הטיול הזה מה שהיה, יצאנו לטיול של ארבעה ימים ברגל. שירין הדריך את הטיול הזה. זה היה טיול של ארבעה ימים. אני ידעתי את המסלול, אני הכרתי אותו… אבל לא לא בכל מקום הייתי בדיוק אבל… הכרתי די טוב את המסלול. אבל מה, שם במקום אחד, סליחה על הביטוי, היינו צריכים לעלות, ללכת בשביל מסוים, שאני ידעתי הוא אמר שאנחנו הולכים לשביל הזה, ושירין עם הקבוצה הלכו קצת בצד, לא בדיוק על השביל. ואני… איך אומרים… לא נחמד להגיד אבל הייתי צריך פתאום… לעשות את הצרכים שלי. נשכבתי מתחת מאחורי איזה עץ, וכשאני קם אני לא רואה את האנשים, לא יודע הלכו לאיבוד. ואני ידעתי לאן צריכים לבוא. אז אני החלטתי, אם הם יבואו לשם אז אני הולך על השביל הזה. והלכתי לשביל הזה, ואני לבד, ואני כל הזמן חושב, אולי הם עוד קדימה, עוד קדימה, אולי עוד קדימה. ואז הגעתי… השביל הזה, קודם כל עלה באיזה מקום אחד בהר ואחר כך ירד לתוך איזה עמק, בקעה כזאת. זה הר… זה קרוב להר כרכום. מדרום למכתש הגדול… מכתש רמון, מתחת… מדרום לו. זה בהרים שמה. בקיצור, כשאני באתי למקום שנראה לי שזה יהיה המקום שאולי יחנו שמה, היו שמה טנדרים שניים, שניים או שלושה חיילים. אני שואל אותם, ראיתם פה אנשים? לא, לא ראינו כלום. לא ראינו, אז… חשבתי. אני עשיתי הערכה. מסתבר מאוד מדויקת. עשיתי הערכה לאן ילכו אם לא הגיעו לשם, לאן ילכו הלאה. מסתבר שהיתה הערכה מאוד מדויקת. אבל מה, הם עוד לא היו. ואני המשכתי קדימה. אבל אז… והלכתי בהר, בהרים שמה, בשביל, והגעתי עד מקום מסוים מול הר כרכום. ששמה הערכתי שלשם אמורים להגיע. ואז אני עומד ככה ומסתכל, וזה כבר אוטוטו השמש שוקעת… ואני מסתכל… אני לא רואה אדם אבל אני עושה הערכת מצב. הם ילכו הנה או להנה. בסוף החלטתי שהם ילכו שמאלה. זה התאים לי. וכשאני קם ומתחיל ללכת שמאלה אני פתאום שומע צעקה: היי! אביטל! מסתבר ששירין לקח את הטנדר סייר, והוא עשה סיבוב והוא הגיע לא למקום שאני הייתי. הוא הגיע מאחורי גבעה שמהצד האחר… האחורי בכלל. ואז הוא בעצמו, יצא מהאוטו, והלך למקום שהעריך ששמה אני יכול להיות. וכמו שאני התחלתי ללכת אני שמעתי את הצרחה שלו. במהירות מאוד הסתובבתי בשביל ללכת אליו, ונתקלתי באבן, ועפתי ונפצעתי ככה יפה. הוא בא עם טנדר, אז הוא לקח אותי לטנדר ועם הטנדר חזרנו למקום שאני הערכתי ששם יהיה… ששם יהיה החניון. מסתבר שהערכתי נכון, אבל באתי מוקדם. ולמחרת הלכנו בדיוק בשביל שאני הלכתי קודם.