לעילוי נשמת שלמה בן אליהו ז"ל

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(לה: 9- עד לו: 2-)

במשנה – כינוי נחשב

ורמינהו – צריך שם ה' וכינוי לא נחשב!

עונה אביי – זה מחלוקת:

[המקור לדעה שכינוי לא נחשב:

בשבועת העדות (ויקרא ה, א) – "וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד…",

לדעה לעיל שיש גז"ש לסוטה – זה גם המקור שזה שבועה

אבל לפי רבנן שאין גז"ש, מה המקור?

שלב א – "אלה"=שבועה.

דחייה – הרי כתוב "שבועת האלה" – אז אלה לבד אינה שבועה.

                        שלב ב – "אלה" זה קללה, אבל היא תמיד באה יחד עם שבועה.

שלב ג – אז מניין ש"אלה" זה יכול להיות גם שבועה בלי קללה?

בפסוק שלנו – " וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה" –

            אלה – קללה עם שבועה.

            (לו. 5+)

כשצדקיהו מרד בנבוכדנצאר כתוב – וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹקִים (דהי"ב לו, יג).

מכאן שאלה זו שבועה.

(לו. 8+)

דחייה – אולי הכוונה שגם השביע וגם קילל

דחייה – גם כאן אולי הכוונה שגם קילל וגם השביע.

תשובה – אז היה צריך להיות כתוב "וארור"

[ומעירה הגמרא – לפי זה כך יכולנו לתרץ גם בהצעה הקודמת].

(לו. באמצע)

מקור –

לא – "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל" (בראשית ט, טו), "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי" (ישעיהו נד).

כן – סברא: אם "לא" נחשב, אז גם "כן" נחשב.

            הגבלה – רבא: דווקא אם אמר פעמיים (לא לא או כן כן) –

כי בבראשית ט יש שני "לא" – "וְלֹא־יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ" (יא), "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל" (טו).

(לו. שליש תחתון)

דעות ומקורות (הנחת יסוד: אם כתוב בפסוק שם ה' – זה אומר שצריך שם ה' המיוחד, אם לא כתוב – מפסיק כינויים).

ר"מ – גם בכינויים

מקור בברייתא – בויקרא כד יש כפלות –

חכמים – רק בשם ה'

כי הפסוק מזכיר שם ה' (ויקרא כד)

הכפלות מלמדת שבכינויים יש לאו, אבל לא מיתה.

חכמים – רק בשם ה'

זה ר' מנחם ברי"ס – שלומד מסוף פסוק טז במקלל ה' – "בְּנׇקְבוֹ־שֵׁם יוּמָת" – אם אינו עניין למקלל ה' (שכבר כתוב שם "וְנֹקֵב שֵׁם־ה'") תנהו עניין למקלל אביו ואמו – שדווקא בשם ה'.

ר"מ – גם בכינויים

כי בפסוק לא מוזכר ה' – ("וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" שמות כא, יז)

ואילו "בְּנׇקְבוֹ־שֵׁם יוּמָת" נצרך לדרשה אחרת

המקור לאיסור קללת עצמו –

"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־רָאוּ עֵינֶיךָ…" (דברים ד, ט) – ולומדים שיש איסור שלא לשמור את נפשו.

(כר' אילעא – ש"הִשָּׁמֶר" זה לאו)

המקור לאיסור קללת חברו –

" לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" (ויקרא יט, יד)

נושא אגבי –

כשרב כהנא למד את המשנה ואמר "יככה ה'", אמר לו רב יהודה – "כנה" (תשמש בכינוי, ותאמר "יכהו ה'" כדי לא לומר קללות למי שנמצא שם).

וכן כשתלמיד אחר למד ואמר את הפסוק "גַּם אֵל יִתׇּצְךָ לָנֶצַח, יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל" (תהלים נב) – אמר לו רב כהנא – כנה!

והחידוש – שמשנים אפילו בפסוקים מהתנ"ך!

(לו. 6-)

ר"מ – גם חייב (לכאורה: כי "מכלל לאו אתה שומע הן")

חכמים – פטור.

והרי לר"מ לא אומרים "מכלל לאו אתה שומע הן" (לגבי שמצריך תנאי כפול כמו תנאי בני גד וראובן).

תשובות:

דחייה – הרי גם בסוטה (איסורים) אין לר"מ "מכלל לאו"

שהרי מצריך לשון כפולה ולא אומרים "מכלל לאו"

כתוב – וְאִם־לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה (במדבר ה, יט), ודורשים שיש כפלות –

חכמים – חייב (מכלל לאו אתה שומע הן)

מתקיף רבינא (עונה) – הרי בכהן (איסורים) יש לו "מכלל לאו"!

(3. לכאורה יכולנו לא להפוך ולומר –

חכמים – פטור,

כי באיסורים יש לו (כהן, שבועה),

אלא שא"א לומר כך, כי אם שבועה נחשב איסור גרידא, למה חכמים פוטרים? הרי לפי כולם באיסורים אומרים "מכלל לאו" (כהן).

(לו: תחילת פרק שבועת הפקדון עד לו: 2-)

ויקרא יט, יא-יב: "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא־תְכַחֲשׁוּ וְלֹא־תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. וְלֹא־תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר…"

מי שחברו תובעו ממון,

אם סתם שיקר – עובר הלאו של על לאו "וְלֹא־תְכַחֲשׁוּ"

אם נשבע על זה לשקר – עובר על עוד שני לאוים (וְלֹא־תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. וְלֹא־תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר)

אם אחרי שנשבע הודה – חייב קרן, חומש וקרבן אשם –

ויקרא ה, כ-כו –

כא – נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ־בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת־עֲמִיתוֹ

כב – אוֹ־מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל־שָׁקֶר עַל־אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה׃

כג – וְהָיָה כִּי־יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת־הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת־הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת־הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הׇפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת־הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא׃

כד – אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ׃

כה – וְאֶת־אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַה' אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל־הַכֹּהֵן׃

כו – וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' וְנִסְלַח לוֹ עַל־אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ׃ {פ}

נראה רק את הקטע הראשון עד היו 5 תובעים (לא כולל) – כי על זה אין דיון בגמרא.

הדעות:

ר"מ: בפני בי"ד – גם מפי אחרים, שלא בפני בי"ד – רק מפי עצמו.

חכמים מחמירים: חייב בכל מקרה (גם מפי אחרים שלא במפני בי"ד).

[ונזכיר – בשבועת העדות (דף ל) –

הגענו בערך לשליש המשנה. את ההמשך נראה כשנגיע לזה בגמרא עצמה.

השיעור שבועות דף לו, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.