...

צדקת הצדיק פסקה נ"ז:העגמת נפש שיש לאדם על עבירות שעשה – הם ממש יסורי־גיהנם על אותה עבירה, ולכן אמרו בספ"ק דברכות (יב:) דהמתבייש בה מוחלין לו, כי כבר סבל עונש גיהנם.ומי שזוכה, מן השמים מזכירים לו בכל עת עבירות שעשה ומתמרמר עליהם עד שסובל שיעור גיהנם המגיע לו ע"ז בעולם הזה, וזהו הפרעון מן העבירות שנפרעים מן הצדיקים בעולם הזה, כי בעונשי עולם הזה ממש יש משפטים אחרים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מו"ק כח.): "חיי, בני ומזוני – לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא". וזה שאמר דוד המלך ע"ה: "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי; שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי" (תהלים כג, ד); ודאי לא חשב שיהיה בגיהנם לעתיד לבא, כמ"ש (ברכות ד.) דקרי לנפשיה "חסיד", ועיין שם.ועל־כל־פנים לא היה פותח פיו לשטן ח"ו אם חשש שמא יגרום החטא. רק ר"ל כשהיה הולך בגיהנם בעולם הזה, כשהיה הולך בעצבות ומרה שחורה על חטאיו, ועל־ידי עצבות – השכינה מסתלקת, ויוכל לבוא לידי רע, כנודע. ועל זה אמר (תהלים כ"ג, ד'): "לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי", "אתה" אינו מדרגת השכינה הנקרא "אני", כנודע שמסתלקת בעצבות, רק מדרגת קוב"ה הנקרא "אתה", זהו "עמדי" – גם בעת העצבות, שמצדו הוא ההתעוררות לכך:

...

ר' צדוק מזמין אותנו בפסקה נ"ז להישיר מבט לתחושת האשמה והכשלון שאנחנו מרגישים בעקבות החטא. התחושה הזו היא ייסורי גיהנום ממש, אבל דווקא בשל כך היא טומנת בחובה הזדמנות להכרה פנימית משמעותית....