התייחסות נרחבת לנושא החומר והצורה. כהוכחה ברמב"ם, הדברים נשענים על כך שכל גשם מורכב מחומר וצורה.

הרב שג"ר מפתח את הדברים לפער בין האלוקי המוחלט, האחדותי, לבין החומר שהוא תמיד אובייקט חיצוני, מנוכר, שאי אפשר להכניס אותו אל תוכנו – ומכאן שורש תפיסתו כשלילי.

הרב מפתח את הדברים יותר בכך שמחדד את התפיסה של תחושת האחדות הנובעת מהבנה הטעם של הדבר, המובנות כחכמה, כאור האלוקי שמחייה את הדבר.