The Daily Sicha - השיחה היומית

ברביעי דפ' ויגש מסופר אודות ירידת יעקב למצרים (התחלת גלות מצרים) בפועל, שבמקום להיות "בשלשלאות של ברזל", בפועל היא היתה בכבוד מלכים של יוסף ה"משנה למלך" [ועוד יותר: אפי' פרעה לא עשה שום דבר בפועל בעצמו בלי יוסף! עד שיוסף עשה משהו בניגוד לענינו של פרעה ‏–‏ הוא צוה למצריים למול את עצמם! (כי המצריים, כעבדים של יוסף, היו מחוייבים במילה כדין עבדו של ישראל ‏–‏ נכסיו של ישראל וכו') ופרעה צוה שישמעו בקולו!] ושל פרעה . ובזה התגלה בפועל שכוונת הירידה היתה בשביל העלי' שעי"ז. וההוראה: בנוגע לכל גלות צריך יהודי לדעת שהירידה היא רק בשביל העלי' שעי"ז!

משיחת מוצאי "זאת חנוכה" ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-12-2021

מהפסוק בתחילת פ' ויגש "ויגש אליו יהודה" לומדים שאסור להפסיק בין גאולה (יוסף) לתפלה (יהודה). ויה"ר שיקויים בנו שלא יהא הפסק בין התפלה שהתפללנו עכשיו "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" וכיו"ב, לגאולה האמיתית והשלימה, וממשיכים תיכף ומיד למעמד ומצב דחיים נצחיים (פ' ויחי), שלא בערך יותר מקכ"ז שנה של יעקב‏ – ‏שכאו"א, אנשים נשים וטף, של דורנו זה, דור האחרון של גלות ודור הראשון של גאולה, זוכה תיכף ומיד להמשיך את חייו בחיים נצחיים! ועוד.

משיחת זאת חנוכה ה'תשנ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-12-2021

הבחינה האם "חנוכה" פעל שינוי באדם היא במוצאי ואחרי ימי החנוכה, כשכבר לא מדליקים נרות חנוכה ולא אומרים "על הנסים" בתפלה וברהמ"ז ומ"מ ה"ה ממשיך באותו "שטורעם" של ימי החנוכה. וזאת גם אם בכל יום ויום של ימי החנוכה הוסיף והדליק עוד נר אחד (וזה הי' ניכר בעיני בשר) ‏–‏ "מעלין בקודש", והי' יכול לחשוב שכעת, לאחרי שהדליק כבר את כל השמונה נרות חנוכה, אפשר לו "לנוח" כבר..., ובפועל גם כשמגיע מוצאי זאת חנוכה ניכר בעיני בשר שממשיך להעלות בקודש ומתחיל עבודה נעלית עוד יותר.

משיחת מוצאי "זאת חנוכה" ה'תשל"ד

לע"נ ר' אשר ב"ר חיים דוד ע"ה וילהלם ליום היארצייט שלו א' טבת

ת.נ.צ.ב.ה.

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-12-2021

הלשון בנוגע לנרות חנוכה הוא ש"אין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד", והיינו ש"לראותו" הוא ה"שימוש" היחיד שכן מותר. וכפתגם הידוע מרבותינו נשיאינו "אז מ'דארף זיך צוהערן, (או) צוקוקן, וואס די ליכטעלאַך דערציילען"! ואין לך "שימוש" בהן גדול מזה - הוא לומד מהן ענינים נפלאים! (אלא שזהו שימוש לנשמה, ואח"ז זה פועל גם על הגוף): שה"חלשים" לא צריכים להתפעל מה"גיבורים" וכד' כי כאו"א מהם הם "עוסקי תורתך" "טהורים" ו"צדיקים" ("ועמך כולם צדיקים"); אפי' בזמן של "משתשקע החמה" והעבודה היא קשה ביותר הנה "הקב"ה עוזרו"; הוראה מזה ש"פשט המנהג" לקיים מצות נר חנוכה באופן של "מהדרין מן המהדרין" - לקיים מצוות בהידור וכו'. ואת הוראות האלו יש לקחת על כל השנה כולה, מתחיל מהוספה בלימוד התורה, צדקה ועבודת התפלה.

משיחת מוצאי זאת חנוכה ה'תשל"ה

לע”נ רחל בת ר' מרדכי הירש ע"ה ליום היארצייט שלה א' טבת. ת.נ.צ.ב.ה.

