א. דרש משה, עמ' תכו (1943) בזמן הזה בעוונותינו הרבים שגלינו כל אחד מעיר של יראי ה׳ למדינה הזאת בין תושבים רחוקים מה׳ ומתורתו ואי אפשר להיות בדד, דבאין אצלו ומוכרח להתערב בכל ענייני העולם וללמוד כל לימודיהם וכדומה, לכן אין עצה אחרת אלא להיות כמעלת אברהם שאך כשהיה יחיד היה צדיק ולא השגיח על כל אנשי העולם וזהו כוונת 'בך חותמים - מגן אברהם' [ ... ] שיתחזק להיות צדיק אף כשישאר יחיד בעירו ובין חבריו ושכניו. ב. אג"מ יו"ד ג,עא והנה במדינתנו מרוב הברכה שנתן השי"ת יש רצון ותאוה גדולה להנאות עוה"ז בכל התענוגים שקורין לזה גוד טיים שגם זה דבר המקלקל את האדם מאד שמרגיל את יצרו להתאות לדברים שאין צורך בהם ומשחית את מדותיו עד שנהפך לחיה רעה, ומתחלה מבקש לתאותיו איזה דבר היתר מרומה וכשאי אפשר לא ימנע אף באיסור עד שלהצדיק מעשיו נעשה גם לכופר ח"ו וכמאמרם לא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר עריות, והתורה הקפידה מאד על כך בעיקר בחינוך הילדים ג. דרש משה, עמ' תטו-תטז (1939) דהנה כל אמונה טפלה שבעולם וכן כל שיטה הבלית שבעולם אומרת שהיא מאירה בעולם, ומציירת איזה דברים יפים לאחוז העיניים ולצודד הנפשות, אבל מאחר שהרבה אין רוצים בזה [באידאולוגיה זו], הם כופים בחרב ובחנית [ ... ] בין בזמן העבר בין בזמן הזה, ועוד ביתר שאת כמו ממשלת רוסלאנד [= רוסיה] וממשלת אשכנז [= גרמניה] וכדומה, וזהו הפסולת שבמאור שלהם, ויצא סופו שנשאר רק הרשעות לבדו [ ... ] והמאור נכבה לגמרי, כמו שראינו בעינינו ברוסלאנד [ ... ] שלבסוף יישאר רק הכוח ולא השיטה ויהיה חורבן בעולם [ ... ] היוצא מזה שכל מלכות מאומות העולם אינה רשאה לתפוס בשיטה אחת, אלא צריכה [ ... ] להשגיח שלא יעשו עוול אחד נגד חברו [ ... ] אבל לעניין שיטות ואמונות ודברים, יהיה כל אחד חופשי לעשות מה שרוצה. ואם כן מלכות ארה״ב שעוד לפני ק״נ שנה קבעה חוק מלכותה שלא יחזיקו שום אמונה ושום שיטה אלא כל אחד יעשה כרצונו, והמלכות תשגיח רק שלא יבלעו אחד את חברו הרי הם עושים כרצון ה׳ יתברך, וכן הצליחו ונתגדלו במשך זמן הזה. ומחויבין אנו להתפלל בעדם שהשם יתברך יצליחם בכל אשר יפנו. ובקרוב יושע יהודה וישראל אמן. ד. אג"מ חו"מ ב,כט הנה בדבר עניני החסד אשר הממשלה שלנו ארצות הברית שבאמעריקא שהשם יתברך ברחמיו המרובים על שארית הפליטה מיהודי כל מדינות יוראפ ושארית גדולי התורה ותלמידיהם הביאנו לכאן ונוסדו מקומות התורה ישנים שמיוראפ וגם חדשים, וע"י שמלכות של חסד זו שכל מטרתה הוא להטיב לכל תושבי המדינה המציאה כמה ענינים של פראגראמען לעזור לתלמידים שבכל בתי הספר שבמדינה שיוכלו ללמוד ולהתגדל בלמודם, שגם מוסדות התורה יש להם עזרה גדולה לתלמידיהם, ודאי כל ראשי הישיבות והמנהלים והתלמידים מכירים בכל טובות המדינה ומברכים לשלום המדינה ולכל