שנת 2008, חיינו בפלורידה עם ארבעת ילדינו על אגם קסום, הילדים היו בחינוך ביתי ומשהו הרגיש לי חסר.... חיינו בעיר הגדולה ולא יכלתי לחשוף את הילדים לחיים, למרחבים, כמו שהאמנתי שזה צריך להיות. יום אחד ישבתי באוטו ברמזור אדום, הידיים על ההגה והרגשתי איך חוט אחד מני רבים שקשרו אותי למקום בו חיינו, נפרם. וידעתי שהגיעה העת לזוז. שיתפתי את אורי בנזוגי ברעיון והוא, טייל בנפשו אמר מיד כן. קנינו קרוואן, התקבלנו לפסטיבל קרוב, להכין שם פלאפל, ועם הרבה אמונה והתרגשות יצאנו לדרך. לא ידענו לכמה זמן, לא ידענו לאן פשוט - כמו שהרגשתי אז - עמדתי על צוק של החיים, פרשתי כנפיים ועפתי. תשע שנים הוא נמשך המסע שלנו ובסופו יצא גם ספר לאור - "כשמעזים לעוף - תשע שנים, ארבעה ילדים, קרוואן, מסע ברחבי ארצות הברית".
על החוויות, האתגרים, העסק, החינוך, הזוגיות, התקלות, ההצלחות, החיים שזכיתי בהם בזכות המסע.