סיימנו את ההקדמה ללימודי כתבי הרב הנזיר, אשר סקרה את שיטתו, ומתוך כך עסקנו בפסקה של הראי"ה באורות הקודש, אשר עניינה הוא "נגלה, נסתר ויחודים". למדנו שמטרת היחודים היא לקבל "שִפעה שמימית", קרי- א-לוקית, אשר מתבטאת בחיים עצמם; כלומר, בחיוּת עצמה שהקב"ה משפיע לעולמו. נפגשנו עם מרכזיותה של "החיוּת" במשנתו של הרב הנזיר. למדנו שהאדם מקבל את חיותו מן התשתית, וביהדות, ואצל עם ישראל ככלל, התשתית ממנה אנו מקבלים את חיותנו היא רעיונות רוחניים. זאת לעומת הפילוסופים הקדם- סוקרטיים אשר חיפשו את התשתית בחומר. לסיום, עסקנו ברעיון של ריבוי תשתיות(/ראשיות) לאותו עניין, וראינו כיצד רעיון זה מתבטא ביצירת חכמת הקבלה, אשר מורכבת ממספר מקורות ראשוניים.