היום המצאנו סיפור לבקשתו של אוליב בר שביקש סיפור על צרמנדר בעולם האש, מצטערים שלקח לנו זמן, ומזכירים לכולם:

תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:

https://www.instagram.com/kaden_and_tommy

לערוץ יוטיוב שלנו:

https://youtube.com/@kaden_tommy

לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:

https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור כפי שיצא מהבוט:

פעם אחת, בעמק רחוק ומלא הרים אדומים, חי לו צרמנדר קטן. הזנב שלו בער תמיד בלהבה חמה ומוארת, והוא היה גאה באור הקטן שנשא איתו לכל מקום.

יום אחד, תוך כדי טיול בין הסלעים, מצא צרמנדר מערה מוזרה. המערה הייתה מלאה באבנים נוצצות בצבע כתום־זהב. בלי לחשוב פעמיים, הוא נכנס פנימה – וברגע אחד נעלם מן העולם המוכר לו, והופיע במקום אחר לגמרי: עולם האש.

בעולם הזה הכול היה שונה: השמיים היו אדמדמים, האדמה בערה כמו גחלים, ונהרות של לבה זרמו לאט מסביב.

בדרכו פגש יצורים חדשים:

לטאת־אש גדולה שהייתה עשויה כולה מגיצים.

ציפור אש שפרשה כנפיים והותירה אחריה שביל של ניצוצות.

דרקון קטן שחייך אליו ולחש "ברוך הבא".

בלב העולם עמד הר עצום, ובראשו בערה להבה אדירה.

הלהבה הזאת לא נשלטה, וכל היצורים פחדו שהיא תכסה את העולם בעשן ותכבה את כל האור.

המבוגרים ניסו לכבות אותה, אבל נכשלו שוב ושוב.

כולם הביטו בצרמנדר הקטן.

"להבה טהורה יש לך," אמר הדרקון, "אולי רק אתה תצליח להרגיע אותה."

צרמנדר טיפס אל ההר. הדרך הייתה חמה וקשה.

לבה זרמה וחסמה את השביל, אבל בזכות אור הזנב שלו מצא מעבר נסתר.

רוחות אש ניסו להפחיד אותו, אך הוא ענה בחיוך: "אני כאן כדי לעזור."

לבסוף הגיע לפסגת ההר, מול הלהבה הענקית.

הלהבה רעמה בקול:

"מי אתה, יצור קטן, שמעז לעמוד מולי?"

צרמנדר רעד, אך ענה:

"אני לא באתי להילחם בך. את חזקה מאוד, אבל את מפחידה את כולם. במקום לשרוף – למה שלא תאירי ותעניקי חום?"

הלהבה הקשיבה, ולאט־לאט נרגעה. צבעה הפך מצבע כתום בוער לצהוב בהיר, והעשן נעלם.

כל יצורי עולם האש שמחו. הם פיזרו ניצוצות צבעוניים כמו זיקוקים ואמרו:

"צרמנדר, בזכותך יש לנו אור ולא פחד!"

הוא חזר אל המערה, ושם מצא שוב את הדרך לעולם שלו.

מאז, בכל פעם שהביט בלהבה שעל זנבו, נזכר:

גם אש קטנה יכולה להביא אור גדול – אם משתמשים בה בחוכמה, באומץ ובלב טוב.