מתוך: הים נסוג עוד קצת, הוצאת אפיק

1. 

מִתַּחַת לְחַלּוֹן רוֹעֵד, דָּקוּר מֵאֳרָנִים, 

בְּרֵיחַ הֶחָרוּב הָעַז אֲשֶׁר שָׁלַט בְּכָל 

פִּנָּה וְכָל קִיטוֹן בַּמְּעוֹנוֹת שֶׁל הַבָּנִים, 

שָׁכַבְנוּ בְּמִטַּת יָחִיד, חִכִּינוּ שֶׁתִּפֹּל 

עָלֵינוּ הַשַּׁלְוָה שֶׁבָּהּ לְרֶגַע לֹא נִזְכֹּר 

אֶת מָה שֶׁהִתְאַמַּצְנוּ לְהַשְׁכִּיחַ כְּבָר שָׁנִים, 

שֶׁיֵּשׁ בִּי עוֹד חָלָל אֵלָיו אַף פַּעַם לֹא תַּחְדֹּר. 

אֲבָל זֶה לֹא הַזְּמַן, וְשׁוּב תְּקוּפַת הַמִּבְחָנִים. 

מִתַּחַת לַחַלּוֹן רֵיחוֹ שֶׁל הֶחָרוּב הָעַז 

דָּחַק אוֹתִי לַקִּיר. אוּלַי זֶה לַיְלָה אַחֲרוֹן. 

עַל הַשֻּׁלְחָן הַמִּשְׁוָאָה שֶׁל אוֹיְלֶר וְלַגְרַאנְז' 

שָׁתְקָה כָּמוֹךָ בְּיָפְיָהּ, רֵיקָה מִכָּל פִּתְרוֹן. 

יָרַדְתִּי שְׁקֵטָה מִמִּטָּתְךָ, וְהַדְּמָעוֹת 
שֶׁלְּךָ יָרְדוּ בְּעִקְבוֹתַי בַּפִּתּוּלִים שֶׁל פְרוֹיְד.