הרחבת התפיסה ביחס להיות השינוי מחייב חומר כמצע להשתנות. הרב שג"ר מבאר בהרחבה את היות השינוי, ובכללו החומר המתחייב ממנו, כמכיל שניות, גבול, נקודת ייחוס חיצונית. מתוך כך הרב מעיין ומעמיק בניגוד שבין הושג האינסופי האחדותי, שכולו בתוך עצמו, לבין החומרי הסופי שמכיל ניכור ושניות. בסיום השיעור הרב מתייחס לאפשרויות השונות הנגזרות מההמשגות האובייקטיביות – בין הרמב"ם לקבלה ולחסידות.