דורשים מהתורה מארבעה פסוקים שונים את ההלכה שדורשים התראה לנאשם לפני שהוא מבצע עבירה כדי שבית הדין יוכל להרשיעו. יש צורך להסביר מדוע נדרשו כל ארבעת המקורות.

רב חנן פסק במקרה של עדים זוממים שהעידו שאישה מאורסה קיימה יחסים עם איש אחר. הוא קבע שאין להוציאם להורג, כי הם יכולים לטעון שהתכוונו רק לאוסרה על בעלה ולא להביא למיתתה. אולם, זה מעלה שאלה לגבי דרישות ההתראה: בעדותם, האם לא היה עליהם להעיד שהתרו בה שאם תקיים יחסים היא תתחייב מיתה? זה היה מוכיח בבירור את כוונתם להביא למיתתה. הגמרא מיישבת זאת בהסבר שפסיקת רב חנן מתייחסת למקרה שבו האישה הייתה חברה (המקפידה על קיום מצוות), בהתאם לדעת רבי יוסי ברבי יהודה שחברים אינם צריכים התראה.

רב חסדא קבע הנחיות לאילו סתירות בעדות מקובלות ואילו פוסלות אותה. הובאו ארבעה מקורות שנראו כמערערים על עמדתו, אך כל קושי יושב בהצלחה. אחד המקורות היה ממשנתנו בעניין בן זכאי ששאל על עוקצי התאנה, אם כי לא ברור אם מדובר ברבן יוחנן בן זכאי. בסוף, מוכיחים שכן מדובר ברבן יוחנן בן זכאי.

המשנה קובעת שהעדות כשרה אם עד אחד אומר "איני יודע" לשאלת בדיקה, וגם אם שני העדים אומרים "איני יודע". מכיוון שהמקרה השני נראה מיותר, רב ששת ורבא הציעו כל אחד פירוש חלופי למשפט זה במשנה.

רמי בר חמא שאל את רב ספרא ורב כהנא: אם גם בדיקות וגם חקירות נדרשות מן התורה, מדוע כאשר העדים אומרים "איני יודע" בשאלת חקירה, העדות בטלה, אך בשאלת בדיקה, עדותם קיימת? הם הסבירו שחקירות הכרחיות כי הן קובעות מתי והיכן התרחשו האירועים - בלי מידע זה, לא ניתן להזים את העדות על ידי עדים זוממים.

אם העדים חולקים ביום אחד לגבי התאריך, ניתן להניח שהם מתכוונים לאותו יום אך אחד טעה לגבי מועד ראש חודש. עם זאת, זה תקף רק בתחילת החודש, כי באמצע החודש כולם אמורים כבר לדעת את התאריך הנכון.

לגבי ברכת (קידוש) הלבנה, הברכה הנאמרת על הירח החדש בחידושו, רבי יוחנן ציין עד איזה יום ניתן לאומרה. קיימים שני פירושים לתשובתו - או עד היום השביעי או עד היום השישה עשר בחודש.