בפרשת וזאת הברכה, משה ניצב על הר נבו ומברך את העם רגע לפני לכתו – לא מתוך כעס, אלא מתוך אהבה, אמונה ותקווה.

במילותיו האחרונות הוא מזכיר לנו: התורה איננה רק ירושה – היא מורשה. אחריות חיה להמשיך את השליחות.

וכשאנחנו צועדים אל תוך שמחת תורה, זוהי לא רק סיומת – אלא התחלה חדשה: חזק חזק ונתחזק – ונפתח שוב מ"בראשית", כי המסע עוד לא הושלם.