לפעמים אדם מרגיש שיש מעשים או תכונות שלו שלא מתאימים לעולם הדתי, ולכן הוא נאלץ להתנתק מהקשר שלו לקב"ה. ר' צדוק אומר לנו לא לוותר ולהישאר בקשר עם הקב"ה אפילו אם הקב"ה בעצמו לכאורה לא רוצה את הקשר. בעולם שלנו אפשר לראות הרבה צירופים של נשמות חדשות שנולדו בגלל העקשנות הטובה הזו.

...

פסקה מ"ו:

"ולרשע אמר אלהים: מה לך לספר חוקי" (תהילים, נ) "ועל דבר זה ידוו כל הדווים" (קידושין פא:), כי העובר על דברי סופרים נקרא "רשע", כמו שאמרו (יבמות  כ.)

אבל על זה אמרו הקדמונים מאמר חז"ל בפסחים (דף פו:): כל מה שיאמר לך בעל הבית – עשה, חוץ מ"צא". ולא לחנם כתבה תורה ענין המעפילים בפרשת שלח, אשר כבר האמינו בדברי משה, ולמה לא שמעו לו בזה שאמר להם "אל תעלו" וגו'? אלא שהם חשבו שזה בכלל "חוץ מצא".

ועיין בזהר ‏‏(ח"ג קס, א) המליץ כל ענין מרגלים על התורה, והיה העונש שלא ישיגוה. ועל זה העפילו לעלות אף נגד רצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין קה.): חוצפתא מלכותא בלא תגא [ולמדוה מבלעם שאחר־כך הסכים ה' יתברך; כי בלעם נסתכל עד עקבתא דמשיחא ולכך ידע סוד זה.], פירוש: כידוע, "מלכות" הוא כנסת ישראל, ו"כתר" הוא שורש רצון ה' יתברך, ורוצה לומר: ממשלה מעצמו בלי רצון הרוצים, והתקרבות כנסת ישראל מעצמה.

והם לא הצליחו בזה מפני שאכלוה פגה, כמו שאמרו ז"ל (סוטה מט:): בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, שאז הוא העת לזה [ולעתיד "נקבה תסובב גבר", ואין כאן מקומו]. ולכך אמר להם משה: "והיא לא תצלח", נראה שעצה היא אלא ש"לא תצלח"; ודייק "והיא", שבכל מקום דרשו רז"ל: היא ולא אחרת, שיש זמן אחר שמצליח, והוא זמננו זה שהוא עקבי משיחא.