פרופ' טובית רוזנצויג חיה כל חייה בקדומים, גידלה שם את ילדיה ונכדיה ותומכת גם היום בהתיישבות. אבל לצד זה היא מתנגדת בחריפות למהפכה המשטרית (באופן בו תוכננה), מותחת ביקורת חריפה על נתניהו ומשתייכת לקבוצה של מתנחלים שמבקשת לצאת בקול ברור נגד אלימות וטרור יהודי.

בשיחה עם פסית שיח היא מדברת על החיים בתוך המורכבות הזאת: איך אפשר להיות חלק עמוק מההתיישבות ובו בזמן להתנגד לכיוונים פוליטיים שמזוהים עם חלקים ממנה? ומה קורה כשהעמדות שלך כבר לא מסתדרות בתוך החלוקה הפשוטה של ימין ושמאל?

שיחה על התנחלויות, דמוקרטיה וזהות פוליטית, ועל האנשים שלא נכנסים בקלות לאף אחד מהמחנות שאנחנו רגילים לצייר.

לימור יעקב ספראי גדלה בגוש קטיף מגיל שנתיים, פונתה משם עם משפחתה ונושאת עד היום געגוע עמוק לנופים, לקהילה ולבית שהיה שם. אבל לצד הגעגוע היא מחזיקה בעמדה שלא תמיד קל לשמוע בציבור שממנו היא באה: מדינת ישראל הייתה חייבת לבצע את הפינוי.

כאישה דתייה, אשת חינוך ויזמית שמקדמת חינוך אמוני-הומניסטי, לימור מדברת עם פסית שיח על האפשרות לאהוב מקום בלי לרצות לחזור אליו, על המחיר של הקצנה אידיאולוגית ועל השינויים שעובר הציבור הדתי בישראל.

שיחה מורכבת על בית, אמונה והתפכחות, ועל האפשרות להישאר דתית וציונית בלי לוותר על קול מתון וביקורתי.

ד"ר אירנה שופניה היא רופאה, רקדנית על עמוד ונשואה לגבר ערבי-פלסטיני אזרח ישראל. היא מאמינה במדינת כל אזרחיה וטוענת שישראל מעולם לא הייתה דמוקרטיה מלאה עבור אזרחיה הערבים. מולה יושבת פסית שיח, ציונית שמבקשת לשמור על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

מתוך הפער הזה, השתיים נכנסות לעומק השאלות שבדרך כלל קל יותר לעקוף: האם מדינה יכולה להיות גם יהודית וגם שוויונית לחלוטין? מה המשמעות של ציונות עבור מי שאינו יהודי? והאם אפשר לבנות זהות ישראלית משותפת בלי שאחד הצדדים ירגיש שהוא נדרש לוותר על חלק מעצמו?

שיחה ישירה על ציונות, שוויון וזהות, ועל המתח שבין הרצון במדינה יהודית לבין הדרישה של כל אזרח להרגיש שהמדינה שייכת גם לו.

שבתי בנדט היה ממקימי המאחז שהפך להתנחלות רחלים, ובהמשך ניהל את הישיבה בחומש בזמן פינוי צפון השומרון. במשך שנים הוא היה עמוק בתוך העולם הדתי-לאומי וההתיישבותי, עד שבשלב מסוים הכול השתנה.

בשיחה עם פסית שיח, בנדט מספר בגילוי לב על הדרך שהובילה אותו להוריד את הכיפה, לעזוב את הימין ולעבור לצד השני של המפה הפוליטית, עד להצטרפותו ל"שלום עכשיו". מה גרם לתפנית הזאת? איך נראים היחסים עם בני המשפחה שנשארו במקום שממנו הוא יצא? ומה הוא מבין היום על הכוחות שמניעים את הימין המשיחי בישראל?

שיחה על אמונה ושבר, על שינוי פוליטי עמוק, על המחיר המשפחתי של מעבר בין מחנות, ועל מה שרואים מבפנים על עולם שכבר לא שייך אליו.

כשצורית ירחי הייתה ילדה, היא חוותה מקרוב את המאבק של הוריה נגד הפינוי בסיני. שנים אחר כך, כאמא לילדים וכתושבת נצרים, היא מצאה את עצמה שוב בתוך סיפור של עקירה, הפעם בגוש קטיף.

בשיחה עם פסית שיח, צורית חוזרת אל החיים בגוש קטיף: אל שגרת החיים תחת איום, הנסיעות בליווי צבאי, ואל רגע אחד דרמטי במיוחד, כשצירי הלידה החלו, אבל צירי התנועה היו חסומים.

