תודה לשחר עופרי ועומר על הבקשה לכתוב על סוניק וספידי, לא כלכך ידענו לאיזה ספידי התכוונתם אז נתנו לבוט לבחור והוא בחר סטיב מקווין.

🚗🦔

תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:

https://www.instagram.com/kaden_and_tommy

לערוץ היוטיוב שלנו:

https://youtube.com/@kaden_tommy?si=02k5I9pGRLervSkU

לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:

https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור כפי שיצא מהבוט:

ליל הכוכבים נוצץ כמו מיליון יהלומים מפוזרים כמו רקטה אדומה בוהקת, בצורת כלב צ'ילי (כמובן!), שהתפוצצה מכדור הארץ. בפנים, סוניק הקיפוד, פרוותו הכחולה מפוצצת מהתרגשות, קפץ במושבו. לצדו, דמות כסופה בחליפת חלל חלקה, כיוונה את הקסדה שלו. זה היה סטיב מקווין, אלוף מכוניות מירוץ בדימוס, שהפך כעת למנטור הבלתי סביר אך הנלהב של סוניק.

"קל שם, ספידי," ציחקק סטיב, קולו עמום על ידי הקסדה. "נגיע לירח בקרוב. תתכופף ותיהנה מהנוף."

סוניק, אי פעם הספידסטר, היה חסר סבלנות. "אבל סטיב, הירח! זה הולך להיות מדהים! אתה יכול לדמיין שאתה מקפץ בכוח המשיכה הנמוך הזה?"

סטיב חייכה. "בגלל זה הבאנו את מגפי הירח, אלוף. צריך לשמור על מהירות הסופר-מהירות האלה בשליטה."

כמה שעות לאחר מכן, רקטת הכלב צ'ילי נחתה בחבטה עדינה על פני הירח המאובקים. סוניק יצא החוצה, התנשף. כדור הארץ, גולה כחולה ותוססת, נתלה בחושך הדיו. סביבם נמתחו מכתשים כמו עקבות של ענקים, והרים נצצו בלבן רפאים תחת אור השמש הקשה.

"וואו..." לחש סוניק, מרגיש תערובת מוזרה של התרגשות ויראה. "זה יפה."

סטיב הניח יד על כתפו. "עכשיו, זכור את המשימה, סוניק. פרופסור פינק צריכה את סלעי הירח האלה למקור האנרגיה החדש שלה. פשוט תפוס כמה, ובואו נחזור אחורה לפני שהלילה על הירח יהיה סחף אמיתי."

סוניק הנהן, עיניו כבר סורקות את נוף הירח. ברעש, הוא יצא לדרך, דילג על המכתשים במגפי הירח שלו, מותיר את סטיב בענן אבק.

סוניק אסף סלעי ירח בלהט של ילד בחנות ממתקים. הוא מצא אחד חלק, שחור, אחד גבשושי, אפור, ואפילו נוצץ וזהוב. עד מהרה התנפח התרמיל שלו. אבל בכל זאת, הוא המשיך לחפש, מהירותו סוחבת אותו עוד ועוד ממקום הנחיתה.

לפתע, הוא הבחין בו - מכתש ענק ועגול לחלוטין שלא דומה לאף אחד אחר. הסקרנות מכרסמת בו, סוניק קפץ לעברו. כשהתקרב לקצה, הדהדה רעש נמוך מבפנים. הוא הציץ למטה. המכתש התמלא ב... כדורים קופצים וזוהרים! הם פעמו באור עולמי, קופצים זה מזה כמו כדורי חוף היפראקטיביים.

מהופנט, סוניק התקרב צעד אחד. ואז עוד אחד. האדמה שמתחתיו נתנה את מקומה, והוא נפל מעל הראש לתוך המכתש! הוא נחת ב"אוף" רך על מצע הכדורים הזוהרים. הם היו רכים ורכים באופן מפתיע. סוניק ציחקק כשהוא מקפץ כמו פינבול במכונת ניאון.

אבל הכיף הפך עד מהרה לפאניקה. הכדורים הזוהרים, התברר, היו מגנטיים. הם נצמדו לפרווה ולמגפיים של סוניק, מה שאי אפשר לזוז. הוא ניסה לברוח, אך איבריו היו דבוקים למקום. הפחד אחז בו.

בדיוק כשהייאוש איים להכריע אותו, קול מוכר התפצח דרך המתקשר שלו. "סוניק! איפה אתה?" זה היה סטיב, קולו מכוסה דאגה.

"אני... נפלתי לתוך מכתש!" הסביר סוניק, קולו רעד.

סטיב מיהר אל קצה המכתש, הבעתו קודרת. "הישאר רגוע, סוניק. אני אמצא דרך למשוך אותך למעלה."

סוניק התבונן כשסטיי, בעל תושייה מתמיד, משתמש בקרן הטרקטור המגנטית של הרקטה שלו כדי להרים אותו בעדינות אל מחוץ למכתש, כדור זוהר אחד בכל פעם. חזרה על קרקע יציבה, סוניק הרגיש גל של הקלה שוטף אותו.

"תודה, סטיב," הוא מלמל, מבויש. "נסחפתי."

סטייב פרפר את הפרווה של סוניק. "זה קורה לטובים מבינינו, אלוף. אבל זכור, לפעמים להיות המהיר ביותר זו לא התשובה. להיות חכם, זהיר ומקשיב טוב זה לא פחות חשוב."

כשהסתכל אחורה על המסה המתערבלת של כדורים זוהרים במכתש, סוניק הבין. הוא היה כל כך מרוכז בלהשיג עוד סלעי ירח עד ששכח להיזהר.

בחזרה לכדור הארץ, פרופסור פינק היה מרוצה מהסלעים שנאספו. אבל הלקח היקר ביותר שסוניק למד לא נמצא על הירח.