לעילוי נשמת נפתלי בענדעט בן כתריאל ז"ל, תלמיד חכם, אוהב תורה, רודף אמת, ואיש משפחה מסור

ולהבדיל, לרפואת מאיר ומיכל עוזרי ומשפחתם

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מ: 11- עד מא:

למדנו במשנה שאם כפר בכל – פטור משבועה מהתורה, אבל מחדש רב נחמן – מדרבנן כן משביעים אותו (שבועת היסת),

א. סברא – כי חזקה שאין אדם תובע אא"כ יש לו, ואמנם גם יש חזקה שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, אבל אולי רק מנסה להרוויח זמן עד שישיג את הכסף (הראיה – הכופר בהלוואה כשר לעדות, כי אינו שקרן אלא רק ניסה להרוויח זמן).

ב. באיזה מקרה משביעים –

גירסא א – גם כשכופר בעצם ההלוואה

גירסא ב – רב חביבא – דווקא כשמודה שהיה חייב ורק טוען ששילם (הסיפא – שהתובע בא אליו עם עדים ואמר מנה לי בידך ואמר לו הן, ואז למחרת טוען שכבר שילם).

(מא. 3+)

ג. מה ההבדל בין שבועה דרבנן (שבועת היסת) לשבועה דאורייתא (מודה במקצת)?

דחייה חלקית – למר בר רב אשי גם בדאורייתא הופכים.

[אז מה כן עושים?

דחייה חלקית – לרי"ס גם בדרבנן יורדים לנכסיו.

בדאורייתא – הופכים והתובע ישבע ויטול, בדרבנן לא הופכים והנתבע פטור

(כי היפוך שבועה זו תקנה, וגם שבועת היבת היא תקנה, ולא עושים תקנה לתקנה).

(מא. שליש תחתון)

(אגב שבועת היסת, נראה עכשיו מקרה הפוך שדווקא הלווה דורש שבועה מהמלווה)

רב פפא: סתם כך – צריך לשלם, אבל אם דורש שהמלווה ישבע – המלווה צריך להישבע!

שואל רב אחא בריה דרבא – אם כן מה החידוש בפוגם את שטרו (שהמלווה מודה שחלק מהשטר פרוע) שצריך להישבע?

רב אשי –

(וכשלא פגם –

(מא. 4-)

א. הדעות

גירסא א –

רב יהודה א – צריך לפורעו בפני עדים

(כי כיוון שהלווה לו בעדים, הראה שלא סומך עליו, ונחשב כאילו התנה שיפרע בעדים)

שמואל א – לא צריך

[רשב"א –

גירסא ב (מקלה על הלווה) –

רב יהודה ב – לא צריך,

אא"כ התנה בפירוש שיפרע בעדים.

שמואל ב – לא צריך,

ואפילו אם התנה – יכול לומר שפרע בפני פלוני ופלוני והם במדינת הים. (כאן לא יכול להשתמש במיגו שיאמין לו שפרע גם בלי עדים, כי סוף סוף לא קיים את התנאי שלפרוע בפני עדים).

ב. שתי קושיות מהמשנה –

אם המלווה בא ללווה באמצע תקופת ההלוואה עם עדים והזכיר לו על ההלוואה, הלווה הסכים, ולמחרת טוען שהחזיר בלי עדים:

אם כשהזכיר לו לא דרש שיחזיר בעדים – הלווה נאמן.

זה כשמואל א, וכרב יהודה ב)

תשובה – צריך לחלק:

אם דרש עדים – הלווה לא נאמן.

זה כמו כולם בגירסה א, וכרב יהודה בגירסה ב,

(מא: שליש)

תשובה – זאת מחלוקת תנאים מפורשת:

דוחה רב אחא – אולי לא מדובר שדרש עדים מראש או באמצע,

חכמים – נאמן (כשמואל א, רב יהודה ב)

אבל אם דרש עדים – אולי לפי כולם לא נאמן (וקשה על שמואל ב)

מא: באמצע

ג. פסק ההלכה של רבא – המלווה את חברו בעדים –

מחלוקת קיצונית:

רב פפי – צריך לפורעו בעדים (רב יהודה א)

ד. מקרים שדרש עדים ספציפיים

אביי – נאמן (מניחים שהמלווה לא התכוון דווקא אליהם, אלא כי היו זמינים)

אך דחה אותו רב נחמן – ההחזר נחשב החזר, כי כיוון שאתה מודה – כבר אין צורך שיפרע בפני עדים.

והוסיף בדרך הלצה – אם אתה מתעקש על תלמידי חכמים – לך תביא את הכסף שאבד והוא יחזיר לך שוב בפני ובפני רב ששת…

[1] יש גורסים שלא נאמן, כלומר כרב יהודה ב.

השיעור שבועות דף מא, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.