נדבת ר' ארי דבורקן ומשפחתו שיחיו‏

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-12-2021

1) מבואר בדא"ח שבחנוכה היו האהבה והמסנ"פ מצד המקבל, מלמטלמ"ע. וכ"ה גם בנוגע לאלו שנק' "נרות להאיר", שעבודתם היא בבירור וזיכוך המטה – לפעול בכאו"א מבנ"י שיקויים בו "ושכנתי בתוכם", ע"י שמדליקים בו את ה"נר הוי' נשמת אדם", ובאופן ד"מוסיף והולך" מלמטלמ"ע, עד שנעשה מואר כולו ב"נר מצוה ותורה אור", וב"מאור שבתורה" – פנימיות התורה. והעיקר – שההנהגה בפועל תהי' כפי שיהודי חייב להתנהג. 2) נר ה' דחנוכה הוא פעם הא' שלשיטת ב"ה, "מוסיף והולך", מדליקים יותר נרות מלשיטת ב"ש, "פוחת והולך". וההוראה: בעבודת ה' – ב' סוגים: "סור מרע" ו"עשה טוב". והנה כשעיקר העבודה היא "סור מרע", שלילת דברים בלתי-רצויים, הנה ככל שעוברים הימים נחלש ונפחת המשיכה לענינים אלו, ולכן דרוש פחות מאמץ, "נרות", לבטל המנגד. אבל כשעיקר העבודה היא "עשה טוב", הנה מיום ליום הולך וגדל ה"תאבון" לעניני תומ"צ, ובמילא יש צורך להוסיף באור. ובנר ה' דחנוכה מודגש העבודה ד"מוסיף והולך" – להוסיף באור.

1) שיחת נר ה' דחנוכה ה'תשט"ז לתלמידי התמימים שיחיו 2) משיחת אור לה' דחנוכה ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-12-2021

חנוכה הוא הזמן לבטל את הענין ד"להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" ע"י ההתחזקות בתומ"צ בכלל, ובהדגשה שלימוד התורה צ"ל בגלל שזהו "תורתך" - חדור עם יראת ה'. ועד"ז קיום המצוות, גם מצוות שכליות, צ"ל בגלל שזהו "רצונך" [ולכן התחלת הש"ס הוא במס' ברכות אע"פ שאין לו שייכות לסדר זרעים, כי "ראשית חכמה יראת ה'", ובאמירת ברכות מודגשת הענין דיראת ה' איך שזה נמשך בעניני העולם (ברכות הנהנין וכיו"ב)]. ונוסף לזה יש לחנך בזה גם את הילדים ולכנס אותם בימי החנוכה (מלשון חינוך) לפחות פעם אחת, ולספר להם את תוכן החג וגם לדאוג שיוכלו לתת צדקה, ע"י שיתנו להם "דמי חנוכה" וחלק מזה יתנו לצדקה, וחלק מזה ישאר אצלם כדי לקיים מנהג רבותינו בפרהסיא לתת "דמי חנוכה" לבני-ביתם, ועד"ז ע"י ש"מלמד את בן חבירו תורה" ויתן לו "דמי חנוכה" ה"ה מקיים מנהג זה בבנו!

משיחת י"ט כסלו ה'תשל"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-12-2021

בד"ה ואתה ברחמיך הרבים תש"א מבאר את כל פרטי הלשונות בנוסח ועל הנסים דחנוכה – "מסרת גבורים ביד חלשים.. וזדים ביד עוסקי תורתיך", אבל משמיט ואינו מבאר "רשעים ביד צדיקים"?! והנה מובן מזה גודל ה"זכות" של דורנו, שמאז הדפסת מאמר זה עברו 48 שנה ואף א' "לא חלי ולא מרגיש" ענין בלתי-מובן זה, ו"שכבת וערבה שנתיך".... מזכירים זאת כעת כדי שמכאן ולהבא יתייגעו בלימוד החסידות, כך שדבר כזה לא יעבור חלק. והטענה היא בעיקר לתלמידים [כי למשפיע יש "תירוץ" שהוא עסוק מידי עם התלמידים...]: במקום להיות שקוע מגיל הבר-מצוה במה יפרנס את משפחתו כאשר יגיע לגיל כ"ב-כ"ג שנה, ומה קורה בוושינגטון... – תשקיע א"ע בלימוד התורה בשקידה ובהתמדה! דיבורים אלו צריכים "להגיע" מלשון נגיעה, "אָנרירן", שיפעלו "הזזה", ויתחילו ללמוד נגלה וחסידות באופן כזה שיתעכבו על דבר בלתי-מובן, עד שיבינו לאשורו.

