תמיד לפני יום ראשון 
אני לא רוצה ללכת לישון 
אני מכוון את השעון לאט-לאט 
ומושך את השבת 
קצת 
ועוד קצת 
ורק עוד קצת 

אני משכנע את עצמי בלי מילים 
ששביזות יום א׳ זה רק לחיילים 
שאין מה להתבאס 
כי השבוע ייכנס 
יעבור מהר-מהר 
ובלי שארגיש - 
הוא תיכף ייגמר 

וכשיום ראשון מגיע 
אני לא מצליח להתניע 
ואין לי כוח לקום 
ואין לי חשק לכלום 
וכל ההבטחות של הלילה הקודם 
איכשהו בורחות ומצליחות להיעלם 

והלוואי שהיתה בי אמונה 
כמו של האנשים המחייכים בתמונה 
שאומרים שיום ראשון 
זה לא אסון, 
זו מתנה 
שטוענים - הכול בראש 
את האושר לא צריך לבקש, 
צריך לדרוש! 

אז הנה אני שוב 
טיפה עצוב 
לפני שהסופ״ש בורח 
אני משכנע את עצמי בקול 
שאני כבר ילד גדול 
ושביום ראשון הזה - 
אני שמח.