שׁוּב הַדֶּרֶךְ / נועה שקרג'י 


מתוך "נא" (מקום לשירה, 2023)

שׁוּב הַדֶּרֶךְ קוֹרַעַת אֶת עוֹרִי. בְּקָרוֹב עָלַי לָלֶכֶת. אָרְזוּ לִי מִזְוָדָה וּמִישֶׁהוּ מַחֲזִיק שִׁכְמִיָּה פְּתוּחָה. שׁוּב לֹא הִסְפַּקְנוּ לְהִתְוַדֵּעַ. 
שׂוֹחַחְנוּ בְּמַעֲמַד צַד אֶחָד. בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת אִחַרְתָּ, הַפַּעַם אֲנִי מַקְדִּימָה, וּמַשְׁאִירָה אֶת הַדַּפִּים הָאֵלֶּה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת וּלְךָ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַחוֹבָה.
הָיוּ יָמִים כִּמְעַט נִתַּקְתִּי מֵרֹב מֶתַח בַּגּוּף. פֹּה וָשָׁם נָפַל הַחַשְׁמַל. עַכְשָׁו הַחֶבֶל רָפָה, וּשְׁנֵי הָעֵדִים שֶׁקִּוּוּ שֶׁכּוֹס קָפֶה תָּמֵס אֶת הַחוֹמָה לֹא שִׁעֲרוּ שֶׁהִתְגַּלּוּת הַסּוֹד מַחְמִירָה.
אֲנִי חוֹזֶרֶת עַל עִקְּרֵי הַדְּבָרִים: מָה שֶׁרָאִיתָ, שֶׁתִּרְאֶה, מִתְקַיֵּם עַל וּבֵין מֵיתָרִים גַּם אִם רַעַד לֹא נִשְׁמָע. הַהוֹכָחָה הִיא הָרְאִיָּה עַצְמָהּ. הַשִּׁעוּרִים צְרִיכִים לְהִלָּמֵד לִפְנֵי הַגּוּף. הָרוּחַ דּוֹבֶרֶת דִּמּוּיִים. מַלְאָכִים רוֹצִים לְשׂוֹחֵחַ עִמְּךָ, פְּנֵה אֲלֵיהֶם בִּדְבָרִים. אַל תִּתְחַבֵּא. אֵלֶּה הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים.
תּוֹדָה לְךָ עַל הַסִּירָה, עַל הַיָּם הַכָּחֹל שָׁחֹר, עַל הַהַזְמָנָה.