כשהוא היה קטן, כשהוא היה קטן ממש, שום דבר לא עניין אותו בלימודים. רק מחשב. היה לנו פה איזה צעצוע מחשב, ועם זה הוא התעסק כל הזמן. הוא התחיל את זה עם כיתה ה’ או ו’ והמשיך הלאה. הוא הגיע לכיתה ח’ ולא רצה ללמוד. הוא לא רצה ללמוד. לקחו אותו לאורנים שם לאיזה אחת מומחית כזאת, והיא ראתה אותו, והיא אומרת לנו: הילד הזה לא מסוגל. הוא לא מצליח להתגבר על עצמו. ואנחנו אמרנו זה לא זה, הוא לא רוצה.

הוא המשיך עם ה”לא רוצה” הזה כיתה ח’, הלאה, עבר כיתה ח’, כיתה ט’, כיתה י’ וחצי מכיתה י”א. והוא לא התייחס ללימודים, לא עניין אותו. בסוף כיתה י”א הוא פתאום לקח את עצמו בידיים. אה כן, היינו לפני זה עוד, שלחו אותנו לאיזה פסיכולוגית מיוחדת בחיפה. קודם אותו, ואחר כך אחרי שהוא היה איתה קראו גם לנו, וישבנו איתה והיא אמרה לנו: הילד הזה אין לו כוח נפשי, הוא לא מסוגל. זה מה שידעו הפסיכולוגית אז. וזה נמשך עד אמצע כיתה י”א.

בסוף כיתה י”א הוא פתאום החליט שהוא לומד. ופתאום התברר שזה גאון. פשוט, הלימודים לא עניינו אותו ואני חושב שמהילדים הוא המוכשר ביותר. זה היה לקראת סוף י”א שהוא פתאום החליט, זהו, אני לוקח ברצינות את הדברים. והוא עשה עבודת סיום, אחר כך גם בי”ב עשה עבודת סיום, כולם… הוא הלך אחר כך לטכניון ללמוד בטכניון. היה מהבולטים ביותר בטכניון, ממש.

וזה אחד הדברים שכמובן לא יודעים, לך דע מה עובר על ילד, למה ומדוע, ומה התוצאות אחר כך ולא תמיד יודעים איך להתגבר על זה. עובדה שכשהוא היה ילד הוא הלך לפסיכולוגית אחת, הלך לפסיכולוגית שניה ונדמה לי גם שלישית. ואנחנו אחר כך באנו לפסיכולוגית הזאת והיא אומרת: הילד הזה לא מסוגל. לא “לא רוצה”, הוא לא מסוגל. וזה, צריך לפעמים לדעת גם שלא כל מה שפסיכולוג יודע ואומר, לא תמיד זה אלה הדברים.