היה לי… אחד הדברים שהיו לי זה שוטטות. להסתובב, לצפות שמה… הסתבר שלפעמים הייתי קם סתם באמצע הלילה ומתחיל לשוטט בחצר. והיו באים ורואים: ‘אוי, הילד איננו’, ומתחיל שמחה גדולה. ומחפשים איפה הילד. את כל זה אני לא זוכר. פרט לדבר האחרון. שאני חושב שהייתי כבר בתחילת כיתה ב’. אני התעוררתי ואני לא זוכר מה עשיתי. אני רק זוכר שאני נמצא כבר על ההר. אבל לא גבוה, למטה נמוך. הכרמל היום מלא עצים. ואם נמצאים בין העצים, לא רואים כלום. אבל אז גדעו המון עצים… לפחמי עץ וכל מיני דברים, וההר היה קרח. קשה להאמין שהכרמל היה קרח פעם. ואז, אני עומד שמה על איזה סלע ומפזם לעצמי. ואני רואה שבחצר למטה – מהומה שלמה. כל הקיבוץ… ואני, זה בכלל לא היה קשור אליי. פתאום אני רואה מישהו מרים את היד: ‘הנה הוא, הנה הוא שם!’