הִיא הַמְחַיֶּבֶת אוֹתָן וְהוֹאִיל וְאִם הוֹדָה לֹא תּוֹעִיל עֵדוּתָן אִם כָּפְרוּ בָּהּ וְנִשְׁבְּעוּ פְּטוּרִין.
                          אולם ברש"י משמע שזה כי זה לא מוגדר "ממון".

                          [2] (שתיהן בניגוד למשנה בדף לו:, מחר נראה שר"ש עצמו גם יחזור בו חלקית)

                          השיעור שבועות דף לג, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                          ...more
                          View all episodesView all episodes
                          Download on the App Store

                          הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמראBy אורי בריליאנט