פרק הלכתי מיוחד ללוחמים בחזית ומשפחותיהם: מתי עדיף שהחייל ידליק בעצמו ומתי שיצא על ידי בני ביתו? האם יש הבדל בין אשכנזים לספרדים? ומה הדין אם אשתי נמצאת אצל ההורים או שהמשפחה בחופשה?

קרדיט מוזיקה: יצחק מאיר

בפרק זה נשלים את העיסוק בתנאים לחיוב במצוות יד ויתד, וגם נעסוק בפרטי המצוות: האם המצוות חלות על כל יחיד או על הציבור? מה בין צרכים גדולים לקטנים? נעסוק גם בשאלה ששלח ראש הישיבה הרב שילת במהלך מלחמת יום כיפור לרב אלישיב זצ"ל, ובתשובת הרב אלישיב, וכן בשאלה כיצד יש לקיים בפועל את המצווה.

האם הלוחמים בימינו מצווים במצוות יד ויתד הלכה למעשה? האם המצוות הללו תלויות בקיומו של ארון ה' במחנה, והאם יש הבדל בין מלחמת רשות למלחמת מצווה? ומה מעמדה של מלחמה המונהגת ע"י הממשלה, ולא על ידי מלך או סנהדרין?

השלמת העיון בפרשיית 'והיה מחניך קדוש': על משמעותו של דיבור טוב ודיבור רע בתוך המחנה ובסביבתו, ועל השראת השכינה התלויה בכך. נעסוק גם במכנה המשותף לכל מצוות הפרשייה, המציפות את המתח סביב המפגש עם הצד המיני והנמוך (תרתי משמע) שבאדם, ועל הקשר לחטא אדם הראשון ולהתהלכות ה' בתוך הגן.

המשך העיון בהבנת עניינה של קדושת המחנה: נעסוק בשיטת הרמב״ן, המונה את "ונשמרת מכל דבר רע" למצווה בפני עצמה, ונשווה את תפיסתו בנוגע להשראת השכינה הייחודית שבמחנה המלחמה לעמדת הרמב״ם במורה הנבוכים ומשנה תורה. ומה הקשר של כל זה לתוכחת המלאך על לימוד תורה במחנה יריחו?

בהסכת החדש 'בקרב מחניך' נעסוק בסוגיות שונות הנוגעות למחנה המלחמה ולזמן המלחמה, בתורה בכלל ובתקופתנו בפרט.

בפרקים הראשונים נעיין בפרשיית כי תצא מחנה על אויביך שבספר דברים, בה נאמרו כמה ציווים מיוחדים לאנשי מחנה המלחמה, שיסודם בשמירה על קדושת המחנה.

ההסכת 'בקרב מחניך' מוקדש לזכרו של הרב נערן אשחר הי''ד, שנפל במלחמת 'חרבות ברזל' בגזרה הצפונית.

האם לשיטות שמצוות לא צריכות כוונה, אדם יוצא ידי חובה גם כאשר הוא מכוון לא לצאת? האם ייתכן שאדם מקיים מצווה גם נגד רצונו? על הקשר בין שאלה זו לשאלת הפיכת האתרוג לפני הברכה בסוכות, וגם על מצוות שבהן לכולי עלמא יש צורך בכוונה, נעסוק בפרק האחרון בנושא 'כוונה במצוות' במסגרת הסדרה 'יסודות בעולם המצוות'.

האם הצורך בכוונה במצוות קיים גם במצוות שבין אדם לחברו? נעסוק בחילוק יסודי של ר' אלחנן וסרמן בין מצוות שיסודן ב'מעשה' למצוות שעיקרן ב'תוצאה', והשלכת חילוק זה לגבי הצורך בכוונה, והמשמעות העמוקה של צורך זה. וגם: מדוע פסק השו"ע שהשואל את חברו כמה היום לעומר יאמר לו שאתמול היה כך וכך, ומה ניתן ללמוד מכאן לגבי הצורך בכוונה במצוות דרבנן?

בפרק זה נעסוק בסתירה הקיימת בשיטת הרמב"ם בנוגע לפסיקת ההלכה בדין מצוות צריכות כוונה. האפשרויות השונות לתרץ את הסתירה ברמב"ם מובילות להבנה נוספת ביסוד הצורך בכוונה, המעלה לדיון את טיב הקשר שאמור להתקיים בין האדם לבין מעשה המצווה. וגם – כאיזה מההסברים בשיטת הרמב"ם פסק השו"ע הלכה למעשה?

בפרק הראשון בנושא 'מצוות צריכות כוונה' נציג את המחלוקת האמוראים והראשונים בנוגע לשאלה האם הכוונה מעכבת במצוות. ננסה להתחקות אחר משמעותה של הכוונה – למי שמצריך אותה – מה תפקידה ומה המקור לכך שהיא מעכבת מהתורה? האם הדבר נלמד מפסוק? סברה? ומה ניתן ללמוד ממנו לגבי מהותם של מעשי המצוות? האם ניתן 'לקיים מצווה' בלי להיות מודע לכך שאנחנו עושים את ציווי ה'?