מצגת קרובים

הדף היום מוקדש ע"י רונית ושלומי עיני לכבוד חתונת בנם אביחי אברהם עם שילת. "שתזכו להקים בית נאמן בעם ישראל."

כשאדם הוזם כעד זומם, האם כל עדויותיו מהזמן שהעיד לשקר נפסלות או רק מזמן שהוזם? אביי סובר שנפסל משעת עדותו (למפרע) ורבא סובר שנפסל רק משעת הזמה. יש שתי הצעות להסביר את דעת רבא. הראשונה היא שאנחנו מאמינים לעדים השניים שסותרים את הראשונים רק בגלל חידוש שחידשה התורה ולכן הם נפסלים רק משעת הזמה. השנייה היא שרבא מסכים עקרונית עם אביי, אבל פוסל אותם רק משעת הזמה בבית דין, כי פסילה למפרע תגרום הפסד לאחרים שסמכו עליהם כעדים מבלי לדעת ששיקרו בבית דין. מה הנפקא מינה בין שתי ההצעות? מחלוקת זו היא אחת מששה מקרים (יע"ל קג"ם) בהם פוסקים כאביי נגד רבא.

מי שאוכל נבילות להכעיס, ולא מסיבות כלכליות או תאווה, האם נפסל לעדות? גם מקרה זה הוא מחלוקת בין רבא לאביי שבו אנו פוסקים כאביי שהעד פסול.

האם המחלוקת בין רבא לאביי מקבילה למחלוקת בין רבי מאיר לרבי יוסי לגבי האם עד זומם ששיקר בדיני ממונות נפסל גם לעדות בדיני נפשות? בתחילה משווים את המחלוקות ומקבילים את אביי לרבי מאיר ואת רבא לרבי יוסי, אך בסוף דוחים את ההשוואה.

למה אנחנו פוסקים כרבי מאיר ופוסלים עד ששיקר בדיני ממונות מלהעיד בדיני נפשות?

אילו קרובי משפחה פסולים לעדות? מהיכן בתורה אנחנו לומדים שקרובים אינם יכולים להעיד זה לזה?