בפרק הזה אנחנו יוצאים מחפצים קטנים לסיפורים גדולים.
 טבעת שנעלמת וחוזרת, כובע שמופיע ברגע מדויק, ואובייקטים שהופכים לשומרים של זיכרון, זהות ואחריות.

דרך הסיפורים אנחנו מדברים על אינטואיציה שנולדת בילדות,
 על היכולת לראות ולהבין לפני שיש מילים,
 ועל הפגיעות – לא כחולשה, אלא ככוח שמאפשר בחירה, קרבה והבנה עמוקה של המציאות.

זה פרק על התבוננות, על אחריות,
 ועל הזכות לבחור – גם כשדברים כבדים, וגם כשלא הכול ברור.