בס"ד
מקור:
https://www.youtube.com/watch?v=iRoYcUJed_I
השיעורים מתקיימים בבית כנסת בית אברהם רחוב בזל 52, באר שבע
בימים א-ה משעה 19:30-20:30
ימי שלישי שיעור בפרשת השבוע.
ימי שישי שיעור הלכות משעה 10:00-11:00
להזמנת שיעורים, הקדשת השיעור והצטרפות לקבוצת whatsapp של הרב ניתן לשלוח הודעה לטלפון
054-6662025
מקור:
ישיבת-היכל-אליהו-כוכב-יעקב-לימוד-חינם-ב/שולחן-ערוך-המבואר/שולחן-ערוך-כפשוטו-סימן-שח-דברים-המותרי
סעיף ו
נכל הכלים שנשברו, אפילו בשבת, מותר לטלטל שבריהם, ובלבד שיהיו ראוים לשום מלאכה, כגון שברי עריבה (לח) לכסות בה החבית, ושברי זכוכית לכסות בה פי הפך (לט); אבל אם אינם ראוים לשום מלאכה – לא (מ). הגה: ואם נשברו במקום שיכולים להזיק, כגון זכוכית שנשברה על השלחן או במקום שהולכין – מותר לטלטל השברים כדי לפנותן שלא יוזקו בהם (מא) (כל בו והגהות מרדכי וב"י בשם ארחות חיים).
נשבת קכ״ד ע"ב במשנה וכת״ק.
עריבה – כלי גדול שנועד לנוזלים או ללישת בצק.
פי הפך – שברים אלו היו כלים בכניסת השבת, וכעת יש להם שימוש. לכן אף על פי שייעודם השתנה, הם אינם מוקצים מחמת גופם.
לא – אם אינם ראויים לדבר, משעת השבירה הם מוקצים מחמת גופם.
שלא יוזקו בהם – משום שחכמים לא גזרו על המוקצה כאשר יש בכך חשש לנזק. והמחבר מודה בכך לרמ"א.
סעיף ז
סחתיכת חרס שנשברה עבחול מכלי, וראויה לכסות בה כלי – מותר לטלטלה פאפילו במקום שאין כלים מצויים שם לכסותם בה (מב); צואם זרקה לאשפה מבעוד יום – אסור לטלטלה, כיון שבטלה מהיות עוד כלי (מג). הגה: ואפילו חזי לעני, הואיל והקצוהו הבעלים שלו אף על פי שהם עשירים, דמוקצה לעשיר הוי מוקצה לעני, כמו שיתבאר סוף הסימן (מד) (ר"ן פרק כירה). ודוקא חתיכת חרס, משום דאתיא משברי כלי, קאבל דבר שאין בו שייכות כלי (מה), כגון צרורות או אבנים, אף על פי שראויים לכסות בהם כלי, אסור לטלטלם (מו). הגה: וכל דבר שאינו כלי כלל – אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו, כל שכן לצורך מקומו (מז) (מרדכי ביצה רמז תרמ"ה).
סשבת קכ״ד ע"ב. עשם בתוספות. פשם וכרבא. צשבת קכ"ה ע"א. קרמב״ם פרק כ״ה ה״ו והמרדכי ביצה רמז תרמ"ה, וכן נראה מדברי הטור.
לכסותם בה – כלומר: די באפשרות מועטת זו לשימוש כדי שהשבר ימשיך וייחשב כראוי לשימוש, ואף שאין לאיש צורך כעת בשימוש זה. ודווקא אם נשברה החתיכה לפני שבת, שאז היא הוגדרה מחדש ככלי טרם כניסת השבת.[6]
מהיות עוד – כאשר זרק את שבר הכלי הפכו לאינו ראוי לשימוש, והרי הוא מוקצה מחמת גופו. ונעיר שדין זה הוא דווקא בשבר כלי, אבל כלי שלם שנזרק לאשפה אינו מאבד את מהותו ככלי ואינו מוקצה.
סוף הסימן – שבר כלי שנזרק על ידי בעלים עשיר, ואילו עני ישמח לעשות בו שימוש – הרי הוא מוקצה, ודי בזריקתו על ידי העשיר כדי להפוך את השבר למוקצה. ובסעיף נ"ב יבאר זאת המחבר.
שייכות כלי – דבר שלא היה כלי בעבר.
אסור לטלטלם – כי הם מוקצים מחמת גופם. ורק דבר שהיה כלי, נשאר שם כלי עליו כל עוד ראוי לשימוש.
לצורך מקומו – כפי שביארנו בהקדמה לסימן, ובס"ק א'.