הקיסר אתגר את רבן גמליאל במספר שאלות לגבי פעולותיו וכוחו של הקב"ה כפי שמתוארים בתנ"ך, כולל פסוקים שלכאורה מרמזים על קיומם של אלים מרובים. בעוד שבתו של הקיסר ענתה על השאלה הראשונה, רבן גמליאל השיב על שאר השאלות. גם מובאים ויכוחים דומים בין כופרים לרבנים אחרים.

הדיון מתייחס לפסוק במשנה העוסק בשמחתם של אנשים בנפול רשעים. רבי אחא מראה רעיון בחגיגה שלאחר מותו של המלך אחאב. אולם, פרשנות זו מעלה סתירה בין זה לדברי ר' יונתן שאין הקב"ה שמח במפלתם של רשעים, כיוון שגם הם יצוריו. עיקרון זה נלמד ממספר מקורות, כולל פסוק מקריעת ים סוף שממנו לומדים שהקב"ה כעס על המלאכים שרצו לשיר לו באומרו "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני!" הפתרון המוצע הוא שבעוד שהקב"ה עצמו אינו שמח, הוא מתיר לבני האדם לשמוח.

הטקסט מדבר על עובדיה, ששימש כממונה על בית אחאב והיה ידוע ביראת השמים שלו. הדבר מעלה מספר שאלות: מדוע הטקסט מציין במיוחד את יראת השמים שלו? מה ההוכחות הטקסטואליות המראות שיראת השמים שלו עלתה אפילו על זו של אברהם? יתרה מזאת, אילו גורמים הובילו לבחירתו כנביא, ומדוע נבחר דווקא הוא לנבא על אדום?