יש אנשים שאתה מסתכל עליהם ותוהה - איך הם עושים את זה?

הם מקפידים על כל דין. מדויקים בזמנים, בהלכות, במצוות. אבל בו זמנית - הם גם מלאי שמחה. זה לא נראה להם כמו עול. זה לא נראה להם קשה.

ואתה?

אתה או מדייק - אבל יבש פנימה. או מלא רגש - אבל לא מצליח עם הכללים.

איך הם מצליחים לשלב את שני הצדדים?

בשיעור לפרשת יתרו, הרב יחיאל קוצר מסביר את הסוד שמאחורי המילים "זכור את יום השבת" ו"שמור את יום השבת" - שנאמרו באותו דיבור.

למה באותו דיבור? כי שניהם חשובים באותה מידה. אתה לא יכול לבחור רק אחד.

אתה רוצה לרדת במשקל - מהר. אתה רוצה לשנות משהו בחיים - עכשיו. אתה רוצה שהילד ישתנה - מיידית.

אנחנו חיים בעולם של אינסטנט. שקית פירה עם מים חמים - והופ, מוכן. הכל מהר, הכל בשנייה אחת, הכל זבנג וגמרנו.

אבל מה לעשות? זה לא מחזיק מעמד.

הדיאטה קורסת. השינוי נעלם. החזרה בתשובה לא נשארת. הילד חוזר למה שהיה.

למה?

בשיעור לפרשת בשלח, הרב יחיאל קוצר מגלה את הסוד שמאחורי המילים "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא". למה אלוקים לא נתן לעם ישראל ללכת בדרך הקצרה? למה הוא עשה להם סיבוב ענק דרך המדבר?

התשובה משנה לגמרי את הדרך שבה אתה רואה שינוי - בעצמך, בילדים, בכל דבר.

אם אתה מתוסכל מזה שהכל לוקח זמן, ושום דבר לא משתנה מהר מספיק - השיעור הזה בשבילך.

יש לך תחושה שהיהדות בבית שלך נראית... כבדה. לא מספיק תוססת. הילדים משתתפים, אבל לא באמת מתלהבים.

יש סעודות שבת, תפילות, דברי תורה. אבל כשאתה מסתכל על הילדים - הם יותר סובלים את זה מאשר נהנים מזה.

ויש בתים אחרים שבהם הילדים ממש מחכים לשבת. שמחים להגיע לבית הכנסת. נרגשים מהחגים.

מה ההבדל?

בשיעור יסודי על פרשת בא, הרב יחיאל קוצר מגלה את הסוד שמאחורי המילים "בנערינו ובזקנינו נלך". זה לא קשור לכמה דברי תורה אתה אומר. זה לא קשור לכמה אתה מקפיד.

זה קשור למשהו אחר - למשהו שאתה משדר, לפעמים בלי לשים לב.

אם אתה רוצה שהילדים שלך ירצו להיות חלק מהיהדות - לא רק יעשו את זה - השיעור הזה בשבילך.

יצחק פרלמן, אחד הכנרים הגדולים בעולם, עומד על הבמה באמצע קונצרט. פתאום - נקרע מיתר. במקום לעצור, הוא ממשיך לנגן עם שלושה מיתרים בלבד. בסוף הוא אומר משפט אחד שמסכם הכל: "צריך להלל את ה' עם מה שיש לך".

בשיעור לפרשת וארא, הרב יחיאל קוצר מגלה את הסוד שמאחורי הבחירה של הקב"ה במשה רבנו - דווקא מי שהיה כבד פה וכבד לשון - להוציא את עם ישראל ממצרים.

למה דווקא מי שמגמגם?

התשובה משנה לגמרי את הדרך שבה אתה רואה את החסרונות שלך. כל מה שנראה לך כמו חולשה - יכול להפוך לכוח הכי גדול שלך. כל מה שנראה לך כמו מכשול - יכול להפוך למדרגה.

השיעור הזה יתן לך ביטחון חדש. יגרום לך להבין שאתה בדיוק במקום הנכון, עם בדיוק מה שאתה צריך.

יש רגעים שאתה שואל את עצמך - באמת, מה אני משנה בעולם? מה ההבדל בין אם אני אעשה משהו או לא?

התחושה הזו - שאתה לא משפיע, שאתה לא נחוץ, שאף אחד לא באמת צריך אותך - היא אחת התחושות הכי קשות שאדם יכול לחוות.

בשיעור הזה על פרשת שמות, הרב יחיאל קוצר מגלה משהו שמשנה לגמרי את התמונה. דרך המפגש הראשון של משה רבנו עם הקדוש ברוך הוא, דרך משל האוניה של הרבי מליובאוויטש, ודרך הקריאה "אל תקרב הלום" - אנחנו לומדים למה אתה בדיוק במקום הנכון.

