לעילוי נשמת שלמה בן אליהו ז"ל

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(לה. במשנה – לה: 9-)

(נראה את הדינים במשנה עם ההרחבות של הגמרא)

(הפסוק – "וְנֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם־לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ" (ויקרא ה, א))

מקור – "וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע" – שכששמע את השבועה הוא כבר היה עד (ראה את ההלוואה לפני השבועה).

אבל נשים או עדים פסולים, או שיכולים להעיד רק עד מפי עד – פטורים.

            מקור – "אִם־לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ" – בראויים להגדה.

            אם לו (לתובע) לא יגיד – ונשא עוונו

(לה. משנה למטה)

(ואם עשה בלשון הפוכה – אם תעיד לי ה' לא יכה אותך או יברך אותך –

ר"מ – גם חייב (מכלל הן אתה שומע לאו),

אבל "משבעני עליכם בשמיים ובארץ" – לא נחשב.

[אגב- דיון על שם ה' במקלל ה', אביו ואמו, ועצמו וחברו – נראה כשנגיע בגמרא].

גמרא –

א. לגבי הרישא (משביעני אני עליכם, מצווה אני עליכם) – והרי לא הזכיר שם ה'?

תשובות:

מקשה אביי – והרי בברייתא כתוב שגם זה תופס – "כובלכם אני" (מלשון כבלים), והרי אין כזה נוסח בתורה?

ב. לגבי הכינויים (רחום וחנון וכו') – למה נחשב, הרי אפילו אין איסור למחוק אותם?

עונה אביי – נכון שהכינוי עצמו אינו קדוש, אבל זה נחשב שאמר "משביעני עליכם במי שהוא רחום" – וכיוון שמתייחס לקב"ה – זה מספיק.

רבא – אז למה "בשמיים ובארץ" לא נחשב ("במי שהוא בשמיים ובארץ"?)

(לה: 6+)

א. ברייתא א – כתב חלק מהשם (והתכוון לשם ה') –

אם למה שכתב יש משמעות בפנ"ע – אסור למחוק (א-ל מאלוקים, י-ק מיקו-ה)

[צבקות –

ת"ק (וכך פוסק שמואל) – אסור למוחקו (כנ"ל)

ב. ברייתא ב – הטפל לשם –

לפניו – לה', בה', מה'.

ת"ק – גם לפני וגם אחרי נמחק

(לה: שליש, ב"סימן")

ג. (המשך הברייתא) – איזה שמות בתורה הם קודש ואיזה חול (דיינים, אלילים)

ת"ק – חול (מתייחס למלאכים)

וכן רב, שאמר על זה – גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה.

חול[1] – וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא־אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל־בֵּית עַבְדְּכֶם (בראשית יט, ב) – מתייחס למלאכים.

קודש – וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל־נָא אֲדֹנָי׃ הִנֵּה־נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ…" (שם יח-יט), כלומר הפסוק מפוצל:

וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל־נָא (זה נאמר למלאכים).

כשהעלילו עליו שקילל את "אלוקים" – הכוונה לה' (למשל – "וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹקִים וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת" (מל"א כא י).

שופטים יז-יח: מיכה מהר אפרים גונב כסף מאימו, מחזיר לה, והיא מספרת שהקדישה את הכסף אז הם בונים בכסף פסל. אח"כ מגיע אליו נער לוי שמתנה להיות כהן במקדש של מיכה (ובסוף שבט דן עוברים שם וגונבים את הנער והפסל בדרכם צפונה לכבוש את ליש).

ת"ק – הכל חול,

שתי דוגמאות ברש"י (בפרק יז)

פסוק ג – וַתֹּאמֶר אִמּוֹ הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת־הַכֶּסֶף לַה' (שם הוי-ה) – הכוונה לע"ז!

פסוק ד – וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים –  הכוונה לע"ז.

ר"א – יש ויש –

שם הוי-ה (פסוק ג ) – וַתֹּאמֶר אִמּוֹ הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת־הַכֶּסֶף לַה' – קודש

שם אלהים (פסוק ד) – וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים –  חול (ע"ז).

חוץ מהפסוק האחרון בסיפור – "וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת־פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה כׇּל־יְמֵי הֱיוֹת בֵּית־הָאֱלֹקִים בְּשִׁלֹה" (יח, לא) – שהוא קודש.

(לה: באמצע)

תקציר הסיפור (שופטים יט) – איש לוי מהר אפרים, היתה לו פילגש מיהודה שזנתה ואז חזרה לבית אביה ביהודה, הוא בא לקחתה, אביה הפציר בו שיצאו באור יום אבל הוא יצא בצהריים, וכשהגיע הערב נכנסו לישון בישוב היהודי "גבעה"  בבנימין. איש זקן נותן להם לישון אצלו, ואנשי בליעל באים ודורשים לדעת את האיש, אז הזקן משכנע אותם שיוציא במקומו את בתו הבתולה ואת הפילגש. הוא מוציא אותה, הם מתעללים בה ובבוקר היא מתה. שאר השבטים מתאספים למחלמה נגד בנימין ב3 מערכות, פעמיים ישראל מפסידים ובפעם ה3 מנצחים.

לפני כל קרב שאלו השבטים האם לצאת (פרק כ) –

פסוק יח – וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יַעֲלֶה־לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה…

ר"א – חול

שהרי התשובה היתה שילחמו, ובסוף הפסידו, אלא כנראה ששאלו ע"ז.

ר' יהושע – קודש

ובפעמיים הראשונות ה' לא אמר שיצליחו אלא רק ענה על שאלתם (שיהודה ילחם תחילה, או האם להילחם),

באופן כללי הכל קודש, עם יוצאי דופן:

א, א – שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה – קודש (למי שהשלום שלו)

ח, יב – כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת־פִּרְיוֹ –

ת"ק – חול (שלמה המלך),

ה' אומר לשלמה – על כך 1000 חיילים שנלחמים לך (לשלמה), תשים 200 שיהיו ישמרו על הפירות (ילמדו תורה).

שמואל – קודש

על כך 1000 לומדי תורה, 200 חיילים (שומרים).

ג, ז-ח – הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל

יש אומרים "אף זה חול"

מה הכוונה "אף זה"?

הבנה ראשונה – גם הפסוק הקודם וגם זה חול.

אבל אם כן – כמי אמר שמואל שהפסוק הקודם קודש?

אלא הבנה שנייה – אף הפסוק הקודש קודש (כשמואל), ורק הפסוק הזה הוא חול.

(לה: רבע תחתון)

באופן כללי חול, חוץ מ –

ב, לז – [אַנְתְּ] מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא, מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתׇקְפָּא וִיקָרָא יְהַב־לָךְ – קודש

ד, טו – "וְאָמַר (דניאל ביחס לחלום של נבוכדנצר) – מָרִאי (=אדוני המלך) חֶלְמָא [לְשָׂנְאָךְ] וּפִשְׁרֵהּ [לְעָרָךְ]" – שהחלום יחול על שונאיך.

יש אומרים – גם זה קודש

כי לא ייתכן שדיבר למלך, שהרי ישראל הם שונאיו ואז יוצא שהטיל את הקללה על ישראל!

אך ת"ק – זה חול,

והתכוון שיחול החלום על שונאי המלך הגויים ולא היהודים.

[1] באמת יש רק שם אחד…

השיעור שבועות דף לה, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.