הדף היום מוקדש ע"י בקי גולדשטיין לע"נ אביה, יואל בן מאיר.

אביי הציע ללמוד בקל וחומר שאם אדם נידון למיתה על ידי בית דין אך עובד במקדש באותו זמן, שליח בית הדין לא יוציא אותו להריגה אם הוא עוסק בקרבנות ציבור. הפסוק בשמות כא:יד "מעם מזבחי תקחנו למות" מתייחס רק לקרבנות יחיד. רבא מקשה על טענת הקל וחומר של אביי, שכן יש הסוברים שקרבנות יחיד קרבים ביום טוב, מה שאומר שאי אפשר להבחין בהכרח באופן זה בין קרבנות ציבור ויחיד מכיוון ששניהם דוחים שבת או יום טוב והריגת מחויב מיתת בית דין אינה דוחה שבת/יום טוב. אם נקבל את הקל וחומר של אביי, לא יהיה יישום לפסוק "מעם מזבחי תקחנו למות", שכן הריגה לא תדחה שבת. לכן, רבא סובר שהריגת מחויב בית דין דוחה את כל עבודת המקדש.

רב הסביר שבבית דינו של רבי יהודה הנשיא, רב היה מדבר ראשון בדיני ממונות, אף שהדין הוא שהגדול פותח בדיונים, ורבי יהודה הנשיא היה גדול ממנו. רבה, בנו של רבא הסביר חריגה זו, שכן גדולתו של רבי יהודה הנשיא הייתה ייחודית כי מזמן משה ועד זמנו לא היה מי שהיה גדול כמוהו הן בענייני שלטון והן בתורה. הגמרא ממשיכה להביא רשימה של אחרים שחיו בין משה לרבי יהודה הנשיא, מציעה שהיו אחרים, אך כל הצעה נדחית כי לכל אחד היה מישהו אחר בדורו שהיה גדול כמוהו. רב אדא בר אהבה הוסיף שמזמן רבי יהודה הנשיא ועד רב אשי לא היה מי שהיה יחיד בדורו בענייני שלטון ובתורה כמותם.

שני פסוקים שונים מובאים לתמוך בפסיקת המשנה שבדיני נפשות מתחילים בדיון מהדיין הפחות חשוב.

רב פסק שרב יכול ללמד את תלמידו עניינים הקשורים למקרה ואז לשבת איתו בדין ושניהם יכולים לשמש כדיינים. אולם, מועלה קושי מתוספתא סנהדרין ז:ב שם נאמר שבדיני נפשות (ומקרים אחרים), דעתם תיחשב רק כאחת, כיוון שמקור דעתו של התלמיד מושפע מהמורה. סתירה זו מיושבת על ידי הבחנה בין סוגים שונים של יחסי מורה/תלמיד.

רבי אבהו פסק שמקרה של שור שצריך להיסקל על הריגת אדם נידון בבית דין של עשרים ושלושה, אך בנוגע לכל שאר העניינים שבהם דיני ממונות ודיני נפשות נבדלים, כמתואר במשנתנו, המקרה נידון כדיני ממונות. הוא ציין שיש עשרה הבדלים בין דיני ממונות לדיני נפשות. הגמרא מקשה על כך, שכן יש תשעה. הדבר מיושב על ידי הוספת הבדל עשירי, כמוזכר בתוספתא.

גר וממזר יכולים לדון דיני ממונות אבל אינם יכולים לדון בדיני נפשות. כל אחד נלמד ממשנה אחרת. מדוע היה צורך ללמוד כל אחד בנפרד ולא ללמד אחד ואז ללמוד אחד מהשני? מה המקור לפסילת עדים על בסיס ייחוס?

סידור הסנהדרין של עשרים ושלושה היה בחצי עיגול כדי שכל אחד מהדיינים יוכל לראות זה את זה ואת העדים. כמה סופרים היו כותבים את דעות הדיינים?