משיחת מוצאי זאת חנוכה ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-11-2021

מבואר באחרונים שבימי חנוכה צריכים להרבות בנתינת הצדקה. ועד"ז מבואר בדרושי רבותינו נשיאנו שישנה שייכות בין מצות צדקה לכללות הענין דחנוכה. וענין זה מובן בפשטות, עפ"י מאחז"ל "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", גאולה נצחית, בדוגמת הנצחיות דנרות חנוכה ש"אינן בטלין לעולם". ולכן, כאן המקום לעורר שבכל שמונת ימי החנוכה תהי' הוספה במצות צדקה. ואע"פ שלא ראינו אצל רבותינו נשיאנו הדגשה מיוחדת אודות הוספה בנתינת צדקה בימי החנוכה, הנה הלואי שלא יהיו טענות נוספות מלבד טענה זו... (ובפרט שיש לבאר שאצלם זה התבטא בצדקה רוחנית – אמירת דא"ח בימי החנוכה בהוספה לגבי שאר ימי השנה). ועוד ענין בזה: מנהג רבותינו לערוך מגבית בי"ט כסלו, ובהתוועדות י"ט כסלו לא הוכרז עד"ז (מתוך תקוה שיבינו מעצמם), ועד היום ישנם כאלו שעוד לא השתתפו בזה. וכל המרבה ה"ז משובח.

משיחת ליל ב' דחנוכה ה'תשמ"ב

לזכות נטע זאב שיחי' אייזנבך ליום ההולדת שלו כ"ה כסלו

לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-11-2021

יש להתעסק ב"מבצע חנוכה" מתוך שמחה, וכמ"ש "עבדו את ה' בשמחה", ושהשמחה תהי' גלוי'. כי אף שהמעשה הוא העיקר ‏–‏ שבכל בית יהודי ידליקו בפועל נרות חנוכה וכו', אבל השני צריך לראות איך ששמחים לעזור לו מתוך אהבת ישראל אמיתית, ולא שעושים א"ז מתוך "הכרח" ועם "פנים זועפות" וכו'. וכשעוסקים בזה בשמחה מצליחים עי"ז שלא בערך הרבה יותר. וזה חשוב במיוחד כשהולכים לבתי רפואה ובתי אסורים, שלאלו הנמצאים שם ישנו צורך מיוחד לתוספת שמחה (ואפשר למצוא דרך והסברה איך לפעול בהם ענין השמחה), וכשמשמחים את "בניו" של הקב"ה פועלים עי"ז שמחה גדולה גם למעלה.

משיחת מוצש"ק פ' וישב ה'תש"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-11-2021

בנסיון יוסף עם אשת פוטיפר כמ"ש בשישי פ' וישב, הי' מקום לשקו"ט האם יוסף (שדינו כ"בן נח") חייב למסור נפשו בענין זה, ובמילא יכול להיות שהי' אסור לו, אבל כש"נראית לו דמות דיוקנו של אביו", שהי' "מעין שופרי' דאדם הראשון" כי ענינו של יעקב, כבחיר האבות, הוא תיקון בשלימות את ה"שופרי' דאדה"ר" שנפגם ע"י חטא עה"ד שרש כל החטאים וכו', הבין יוסף שתיקון כ"ז תלוי בעמידתו בנסיון פרטי זה, וזה מה שמנע אותו מליכנס לשקו"ט וכו' אלא "וינס ויצא החוצה" - מחוץ לכל עניני והגבלות ושקו"ט ועמד בנסיון!, ועד"ז כשמזדמן לא' מעשה פרטי, עליו להזכר על "דמות דיוקנו של אביו", היותו "יצור כפיו של הקב"ה", ולדעת שבמעשה פרטי זה תלוי' הכרעת כל העולם לכף זכות או להיפך ח"ו (כמ"ש הרמב"ם)!

ב' חלקים משיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשכ"א

לזכות יהודית ברכה בת שטערנא שרה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"א כסלו

לשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוף

נדבת הורי' ר' חיים ברוך ושטערנא שרה שיחיו אלבסקי

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-11-2021