השיעור עונה על השאלה הכי קשה: אם אני לא רואה תוצאות, אם אני לא מצליח לשנות דברים גדולים - האם באמת יש משמעות למה שאני עושה?

בפרשת ויחי, כשיעקב אבינו מברך את מנשה ואפרים, הוא מלמד אותנו משהו מהפכני: אין שני ילדים זהים. כל אחד צריך יחס שונה, מילים שונות, זמן שונה.

השיעור חושף את הטעות שהורים ומחנכים עושים: להסתכל על "הסדר הרגיל", ולא על מה שהילד באמת צריך.

יוסף חוה את הבור ואת הגלות, והוא כמעט מעביר את החוויה הזו לילדים שלו – עד שאבא שלו מזכיר לו: אל תחנך לפי מה שעברת, אלא לפי מה שהילד זקוק לו.

הרב יחיאל קוצר מגלה בשיעור מרתק זה למה מילים של הורים הן כמו תורה מסיני לילדים - והאחריות העצומה שיש לנו על מה שיוצא מהפה שלנו.

דרך סיפור מדהים של הרב עדין אבן ישראל, פרשת העגלות ששלח יוסף, ומקרים אמיתיים מהחיים, נלמד:

- למה ילדים זוכרים משפט אחד שאמרתם - לפעמים 40 שנה אחרי

- מה ההבדל בין "עת לדבר" ל"עת לחשות" - ומתי דיבור הוא בעצם שתיקה

- איך יוסף הצדיק קיבל כוח מהמילים האחרונות של אביו למשך 22 שנה במצרים

- למה "אתה לא כמו אחיך" הורס ילדים - ומה לומר במקום

מילים יכולות לפצוע את הנפש - או לרומם אותה לשמיים. בחרו נכון.

אתה רואה את הילד שלך עצוב, מסוגר בתוך עצמו, ולא יודע מה לעשות?

הרב יחיאל קוצר מגלה בשיעור חזק זה את הפתרון המהפכני שהרבי מליובאוויטש נתן להורים במצוקה - ואיך זה הציל את הילד שלהם.

איך גורמים לילד להרגיש טוב? איך מוציאים אותו מהמעגל הסגור של עצבות ומסכנות? השיעור מסביר איך יוסף הצדיק, שהיה צריך להיות המסכן הגדול בעולם, הפך להיות משנה למלך מצרים - ואיך אנחנו יכולים ליישם את אותו עיקרון עם הילדים שלנו.

למה אנחנו מסתירים דברים מבן הזוג? למה יש דברים שאנחנו לא אומרים לחברים הכי קרובים? ולמה אנחנו בורחים לקניות ולמסכים במקום לשבת עם עצמנו?

כולנו מכירים את התחושה הזאת. משהו לא בסדר בקשר, אבל אתה לא מדבר על זה. משהו לוחץ לך בפנים, אבל אתה קונה עוד משהו במקום להתמודד. ואז אתה מרגיש לבד, גם כשיש אנשים מסביב.

בפרשת וישב, אחי יוסף אומרים: "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו". הרב מקוצק מסביר משהו פשוט: אם אתה צריך לכסות משהו, לא לספר לאבא, לא לשתף - סימן שאתה יודע שזה לא בסדר.

הרב קוצר לוקח את זה לחיים שלנו. הוא מדבר על קשרים שנבנים על הסתרות, על הצורך שלנו למלא את הריקנות בדברים חיצוניים, ועל מה שקורה כשסוף סוף מפסיקים לברוח ומתחילים להיות אמיתיים.

כולנו מכירים את הרגעים שבהם אנו מרגישים בודדים במערכה. התחושה המעיקה שהקב"ה עזב אותנו, שאנחנו קטנים וחלשים מול העולם.

אבל האמת היא שהבדידות היא רק אשליה. היצר הרע יכול לשלוט בנו רק כשאנחנו בחושך, בחוסר בהירות.

הפתרון הוא לא להילחם בחושך עם מקלות, אלא להדליק את האור. ברגע שאדם מבין שהבורא נמצא איתו יד ביד בכל רגע – ה"רע" נעלם, ותחושת הקורבנות מתחלפת בתחושת ביטחון ועוצמה.

בפרשת השבוע, וישלח, יעקב אבינו מלמד אותנו את השיעור הזה בדיוק. יעקב מסרב לתת לכאב לנהל את העתיד. גם כשהוא נשאר לבדו בלילה ונאבק עם המלאך, הוא לא נכנע לפחד, אלא מחכה שיעלה השחר והכל יהיה ברור.

בואו ללמוד איך לקחת את האנרגיות הסוערות של החיים, את הניסיונות והנפילות, ולהפוך אותם למנוע אדיר של צמיחה וקדושה.