בפרשה שלנו מתחיל תהליך ירידת בני ישראל אל מצרים - תהליך שכולנו יודעים כיצד הוביל בסופו של דבר ליצירת האומה ולבניינה. לכאורה אנחנו צריכים לראות את המאורעות שהתרחשו בפרשה שלנו באור חיובי. שנאת האחים ומכירת יוסף הם מה שהובילו בסוף ליציאה ממצרים ולמתן תורה - אך אם כן, מדוע חז"ל מותחים ביקורות קשות מאוד על התנהגות האחים, יעקב ויוסף בפרשה? מהו היחס בין מעשים וטעויות אנושיות לבין מהלכים גדולים וטובים שהקב"ה מגלגל על ידם? ומה צריכים אנחנו ללמוד מהם?