https://www.youtube.com/watch?v=gLmldYsX6pg
יב [י] היו בתוך הכותל מעות או לשונות של זהב, שאין שם מוכיח--מחצייו ולחוץ, של מוצא; מחצייו ולפנים, של בעל הבית. [יא] וייראה לי שאין הדברים אמורים, אלא בשטען בעל הבית שהמטמון שלו, או שהיה יורש שאנו טוענין לו שמא של אביו הן; אבל אם הודה שהן מציאה, הרי הן של מוצאן. לפיכך אם היה משכיר ביתו לאחרים, הרי הן של שוכר האחרון; ואם השכירו לשלושה גויים כאחת, הרי עשאהו פונדק, וכל הנמצא בו אפילו בתוך הבית, הרי הוא של מוצאן: מפני שאין אחד יכול לטעון שהן שלו או שהוא טמן, שהרי עשאהו פונדק.
הלכות גזילה ואבידה פרק יז
א כל מציאה שאמרנו בה שהיא של מוצאה--אינו זוכה בה, עד שתגיע לידו או לרשותו; אבל אם ראה את המציאה, אפילו נפל לו עליה, ובא אחר, והחזיק בה--זה שהחזיק בה, זכה בה.
ב היה רוכב על גבי בהמה, וראה את המציאה, ואמר לחברו זכה לי בה--כיון שהגביהה לו--קנה הרוכב, ואף על פי שלא הגיעה לידו. ואם אמר לו תנה לי, ונטלה ואמר אני זכיתי בה--זכה בה הנוטל; ואם משנתנה לרוכב אמר אני זכיתי בה תחילה, לא אמר כלום.
ג המגביה מציאה לחברו--קנה חברו, ואף על פי שלא אמר לו כלום. הגביהו המציאה שניים, קנו שניהם. [ד] הגביהה לו חירש או שוטה או קטן--לא קנה הפיקח, לפי שאין להן דעת. הגביהה חירש ופיקח כאחד--מתוך שלא קנה פיקח, לא קנה חירש; היו שניהם חירשים, קנו שניהם: תיקנו להם חכמים שיקנו, כדי שלא יבואו להינצות.
ד [ה] שניים שראו גמל או חמור של מציאה, וקדמו שניהם והנהיגוהו, או משכוהו, או שהיה אחד מנהיג ואחד מושך--קנו שניהם. במה דברים אמורים, בחמור. אבל בגמל--אם היה אחד מנהיג ואחד מושך--המושך קנה, אבל לא המנהיג.
שידורים ישירים בהלכה ובמחשבה ברמבם ובמסורת תימן:
https://www.youtube.com/@7up545/videos