העומדים בראשה בכל הברכות. אבל ודאי אנחנו מוזהרים מהשם יתברך שצונו בתורתו הקדושה להזהר מליקח יותר מכפי שתנאי הממשלה קבעו ליתן אף שיכולים להשיג יותר מאיזה פקידים שירצו להטיב להם שלא כהתנאים הקבועים וכ"ש שאסור לשקר במספר התלמידים וכדומה... מצאנו לנכון לעורר בזה כדי להשגיח ביותר גם על המתנדבים שמביאין נדבותיהם להחזקת התורה שלא יגרמו גזל והפסד ממון להמדינה... אשר הוא ברכה גדולה גם להמדינה, כאשר ידוע ומפורסם לכל אשר תלמידי הישיבות הם המובחרים ברוך השם מהאזרחים במדותיהם ובמעשיהם הטובים. ו. אג"מ יו"ד ג,עא (1972) והנה מזדמן לפעמים אשה שהביאה ילדה ללמד ואינה רוצה שילבש ציצית שיש מצדדים שמ"מ יקבלו אותו ללמד ובמשך הזמן אפשר יעשה הלמוד שילבש ציצית ויקיים כל המצות ויש מצדדים שלא יקבלוהו כיון שאינה רוצה שינהגו אתו כמו שצריך להתנהג בהישיבה, הנכון בזה ... אם מסכימה שבישיבה ילמדו אותו גם ללבש ציצית ולקיים כל דבר רק שיודעין שבביתה לא תניח לו ללבש הציצית ולילך בהירמולקע /בכיפה/ צריכים לקבלו כי מזה שאמו לא מניחתו בביתה לא יהיה קלקול להישיבה ואף לא להתלמידים כיון שרואין שהמורים מזהירים ללבש ציצית וללכת עם ירמולקע וכדומה ידעו שאמו של ילד ההוא היא מרשעת ואין ללמד ממנה. ז. אג"מ או"ח ג,יב ובדבר עליות לתורה למי שאינו שומר שבת. הנה מעצם הדין תעיינו בספרי חלק שני מאו"ח סימן נ' שבארתי שם שברכת כופרים אינה ברכה כלל ואין לענות אמן אחריהם כיון דהזכרת השם אצלם הוא כדברים בעלמא ואינם מחזיקים אותו למלך העולם והוי זה כבלא שם ומלכות, אבל הוא דוקא בכופרים דאם אינו כופר שיש לו אמונה בהשי"ת אך שהוא עבריין על איסורין אף על שבת החמורה בשביל פרנסתו ושאר תאוות הויא ברכתו ברכה ומחוייבין לענות אמן אחריה ומוציא ידי אחרים השומעים. ולכן למעשה לאלו הכופרין ממש אין לקרא לתורה לעולם אף שכפירתם בא מצד שכן חונכו מאבותיהם הרשעים והם כתינוק שנשבו דעכ"פ כיון שאינם מאמינים הרי שם הקדוש ברוך הוא הוא אצלם כדברים בעלמא והוא כבלא שם ומלכות שאינה ברכה, ואם הם מאמינים בה' ובתורתו אף שהם בעלי עבירה רשאים לקוראם לתורה, אבל יש למעט כפי האפשר באופן שלא יבוא לידי מחלוקת, וצריך לסדר אופן העליות באופן שלא יצטרכו לקרא אלו שאינם שומרי תורה כל כך. ח. אג"מ או"ח ב,נ הנה בדבר שמוכרח מע"כ בשביל הקאמפיין לעניני א"י לארגן בענקעטס ולהזמין גם את הראבאייס של הרעפארמער וקאנסערוואטיוון וגם לכבד אותם בכיבודים שונים אף בברכות כמו לברך המוציא ולומר איזה תפלה, ורוצה מע"כ לידע דעתי העניה אם אין בזה חשש איסור. הנה לע"ד ברור שאף אם היה מברך הברכה כתקונה ובלא הפסק לאכילה נמי כיון שהוא כופר בה' ובתורתו כרוב הראבאייס שלהם שנמצא שהזכרת השם הוא אצלו רק כדברים בעלמא לא בכוונה להשי"ת, אין זה בשם ברכה כלל דהוא כבלא שם ומלכות כלל.
