סדר ד' פרשיות

סעיף א

סעיף ב

סעיף ג

סעיף ד

סעיף ה

סעיף ו

סעיף ז

אין אומרים תחינה בארבעה ועשר וחמשה עשר שבאדר ראשון, ודין תענית והספד בהן

ובו סעיף אחד

יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה. ואסורים בהספד ותענית. אבל שאר דברים אין נוהגים בהם וי"א דאף בהספד ותענית מותרים: הגה והמנהג כסברא ראשונה. י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים (הג"מ בשם סמ"ק) וטוב לב משתה תמיד

סימן תרפז

דיני חיוב קריאת המגילה

ובו ב' סעיפים

סעיף א

חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום. ושל לילה – זמנה כל הלילה, ושל יום – זמנה כל היום, מהנץ החמה עד סוף היום; ואם קראה משעלה עמוד השחר – יצא

סעיף ב

מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר לשאר מצוות של תורה, שכולם נדחים מפני מקרא מגילה. ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו, חוץ ממת מצווה שאין לו קוברים (כדי צורכו), שהפוגע בו – קוברו תחילה ואחר כך קורא. הגה: וכל זה לא מיירי אלא בדאיכא שהות לעשות שתיהן. אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן, אין שום מצווה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה (ר"ן ובית יוסף בשם תוספות ומהר"א מזרחי). והא דמת מצווה קודם, היינו דווקא בדאפשר לו לקוראה אחר כך (מהר"א מזרחי

סימן תרפט

שהכל חייבים בקריאת מגילה

ובו ו סעיפים

סעיף א

הכל חייבים בקריאתה: אנשים ונשים, וגרים ועבדים משוחררים. ומחנכים את הקטנים לקרותה

סעיף ב

אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, יצא ידי חובתו. והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך, אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא. ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים. הג"ה: ויש אומרים, אם האשה קוראה לעצמה, מברכת "לשמוע מגילה", שאינה חייבת בקריאה (מרדכי פרק קמא דמגילה

סעיף ג

אנדרוגינוס מוציא מינו, ולא שאינו מינו. טומטום ומי שחציו עבד, אפילו מינו אינו מוציא. הגה: יש אומרים דאפילו את עצמו אינו מוציא, וצריך לשמוע מאחרים (ב"י

סעיף ד

השומע מגילה ממי שהוא מודר הנאה ממנו, יצא

סעיף ה

מקום שאין מניין, אם אחד יודע והאחרים אינם יודעים, אחד פוטר את כולם; ואם כולם יודעים, כל אחד קורא לעצמו

סעיף ו

מנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה

דין תענית אסתר

ובו ג' סעיפים

בחנוכה ופורים מותר להתענות לפניהם ולאחריהם

סעיף ב

מתענים בי"ג באדר. ואם חל פורים בא' בשבת, מקדימין להתענות ביום חמישי. הגה: ותענית זו אינו חובה, לכן יש להקל בו לעת הצורך, כגון מעוברות או מיניקות או חולה שאין בו סכנה. ואפילו רק כואבי עיניים, שאם מצטערים הרבה – לא יתענו, ויפרעו אחר כך. אבל שאר בריאים – לא יפרשו מן הצבור (חידושי אגודה בשם מחזור ויטרי) ואם חל פורים ביום א', שמתענין ביום ה' שלפניו, וחל בו ברית מילה, מותר לאכול על המילה, ולמחר ביום ו' יתענו האוכלים (הגהות מנהגים

סעיף ג

יש מתענים ג' ימים זכר לתענית אסתר

סימן תי"ז

סעיף א'

ראש חודש מותר בעשיית מלאכה והנשים שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה הוא מנהג טוב הגה: ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן אזלינן בתר המנהג

סימן תי"ח

סעיף א'

ראש חודש אסור בתענית

סעיף ב'

אין גוזרין תענית על הציבור בראשי חדשים חנוכה ופורים. ואם התחילו, שגזרו להתענות כך וכך ימים והתחילו בהם קודם ראש חודש אפילו יום אחד, אין מפסיקין ומתענין ומשלימין

סעיף ג'

יחיד שקיבל עליו תענית כך וכך ימים ופגע בו ראש חדש, או שקיבל עליו להתענות בראש חודש, אם קיבלו בלשון קבלת תענית בעלמא אין צריך התרה. ואם קיבלו עליו בלשון "הרי עלי" שהוא לשון נדר, צריך התרת חכם

סעיף ד'

אם נשבע להתענות כך וכך ימים, ואירע בהם ראש חדש, השבועה חלה עליו מטעם איסור כולל. ואם נשבע בפירוש להתענות בראש חדש, נראה לי שחלה עליו שבועה, כיון שאינו אלא מדרבנן; אלא שמדברי הרמב"ם נראה לכאורה שהוא מדאורייתא