הדף היום מוקדש ע"י גבריאל ודניאל אלטמן לע"נ כבוד השופטת מרים אלטמן, מרים בת שלמה ז"ל. "עברו 20 שנה בלעדיה, ואהבתה וחוכמתה עדיין מנחות כל צעד בדרכנו." 

רבי אמי סבר שאם אדם עשה מעשים שונים של עבודה זרה בשוגג ואחר כך נודע לו טעותו (העלם אחד), חייב להביא קרבן חטאת אחד בלבד. אביי הסביר את המקור לדברי רבי אמי, "לא תעבדם," אך חלק על רבי אמי וסבר שצריך להביא קרבן חטאת נפרד על כל מעשה.

המשנה פוסקת שאדם חייב מיתה על אמירת "אלי אתה" לאליל. רב נחמן ציטט את רב שאמר כך גם כן. הגמרא מסיקה שדברי רב חייבים להתייחס לחיוב קרבן, שכן עונש המוות כבר נלמד מהמשנה. הם גם מסבירים שדעתו תואמת רק את עמדת רבי עקיבא במחלוקתו עם חכמים (לפי הבנת ריש לקיש את מחלוקתם) לגבי האם המגדף בשוגג חייב להביא קרבן חטאת. חכמים פוסקים שמכיוון שהאדם חטא בדיבור בלבד, אין קרבן חטאת, בעוד רבי עקיבא חולק.

דעתו של רב נלמדת מפסוק הקשור לחטא העגל. הגמרא ממשיכה להביא דרשה שונה מהמילים בפסוק זה שמות לב:ח, "העלוך" בלשון רבים, המזכירה את העבודה זרה ואת הקב"ה, המשקפת שהיהודים לא דחו את הקב"ה לחלוטין. עם זאת, יש מחלוקת תנאים לגבי משמעות המילה בהקשר זה.

המשנה מנתה מעשים שונים שעליהם לא מקבלים עונש מוות. האם מקבלים מלקות עליהם? ואם כן, על אילו מהמעשים? יש שתי מסורות שונות הקשורות לכך וכל אחת קשה מכיוון שחלק נופלים לקטגוריה של לאו שאין בו מעשה (דיבור בלבד) ולאו שבכללות, לאו שכולל איסורים שונים רבים, ששניהם פטורים ממלקות. הגרסה הראשונה נדחית, אך השנייה מוסברת לפי עמדת רבי יהודה, המחייב מלקות אפילו על לאו שאין בו מעשה.

אסור להיכנס לשותפות עם עובד עבודה זרה מכיוון שזה עלול לגרום לעובד העבודה זרה להישבע בשם העבודה זרה. אסור להזכיר את שם העבודה זרה, אלא אם כן זה שם המוזכר בתנ"ך.

האם עבודה זרה היא דבר שיש לאנשים תשוקה חזקה אליו?