ואתהלכה ברחב"ה | רעיון חסידי בפרשת השבוע

דף מקורות:

https://docs.google.com/document/d/1qR924E7OCTA1U0ffLjKIf25UAMu1P_E1/edit?usp=sharing&ouid=111892449880575319421&rtpof=true&sd=true

ישיבת הבקעה - שדמות מחולההירשמו למנוי עכשיו!!!

בס"ד

לֹאתַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ ס לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹוַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:

לאתחמוד אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מהשהוא נחמד למראה עיניו. ועתה אתן לך משל. דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והואראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה, כי ידע כי זה לא יתכן. ואלתחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים, שיתאוה שיהיה לו כנפים לעוף השמים, ולאיתכן להיות, כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו, אעפ"י שהיא יפה, כי הרגילוהומנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע, כי אשה יפה או ממון לאימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה'. ואמר קהלת (לאשר) ולאדם שלא עמלבו יתננו חלקו (קהלת ב, כא). ואמרו חכמים, בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתאאלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואחר שידע שאשת רעהו אסרה השםלו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי, על כן הוא ישמח בחלקו ואל ישים אללבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכחוובמחשבותיו ותחבלותיו, ע"כ יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו.

כיכל חשק לשם שמים צריך שמירה שלא יחשוק במה שאין שייך לו דעל זה אזהרת לא תחמודשהיא אחרונה בעשרת הדברות, ונעוץ סופן בתחילתן דמי שמכיר דאנכי ה' אלקיך אינו חומדומתאוה במה שאינו שלו כי יודע דמשלך יתנו לך ואין אדם נוגע במוכן לחבירו מאחר דה'אלוקיך מנהיגך, והא בהא תליא שאמרו דהחומד סוף לעבור על כל עשרת הדברות (במדבר רבהט', י"ב), כי עיקר חטאי ישראל הוא בתאוות כמו שאמרו (סנהדרין ס"גע"ב) לא עבדו עבודה זרה אלא להתיר עריות, וחמדה האסורה הוא כשחומד מה שאיןראוי לו ואף מה שראוי לו אלא שאין ראוי עכשיו רק לאחר זמן כמו שאמרו (שםק"ז.) שאכלה פגה הוא דוגמת נדה דגם כן עכשיו אינה ראויה לו ודוגמת חטא אדםהראשון שאמרו ז"ל (בראשית רבה כ"א, ז') שלא יכול להמתין, וזהו עניןראובן פחז כמים שהוא ראשית החמדה ובירורה בתיקון חטא דאדם הראשון עד שיתוקן ויבולעהמות ואל ימות, וזהו דודאים בשדה דאף שאינו שלו מכל מקום כיון שהוא הפקר יכוללחמוד לו:

וּכְמוֹשֶׁמּוּבָא בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הֶחָכָם וְהַתָּם. מְבֹאָר שָׁם שֶׁהַתָּם הָיָה רַצְעָןוְכוּ' וְלֹא הָיָה יָכֹל הַמְּלָאכָה כָּרָאוּי וּמִנְעָל שֶׁלּוֹ הָיָה בִּשְׁלֹשָׁהקְצָווֹת וְכוּ' וְהוּא הָיָה מִתְפָּאֵר בּוֹ מְאֹד כַּמָּה נָאֶה וְיָפֶה הַמִּנְעָלהַזֶּה וְכוּ'. וְהָיְתָה שׁוֹאֶלֶת לוֹ אִשְׁתּוֹ, אִם כֵּן, מִפְּנֵי מָה שְׁאָרֵיבַּעֲלֵי מְלָאכוֹת נוֹטְלִים ג' זְהוּבִים בְּעַד זוּג מִנְעָלִים וְאַתָּה אֵינְךָלוֹקֵחַ כִּי אִם אֶחָד זָהָב וָחֵצִי? הֵשִׁיב לָהּ, מַה לִי בָּזֶה? זֶה מַעֲשֶׂהשֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי. (דָאס אִיז יֶענִימְס מַעֲשֶׂה אִין דָאס אִיז מַייןמַעֲשֶׂה) וְעוֹד, לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים, הֲלֹא נַתְחִיל לַחֲשֹׁב כַּמָּהוְכַמָּה אֲנִי מַרְוִיחַ בְּהַמִּנְעָל זֶה מִיָּד לְיַד הָעוֹר הוּא בְּכָךְ וְכוּ',(עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב). וְהָבֵן כִּי בַּמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת מְבִינִים רֹב הָעוֹלָםכַּמָּה דְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְנַהֵגבְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְלִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד אֲפִלּוּ בַּעֲנִיּוּת וְדַחֲקוּתגָּדוֹל וְגַם עֲבוֹדָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת כְּלָל, אַף - עַל - פִּי- כֵן יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם כְּלָלשֶׁיֵּשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה כְּנֶגְדּוֹ בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם וְיֵשׁ לָהֶם אֲכִילָהוּשְׁתִיָּה וּמַלְבּוּשִׁים נָאִים וְכוּ' (וְאַף - עַל - פִּי - כֵן מְלֵאִים דְּאָגוֹתתָּמִיד בְּרִבּוּי חֶסְרוֹנוֹת) וְגַם בַּעֲבוֹדַת ה' בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה הֵםגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ אֲלָפִים פְּעָמִים וְאַף - עַל - פִּי - כֵן אַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹמִזֶּה כְּלָל, רַק יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד, כַּמְבֹאָר שָׁם שֶׁהַלֶּחֶםשֶׁלּוֹ הָיָה אֶצְלוֹ כָּל הַמַּאֲכָלִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכוּ' וּמִנְעָל שֶׁלּוֹ שֶׁגָּמַרבְּכַמָּה יָמִים בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה וְהָיָה מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת וְהִרְוִיחַ בּוֹפָּחוֹת הַרְבֵּה מֵאֲחֵרִים, אַף - עַל - פִּי - כֵן הָיָה יָקָר בְּעֵינָיו מְאֹדוְהִתְפָּאֵר בּוֹ הַרְבֵּה וְלֹא הִסְתַּכֵּל עַל אֲחֵרִים כְּלָל וְאָמַר, מַה לִּיבָּזֶה, זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי וְכַנַּ"ל וְכַנַּ"ל.וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה רָמַז בְּעַצְמוֹ אַחַר שֶׁסִּפֵּר מַעֲשֶׂה זֹאתשֶׁכַּוָּנָתוֹ לְעִנְיַן תְּפִלָּה וַעֲבוֹדַת ה', כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא שָׁם בְּסוֹףשֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאִם הַתְּפִלָּה אֵינוֹ כָּרָאוּי הִיאמִנְעָל בִּשְׁלֹשָׁה קְצָווֹת וְהָבֵן, עַיֵּן שָׁם...

לא תחמודשמות פרק כ, י"דאבן עזרא שמות פרק כ, י"דתקנת השבין - אות ו ליקוטי הלכות - הלכות פסח הלכה ט אות כ"ב