יום אחד, בשנת 2003 התקלקלה לנו הטלויזיה בסלון. הוצאנו אותה לרחוב בכוונה לנסוע לקנות חדשה. אז לא צפינו במחשב, לא היו סמארטפונים, היה צריך טלויזיה. הצעתי שנמתין וסיכמנו שנחליט בסוף השבוע.

באותו הערב, בשעה 19:30 הסתכלנו אחד על השני ועל התינוקת: מה נעשה? בעצם הינו רגילים להעביר את הערב מול המסך. החלטנו שניסע להליכה על החוף עם העגלה. יצאנו ומצאנו את עצמנו עומדים מהופנטים מול הגלים, ברחש המקסים, ברוח הקלה של הקיץ, מאושרים. ידענו שהטיול הקסום הזה לא היה קורה אם היתה לנו טלויזיה. קניית הטלויזיה נדחתה. בשבועות, בחודשים ובשנים הבאות מצאנו את עצמנו מטיילים בערבים, פוגשים חברים, מבשלים, קוראים ביחד ספרים בקול רם, ממציאים מוצרים לתינוקות ורושמים עליהם פטנטים (למדנו לסרוק ולרשום), לומדים יחד איך להשקיע בניירות ערך, יוצאים לרקוד, ועוד בלי סוף עיסוקים. בהמשך גם חזרתי לקואצ'ינג, ורוב הערבים שלי הושקעו בפגישות ובכתיבה. היה קשה לזכור שפעם הערבים עברו עלינו בישיבה מול המסך.

עשור מאוחר יותר, קמתי בבוקר וגיליתי שהעולם עבר בצורה גורפת לבילוי כמעט יחיד, מדי ערב: צפיה בסדרות, עם וריאציה של גלישה סלולארית בפייסבוק ובאינסטגרם. מין זרם גדול כזה, שכולם שוחים/נסחפים בו. היו תקופות שהתמכרתי אליו וגלשתי יותר מדי. שוב ושוב עשיתי לעצמי גמילה, ושוב ושוב נוכחתי בהבדל בין חיים בתוך הזרם הזה לבין חיים בלעדיו.

מה קורה אם יוצאים מהזרם של צפיה/גלישה

1. לישון ממש מספיק

שעת שינה נוספת ביום זה כל כך מוצלח, משמח ומרגיע, שכמעט קשה לדמיין את זה.

2. יש זמן לפתור בעיות

אנשים יגידו שהם צופים בסדרות בערב כי הם צריכים לנקות את הראש. הלוגיקה הזו כל כך נפוצה, שקשה להבחין כמה היא שגויה.

3. קופצים מתוך הסיר ומשנים את המצב.

מכירים את הצפרדע בתוך הסיר? אני מכירה אנשים שהיו לכודים שנים בתוך מצב ממש גרוע. יחסים איומים, עבודה עם סטרס עצום, מצב פיזי לא מטופל. מה "עזר" להם להשאר שם? אקמולים. פלסטרים. כדי לא להרגיש את הכאב. עישנו, שתו, או צפו בסדרות בכל הזמן הפנוי שלהם. כדי לא להרגיש את הכאב.

ברגע שהם החלו להסיר את הפלסטרים – להפחית את ההתמכרויות – התחיל התהליך של יציאה משם.

4. קלילות פיזית ואנרגיה

5. המון זמן פנוי

קשה להאמין כמה זמן פנוי יש למי שלא צופה וגולש. שעות ביום. אם אתם מכחישים, אתם כנראה כמו רוב האנשים וגם אני בעבר (עם פייסבוק) – משקרים לעצמכם לגבי כמה זמן ביום אתם שם.

6. נוצר רוגע אמיתי

מי שצופה הרבה כבר לא שם לב לדרמות שכל הזמן קורות על המסך. הכל מוגזם, מלחיץ, מפחיד, מותח, מסובך, מתסכל. כל זה יוצר סטרס. אנחנו אוהבים את האקשן הזה באותו הרגע, אבל אחריו התחושה לא טובה. אחריו יש רק עייפות אטומה וקריסה לשינה. בלי כל זה יכול להיווצר רוגע אמיתי.

7. קשרים משתנים

יום אחד, אחרי שראיתי את הסרט "The Social Dilemma", שנתן לי דחיפה להפחית כמעט ל-0 את השימוש בפייסבוק, סיפרתי לאחותי – וגם היא חתכה את הפייסבוק. באותו השבוע, ב-11 בלילה, מצאנו את עצמנו מדברות שיחת עומק. אני רגילה שהיא עסוקה מאוד ואין לה הרבה זמן לדבר איתי. עכשיו היה לה. הקשר שלנו התחיל להשתנות. תמיד הינו קרובות, אבל היה לנו מעט מאוד זמן לדבר. היום יש לנו הרבה יותר, והקרבה יותר נוכחת.

8. יותר שלמים עם עצמנו

בתיכון, גרתי בר"ג ולמדתי בצפון ת"א, עם ילדי העשירים. אז לא היתה לי אפילו עשירית מחוסר הבטחון ורגשי הנחיתות שיש היום לנוער ולמבוגרים מול האינסטגרם.

9. הקשב מתארך בחזרה, החוכמה חוזרת

יש לי קשב קצר יותר מבעבר, ועדיין, יש לי. אני יכולה לשבת כמה שעות טובות ברצף ולכתוב או לקרוא. אני יכולה לקחת נושא ותוך כמה חודשים/שנים להתמחות בו. אנשים אחרים שלא צופים כל היום חוזרים לקרוא ספרות יפה מענגת.

10. הקרייב לצפיה עובר מהר

אלאן קאר היה אומר: כל סיגריה מפיגה את יסורי הגמילה של הסיגריה הקודמת.

מה עושים עכשיו?

מקווה שעוררתי בכם חשק לפחות להפחית את מידת השחיה שלכם בזרם הזה של הצפיה והגלישה. זה לא בהכרח יהיה קל – אבל מקווה שיהיו לכם הפתעות טובות ומעניינות בדרך!