פסית שיח מארחת את שלמית קובלינר, שהייתה חיילת בזמן ההתנתקות, לשיחה חשופה על אחד הרגעים הטעונים והכואבים ביותר בחברה הישראלית.
עשרים ואחת שנים אחרי הפינוי מגוש קטיף, אנחנו רגילים לשמוע את סיפור ההתנתקות בעיקר מנקודת מבטם של המפונים. הפעם נפתחת זווית אחרת: סיפורה של חיילת דתייה שנשלחה לפנות ציבור שהרגישה שהוא חלק ממנו, ונאלצה לעמוד מול כאב, זעם, השפלות ואיומים קשים.
דווקא כשהפרק מתפרסם בתשעה באב, השיחה הזו מהדהדת כתזכורת כואבת לצורך להקשיב, ללמוד ממה שכבר קרה, ולעשות הכול כדי למנוע עוד קרע פנימי.
שיחה על אמונה, שייכות, טראומה ופיוס, ועל האפשרות למצוא תקווה גם מתוך זיכרון של חורבן.