דרך הסיפור האישי שלה, נשאלות השאלות הגדולות: מה המשמעות של קשר לאדמה? מה המחיר שמשפחות וילדים משלמים כשהמאבק הפוליטי נכנס אל תוך הבית? ואיך נראית היום, במבט לאחור, ההחלטה של הוריה לחשוף אותה לפינוי בסיני?

שיחה מטלטלת על זיכרון, שייכות, מחיר ההתיישבות וגבולות המאבק.

במסגרת פרויקט מיוחד לציון 21 שנים לאירועי ההתנתקות, פסית שיח מארחת את אורה אליאסי, שהייתה אז חלק מ"הנוער הכתום" והגיעה לגוש קטיף בניסיון לעצור את הפינוי.אליאסי חוזרת אל הימים המטלטלים ההם ומספרת איך נראתה ההתנתקות דרך עיניה של נערה צעירה: איפה עובר הגבול של מאבק פוליטי, מה המחיר שמשלמים כשהמחלוקת קורעת את החברה, ואיך מנסים להישאר עם אחד גם כשנדמה שהכול נשבר.שיחה אישית על הדרך שבה ההתנתקות ממשיכה לעצב גם היום את החברה הישראלית.

במסגרת פרויקט מיוחד לציון 21 שנים לאירועי ההתנתקות, פסית שיח מארחת את יונתן בשיא, האיש שהיה אחראי בשטח על המענה למפונים, לשיחה על ההחלטות, הטלטלה והמחירים שממשיכים ללוות את החברה הישראלית עד היום.

כיצד השפיעה ההתנתקות על הציבור הדתי? האם אפשר לזהות קשר בינה לבין ההקצנה הפוליטית והדתית של השנים האחרונות? ולאן הולכת מכאן הציונות הדתית, והחברה הישראלית כולה?

שיחה נוקבת על החלטה שפצעה ציבור שלם, על אחריות, אמונה והקצנה, ועל השאלה מה נשאר מההתנתקות 21 שנים אחרי.

בפרק מיוחד שהוקלט בלייב, בשיתוף קהילת הזורעים ועוגן לעתיד, פסית שיח מארחת את שרה גאדו לשיחה על חרדיות, מזרחיות, השכלה גבוהה והדרך להשתלב בחברה הישראלית בלי למחוק את הזהות שממנה באים.

שרה גדלה במשפחה חרדית ממוצא עיראקי, אבל למדה במוסדות הליטאיים-אשכנזיים היוקרתיים ביותר בחברה החרדית. דווקא מתוך ההצלחה בתוך המערכת, היא הבינה שאפילו לה יש תקרת זכוכית שבלתי אפשרי לפרוץ, למי שמגיעה ממוצא לא אשכנזי.

בשיחה עם פסית היא מספרת על הדרך שעשתה אל האקדמיה, ומה באמת צריך לעשות כדי לאפשר לחרדים ולחרדיות להשתלב בחברה הישראלית.

שיחה על זהות, מעמד, מזרחיות וחרדיות, ועל האפשרות לפתוח שערים בלי לדרוש מאנשים לוותר על מי שהם.

פסית שיח מארחת את שלמית קובלינר, שהייתה חיילת בזמן ההתנתקות, לשיחה חשופה על אחד הרגעים הטעונים והכואבים ביותר בחברה הישראלית.

עשרים ואחת שנים אחרי הפינוי מגוש קטיף, אנחנו רגילים לשמוע את סיפור ההתנתקות בעיקר מנקודת מבטם של המפונים. הפעם נפתחת זווית אחרת: סיפורה של חיילת דתייה שנשלחה לפנות ציבור שהרגישה שהוא חלק ממנו, ונאלצה לעמוד מול כאב, זעם, השפלות ואיומים קשים.

דווקא כשהפרק מתפרסם בתשעה באב, השיחה הזו מהדהדת כתזכורת כואבת לצורך להקשיב, ללמוד ממה שכבר קרה, ולעשות הכול כדי למנוע עוד קרע פנימי.

שיחה על אמונה, שייכות, טראומה ופיוס, ועל האפשרות למצוא תקווה גם מתוך זיכרון של חורבן.

פסית שיח מארחת את אסתי גרינברג, אישה חרדית, שחקנית תיאטרון, יוצרת עם תוכנית ב"כאן 11", ודמות שמצליחה לנפץ כמעט כל סטיגמה שמנסים להדביק לחברה החרדית.

פסית ואסתי צוללות אל אחת הסוגיות הנפיצות בישראל: גיוס חרדים. בלי פילטרים, בלי סיסמאות ובלי ניסיון להעמיד פנים שהכול פשוט.

שיחה על זהות, שייכות, אחריות, אמונה, ועל הפער בין מה שרואים מבחוץ לבין מה שמרגישים מבפנים.